חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן מג
ב"ה ג' אמור י"ט למב"י תרצ"ב טארנאפאל.
שלום אשיב לכבוד ידידי הרב החו"ב ירא ד' בנש"ק מו"ה מאטיל נ"י ראבד"ק מאפרוב.
מכתבו לנכון הגיעני. וע"ד שאלתו של הסופר שאחר שכתב שם אלקים וכבר התחיל בשיטה השני' נפל טפת דיו על הגג של המ"ם באמצע הגג ולא כיסה גם כל הגג ולא נפסד צורת המ"ם כלל רק שנתעבה אמצע הגג למעלה קצת ותיכף אחר נפילת הטיפה הוליך הסופר בקולמוסו את הטיפה לצדדין הנה והנה ואמר שכותב לשם קדושת השם עכת"ד השאלה הנה באו"ח סי' ל"ב סי"ז פסק המחבר דאם נפל טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות אין תקנה לגרור הדיו וכו' דהוי ח"ת ופסול. משמע הא אם האות ניכר כשר והרמ"א אינו חולק כלל ע"ז. אמנם באה"ע ה' גיטין סי' קכ"ה מביא הרמ"א דיש מחמירין אפילו האות ניכר וכן נוהגין וקשה למה אינו מביא הדיעה הזאת גם באו"ח סי' ל"ב לענין תפילין. ובע"כ צ"ל כמ"ש הח"מ שם ס"ק י"ב דהמחמירין ג"כ רק לכתחילה קאמרי ומש"ה בתפילין וס"ת כיון דהוי דבר שבקדושה ויהי' צריך גניזה לא רצו להחמיר משא"כ בגט וכמ"ש שם הח"מ סק"ח והב"ש סק"ס. אמנם הב"ש שם סקי"ב מביא בשם סדר מהר"ם להחמיר אף במקום עיגון וא"כ גם בס"ת צריך להחמיר וגם במג"א סי' ל"ב ס״ק כ"ג מביא בשם הרד"ק דאם נראה כאלו היא גופה של אות אע"פ שהאות ניכרת להדיא פסול משמע דס"ל דדוקא בנפל לתוך חלל האות ולא נפסד צורת האות. אבל אם נפל על גופה של אות והאות נתעבה ונשתנה קצת עי"ז אף שניכר עדיין צורת האות פסול ונ"ד ג"כ נפל על גג האות ונתעבה קצת באמצע לדברי הרד"ק פסול אך הפר"ח באה"ע סי' הנ"ל חולק עליו ואומר שאינו רואה שום טעם להוראתו. ובמחה"ש שם כתב דנ"ל דדעת הרד"ק הוא כדעת היש מחמירין שמביא הרמ"א באה"ע סי' קכ"ה הנ"ל וכן הוא בא"ר שם ולכן העיר הפרמ"ג ג"כ שם בא"א אות הנ"ל למה לא הביא הרמ"א גם כאן דעת היש מחמירים שהביא באה"ע:
ואמנם נלע"ד דצריך להבין טעם היש מחמירין כיון דניכר צורת האות מאי חק תוכות איכא. הא האות נעשה מתחילה ע"י כתיבה כהלכתו וע"י נפילת הטיפה לא נתקלקל ג"כ וצורתו עדיין קיימת ומה מזיק נפילת הטיפה שיהי' נקרא ע"י כן ח"ת. אך נראה דהנה מצינו גבי סוכה תחת האילן באו"ח סי' תרכ"ו דשיטת אבי העזרי והר"ן. דאף שהסוכה בעצמה היא צילתה מרובה מחמתה מה שתחת האילן שהוא סכך פסול הוא כמאן דליתא דהסכך פסול מבטל מה שתחתיו ל"ש קדם האילן ל"ש אם הסוכה קדמה. וא"כ ס"ל להני יש מחמירין דה"נ הא דמבואר בקדמונים דנפלה טיפה אינו פוסל רק אם האות היא אינה ניכרת הוא רק בנפל לתוך חלל האות כמש"ל לדעת היד"מ אבל אם נפל על גבי האות עצמו נהי דניכר צורת האות מ"מ מה שנפל עלי' למעלה ומכסהו הוא מבטל מה שתחתיו דזה נעשה מאלי' שלא ע"י כתיבה וגם שלא לשמה ומבטל מה שתחתי' אף שנעשה ע"י כתיבה כמו שם דהסכך פסול מבטל מה שתחתיו ונחשב כמאן דליתא ואז וודאי יהי' נפסד צורת האות אם יהי' נוטל מה שתחתי' ולכך ס"ל להיש"מ והיש מחמירין הנ"ל דבכה"ג ג"כ פסול אך לפי"ז תלוי הדבר באשלי רברבי דלרוב הפוסקים דס"ל דאין כתב ע"ג כתב ואין כתב העליון מבטל מה שתחתיו אף אם הי' מעביר בקולמוס כל האות שלא לשמו מכ"ש אם נפל רק על מקצתו רק לדעת הרמב"ן והריטב"א בח' גיטין (י"ט) דהא דאמרינן דאין כתב ע"ג כתב הוא רק לענין שבת דלא הוי מלאכת מחשבת אבל בכל מילי הוי כתב ומבטל כתב התחתון ומה"ט סובר התשב"ץ דאסור להעביר קולמוס ע"ג השם משום דחשוב כמוחק את הכתב של השם כמ"ש הברכ"י סי' ל"ב דהתשב"ץ ס"ל כהרמב"ן והריטב"א דבכל מילי לבד משבת אמרינן דיש כתב ע"ג כתב וכתב שם הברכ"י דהמחבר דפסק בסי' ל"ב סכ"ז דמותר להעביר קולמוס על אותיות שרישומן ניכר ולא הוי שלכ"ס ס"ל דלא כהרמב"ן והריטב"א הנ"ל דלדידהו הכתב העליון שנכתב שלכ"ס מבטל הכתב התחתון עיי"ש ה"נ לדידהו אם נפל טיפת דיו על האות מבטל כתב התחתון:
אך לפי"מ שהעליתי בספרי חבה"ש או"ח תשו' ד' בתשו' לגיסו הרב ר"ש לק"ק טאפריב דגם לדעת הרמב"ן והריטב"א ל"א דכתב העליון מבטל כתב התחתון רק דגם כתב העליון הוי כתב והוי כשני כתיבות ובס"ת ליכא פסול דשני כתבים רק בסכך ומש"ה מהני להרמב"ן כשנכתב שלא לשמו להעביר הקולמוס לקדשו לשמו משום דמתכשר עפ"י כתב העליון עיי"ש בתשוב' הנ"ל א"כ שפיר ניחא מה שהרמ"א באו"ח סי' ל"ב. לא הביא דעת הי"מ שהביא בסי' קכ"ה לענין גט דתפילין עיקר מצוותן רק להניחן ולא שיקרא בהם וכן מזוזה ובס"ת הקריאה היא ג"כ רק דרבנן. ואף דפ' זכור דהקריאה היא דאורייתא מ"מ אינו מוכרח דהקריאה בספר כשר יהי' דאורייתא. ואף דבמשבצות סי' קמ"ג נראה דעתו דהקריאה בס"ת הוא דאורייתא מ"מ בא"ר שם סק"ה נראה דעתו להיפך דדוקא אלו הקריאות שהם מתקנת עזרא כך היתה התקנה לקרות בספר דוקא אבל המחויבים מן הדין כמו קריאת הפרשה ביוה"כ יוכל להיות בע"פ ג"כ מה"ד עיי"ש. וא"כ מכ"ש בפ' זכור דהקריאה מדאורייתא. וגם פשט דפרי התוס' ברכות (י"ג ע"א) ד"ה בכל לשון שכללו שם קריאת פ' זכור ופ' מקרא ביכורים ווידוי מעשר ופרשת חליצה דכל הני וודאי א"צ לקרות בס"ת כשר ה"נ פ' זכור ומצוה רק להזכיר זכירת עמלק בעשרה מדאורייתא כמ"ש הב"י או"ח סי' קמ"ו ועיקר הילפותא הוא בספרי דדרשינן זכור בפה כמו שהביא בד"ח על הרא"ש פ"ג שאכלו אות נ"ב אלא משום דדברים שבכתב אי"א רשאין לאומרן בע"פ צריך לקרות מתוך הכתב אבל ס"ח כשר י"ל דל״ב כלל מדאורייתא והא דפ' בעשור ביוה"כ שקורא בע"פ כבר כתב הטעם ברבינו יונה ברכות ד"ז ד"ה לא הפסיד עיי"ש עכ"פ נראה דעיקר דבעינן ס"ת כשר בכל דיני כמו לענין ח"ת ושאר מילי הוא רק לקיים מ"ע דכתבו לכם וכ' אבל לא משום הקריאה כמבואר להדיא בב"י ה' ס"ת ס' רע"ט עיי"ש. וא"כ לכך כתב ע"ג כתב אף דהכשר שלמעלה הוא פסול כמו שלא לשמה או ח"ת מ"מ מתכשר ע"י כתב התחתון ולכך גם בנפלה טיפה על האות אם לא נתקלקל צורת האות כשר אבל בגט דעיקר לספירת דברים שיהי' מוכח מתוכו שמגרשה וא"כ העיקר הוא הכתב העליון שנקרא ומספר שגירשה וראי' לדבר מהא דגיטין (י"ט ע"ב) לענין כתבו במי מילין דבדקינן לי' במיא דנרא אי פליט ופריך הש"ס וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט הרי אף דיש אותיות אלא שבליעות בתוך הנייר לא מהני כיון דבשעה שמגרשה לא הי' נקראים מבחוץ משום דבעינן דיהי' מוכח מתוך הכתב שמגרשה וא"כ עיקר הוא הכתב העליון שנקרא לכל לכך אם כתב העליון הוא פסול מחמת ח"ת או מחמת שלא לשמה פסול מלגרש לכך הביא הרמ"א דעת היש מחמירין רק בגט ולא בתפילין וס"ת:
וא"כ מעתה כיון דבלא"ה גם בגט גופי' מכשירין שם בדיעבד ובשעת הדחק. ובסי' ל"ב אינו מובא כלל הדיעה הזאת דיש לחלק כמ"ש ודעת הב"מ דכל הפסול הזה גם בנתקלקל צורת האות רק דרבנן וכאן איכא עוד ספק דגם כל עובי הגג לא נתכסה ונשאר קו דל וא"כ גם בסכך כה"ג אם גם כשינטול מה שתחת האילן יושאר צילתה מרובה מחמתה כשר ה"נ אף אם נאמר דכל מה שתחת הטיפה כמאן דליתא יושאר קו דק מהגג ויהי' ניכר צורת המ"ם פשיטא דכשר ולכן נלע"ד להתיר הס"ת בלי שום תיקון ואין לך שעת הדחק גדול מזה דלתקן א"א משום מחיקת השם ויהי' צריך לגנוז כל היריעה בוודאי אין זה כדאי:
והנה מש"ל בשם הב"י סי' רע"ט דמ"ע דוכתבתם לחוד וקריאה דס"ת לחוד וזה דאורייתא וזה רק מתקנת נביאים צ"ע ממ"ש הרא"ש הובא בטור סי' ע"ר דעיקר מצוות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בו וצ"ע בזה דא"כ ס"ת כשר ל"ל וגם אמאי אינו יוצא בס"ת שהניח לו אביו או שקונה מן השוק שו"ר בשאג"א סי' ל"ו שהרגיש בזה וצ"ע וכפי הנראה בפשטות כמו שמצוה להניח תפילין על זרועו ועל ראשו ומזוזה על פתחו כמו כן צריך שיהי' לו ס"ת משלו ספר שכתב לו בעצמו או ע"י שלוחו אבל הלימוד בו או הקריאה ענין אחר. כ"ז נלע"ד ובזה הנני ידידו דוש"ת:
דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק דמה.