אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן מב

סימן מא

שלום אשיב לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב מוכתר בנימוסין מגע יוחסין כש"ת מו״ה אלטר שפירא נ"י אבד"ק וויקנא מלפנים וכעת ואבד"ק טשערנאוויץ.

יקרתו במועדו לנכון הגיעני ומאפס הפנאי נתאחרה תשובתי עד כה. והנה מה שהתפלא כת"ה עלי שלא הדפסתי תשובתי אליו. כפי הנראה לא נשאר לי העתק מתשובתו ונשכח מלבי שהשבתי לו ואדרבה אם יאבה כת"ה להחזיר אבידתי הייתי מבקשו לשלוח לי ההעתק ועוד חזון למועד להדפיסו איה"ש:

ועל עתה באתי על שאלתו בנידון הס"ת שטעה הסופר בכתיבת שם הוי' הקדוש וכתב כמקום הוא"ו יו"ד ונראות כתיבת חול יהיה אך זאת נראה שבשעת כתיבה כיוון לקדושת השם דהה"א הראשונה והאחרונה מנוקדים כמנהג הסופרים בכתיבת השם עפי"ד קבלה. והביא כת"ה בשם ס' שאילת שלום בכה"ג למחוק הה"א אחרונה ואח"כ לעשות מהיו"ד וא"ו ולחזור ולכתוב ה"א כדי שיהי' כסדרן. ותמה עליו כת"ה האיך התיר למחוק הה"א שנכתבה בכוונת קדושה עכת"ד. הנה הספר הזה אינו תח"י. אך לכאורה דבריו צודקים כיון דתיבת יהיה היא תיבת חול ואין עליו שום צורת השם מאי בכך דכוון לקדשו הוי כמקדיש בע"מ למזבח כמ"ש הרי"א בסי' רע"ו ס"ב. וגם דמי לכאורה להא דמ"ם הובא במחבר שם בסי"ג דהי' צריך לכתוב השם וכתב יהודה מוחק ה"א האחרונה אף דכתב בכוונת קדושת השם מ"מ כיון דאין עליו צורת השם רק צורת תיבת יהודה מותר למחקו. ה"נ בנ"ד דיש עליו צורת תיבת יהיה שהיא חול. ברם כד מעיינין שפיר נאה לחלק ביניהם. דהנה הא דאין קדושה חלה על בע"מ הוא רק במום קבוע אבל על מום עובר חלה קדושה כמבואר להדיא במשנה דבכורות (י"ד ע"א) דהיכא דקדם מום עובר להקדישן חלה עליו קדוה"ג כמ"ש רש"י שם ד״ה מום עובר דמום עובר כמאן דליתא דמי וחלה עליו קדושה עכ"ל. וכל מום עובר הוא שיש לו תקנה אף ע"י מעשה כמ"ש התוס' בכורות (ל"ד, ע"א) סד"ה אילימא. וא"כ בשלמא בהא דהרי"א דכתב שם אלקים אחרים לשם קדושה דאותו השם הוא של חול ואין לו תקנה כלל קדשו הוי כבע"מ קבוע דאין קדושה חלה עליו. וכן בכתב יהודה דלהה"א אחרונה אין שום אופן שתתקדש בקדושת השם דאף אם יעשה מהד' ה"א ויהי' השם גופו קדוש אבל הה"א שלאחר הד' תהי' מיותרת ולא יהי' עלי' שום קדושה אף משום נטפל לשם כיון דאין לה שייכות לשם ואדרבא תקלקל צורת השם ומבואר שם בט"ז סק"ז דבכה"ג ליכא משום נטפלין. וא"כ קדושת הה"א הוי כמקדיש בע"מ קבוע דאינו קדוש. משא"כ בנ"ד דיש תקנה לעשות מהיו"ד וא"ו ויהי' השם נכתב כהלכתו והה"א תהי' קדושה בקדושת השם דהא תהי' אות האחרונה של השם. דאף דהביא כת"ה דעת התשו' גו"י שהביא הפ"ח דהשם צריך להיות נכתב כסדרן. אך רבו החולקים ע"ז כמ"ש בתשו' ספר יהושע לאא"ז ז"ל בתשו' נ"ו ובתשו' בית שלמה אף שהוא מחמיר תמיד כאן לא חש כלל לחומרא הזאת עיי"ש ביו"ד ח"ב תשו' קכ"ז וקכ"ח. וא"כ כיון דמן הדין יכול לתקן השם בלי מחיקה הוי כמקדיש בע"מ עובר דחלה קדושתו. ויהי' אסור למחוק את ה"א האחרונה:

ולכאורה עלה בדעתי לומר דמלבד החשש של שלכ"ס א"א לתקן לעשות מהיו"ד וא"ו אם לא שימחוק הה"א שלאחריו. דאל"כ נאמר דהה"א שנכתבה בפסול בשעה שהי' עליו צורת תיבת חול אינה חוזרת ומתכשרת אח"כ דהוי תולמ"ה כמו הטיל לבעלת שלש דמנחות ד"מ ע"ב. ואף דבש"ס סוכה שקיל וטרי הש"ס אם ילפינן לולב מסוכה לענין תולמ"ה היינו משום דבלולב לא כתיב עשי' ולא שום מעשה. אבל בסת"ם דכתיב וכתבתם. בעינן וכתבתם ולא מן הכתוב בפסול. וכיון דיהי' פסול מדאורייתא ממילא יהי' נצמח מזה קולא שיהי' מותר למחוק הה"א דאל"כ אין לו תקנה כלל והוי כקדם מום קבוע להקדישו דאינו קדוש אך באמת ז"א דאם נאמר דבכתיבת השם לא בעינן כסדרן. א"כ לא נכתבה הה"א בפסול כלל דהא יכול לכתוב כל השם אח"כ ומכ"ש להשלים מהיו"ד ווא"ו. ומ"ש מהאותיות הראשונות אף דנכתבו בשעה שלא הי' עליו עדיין צורת השם כשר כשמשלים כתיבת השם אח"כ. ה"נ כשכתב אות האחרון בראשונה ומשלים אח"כ השם בכתיבת אות שלפניו כשר. כיון דאין צריך לכתוב כסדרן. ואינו דומה להטיל לבעלת שלש כיון דבגד בעלת שלש פטור מציצית א"כ כשעשה אז הציצית עשייתן לאו עשי' הוא דאינו מצוה בכך. משא"כ בכתיבת השם דצריך לכתבו ואין סדר לכתיבתו מ"ש כתוב אות האחרון מקודם מאות הראשון וז"ב מאד:

וגם אין להתיר מטעם כיון דעכ"פ איכא דיעה דצריך לכתוב כסדרן. וא"כ לכתחלה וודאי נכון לחוש לדיעה זאת. ואם יבוא לשאול אותנו וודאי נורה לו דלכתחלה לא יעשה מקודם מהיו"ד וא"ו. וא"כ יהי' דומה להא דאמרינן בזבחים ע"ג כל היכא דאמרו רבנן לא נקריב אי קריב לא הורצה משום דיחוי וא"כ שוב יהי' מותר למחוק הה"א שלאחרי' כיון דאין כאן תקנה אחרת. דז"א דשם בשטמ"ק כתב דמש"ה לא היו מתירין להביא חולין בעזרה שהוא דאורייתא כיוון דנדחה רק מחמת איסור דרבנן. אלא כיון דאירע הפסול קודם שחיטה הפקיעו חכמים ממונו דהפקר ב"ד הפקר וממילא לא יצא בקרבן זה ע"ש. א"כ הכא כיון דמחיקת השם דאורייתא וודאי אין להתיר מחמת חשש ספק פסול איסור מחיקה שהיא דאורייתא:

ונראה דד"ז תליא בדינו של הנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' קע"ז כשנכתב יהו מהשם אם מותר למחקו דדעת הנוב"י שם דאסור למחקו. אף דעתה אין עליו צורת השם מ"מ כיון דמתחלה כבר נתקדשו שני אותיות הראשונות שהם שם מלא במק"א. כשהוסיף ג"כ אות וא"ו אף דנתקלקל עי"ז צורת השם אסור למחקו. ובספרי חבה"ש חיו"ד תשו' פ"ז ביארתי טעמו דאינו דומה לכותב צב מצבאות דמותר למחקו כיון דלא הי' עליו צורת שם מעולם ולא נחתא עליו קדושה כלל. אבל כשכתב ב' אותיות משם הוי' דנתקדשו כדאיתא בשבועות (דל"ו) נהי דכשהוסיף אח"כ וא"ו נתקלקל צורתו. מ"מ דומה לקרבן שנפל בו מום דלא פקעה קדושתו כיון דקדם הקדשו למומו. ואף למ"ד דמטיל מום בבע"מ פטור מ"מ כאן דלא הוי רק בע"מ עובר דהא יכול לתקנו ולכתוב אחר הוא"ו הה"א כתקונו ולדעת הרמב"ם הובא ברי"ט אלגזי בכורות (דל"ג) מדאורייתא אסור להטיל מום בבע"מ עובר ואף לדעת הרא"ש עכ"פ מדרבנן אסור. ולכך שפיר כתב הנוב"י דבנכתב ג' אותיות הראשונות משם הוי' אסור למחקו. וא"כ ה"נ בנ"ד אף דלא נכתב כל השם בשלימות דכתב יו"ד במקום וא"ו. מ"מ כיון דיכול להאריך היו"ד ולעשות וא"ו לא גרע. מכתב רק ג' אותיות מהשם דאסור למחקו. אלא דראיתי בתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב תשו' קכ"ז הנ"ל דרוצה לומר בדעת הנוב"י דרק שני אותיות הראשונות שהם שם במק"א וכבר נתקדשו קודם כתיבת הוא"ו. אבל הוא"ו עצמו יכול למחוק כיון דאין עליו עתה צורת השם. ולפי"ד יהי' מותר גם כאן למחוק הה"א אחרונה שנכתבה אחר היו"ד כיון דעתה אין עליו צורת שם כלל דהוא תיבת חול יהיה דעד כאן אמרינן דשני אותיות של שם הוי' נתקדשו היינו בעוד שהיו כתובים רק הם לבדם שיש להם צורת שם קטן במק"א. אבל כשכבר כתוב שני אותיות לפניהם וביחד נצטרפו לתיבת חול לא נחתא קדושה לשתי אותיות האחרונות כמ"ש שם בתשו' בי"ש. אך לדעתי אין הדבר מוכרח ולפי"מ שביארתי הטעם דהוי רק כמום עובר א"כ כיון דכתב הכל בכוונת קדושה נהי דבשעה שכתב הה"א אחרונה כבר הי' כתוב יו"ד מקודם שמקלקלת צורת השם מ"מ דמי לקדם מום עובר להקדישו דנחתא עליו קדושה"ג ואסור להטיל בו מום אח"כ ונ"ל ראי' לכאורה לדברי מדברי המ"ם פ"ה ה"ב שהבאתי בספרי תשו' פ"ה ולפי פירושו של האזולאי שם בכסא רחמים דמגיה וגורס הי' צריך לכתוב יהודה ונתכוון לכתוב את השם אעפ"י שכתב בו דל"ת מעכבו וכותב יהודה אחר ופירש שם האזולאי הטעם דכיון דנתכוון בכתיבתו לשם קדושת השם וכתב ג' אותיות הראשונות של השם אעפ"י שכתב ג"כ ד' ובזה מקלקל צורת השם אפ"ה אסור לגמור ולכתוב ה"א אח"כ שתהי' תיבת יהודה כמו שצריך אלא מעכבו היינו קודרו כמ"ש שם בהלכה א' וכותב יהודה אחר עכת"ד עיי"ש. וצריך להבין הטעם מדוע אסור לגמור ולכתוב ה"א אחר הד' לעשות תיבת יהודה בע"כ כיון דנתקדש בכתיבת ג' אותיות הראשונות וגם כשכתב הד' לא נתבטלה לגמרי צורתו דהא בקל יכול לעשות מהד' ה"א ויהי' השם כהלכתו לכך אסור לכתוב ה"א אחר הד' דבזה יתקלקל לגמרי צורת השם ויהי' תיבת יהודה שהוא חול וכדעת המנ"ח דאם מוסיף איזו אות ובזה מקלקל צורת השם הוי כמוחק ושלא כדעת הגרע"א בתשו' ע' בשם הב"ח דזה אינו נקרא מוחק אלא כדעת הלבוש שם. או דגם להב"ח עכ"פ מדרבנן אסור כמ"ש הוא שם. וא"כ לכך ס"ל להמ"ס לפי פירוש באזולאי דאסור לגמור תיבת יהודה אלא צריך לקדור כל התיבה ולכתוב יהודה אחר במקומו. וא"כ הדברים ק"ו. אם התם דבטעות קידשו דבאמת הי' צריך לכתוב יהודה אפ"ה חלה קדושתו. ואף דכבר נכתב אות ד' ואין לו עתה צורת השם אפ"ה כיון דיכול לגמור ולעשות מהד' ה"א ויהי' לו צורת השם אסור להוסיף אות ולקלקל. מכ"ש הכא דהי' צריך באמת לכתוב שם וקידשו לשם השם אף דכתב יו"ד במקום וא"ו כיון דאפשר להאריך היו"ד ולעשותה וא"ו ויהי' שם גמור כהלכתו כיון דכבר נכתבה הה"א האחרונה לאחר היו"ד ודאי דאסור למחוק הה"א האחרונה:

אך לפי"מ שפירשתי בספרי תשו' פ"ה טעמו של האזולאי הנ"ל. משום דכיון דג' אותיות הראשונות מהשם נכתבו כהלכתן בכוונת קדושת השם. אסור להורידן מקדושתן ולהשתמש בהם חול לעשות אותם צירוף לתיבת יהודה שהוא חול א"כ אין כאן ראי' כלל ממ"ס לנ"ד דלעולם י"ל כדעת הבי"ש הנ"ל דאותם האותיות שהוסיף אחר ב' אותיות הראשונות שהם שם במק"א יוכל למוחקם כיון דנכתבו בטעות ואין להם צורת שם כלל. ושם במ"ס שאני כיון דאינו צריך לכתוב שם כלל רק תיבת יהודה. ואין לו תקנה רק לגמור תיבת יהודה ואז יוריד גם שני אותיות הראשונות שהם שם במק"א מקדושתם ויעשה מהם חול לצרפם לתיבת יהודה שהוא חול. משא"כ הכא דאם ימחוק הה"א האחרונה שאחר היו"ד כדי לכתוב כסדרן לעשות מהיו"ד וא"ו ואח"כ יכתוב אות ה' ויהי' נעשה שם שלם כהלכתו דבזה אדרבא יתקן שני אותיות הראשונות דיוכל להיות כדעת הבי"ש דשרי למחוק כה"ג האות האחרון וכדעת הס' שאילת שלו' שהביא כת"ה. ואמנם כיון דהבי"ש בעצמו למעשה מפקפק בדבר אם יש להקל ומביא שם תשו' מנ"ע דמחמיר ביותר מזה שכתב בשני וואוי"ן כפולים בשם הוי' דלא התיר למחוק הוא"ו היתירה והה"א שלאחרי' אף דנכתבו שלא כהלכתן ואף שאין תקנה אחרת בדבר מכ"ש בנ"ד דלמאן דסובר דכשר שלכ"ס יש תקנה בלא מחיקה רק לעשות מהיו"ד וא"ו ודאי דאין להקל למחוק הה"א האחרונה ולהכשיר לתקן בלא מחיקה ג"כ אין דעתי נוטה לעשות מעשה נגד התשו' גוא"י שהביא הפ"ת דצריך לכתוב כסדרן. ולכן לדעתי יותר נכון לקדור אותה תיבה עם עוד איזו תיבות דאף דאין אנו נוהגין בקדירה. מ"מ לפי הנראה מדברי הש"ך בסי' רע"ה סק"ג דעיקר טעמו של הרא"ש הוא משום כבוד השם כדמביא ממעשה שהי' קודר אזכרות. וא"כ זה רק היכא דיש עליו צורת השם וניכר שהוא שם אבל כאן דלעין הרואה הוא תיבת חול ממש יהיה ואף די"ל דמשמעותו הוא ניכר שהוא שם. היינו כשהיא בתוך הספר ניכר ממה שלפניו וממה שלאחריו. אבל אם יחתכנו אף דהמנהג לקדור עם עוד איזו תיבות מ"מ די בשני תיבות עוד או מלפניו או מלאחריו באופן שלא יהי' ניכר כלל גם מהמשמעות שהוא שם וכ"כ בתשו' שב יעקב סי' ע' לענין תיבת ליהודים שבמגילה עיי"ש. וכן כתבתי בתשו' פ"ה בספרי להתיר בכה"ג כנלע"ד:

והנה במ"ש בספרי תשו' פ"ז להקשות אמאי קאמר הש"ס דש"ד וצ"ב נמחק והא קיי"ל בזבחים (פ"ח) דבדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש א"כ ה"נ כיון דהי' דעתו לכתוב כל השם נימא דגם האותיות הראשונות נתקדשו ואמאי מותר למוחקן למה שהבאתי לעיל דעת הנוב"י דגם כשאין לו עתה צורת השם כמו ביהו אינו נמחק כיון דכבר נתקדש ה"נ גם בשד וצב נימא ראשון ראשון קדוש נלע"ד לישב עפי"מ דמספ"ל בהא דראשון ראשון קדוש אם הוא רק היכא דבשעה שהוסיף אח"כ הי' עדיין הראשון קיים. אז הוא דמצטרף ונתקדש למפרע. ונ"מ דאף אם לקח את הראשון מהכלי קודם שהניח השני שניהם נתקדשו אבל אם נפסל הראשון קודם שהוסיף השני או לא הוסיף כלל לא נתקדש גם הראשון מעיקרא. ונ"ל דמצינו ג"כ כה"ג לענין שחיטה דפליגי ר"י ור"ל בחולין (כ"ט) אם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואפ"ה קאמר הש"ס דאם נתקלקלה השחיטה לבסוף לכ"ע גם תחילת השחיטה לאו שמיה שחיטה דאיגלאי למפרע דלאו שחיטה הוא ובזבחים (צ"ג ע"א) בהא דקאמר הש"ס דכ"ע אין דנין טומאה קדומה וכו' אלא קמיפלגי בהזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות ופירש"י שם ד"ה דכ"ע אין דנין דר"א יליף מהא בנדה מזין עלי' וטהורה דמסתמא משמע אף בשתי הזאות והזאה ראשונה נטמאה בנגיעה בנדה ואם איתא דמי חטאת שנטמאו אין מטהרין אמאי מצטרפת להשלים השני' הא כבר נטמאה מקודם ויליף שפיר טומאה קדומה מטומאה קדומה עיי"ש ברש"י. ואם איתא דבכל כה"ג ל"א איגלמ"ל וכל חד וחד לחודה קאי א"כ נימא דהזאה ראשונה עבדא פלגא דידה לטהרו מקצת דאז לא הוי עדיין טומאה קדומה. אע"כ דבכל כה"ג דצריך לצרף ההתחלה לבסוף בעינן דבשעת הסוף גם התחלה תהי' עדיין קיימת וראוי' להצטרף ועכשיו אינה ראוי' לצרף דכבר הוי לי' טומאה קדומה ודו"ק היטב בזה ותמצא כדברי. וכן מבואר בפירוש בש"ס חולין (דף ע' ע"א) וא"כ לק"מ מהא דש"ד וצ"ב. נמחק דנהי דאמרינן ראשון ראשון קדוש. מ"מ עכשיו דמוחק אותם השתי אותיות א"כ לא נגמר השם כלל ולא בא לידי צירוף א"כ איגל"מ למפרע דלא עבר על מחיקת השם כלל וכה"ג כתבו התוס' בריש חגיגה (ד"ד ע"א) ד"ה לא נצרכה לענין ח"ע וחב"ח דאף דקאמר שם הש"ס דלמ"א דכופין לשחררו חייב בראי' דאין לו אדון אחר מ"מ קאמר הש"ס בגיטין דההורגו חייב בל' סלעים דמקרי אדוניו משום דכיון דהרגו אינו עומד להשתחרר עוד איגלמ"ל דמעיקרא אדון היו. וה"נ דכוותה ודוק:

ידידוש"ת.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה