אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן מא

סימן מ

ב"ה ג' נצו״י תרצ"ב טארנאפאל.

כוח"ט וכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי מוכתר בנימוסין כש"ת מו"ה לוי יצחק נ"י אבד"ק לובוטשוב יצ"ו:

אחדש"ה. מוכרח אנכי להתנצל לפניו על מניעת תשובתו כי בהיותי בביתי מוטרד אנכי תמיד וגם אינני מחזיק הדבר לחיוב גמור להשיב לכת"ה כי יכול כת"ה בעזה"י לסמוך על עצמו להורות הלכה למעשה. וא"צ להסכמתי. אך בהיותי במיקוליטשין מסר לי הר"ר יעקילי ש"ב מפה מכתבו ובקשתו בע"פ להשיב לו ואמנם הי' אסר לי ספרים שם כי אף פרמ"ג לא הי' אצל הרב דשם וכהנה מתשו' האחרונים וכעת בבואי לביתי חפשתי מכתב כת"ה הארוך ולא מצאתיו אך מכתבו הקצר ע"י הר"י שו"ב הנ"ל ששם נאמר תוכן השאלה בה"א מהשם הקדוש שע"י רוק שניתז מפי הקורא נטשטש קצת רגלו השמאלי של הה"א ונדבק לגגה קצת אך תינוק דל"ח ול"ט קורא אותה ה"א כהלכתה:

והנה זו שאילת הראשונים הריא"ס בב"י סי' רע"ו שמסתפק בדבר ומביאו רמ"א שם סי"א לפסק הלכה ובב"י בלשון הריא"ס מבואר דדעתו לגנוז היריעה מספק אלא שיש להסתפק בדבר דמלשון הריא"ס שם מבואר דספיקו הי' דלמא ל"מ תיקון להפריד הדיבוק לבד משום חק תוכות אלא דצריך למחוק כל רגל השמאלי ולחזור ולכתבו דבזה הוי מוחק את השם ממש כיון דתינוק דל"ח ול"ט קורא אותו ה"א עדיין צורת השם עליו. ע"ז מסתפק אם מותר למחוק וממילא אין לו תקנה רק גניזה, וא"כ י"ל דהם מיירי כשהי' כן מתחילת הכתיבה דאז הוי חק תוכות לכ"ע אלא דספיקו הוי כיון דתינוק דל"ח ול"ע קורא אותו ה"א והפסול אינו אלא משום דלא הוי כתיבה תמה אז כמו לענין שלכ"ס אינו מזיק כה"ג ויכולין לתקן כמבואר באו"ח סי' ל"ב סכ"ה לענין האלפי"ן והתווי"ן שלא הי' נוגעים והי' נפרד קצת ביניהם ותינוק דל"ח ול"ט קורא אותן כהלכתן מהני תיקון ול"ה שלכ"ס ה"נ לענין ח"ת דלא הוי ומהני תיקון בהפרדה בעלמא. וכדעת התשו' בית שלמה יו"ד ת"ב תשו' קל"ג. אלא שיש לתמוה עליו שהוא כותב כן בפשיטות וכפי הנראה הריא"ס מסתפק בזה. ואדרבא בתשו' הרדב"ז ח"ב תשו' תקצ״ו שמביא הוא שם בעצמו בראש התשובה מבואר להדיא דל"מ הפרדת הדיבוק רק צריך למחוק כל רגל הה"א ולכתבו מחדש. אלא דהוא מקיל מצ"א שאין כאן איסור מחיקת השם כיון שמן הדין הוא פסול וכל שם שהוא פסול מותר למחקו ולא איכפת לן במה שהתינוק קורא אותו כהלכתו עיי"ש ובזה וודאי אין אנו יכולין סמוך להקל כיון דאיסור מחיקת השם הוא מדאורייתא. והרמ"א והט"ז והש"ך מביאין דברי הריא"ס לפסק הלכה וודאי אין לנו לסמוך על דיעה שלא הובאה כלל בש"ע באיסור דאורייתא.

ואמנם א"כ כ"ז הוא רק היכא שנעשה כן מתחילת הכתיבה אבל אם נכתב בהכשר ונטשטש אח"כ ונדבק לכאורה נראה דמותר לכ"ע להפריד הדיבוק לבד דהא לדעת הסמ"ק אף בנפל דיו על האות לאחר שנכתב מותר ליטול מה שלמעלה ולא הוי חק תוכות ואף להרא"ש שחולק מ"מ אדרבא הוא הא מכשיר בנדבק בין אות לאות אף דפסול משום שאינו מוקף גוויל מ"מ סגי להפריד הדיבוק לבד ובע"כ דס"ל החילוק דנפל דיו על האות שנתקלקל צורת האות לגמרי אויל לי' מעשה הראשון. וכשמסלק הדיו פנים חדשות באו לכאן והוי חק תוכות משום דהאות נעשה ע"י גרירה מתוכו ולא ע"י כתיבה. ובנדבק האות לחבירו דצורת האות קיים ונקרא כהלכתו אלא שפסול משום גזה"כ דבעינן שיהי' מוקף גוויל משום דבעינן כתיבה תמה סגי כשמסלק הפסול. וא"כ ה"נ בנדבק רגל הה"א דמהרי"ק הי' רוצה להכשיר לגמרי מהא דמנחות כ"ש חזינן להני ספרי דווקני דתלו רגלה דה"א משמע דכ"ע לא עבדי הכי ולא הוי עיכובא. אלא דהריב"ש וכל הפוסקים חלקו עליו מש"ס דשבת (ק"ג ע"ב) וכתבתם כתיבה תמה שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן. וישבו שם דברי הש"ס מנחות עיין תשו' רמ"ע מפאנו סי' ל"ו וכיון דדיבוק בין אות לאות דהוא ג"כ משום כתיבה תמה כמ"ש הרא"ש פ"ב דגיטין הובא בב"ש סי' קכ"ה סק"ז ס"ל להרא"ש דלא הוי חק תוכות כשמפריד בין הדבקים והא דמחמרי הריא"ס והרדב"ז והרמ"ע מפאנו הנ"ל לומר דל"מ הפרדת הדיבוק ברגל הה"א משום חק תוכות היינו דחיישי לס' הסמ"ק דס"ל דכשלא היתה מוקפת גוויל מתחלתה ל"מ תיקון דהוי חק תוכות כמ"ש הטור בשמו בסי' ל"ב. הרי דס"ל דגם בפסול דמוקף גוויל שייך חק תוכות. אבל בנדבק לאחר הכתיבה דכשר בין להסמ"ק ובין להרא"ש מהני הפרדת הדיבוק בין אות לאות. וא"כ י"ל דגם בנדבק רגל הה"א לאחר הכתיבה. דהפסול ג"כ משום כתיבה תמה. סגי בהפרדה ול"ה ח"ת. ובפרט בנדבק בעוקץ דק דהתינוק קורא אותו ה"א מבואר להדיא ברדב"ז וברמ"ע מפאנו הנ"ל דלאחר הכתיבה מהני הפרדה. ול"ה חק תוכות. וז"ל הרמ"ע שם אמנם תלמידי מהרי"ק עשו מעשה להפריד במכין רגל הה"א והיקף אף דס"ת וכו' אבל אין אנו שומעים להם בזה וכו' כי הם מסברא אמרו שבהיות האותות דבוקות בעוקץ דק אינם דומות לחית וכו' וזה יספיק להכשירן וכו' ולקושטא דמילתא כל שמעיקרא לא נכתבה האות כהלכתה אעפ"י שאינה דומה לאות אחרת אין לך הפסד הצורה וכו' גדול מזה אבל אם נכתבה כהוגן ואח"כ אירע בה טשטוש די בינוקא דל"ח ול"ט שידע לקרות את התיבה עכת"ד עיי"ש וכ"כ עוד שם לעיל וז"ל והשתא דאתינן להכי דהיקף גוויל בשעת כתיבה הוא יסוד מוסד לגמ' דילן לעיכובא אף אנו נאמר דל"ש ארצינו וכו' לעולם עירוב האותיות בשעת כתיבה פוסל ואין לו תקנה בסכין כיון שלא היתה לו שעת הכושר לא אמרו להפריד אלא היכא דמעיקרא נעשה בהכשר ואז הדבוק הוי פסול החוזר להכשירו עכ"ל הרמ"ע וזה דלא כשיטת הרא"ש דס"ל דבהיקף גוויל ל"ה ח"ת אף דנעשה מתחילת הכתיבה רק כשיטת הסמ"ק שהביא הטור דגם בזה שייך ח"ת רק היכא דנעשה בהכשר אף דבנפלה דיו על האות לא ס"ל כהסמ"ק דסגי בסילוק הדיו ול"ה ח"ת היינו משום דנתקלקל צורת האות לגמרי דנסתלק מעשה הראשון ופ"א באו לכאן. אבל בעדיין צורת האות קצת קיימת ותינוק דל"ח ול"ט הוי פסול החוזר להכשירו וכעין דמיון לזה בגזילה לענין שינוי קיי"ל דהרקיבו כולן הוי שינוי וא"י לומר הרי שלך לפניך והרקיבו קצתן ל"ה שינוי ויכול לומר הש"ל עיין ב"ק (צ"ח ע"ב) ובתוס' שם (דנ"ו ע"ב) ד"ה פשיטא. זאת היא ס' הרמ"ע מפאנו אלא שבזה תמוהין לי דבריו שבסוף התשו' שם מסיים וז"ל אבל אם נכתבו האזכרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדיבוק הדיו בין רגל לגג וכו' אין לנו אלא דברי הריא"ם הובאו בב"י שאמר יגנזו כי חייבנו להזהר מאד באותית השם מנגוע בקצהו ואין זה דומה לדיבוק אות באות כלל עכ"ל דמבואר מלשונו דטעמו של הריא"ס משום חשש מחיקת השם אף בהפרדת הדיבוק לבד ומשום דאזיל לשיטתו שכתב דאף במוחק קצת האות משם איכא איסורא כמו ח"ש. וכמבואר גם בסוף לשונו משום שחייבנו מאד להזהר באותיות השם מנגוע בקצהו. דאין לומר דכוונתו שצריך למחוק כל הרגל משום ח"ת. דז"א דהרי כבר כתב למעלה דבנעשה בהכשר ל"ה בהא ח"ת. וסגי בהפרדת הדיבוק לבד. אלא דס"ל דהריא"ס מספקא לי' לחשוש גם בהא למחיקת קצת השם ובאמת בלשון הריא"ס שהביא הב"י בסי' רע"ו מבואר מהיפוך להיפוך וז"ל הר"י אסכנדרי שם פשיטא כי מי שנתכוון לכתוב השם ונדבקה רגל שמאלי של הה"א וכו' בענין שניכר לכל שהיא חי"ת וודאי יכול לגרור הרגל שנעשה בפסול ואינו עובר משום מוחק השם וכו' ברם הא מיבעיא לי היכא דחד ה"א מהשם לא תלי כרעא כדקא יאות כגון דדבוק כחוט השערה וכ"ע קורין לה ה"א היכא ליעביד דאי גריר להאי דבק ה"ל כחק תוכות וכו' למדנו שהמוחק וכו' וה"ה למוחק רגל הה"א כולה עד ששבה להיות ד' נקרא מוחק את השם וכו' ול"ד לטיפת דיו שנפלה על השם וכו' שיכול למחוק דהתם בטלה צורת האות וכו' אבל הכא כ"ע קורין אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה לגגה וכו' מהא שמעינן דבגרירת קצת האות עד שנשתנה ע"י לאות אחרת שנחשב כמחיקת אות שלם וה"ה למוחק רגל הה"א ומחזירה ד' שיחשב לו כמחיקת כל האות וכו' עכת"ד שם הרי מבואר להדיא להיפוך דאדרבא אם לא הי' צריך רק להפריד הרגל מהגג דנשארה ה"א מעלייא לא הי' איסור כלל משום מחיקת השם כיון דאינו מוחק כל הרגל לעשות מהה"א ד'. אלא משום דהוא ס"ל דל"ס בהפרדת הרגל מהגג משום דהוי ח"ת וצריך למחוק כל הרגל וזה אסור משום מחיקת השם. וא"כ לפי"מ שהכריעו הרמ"ע והרדב"ז דבנכתבה בהכשר ליכא כה"ג ח"ת וגם מלשון הריא"ס מבואר להדיא דאיירי בנדבק מתחילת הכתיבה עיי"ש ומש"ה הו"ל ח"ת אבל בנ"ד דנעשה מתחילה בהכשר וסגי בהפרדת הדיבוק כמש"ל וודאי י"ל דגם הריא"ס והרמ"א והט"ז והש"ך שהסכימו אתו לפסק הלכה מודו דיכול להפריד הדיבוק וליכא בהא משום מחיקת השם כמו בהפרדת אותיות השם בין אות לאות דמבואר בסי' ל"ב סכ"ו דמותר להפרידם משום דאינו מוחק אף מקצת השם בזה דאינו מוחק רק הדיבוק ולא גוף אות של השם. וכמבואר להדיא בש"ג פ' שבועת העדות אות ב' עיי"ש שכתב וז"ל במ"ע אי בטיפת דיו שנפלה שאינה בענין שמחקה האותיות אלא שדבקו זל"ז ובא להתיר להפרידן מאי מחיקה שייך הכא. ואיזו ס"ד הו"ל לאסור בענין זה כיון שאינו נוגע באותיות השם. וא"ת שנפלה הטיפה בתוך אות השם והתיר לנו להסירה מתוכה אכתי אין כאן בכה"ג מטעם מחיקת השם אלא מטעם ח"ת עכ"ל עיי"ש. וא"כ היכי שנפל טיפה תוך האות או שנפלה טיפה בין רגל להגג ומסירה מאי מחיקה שייך כיון שאינו מוחק מגוף האות של השם:

אמת שבנוב"י מהד"ת סי' קס"ט רוצה לומר דהא דמותר להפריד אותיות השם שנדבקו הוא רק בנדבקו מתחילת הכתיבה. אבל בנדבקו אח"כ דלשיטת הרשב"א כשר בלא גרירה אין זה תיקון ואסור להפריד נשמע דס"ל דגם בהפרדת האותיות איכא משום מחיקת השם. ובספרי אבה"ש הארכתי לפרש דברי הנוב"י עיי"ש בחיו"ד תשו' פ"ג ולדידי' י"ל דגם כאן אסור דהאיכא דעת המהרי"ק דס"ל דרגל הה"א שנדבק לגגה בדיעבד כשר בלא תיקון כלל כמש"ל וא"כ כיון דגם דעת הרמ"ע מפאנו הנ"ל לחוש למחיקת השם בהפרדת הרגל מהגג לבד נהי דמה שפירש כן בדברי הריא"ם תמוה לכאורה כמש"ל אבל עכ"פ סברת עצמו של הרמ"ע מפאנו והנוב"י דיש בזה משום מחיקת השם די להחמיר. ובפרט שגם בפרמ"ג או"ח סי' ל"ב במשבצות סקי"ח מביא ג"כ הסברא הזאת של הנוב"י שלא להתיר להפריד אותיות השם בנדבקו לאחר הכתיבה אלא שדחה ט"ז דכיון דהרשב"א לא הכשיר רק משום שראוי לגרור וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכאן אם תאמר שאסור לגרור שוב א"א להכשיר דהא אינו ראוי לגרור. וא"כ כאן דאיכא דעת המהרי"ק דמכשיר בדיעבד מטעם אחר שפיר משמע דגם הפרמ"ג מודה דאסור כיון דמוכח דס"ל דבהפרדת האותיות שייך ג"כ מחיקה. ויש להאריך הרבה בדברים האלו:

וגם במה דפשיטא לי' לעיל דבתינוק קורא כהלכתו מהני הפרדה ול"ה ח"ת. הנה המג"א ס"ק כ"ז מביא בשם הרלב"ח בנדבק רגל הה"א כחוט השערה והתינוק קורא אותו ה"א דמי שיקל להפריד הרגל לא אמחה בידו כ"ה גירסת היד אפרים והמחה"ש. והפרמ"ג גורם אמחה בידו ופוסק כן להלכה ומביא ראי' ע"ז מדברי הריא"ס הנ"ל שמסתפק לומר דהוי ח"ת גם בכה"ג אמנם לפימש"ל דהריא"ס מיירי רק בנעשה כן מתחילת הכתיבה. א"כ גם הפרמ"ג י"ל ג"כ דכוונתו כך. אבל בנעשה בהכשר מתחילתו י"ל דכ"ע מודו להרמ"ע מפאנו והרדב"ז הנ"ל דמותר להפריד בתיבה של חול ול"ה ח"ת, אמנם לכאורה תמיהא קחזינא לפימש"ל בשם הבית שלמה דשכלכ"ס וח"ת דמי להדדי דהיכא דתינוק קורא כהלכתה ופסול רק משום כתיבה תמה. אינו מזיק לא לענין שלכ"ס ולא לענין ח"ת, והא שם בסי' ל"ב סכ"ה במחבר מבואר דרק ביודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן ורגלי התווי"ן מהני תינוק דל"ח ול"ט משום דאין דומין לאות אחרת. אבל ברגל הה"א שנפסק שדומה לח' או צ' שנפסק היו"ד שנראה כיו"ד נו"ן ל"מ תינוק דל"ח ול"ט והוא מלשון הריא"ס שהביא הב"י שם בסי' ל"ב. ומבואר יפה בפמ"ג בא"א בפתיחה לסי' ל"ב בד"ה וכן אם אין יוד"י האלפי"ן וכו' עיי"ש היטב. וא"כ אמאי פשיטא להו כאן דמותר להפריד בה"א הרגל מהגג ול"ה ח"ת. והא לענין שלכ"ס ל"מ תיקון ברגל הה"א. וא"ל דבסכ"ה מיירי שנעשה כן בתחילת הכתיבה דהא סתמא כתיב ואין מובא כאן שום חילוק כלל בזה. וגם מה דפשיטא לי' להב"ש דח"ת ושלכ"ס שווין הן. הנה בהגמי"י הובא בב"י סי' ל"ב ס"ל דשלכ"ס חמור שכתב וז"ל אם נדבקו האותיות יחד מותר להפרידן ולא הוי ח"ת מ"מ אם כתוב לפניו אח"כ אין לו תקנה וכו' והוי שלא כסדרן עכ"ל ואף דאנן לא קיי"ל כמ"ש המחבר בסכ"ה דנדבק האותיות מהני הפרדה ול"ה שלכ"ס. מ"מ י"ל דלאו לכל מילי דמי להדדי:

ונלע"ד ברור דלענין החילוק בין תחילת הכתיבה או נעשה אח"כ כ"ע מודו דזה רק לענין ח"ת ולא לענין שלכ"ס והא ראי' דהא הסמ"ק מכשיר בנפל טיפת דיו על האות אף דנתקלקל כל צורת האות לגמרי מהני תיקון ולא הוי ח"ת כיון דתחילה נעשה בהכשר. והא וודאי דלענין שלכ"ס לי"מ תיקון כשנתקלקל צורת האות לגמרי. ולכן אף דלא קיי"ל כהסמ"ק גם לענין חיית היינו בנתקלקל צורת האות לגמרי משום דפ"ח באו לכאן אבל כשעדיין צורת האות קיימת קצת הכריע הרמ"ע מפאנו דבזה אנו סומכין על הסמ"ק דהוי פסול החוזר להכשירו כמש"ל וא"כ כ"ז לענין חיית דסומכין על דעת הסמ"ק בזה. אבל לענין שלכ"ס ל"מ פסול החוזר להכשירו. ובעינן שיהי' צורת האות כולו קיים כגון היודי"ן דאלפי"ן ושיני"ן דאינו דומה לאות אחרת כלל. וכיון דתינוק קורא כהלכתה כתב מעליא היא גם לענין שלכ"ס. אבל רגלי ההאי"ן או יודי הצרי"ק שדומה לאות אחרת קצת לא מהני תינוק דמ"מ הא יש לו צורת אות אחרת קצת. ואין חילוק פכ"ז בין נעשה מתחילת הכתיבה:

אך לענין ח"ת היכא דתינוק קורא כהלכתה אף דיש לה צורת ח' קצת מ"מ כיון דיש לו ג"כ צורת הא' קצת דהא התינוק קורא אותו הא' בהא סמכינן אדעת הסמ"ק כיון דלא נתקלקל צורת האות לגמרי. ובהא יש חילוק בין נעשה מתחילה בהכשר מהני תיקון לענין ח"ת אבל אם נעשה מתחילת הכתיבה פסול ול"מ תיקון ושפיר קם לי' פסקו של הפרמ"ג דגורס אמחה בידו. משום דאיירי דנעשה כן מתחילת הכתיבה כמש"ל וכן מוכח להדיא בתשו' רדב"ז הנ"ל דברי הריא"ס דנעשה מתחילת הכתיבה. ועיקר ראיית הפרמ"ג הוא רק מהריא"ס. וא"כ נשמע דהיכא דנעשה בהכשר ונטשטש אח"כ שפיר יש לנו לסמוך על הרדב"ז והרמ"ע מפאנו דהיכא דתינוק קורא אות ה"א די בהפרדת הרגל מהגג. אך צריכין אנו לחוש לדברי הרמ"ע והנוב"י והפמ"ג דבאותיות השם איכא חשש מחיקת השם ובתשו' בי"ש סי' קל"ט האריך בדברי הנוב"י הנ"ל ומסיק להקל להפריד ע"י קטן. אמנם לפי"ד הרמ"ע מפאנו דהפרדת גוף האות דהיינו רגל הה"א מהגג חמור מהפרדת דיבוק בין אות לאות כמו שסיים שם כי חייבנו להזהר מאד באותיות השם מנגוע בקצהו ואין זה דומה לדיבוק אות באות כלל עכ"ל. וא"כ מי יבא אחר המלך להקל נגד הגאון המקובל הרמ"ע ז"ל ולכן חוששני להקל בזה בפרט שכפי מכתב כת"ה אין הדבר ברור בוודאי שנעשה אח"כ ע"י הקורא ובספק גם הרדב"ז מחמיר וגם איכא עוד נגיעה בין הה"א להיו"ד שבשם. לכן ירא אנכי להקל ודעתי נוטה לגנוז היריעה כמ"ש הלבוש בזה על דינו של הריא"ס. והי' בזה שלום. כ"ד ידידו דוש"ת באה"ר מברכו בכוח"ט וש"ע

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה