אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן מ

סימן לט

ב"ה.

שלו' אשיב לכבוד האי צורב העוסק בחוקי הרב הרה"ג החריף ובקי בחד"ת עוסק במילי דציבורא לעשות סייג לתורה מו"ה יחיאל נתן נ"י בק"ק לונדון יצ"ו:

מכתבו בדבר המקוואות לנכון הגיעני ואם כי קשה עלי עתה להשיב לכל שואל אך למען אפרושי מאיסורא ובפרט בדבר שקדושתן של ישראל תלוי בו. לקחתי לי פנאי להשיבו בקצרה על תוכן שאלתו בדבר המקוה של מי גשמים שנעשית ע"י השקה דהיינו שבין הגומא של מי גשמים ובין המקוואות שטובלין יש גומא ארוכה שממלאין אותם מים שאובין ע"י וואססער לייטונג עד למעלה מהנקב כשפ"ה שבינה לבין הגומא של מי גשמים. שעי"ז נעשה ההשקה. ובכותל שכנגדה יש נקבים בין הגומא להמקוואות שעל ידם נכנסים המים אחר ההשקה להמקוואות שטובלין בהם. ועתה נתהווה שרואין שבכל לילה המים של הגומא הנ"ל הולכים וחסרים עד למטה מהנקב של ההשקה והחסרון הוא רב שעד הבוקר חסר צ"מ באורך תשעה מטעער שבוודאי יש חשש זחילה הניכרת ואף דהמקוואות שטובלין בהם אינם זוחלין מ"מ כיון דבמקום נקב ההשקה המים זוחלין. וידוע שיטת הרמב"ם וסתם המחבר כוותי' בסי' ר"א סעיף ס' דאין הנזחלין מערבים ופירש החת"ס בתשו' ר"ח ור"ט באה"ד המתחיל אבל מהרי"ק כוונתו דכיון דמי גשמים אין מטהרים בזוחלין אינם יכולים ג"כ לטהר בהשקה את השאובים עיי"ש וכ"פ ג"כ בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד תשו' י"ח באה"ד המתחיל והא דקשיא עיי"ש:

והנה מ"ש כת"ה דרק המים שבתוך הגומא של הוואסער לייטונג הם זוחלין ולא המים שבתוך הגומא של המי גשמים אינני מבין דבריו דהרי הנקב של ההשקה עם המי גשמים הוא פתוח בשעת ההשקה וא"כ אז אם המים של הגומא הנ"ל הם זוחלין ונבלעים בקרקע גם המים של הגומא של מי גשמים זוחלין דרך נקב ההשקה להגומא הנ"ל ונבלעין בקרקע ואין חוזרין שוב להמקוה ובפרט לדעת הרי"ו שהחמיר הש"ך בס"ק קי"ד כוותי' שצריך להיות הנקב פתוח גם בשעת טבילה א"כ המים של מי גשמים הוי זוחלין אז ואינם מטהרים בהשקה לשיטת הרמב"ם הנ"ל עפ"י פירושו של החת"ס הנ"ל:

אמנם לפימ"ש כת"ה שאינו זוחל רק למעלה ונשאר תמיד שיעור מקוה למטה שאינו זוחל ואם גם בהגומא של מי גשמים הוא כן שלמטה מנקב ההשקה ששם מתחיל הזחילה יש מ"ס אז לדעת הרא"ש שהביא המחבר בס"נ לא הוי זוחלין אלא שכת"ה רוצה לומר שגם לדעת הרא"ש אינו כשר לטבול רק למטה במקום האשבורן ולא למעלה במקום הזחילה. אמת שכ"מ ג"כ בחת"ס תשו' ר"ט אך א"א לומר כן בדעת הרא"ש לפי לשונו המובא בב"י סי' ר' שהביא קודם בשם הר"ש דנוטפין שעשאן זוחלין היינו שנפרץ על שפתיו וזוחלין דרך שם שאסור לטבול שם אף אם ישאר במקוה מ"ס מ"מ השתא הוא טובל גם במים העליונים שהם זוחלין והרא"ש חולק עליו וכתב דנכון יותר לפרש דלא נשאר מ"ס דאם יושאר במקוה מ"ס מותר לטבול בו אף דלמעלה הוא זוחל כיון דעיקר המקוה אינו זוחל עיי"ש משמע דבמה שאוסר הר"ש משום דמ"מ השתא הוא טובל גם במים העליונים שהם זוחלין בא הרא"ש להתיר משום דכיון דעיקר המקוה אינו זוחל אינו נחשב כלל לזחילה גם למעלה וז"ב לכל מעיין בדברי הרא"ש. והחת"ס הנ"ל י"ל דלא כתב כן אלא לדעת המהרי"ק שהביא שם ולא לדעת הרא"ש וכ"מ ג"כ מלשון המחבר בס"נ שכתב סתם שאם נשאר מ"ס כשר. משמע דכשר לטבול בכל איזו אופן שירצה וז"ב מאד:

ואמנם זה ניחא לשיטת הרא"ש אבל לדעת המחמירין שם בס"נ דהכל נעשה זוחלין גם בכאן איכא למיחש וגם לדעת הנוב"י דהא דאין הנזחלין מערבין הוא אף במעיין ואין הטעם כמ"ש החת"ס הנ"ל אלא דס"ל להרמב"ם דסברא הוא דאין זוחלין מערבין משום דאין להם חיבור א"כ לא תלוי כלל אם מותר לטבול בהם בזחילה וא"כ י"ל דגם לדעת הרא"ש דכשיש למטה מ"ס באשבורן יכולין לטבול אף למעלה היינו משום דאזלינן בתר עיקר המקוה שאינה זוחלת כמבואר בלשון הרא"ש וא"כ זה לענין שמותר לטבול גם למעלה אבל לענין עירוב מקוואות דסברא הוא דאין חיבור לזוחלין א"כ מאי בכך דלמטה אינה זוחלת מ"מ כיון דבמקום נקב ההשקה זוחלת אין להם חיבור ואמנם כיון דיש בענין זה כמה סתירות אמרתי לבאר הדבר קצת דהנה התוס' בגיטין דט"ז ד"ה הניצוק הביאו שיטת הר"ש דהא דניצוק וקטפרס אינו חיבור הוא רק לערב שני מקוואות שבכ"א אין בהם מ"ס אבל לחבר מקוה חסר למקוה שלם גם ניצוק וקטפרס הוי חיבור עיי"ש וצריך להבין טעם הדבר:

ונלענ"ד עפ"י דברי הריטב"א בע"ז (ד"ס ע"א) בד"ה והא שכתב וז"ל וכל שנגע בפיו או בשוליו אפילו טבו"י פוסל הכל דנגיעה בכולה חשיבא ואעפ"י שאין כלי מצרף מה שבתוכו לתרומה הני מילי באוכלין אבל משקה מעורב הוא והכל גוף אחד עכ"ל יוצא מדבריו דמשקה הוא מחובר והכל כגוף אחד דמי ונפסל הכל במגע טבו"י ולכאורה הוא סותר דברי עצמו (בדף ע"ב ע"א) שם ד"ה אמר ר"ה הנצוק חיבור לענין יי"נ שכתב שם וז"ל פירוש לא מדין מגע שאין נגיעה בדבר לא אלא מדין תערובות וכו' יעיי״ש דמבואר מדבריו דאינו נאסר רק מקום המגע אלא דאותו מקום מגע אוסר גם השאר משום תערובות איסור בהיתר ומה"ט כתב שם דאם היין מזוג במים שאינו מינו רבה עליו ומבטלו עיי"ש הרי דכתב להדיא דלח לא מיקרי מחובר וכשנגע במקצתו לא הוי כנגע בכולו עיין חוו"ד סי' צ"ב לענין קילוח שתחת הקדירה וכן קשה מהא דקיי"ל לענין טומאה דנצוק אינו חיבור וכשנגע טמא בקילוח לא טימא את כולו ואם נאמר דמשקה הוי מחובר וכגוף אחד דמי וודאי אם נוגע טמא בקצה אחד מאוכל או כלי נטמא כולו אך הדבר ברור דשאני לן בין אם השקה הוא בתוך כלי ואינו מניחו להתפרד אז כתב הריטב"א דהוא הכל כגוף אחד ונפסל במגע קצתו וכן לענין יי"נ כשתותב העכו"ם אצבעו לתוך חבית מלא יין נאסר כולו. אבל כשהמשקה הוא חוץ לכלי ואין כאן דבר המחברו ועומד להתפרד זמ"ז כמו ניצוק וקטפרס אז אין לו חיבור כלל והוי כאוכל פרוד כמו שומשמין וחרדל דלא נפסל האחד במגע חבירו בטבו"י ובשאר טומאות מונים בהם ראשון ושני:

היוצא לנו מזה דמשקה וכל דבר לח כשהוא בכלי שאין לו מקום לצאת הוא הכל כגוף אחד מחובר וכשאינו בתוך כלי ואין לו דבר המחברו אינו כגוף אחד אבל עכ"פ הוי כאוכל פרוד וכשומשין וחרדל שכל טיפה נוגעת בחבירתה. ומונין בו ראשון ושני. וא"כ מעתה מובן היטב המחלוקת שבין הר"ת והרמב"ם הנ"ל דתרוויי' מודים דהמים אין להם חיבור רק באשבורן שהם במקום שאין יכולים להתפרד כמו בכלי אבל מים שחוץ לבור אין להם חיבור שיהי' כגוף אחד אבל עכ"פ נוגעים זב"ז וס"ל לר"ת דכיון דהש"ס קורא לעירוב מקוואות השקה סגי בנגיעה בעלמא כמו נשיקה ולכך כשהם מחוברים למקוה שיש בה מ"ס הרי המקום מגע וכשר ונצטרף עם המ"ס ואח"כ המקום מגע של אותו מקום מגע הראשון ג"כ נכשר בהשקה לאותו מקום מגע הראשון שכבר נצטרפה ונעשה כמקוה של מ"ס וכן עד אלף נכשרים כולה ע"י מגע זה בזה משא"כ כשאין בשום אחד מהם מ"ס והם נזחלים שאין עומדים בתוך האשבורן א"א לשום אחד מהם שתתכשר כיון דאין להם חיבור מה שיצרפם יחד ויעשם כגוף אחד ואף שנוגעים זב"ז הרי אין שום אחד מהם כשר שיכשיר את חבירו במגע והשקה ודו"ק היטב בזה כי הוא בעזה"י חקירה נפלאה:

ואמנם הרמב"ם י"ל דס"ל דעירוב מקוואות הפירוש שבענין שיהי' מעורבין ומחוברין יחד שיהי' כגוף אחד כמ"ש הריטב"א הנ"ל וזה הוא רק כשהם באשבורן כמו בתוך הכלי ולא כשהם נזחלים מבחוץ ועומדים להתפרד זמ"ז או ס"ל דמה שנכשר רק ע"י השקה אינו יכול להכשיר את חבירו ע"י השקה אליו רק כשיהי' כולם מחוברים להמקוה עצמה שיש בהם מ"ס ולכך ס"ל דאין חילוק בין מחוברין למקוה שלימה או לאו לעולם אין הנזחלים מערבין ומחברין:

ועפי"ז י"ל קושית המהרי"ט שהביא כת"ה מפ"ג דמקוואות שהוא הדין של המחבר בס"כ דבור שהוא מלא שאובין ואמה נכנסת לו ויוצאה ממנה פסולה עד שתתחשב כו' וכתבו הר"ש והרא"ש דאיירי כשאין במקום האמה מ"ס ומאי מהני מ"ס הא האמה היא זוחלת ואינה מערבת לדעת הרמב"ם. ואין לתרץ דלענין הכשר שאובין שאני כמ"ש הט"ז ס"ק מ"ז דגם הרמב"ם מודה בשאובים כיון דל"ה רק מדרבנן ז"א דהט"ז מיירי בפסול ג' לוגין אבל כאן מיירי בבור מלא שאובין דהוי דאורייתא לרוב פוסקים ומה"ט בעינן עד שתתחשב ולא סגי במלואו ועוד עיי"ש. אך לפי הנ"ל י"ל דהרמב"ם ס"ל דלענין שאובין דמכח זריעה אתינן עלה י"ל דלכ"ע סגי בנגיעה והשקה ולא בעינן חיבור וגם הא פשיטא דלשאובין מהני השקה אף למים שהם עצמם הוכשרו רק בהשקה אפילו עד אלף ואף כשנפסק ההשקה מהראשון ולכך גם זוחלין אף דמחוברין לא הוי עכ"פ נוגעים זב"ז ונכשר כ"א מחבירו כמש"ל:

והיטב אשר דיבר בזה חתני הרב הה"ג מו"ה העשיל נ"י בישוב קושית המהרי"ט הנ"ל דלפימ"ש דעיקר מה שהזוחלין אין מחוברים משום דעומדים להתפרד וא"כ כ"ז לענין מ"ס דבעינן שיהיו מחוברין תמיד ושלא יופסק החיבור משא"כ לענין שאובין דסגי כשמשיק רגע אחד אף שנפסק א"כ מאי בכך דעומד להתפרד עכ"פ רגע אחת הם מחוברים ויכשרו אז לעולם ודברי פח"ח:

והנה לפי"ז בנ"ד דאיירי ג"כ לענין שאובין הי' מקום לומר דגם להרמב"ם כשר אך באמת סברת החת"ס אלימתא היא דכיון דמי גשמים הזוחלין אין מטהרין את האדם מטומאתו אין יכולים ג"כ להכשיר המים מפסול שאובין שבהן וראי' גדולה לזה מהני פוסקים דס"ל דמעיין כ"ש נפסל בשאובין משום דלטבילת אדם בעינן גם במים מ"ס לכך גם להמים המטהרין את האדם בעינן מ"ס ואף להחולקים ע"ז היינו משום דהמים אין להם דין אדם רק דין כל הכלים דסגי במעיין בכ"ש משא"כ זוחלין דאין מטהרין שום דבר י"ל דלכ"ע אין מטהרין את המים מפסול שאובין:

ועוד ראי' לזה מדברי הט"ז בסקל"ח דמים שנפסלו ע"י שינוי מראה ואין בהם מ"ס רק כ"א סאה אסור להמשיך להם שאובין ע"י כניסה ויציאה דחיישינן דילמא לא יחזרו למראה הכשר עד שיהי' רוב בהמשכה. הרי חזינן דכיון דהי' להמים פסול שינוי מראה לא הי' יכולין להכשיר, אז את השאובין ה"נ כיון דיש להם פסול זוחלין אין יכולים להכשיר את השאובין ואין לומר דשאני מראה דדינו כמשקין ומי פירות דל"מ השקה למים דהוי אינו מינו וכמבואר בסכ"ט דבמקום היין ל"מ השקה דז"א דשינוי מראה אין לו דין מי פירות כיון דרובו מים וטעמו מים ופסולו רק מדרבנן כמ"ש בד"ח על מקוואות אות מ' וראי' מפורשת מהא דסכ"ח דמעיין אינו נפסל בשינוי מראה ולא עוד אלא מקוה שנפסל בשינוי מראה אם חיברה למעיין המעיין מטהר אותה אף שלא חזרו למראיהן הרי דלשינוי מראה מהני השקה אלא בע"כ דטעם הט"ז משום דכל דבר שפסול לטבול בו אינו מטהר אחרים בהשקה כס' החת"ס הנ"ל ואף דבד"ח הנ"ל אות מ"ה חולק על הט"ז בזה מ"מ חלילה לנו להקל כנגד הט"ז וגם גוף ראייתו של הד"ח לדחות דברי הט"ז אינני מבין כלל שהקשה עליו מהא דמבואר שם דהיכא דיש מ"ס יכול למלא בכתף עד שיחזרו מראיהן למראה מים ומאי קושיא הא הט"ז אוסר רק כשהמים נכנסין ויוצאין דחיישינן דלמא יתרבו השאובין ויהי' רובן בהמשכה משא"כ היכא דממלא לחוד והראשונים אין יוצאין נהי דכ"ז שנשתנו מראיהם אינם יכולים לטהר השאובין בהשקה מ"מ אין נפסלין ג"כ מהשאובין כמבואר בש"ע ואח"כ כשחזרו מראיהם למראה המים אז אותם המ"ס הכשרים שהי' בראשונה מטהרים השאובין שבאו אח"כ וחזרת המראה וההשקה באין כאחת עד שאני תמה מאד על הגאון הקדוש בעל ד"ח זצ"ל מה ראה על ככה לדחות דברי הט"ז בראי' שאינה מובנת כלל וכדי שלא לשוויי' להד"ח זצ"ל לעושה אפשר לומר דכוונתו עפי"מ שאמרתי לתרץ קושית הפרישה הובא בט"ז סקי"ט על הדין דסעיף י' דאם המשיך קילוח של מעיין לבריכה של מים הנקווים נעשים כמעיין לטהר בזוחלין והא מבואר בס"מ דאם רבו הנוטפים על הזוחלים אין מטהרים בזוחלים וכן במע"מ הובא בש"ך סקל"ב מקשה על הסתירה שמסעיף י' לסי' א שמסיים שם הרמ"א דאין לטבול אלא באשבורן ותירוצו של הש"ך שם דגם בסי' איירי דלא רבו הנוטפין הוא דחוק מאד דאיך אפשר שבקילוח הבא ממעיין ונוגע בבריכה מלאה מים שיהי' בקילוח רוב נגד הבריכה וכן הקשה הט"ז בסק"ג ממעיין שהעבירו ע"ג השוקת דמה שיוצא חוצה לו מטהרים את הפסולים אף שהם מרובים עיי"ש:

ונלע"ד ליישב בעזהשי"ת הכל על נכון דהנה קיי"ל דמקוה שיש בה מ"ס אינה נפסלת בשאובין אף אם יהי' אלף סאין והטעם אף דבכל התורה בטל המיעוט בהרוב מ"מ כאן שבאים השאובים לתוך מקוה של מ"ס הוכשרו כולם מטעם זריעה ואין כאן מים פסולים כלל. והנה מצינו חיבור מקוואות לענין שאובים וחיבור מקוואות לענין מ"ס דמהני ג"כ השקה להכשיר החסירה מהשלימה והחילוק ביניהם דלענין שאובים אף אם נפסק אח"כ ההשקה בהכשירם עומדים מטעם הנ"ל דמטעם זריעה נעשה השאובים עצמם כמחוברים ולענין חסרון מ"ס אם נפסק אח"כ החיבור חזרה החסירה לפסולה. לכ"ע ואסור לטבול בה מטעם דכל ההכשר היה רק מחמת שהי' מחובר להשלימה וכל המחובר לטהור טהור וא"כ כשנפסק החיבור אזיל הכשירה והנה הט"ז בסק"ג הנ"ל הביא קושית התה"ד דאמאי כשרבו הנוטפין על הזוחלין פסולין ומ"ש ממקוה מ"ס שמטהרין את השאובין אף שהם רוב ותירץ דשאובים שפסולים מטעם תלוש מהני להו זריעה שיהי' כמחוברין משא"כ זוחלין שפסול שלהם מגזיה"כ ולא מטעם תלושין לכך לא מהני להוי זריעה עיי"ש וקשה נהי דמטעם זריעה לא מהני עכ"פ ליכשרו מטעם שהם מחוברים למי הנהר שמטהר בזוחלין אך ז"א דכיון דלא הוכשרו הם עצמם להיות נהפכין למעיין כיון דל"ש בהו זריעה שוב הוי ככל התורה דהמיעוט בטל ברוב וכיון דמי הנהר מתערבין עם מי הגשמים ומי הגשמים הם הרוב אדרבא בטלו מי הנהר בהרוב ואין כאן מחובר לטהור עוד דהא הטהור עצמו נהפך לפסול ככל המיעוט שבטל בהרוב והוי כנפסק החיבור במקוה חסירה דהא אזיל לי' הטהור וא"כ כ"ז כשמתערבין יחד הנוטפין והזוחלין משא"כ בסעיף י' שהולך קילוח מהמעיין ונתחבר להבריכה דהמעיין עומד במקומו ואינו מתערב בתוך הבריכה כלל רק שקילוח ממנו הולך ונוגעים בבריכה וא"כ כיון דהמעיין עומד במקומו ואינו מתבטל בהבריכה שוב הבריכה ג"כ נכשרת מטעם שהוא מחוברת למעיין שהוא טהור. ומה"ט כתב המחבר שם ס"י דאם נפסק החיבור נפסלת ואם חזר וחיברה חזרה להכשירה דכיון דזריעה ל"ש בזה רק מתורת מחובר לטהור כשנפסק החיבור חזרה לפסולה:

ומיושבת שפיר קושית הפרישה הנ"ל דאף דהבריכה הוא רוב נגד הקילוח מ"מ כיון דהמעיין שהקילוח בא ממנו עומד במקומו ואינו מתערב בהבריכה ולא נתבטל ממילא מטהר גם הבריכה מתורת מחובר לטהור. ומה"ט ניחא ג"כ קושית הט"ז מס"ח דשם ג"כ כיון דהמעיין מקלח גם על שפת הכלי וא"כ המים שחוצה לו מחוברים ע"י הקילוח הזה לגוף המעיין שעומד במקומו קודם השוקת ואינו מתבטל ע"י תערובות שוב נטהרים כל המים שחוצה לו מטעם חיבור להמעיין. ועפי"ז מיושבת ג"כ קושית המע"מ על הסתירה שמסעיף י' לסעיף י"א בשנדקדק על הלשון דבס"י כתוב מעיין שהמשיכו לבריכת מים שהם נקווים ובסי"א כתוב מקוה מים שאובין שהמשיכו עליו מי מעיין אפילו מי המעיין מועטים מטהרים את השאובין וכו' והחילוק שביניהם פשוט ומובן דבס"י דהמעיין הוא עומד במקומו כמו שהי' מתחילה אלא שהמשיך קילוח ממנו וחיברו להבריכה דהבריכה עדיין מחוברת להמעיין שפיר מטהרת בזוחלין כמו המעיין מטעם מחובר לטהור כמש"ל ובסי"א כתוב שאובין שהמשיכו עליו מי מעיין משמע שלא המשיך המעיין, עצמו וחיברו אל השאובין. בחיבור שהוא עומד עדיין. אלא שהמשיך עליו רק מי המעיין ע"י קילוח ותיכף נפסק הקילוח ונשאר בהשאובין רק מי המעיין אז השאובין נכשרו מטעם זריעה משום שהיו מחוברין רגע אחת להמעיין אבל לענין זוחלין דל"מ זריעה שפיר כתב הרמ"א דאין לטבול רק באשבורן ודו"ק היטב בדברי המחבר ותמצא שדברי מכוונים:

וא"כ ממילא נכונים ג"כ דברי הד"ח בראייתו נגד הט"ז דכאן דנשתנו מראיהן דאין מטהרין אז השאובין לדעת הט"ז א"כ איך כתב המחבר סתמא דימלא בכתף עד שיחזרו מראיהן וכו' והא אם ירבו השאובין על הכשרין קודם שיחזרו מראיהן דל"ש אז זריעה יתבטלו הכשרין ברוב השאובין כמו בכל התורה כולה דהמועט בטל ברוב. וכשיחזרו למראיהן אין עוד מים כשרין להכשיר השאובין דכבר נתבטלו הכשרין ברוב השאובין אלא וודאי שלא כדברי הט"ז אלא דגם בעוד שלא נשתנו מראיהם אף דפסולים לטבול בהם מ"מ כיון דהם מחוברין מוציאין את השאובין מפסול שאובין שבהם. ונשאר רק פסול שינוי מראה וממילא כשיחזרו למראה מים יתכשרו. כנ"ל להצדיק דברי הגאון הקדוש בעל ד"ח ז"ל:

ומ"מ יש לישב גם דברי הט"ז די"ל דהט"ז לשיטתו בסק"ג הנ"ל שחולק על התה"ד הנ"ל ולישב הסתירות מס"ב לס"ח וס"י כתב דגם בס"ב הוא רק גזירה דרבנן וא"צ לחילוקים הנ"ל שכתבתי ולדידי' י"ל דס"ל דל"מ לומר דהכשרין יתבטלו ברוב השאובין משום דס"ל כהמנ"כ שהביא הפרמ"ג בה"ת דהיתר באיסור לא בטיל וכמשמעות לשון הר"ן בנדרים בסוגיא דגידולין דההיתר אין דרכו להתבטל וא"כ ל"ק מהא דיכול לרבות שאובין קודם שיחזרו מראיהן דמ"מ הכשרין לא נתבטלו וכשיחזרו למראיהן יתכשרו השאובין ע"י השקה למ"ס הכשרים שבהם משא"כ אם ממשיך שאובים דרך כניסה ויציאה שפיר חיישינן דילמא יצאו מהכשרים ובשעה שיחזרו למראיהן לא יהי' מ"ס כשרים להכשירם וא"כ מוכח כהחת"ס הנ"ל דכל שיש פסול במים שאין יכולים לטבול בהם כמות שהן א"י ג"כ לטהר שאובים בהשקה אלא שעומד לנגדינו קושית המהרי"ט ממתניתין דבור שהוא מלא שאובין והאמה נכנסת ויוצאת שכתבו הרא"ש והר"ש דאם יש באמה מ"ס א"צ להתחשב עד שיצאו השאובין אף דהיא זוחלת ומ"ש לתרץ דיש חילוק בין שאובין לצירוף למ"ס א"א לתרץ אליבא דהחת"ס דהחת"ס בתשו' ר"ח איירי להדיא לענין שאובים ואפ"ה כתב דלדעת הרמב"ם ל"מ ההשקה אך באמת לא ידענא מאי קשיא, לי' להמרי״ט דברא"ש סוף נדה הובא בב"י על האי דינא דסעיף נ' של המחבר הביא ראי' לדבריו ממשנה דלא מיקרי זוחלין היכא דיש למטה מ"ס דכיון דעיקר המקוה אינה נזחלת גם מה שזוחל למעלה לא מיקרי זוחלין והיינו משום דקשיא לי' דמתניתין סתמא קתני דכשיתחשב שיצאו השאובין טובלין כמות שהוא והא הוי והוכיח מזה דל"ה זוחלין רק כמו נחל אבל מה שזוחל למעלה לא מיקרי זוחלין א"כ ל"ק קושית המהרי"ט כלל דכמו דכשר לטבול כמות שהיא כן מטהרת בהשקה ג"כ דאין שם זוחלין עליו כלל ואף לשיטת הר"ש דס"ל דזה הוי זוחלין והוא ג"כ קאמר בפ"ה מ"ב דמיירי שלא הי' באמה מ"ס מ"מ הא צריך לפרש גם לדידי' המשנה באופן שלא יוקשה עליו קושית הרא"ש דאיך טובלין בו והא הוי זוחלין ובע"כ צ"ל דהר"ש מפרש המשנה דלאו שיטבול כמות שהיא דבוודאי צריך לסתום אח"כ נקב היציאה קודם שיטבול כדי שתהי' אשבורן והמשנה אשמעינן רק זאת דכשהאמה נכנסת ויוצאת מחשבין שלפי חשבון לא יהי' נשאר מהשאובין ג' לוגין ול"א דסגי בעלואו ועוד עיי"ש בש"ך סקנ"ו וע"ז קאמר הר"ש דאם יש באמה גופי' קודם שנכנסת בבור מ"ם א"צ כלל שיצאו השאובין שהם נכשרין בהשקה אבל לעולם בעינן שיסתום נקב היציאה כדי שלא יהיו זוחלין וא"כ אין מכאן שום סתירה לדברי החת"ס דלא איירי כאן בזוחלין כלל כנ"ל ברור לפשוט:

וא"כ מעתה כיון דאין לנו סתירה לדברי החת"ס בוודאי צריכין אנו לחוש לדבריו שהוא מרן דכולא תלמודא והלכה כמותו בכל מקום ובוודאי צדקו דברי כת"ה שצריך לתקן המקוה דשם שלא תזחול וחלילה לנו לחפש קולות בדבר שקדושתן וטהרתן של ישראל תלוי' בו כמ"ש הד"ח בכ"מ ואקוה כי ישמעו המנהיגים דשם את דבריו ויתקנו הדבר. כ"ד דו"ש מקורו כערכו:

דוד מנחם מאניש באבד.

וי"ל ראי' מוכרחת לתירוצי הנ"ל מס"ב לסי. דכטעם דס"ב הוא משום דהמעיין בטל ברוב נוטפין משא"כ בס"י דהמעיין במקומו עומד אמרינן דמחובר לטהור טהור משיטת הראב"ד שהביא הב"י והש"ך דבעינן רק שלא ירבו הנוטפין על הזוחלין. הא מחצה על מחצה כשר ולכאורה תמוה מאד דהא אנן קיי"ל באיסורי דאורייתא דמחצה על מחצה אינו כרוב. ובכל עניני ביטול בעינן רוב מהמבטל גם באיסורי דרבנן לא קיי"ל כהפ"ת שהביא הרי"ט אלגזי פ"ב דבכורות עיי"ש ודוק. אך לפימ"ש נכון מאד דכאן בעינן רק שהמעיין לא יתבטל בהנוטפין ואינו פסול רק אם הנוטפין הם הרוב ומבטלין הזוחלין משא"כ במחצה ע"מ דנשאר המעיין בכשרותו. נכשרו גם הנוטפין מטעם מחובר לטהור כמו בס"י וזה ראי' נכונה מאד לדברי הנ"ל:

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה