אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן לח

סימן לז

ב"ה.

שלום אשיב לכבוד האו"נ הרב הה"ג חו"ב בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה ברוך רעדליך נ"י האבד"ק מיקוליוב יצ"ו.

שאלתך ע"י ב"א הבחור החריף ובקי מופלא ומופלג כמר אברהם באב"ד נ"י לנכון הגיעני. באחד שהניח סך מאה כתרים לקרן קימת שמהריוח יתנו בכל שנה לבני עניים של ת"ת ונתנו המעות להבאנק עוד קודם המלחמה ועתה כפי חוק פרעון החובות החזירה הבאנק רק תשעה עשר זל. ואם יתנו זה להבאנק יהי' הריוח בכל שנה דבר מועט מאד ושאלת אם טוב יותר לקנות איזה ספר וליתן לביהמ"ד על שם הנפטר שילמדו בו בני תורה עכת"ד:

והנה ב"א הנ"ל פלפל בחכמה דכיון דלא הקדיש רק הרוחים הוי דשלב"ע ותלוי בשני הדיעות שבחו"מ סי' רי"ב ס"ז עיי"ש הנה לכאורה לא דמי כלל לשם דכאן מי יימר דלא הקדיש גוף המעות לעניים וזכו בו מיד אלא שהתנה שלא יכלו כל המעות תיכף ביחד רק יקחו בכל שנה הריוח לבד ודומה להא דאמרינן אל תתנו לבני אלא שקל בשבת דאין נותנין להם אלא שקל עיי"ש בכתובות (ס"ט ע"ב) ברש"י ד"ה הא מני שכתב וז"ל ואע"ג דסוף סוף כל נכסי דידהו נינהו לא יהבינן להו אלא שקל דמלקד"ה עיי"ש וא"כ אין זה ענין כלל לדשלבל"ע כיון דזיכה כל המעות לעניים והמעות הן בעולם ומצאתי און לדברי מדברי החוו"ד בהל' ריבית סי' ק"ס סק"י שהביא שם דברי המהרי"ט במי שהקדיש שיהי' הקרן קיים לעולם והפירות יתנו לעניים מותר להלוותם בריבית דאין העניים בעלים של הממון וממון שאין לו בעלים לית בי' משום רבית והמשל"מ חולק עליו וכתב החוו"ד דמסתבר כדבריו דכיון שאין שום זכות לבעל הממון לעולם לא הוי רק כמתנה עם המקבל מתנה שלא ימכרנו לעולם רק שישתמש בעצמו בפירותיו דודאי הוי קנין הגוף ממש להמקבל עכ"ל וזה ממש כדברי:

אמנם בהגהות אמרי ברוך שם פקפק על דבריו עיי"ש שכתב וז"ל צ"ע דהא אין העניים יכולין להוריש זכות זה לבניהם ורק כל ימי חייהם יש להם זכות והוי רק קנין פירות כמו הנותן לבנו מהיום ולאח"מ ואף דהכא הבעל המעות שהקדישם אין לו וליורשיו זכות בה ובפירות מ"מ גם לעניים אין קה"ג מצד הפירות אשר הם שלהם רק כל ימי חייהם עכ"ל ובאמת דבריו צודקים לכאורה דאם נאמר דגוף המעות זכו העניים רק שמתנה שלא ישתמשו רק עם הפירות א"כ הוי יורשיהם יורשים זכותם כיון שהגוף שלהם ואמנם אפשר לומר כיון דמקנה רק לעניים שבכל דור א"כ הוי כאומר אחריך לפלוני דאחר שימותו העניים שבדורו יהי' שייך לעניים שאחריהם ובאחריך לפלוני יש לראשון קנין הגוף אף היכא דאינו יכול למכור משום דהוי קנין לזמן כמ"ש הקצה"ח באריכות בסי' רמ"א סק"ד דמתנה ע"מ להחזיר הוי כמו קנין לזמן עד שיחזיר לו וקנין לזמן הוי קנין הגוף לכל מילי בר מאישות עיי"ש בקצוה"ח באריכות ואף דאנן אליבא דהנתיבות קאמינן והנתיבות חולק שם. על הקצוה"ח וס"ל דקנין לזמן הוי רק ק"פ לכל מילי ואחריך שאני משום דיש לראשון גוף ופירות דהא אם מכרו מכור ואין לשני אלא מה ששייר ראשון עיי"ש וא"כ בנדן דידן דהעניים אינן יכולים ליקח כל המעות לעצמן רק הפירות והרוחים לבד לא הוי רק ק"פ לחוד מ"מ י"ל דבכה"ג גם הנתיבות מודה עפי"מ דקשה לי לכאורה ע"ד הש"ס ב"ב (דקל"ו ע"ב) גבי פלוגתא דר"י ור"ל אי ק"פ כקה"ג דמי ופריך הש"ס מהא דנכסי לך ואחריך יירש פלוני ואחרי' יירש לפלוני וכו' דאם מת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון ואם איתא דק"פ לאו כקה"ג דמי יחזרו ליורשי נותן מבעי' לי'. וקשה לפי"מ דמוכח מתוס' ב"ב ד"נ ע"א ד"ה קסבר דפלוגתא דק"פ הוא אם אלים ק"פ לבטל קה"ג א"כ מנ"ל להש"ס כאן להקשות על ר"ל דילמא ר"ל לא קאמר דק"פ לאו כקה"ג דמי אלא היכא דאיכא קה"ג לאחר כמו מוכר שדהו לפירות דנשאר קה"ג לגבי המוכר. או הנותן מתנה לבנו מהיום ולאח"מ דיש להבן קנין הגוף ס"ל לר"ל דק"פ לאו כלום הוא אבל באחריך יירש פלוני דהנותן לא השאיר לעצמו כלום ובשעה שירש לראשון לא הי' לשום אדם בו קנין הגוף דהא לא קאמר מעכשיו לשני רק אחריך לשני וא"כ נימא דר"ל כה"ג מודה דק"פ דראשון כקהג"ד כיון דליכא קה"ג שיתנגד לו וזה הערה עצומה לכאורה:

אך באמת לק"מ דהא דקאמר שם הש"ס דכיון דקאמר דאחרי השני יהי' להשלישי אין להשלישי רק אחר השני אבל אם מת שני בחיי הראשון אין השלישי יורש ורוצה הש"ס לומר דלמ"ד ק"פ לאו כקהג"ד יחזרו ליורשי הנותן והיינו אף דהנותן כבר נסתלק עצמו מכאן מ"מ הא כבר כתבו התוס' שם דקל"ח ע"א ד"ה כאן דנותן מתנה לחבירו ואמר הלה א"א חוזרת לנותן דלא נסתלק רק אם יזכה המקבל עיי"ש וא"כ כיון דלהראשון לא הוי רק ק"פ והשלישי לא זכה כיון דמת השני בחיי ראשון א"כ עדיין לא יצא קנין הגוף מרשות הנותן ועדיין קנין הגוף שלו קיים לכך פריך שפיר לר"ל דס"ל דכל היכא דיש לאחד קה"ג אז ק"פ דשני לאו כקהג"ד אבל בנ"ד של הנתיבות דנסתלק הנותן לגמרי ונתנו לעניים שבכל דור א"כ שפיר י"ל דהעניים הראשונים הי' להם קנין לזמן דלאותו הזמן הקנה להם הגוף והפירות ולא הוי דשלבל"ע ואף דבעלמא קנין לזמן הוי רק כק"פ ולאו כקה"ג לס' הנתיבות הנ"ל בסי' רמ"א מ"מ כ"ז היכא דיש לאחר קה"ג גמור אבל כאן דנסתלקו הבעלים לגמרי ודאי הוי קנין לזמן של העניים קנין גמור:

אמנם זה גופא צריך להבין כיון דאתאן עלה מכח דהוי כאחריך לפלוני הא ודאי שאם אמר אחריך לפלוני שלא נולד עדיין ל"מ כדקאמר הש"ס הקנה לנולדים ה"נ דקנו בתמי' וא"כ איך זוכים העניים שבדור השני בהמעות האלו הא לא הי' בעולם בשעת קנין וממילא חוזר המעות ליורשי הנותן כדקאמר הש"ס הנ"ל דלמ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי חוזר ליורשי נותן דאף דקאמר הש"ס שם אחריך שאני. היינו דבאחריך יש לראשון קנין הגוף קאמר דהא קי"ל רשב"ג דאם מכרו מכור דאין לשני אלא מה ששייר ראשון אבל בנ"ד דהקרן מוכרת להיות קיימת דהעניים אינם רשאים ליקח רק הריוח א"כ הוי רק קנין לזמן דלא הוי רק כק"פ לדעת הנתיבות הנ"ל דכאן איכא עדיין קה"ג להנותן דכיון דזיכה להעניים הנולדים אח"כ והם אינם קונים א"כ חוזר להנותן או ליורשיו כדקאמר הש"ס הנ"ל וא"כ איכא קה"ג להנותן ובכה"ג ק"פ לאו כקהג"ד לר"ל דקי"ל כוותי' וא"כ איך זוכים העניים הבאים:

ובע"כ דין זה תלוי בשני הדיעות הנ"ל שבסי' רי"ב דלדעת הרמב"ם דבהקדש מהני גם לדבר שלבל"ע והסביר הרה"מ דבריו משום מלקד"ה וכמו שהסביר הקצוה"ח בסי' רי"ב דכיון דהי' מחויב בחייו בתורת נדר איכא גבי יורשים מלקד"ה אף בלא הושלש מתחלה לכך ה"נ בתורת נדר הי' אביהם יכול לחייב גם לנולדים וממילא איכא גבי יורשים מלקד"ה לתת הרוחים לעולם גם להעניים הנולדים אמנם כיון דאתאן עלה רק מתורת מלקד"ה א"כ י"ל דעכשיו אפשר לשנותן כיון דיהי' רק דבר מועט מהריוח ליתן לעניים דהא מבואר בסי' רנ"ו ורנ"ט ביו"ד דכל דבר צדקה מותר לשנות לדבר יותר טוב עיי"ש בסי' רנ"ט ס"ב והיינו משום דאמדינן דעת הנותן דמסתמא הי' לו ג"כ ניחא או משום דנתן על דעת הציבור עי' בסי' רנ"ו ס"ד אלא דבנודר לעניי העיר מבואר שם ברמ"א דא"י לשנות והביא שם בט"ז סק"ד הטעם משום דכבר זכו בה העניים והוי ממון שיש לו תובעים אך בנ"ד דהעניים הנולדים אח"כ אינם יכולים לזכות מצד הדין אלא דהיורשים יש עליהם מלקד"ה כיון דאביהם התחייב מתורת נדר א"כ שפיר יכולים לשנות לדבר היותר טוב. ועכ"ז אין נ"ל לעשות מעשה משום דע"כ נדר הנודר לקרן קימת לעולם ואם יקנו איזה ספר יהיו נקרע במשך הימים ולא יהי' זכר לו מנ"ל דניחא לי' בכך וא"כ לדעתי יותר נכון שלא לשנות כלל מדעת הנותן רק ליקח ביכעל מבאנק בטוח על הי"ט ז' וליתן בכל שנה הריוח ואף אם יהי' דבר מועט מאי בכך לפני המקום אין חילוק בין מעט להרבה ואחד המרבה וכו'. בודאי אם יש לו יורשים עשירים הי' נכון שיוסיפו על הסך הנ"ל שיהי' לפחות לחמשים ז' וליתן לבאבק ולחלק הריוח בכל שנה כנלפענ"ד. כ"ד דו"ז דושו"ט ומברכו בכ"ט.

דוד מנחם מאניש באב"ד.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה