אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן לו

סימן לה

ב"ה.

כוח"ט וכט"ס לכבוד ידידי הה"צ חחסיד המאוה"ג החריף ובקי משנתו זך ונקי בנש"ק מגזע תרשישים מו"ה שלום שליט״א אבד"ק אפטא יצ"ו.

יקרתו לנכון הגיעני. ועל מניעת תשובתי להרב המו"צ מפאקשאווניצא אמת כי קשה עלי להשיב לכל שואל מפאת טרדותי. ותשות כחי. וכמעט אינני קורא כל המכתבים. ועתה בבואי לביתי מדרכי שהייתי איזו שבועות במיקוליטשין ראיתי מכתב כתה"ר ולמען כבודו מוכרח אנכי להשיב בקצרה. ע"ד השאלה באשה שמצאה בבקר של ליל תשמיש כתמים על חלוקה וסדינה ובדקה א"ע ומצאה שהיא טמאה. וטבלה ושימשה עוה"פ ונמצא ג"כ כן כמו בראשונה ושאלה לרופאים ואמרו שיש לה פצעים באו"מ ונתנו לה רפואות ונתרפאה וטבלה ושימשה ולא מצאה עוד כלום. ואח"ז טבלה עוה"פ וחזרה ומצאה כתמים על חלוקה ועל סדינה. אך בדקה א"ע ונמצאת טהורה. ויראה לטבול יותר וב"כ וב"כ מצא בעלה על חלוקו ממקרה לילה ר"ל מראה אדום ערך ד' פעמים. עכח"ד השאלה אך אינו מבואר תוכן כוונת השאלה אם לענין אם מותרת לטבול ולשמש מחמת רמ"ת. או לענין אם צריכה ז' נקיים אם תמצא עוה"פ כתמים כאלו ח"ו:

והנה לענין רמ"ת אין כאן שום בית מיחוש כלל דהא לא ראתה ג"פ רצופים שהי' הפסק תשמיש היתר בנתיים כמ"ש הש"ך בסק"ג בסי' קפ"ז. וגם אם ראתה ג"פ רצופים מ"מ אם עברה ושימש ומצאה טהורה מותרת דהוי כמו בדיקת שפופרת כמ"ש הרמ"א שם בסוף ס"י. ולכאורה קשה לפי"ז למה צריך לכתוב ג"פ רצופים. אם הכוונה כמ"ש הש"ך שלא תהא הפסק תשמיש היתר בנתיים הא בתשמיש ההיתר גם לאחר שראתה ג"פ רצופים שרי לד' הרמ"א. אך אולי מפני שהמחבר בס"ג מביא שני דיעות אם בבעלה הראשון מהני בדיקה. ותשמיש היתר הוא רק כמו בדיקה כמ"ש הרמ"א א"כ לדיעה האחרונה שבס"ג. אם הי' ג"פ רצופים לא הי' מהני אח"כ תשמיש היתר לבעלה הראשון אבל אם לא הי' רצופים לכ"ע שרי בהפסק תשמיש היתר בנתיים. וגם הא דעת האפי רברבי הובא בש"ך ס"ק ל"ג דלא סגי בתשמיש אחד של היתר לאחר שראתה ג"פ רצופים אלא שהש"ך חולק עליו משום דלא גרע תשמיש מבדיקת שפופרת. אמנם לפי"מ שביארתי בתשובה אחת דברי הב"ח שהביא החוו"ד בסק"ג ותמה עליהם. ופירשתי דברי הב"ח באופן שדברי הב"ח הם קילורין לעינים וס"ל דראיית מחמת תשמיש בא משני סיבות לפעמים טבע המקור של האשה הזאת גורם שנפתח מקורה ע"י בעילה או תחיבת שפופרת באותו מקום. ובזה ל"ש לומר אין כל האצבעות שוות. אמנם לפעמים בא ע"י האיש מחמת שבועל בכח וכדומה ובזה אמרו אין כל האצבעות שוות. וגם אז אפשר לחלות דבא מהצדדים וביארתי הדבר באריכות באופן שמיושבים כל הקושיות שהקשה החוו"ד שם סק"ג. ובתוכם ג"כ מה שהקשה הא קיי"ל דכל ווסת שנקבע ג"פ אינו נעקר רק בג"פ ואמאי סגי בבדיקת שפופרת פעם אחת והוא עפי"מ דאיתא בנדה ד"א וביו"ד סי' קס"ט סי"ז דהיכא דקפצה וראתה באיזו יום וספק הוא אם הקפיצה גורמת או היום אז אם רואות אח"כ באותו יום בלא קפיצה אמרינן איגלמ"ל דיומא הוא דקגריס ה"נ לדברי הב"ח דאיכא לספוקי אם בא מצד המקור או מסיבת האבר של הבעל. כשבדקה בשפופרת ולא ראתה דאז מוכח דלאו המקור גורם לדברי הב"ח אז אמרינן איגלמ"ל דגם הראשונות הי' מצד האבר של הבעל ואז אנו תולין דבא מהצדדים כמו שביארתי דברי הב"ח באריכות:

ידידושת"ה.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה