אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן לד

סימן לג

ב"ה. כוח"ט וכט"ס לכבוד ש"ב הרב המאוה"ג החו"ב מגזע יוחסין כש"ת מו"ה משה באבד נ״י האבד״ק ברעזדאוויץ יצ"ו

מכתבו הגיע לכאן בעת הייתי במיקוליטשין ובש"ז באתי לביתי וקראתי מכתבו והנני להשיבו בקצרה. ע"ד אשר חושש על המקוה הכשירה שאצל המקוה הפסולה עבור שהמקוה הפסולה הוא עמוק וההפסק שביניהם הוא יותר מג"ט והמקוה הכשירה יש לה נקבי נביעה שדרך שם נובע המים להמקוה הכשירה. אך כת"ה חושש שמא המים שבמקוה הפסולה הולכים להמקוה הכשירה מתחת לארץ אחר ששואבים את הכשירה להכשירה קודם שנתמלא שיעור מקוה. ונפסלת אז בג' לוגין שאובין הנה עיני כת"ה שפיר חזו דברי המחבר בסמ"ז שהם מתשו' הרא"ש שהביא הטור. דל"ח לזה משום דנקבי המעין תמיד יש בהם רוב מים נגד השאובין שבאים בתוכם ונטהרת ברבוי והמשכה. אלא שכת"ה חושש לדברי הט"ז שם ס"ק נ"ז שזה רק במעין שאין דרכו להתייבש לגמרי. אבל לא במקוה של מ"ג שמתייבש לפעמים לגמרי ואנן בכל המעיינות חיישינן לדברי המהרי"ט דלא הוי רק מי תמצית עכת"ד:

הנה כפי שכותב כת"ה המקוה הפסולה היא ג"כ בור נובע אלא שבכל עש"ק שואבים מים למרחץ. ונשאר לפעמים למטה פחות משיעור מקוה. ונפסלת בהמים שנפלו בחזרה מהכלים שאינם מנוקבים א"כ לא מיבעיא אם נשאר אז עכ"פ כ' סאה ומשהו נהי דנפסלים בג' לוגין מ"מ הא אח"כ הולכים להמקוה הכשירה דרך המשנה מתחת לקרקע ויש ביניהם ג"ט כמ"ש כת"ה, וא"כ זה דינו של המחבר בסמ"ד שהוא מהרמב"ם דאם נפל על הגג שהי' בו כ"ס ומשהו מ"ג. ג' לוגין שאובין ופתח אח"כ הצינור וירדו למקוה דרך המשכה כשירה. אלא אף אם לא נשאר גם כ' סאה ומשהו דמשמע לכאורה מדברי המחבר דרוב הכשר מקוה דוקא בעינן ולא סגי ברובא דעלמא כמו כאן דכנגד קצת מים הנופלים מהכלים בחזרה וודאי נשאר רוב מים כשרים נגדם במקוה. מ"מ הנה בלא"ה בס' ד"ח להגאון הקדוש מסאנץ בחידושי מקוואות פ"ד אות ד' תמה בזה על הכ"מ שחידש ד"ז דבעינן כ"ס ומשהו. וכתב דבראשונים לא הוזכר רק שיהי' רוב מים כשרים עיי"ש שהניח ד"ז בצ"ע:

ולפענ"ד נראה דגם להכ"מ והובא ג"כ בב"י זה רק בנפלו מים שאובין למקוה ע"י המשכה בזה בעינן שיהי' קודם רוב הכשר מקוה. אבל בדין השני של המחבר דהיינו בנפלו לראש הגג. והמשיך אח"כ הכל אל המקוה. בזה לכ"ע סגי ברוב בעלמא דבע"כ לאו בכל דיני המשנה בעינן כ"ס ומשהו דהא איכא עוד דין שלישי שהביא הב"י דהיינו שנתערבו בחצר דרך המשכה קודם שנפלו למקוה דכתב הב"י שם דבזה לא בעינן שיוקדמו הכשרים להפסולים וה"ה דל"ב כ"ס ומשהו. דהא בתשו' הרא"ש שהוא דין של המחבר בסמ"ז הנ"ל כתב בטעם הראשון משום דבנקבי הנביעה מסתמא יש רוב נגד השאובים והובא כן בט"ז ס"ק נ"ז ובש"ך ס"ק ק"ב דמותר מטעם רבי' והמשכה. הרי דסגי ברוב בעלמא נגד השאובין. וטעם הדבר לחלק בין ד"ז לדין הראשון נ"ל דהנה ענין רבי' והמשכה אינו מטעם ביטול ברוב דהא כשיש כ"א סאה כשרים אף שהמשיך לתוכה בב"א יותר מאלף סאה שאובין כשירה כמבואר להדיא בב"י בשם הרמב"ם. אף דאיכא רוב מים פסולין ובע"כ הטעם דכמו דבמקוה של מ"ס יוכל לשפוך לתוכה אף אלף סאה ואינה נפסלת בכך ה"נ גמירי לה דכשיש רוב הכשר מקוה דהיינו כ"ס ומשהו יוכל לשפוך לתוכה ע"י המשכה אף אלף סאין. וא"כ כמו דבפחות ממ"ס כשנופל לתוכן ג' לוגין שלא בהמשכה נפסלין כולן ול"מ שיקוה עליהם עד שיצאו מילואן ועוד. ה"נ כשיש פחות מכ"ס ומשהו. ונפלו לתוכן ג' לוגין אף ע"י המשכה נפסלין כולם. ולא מהני מה שיקוה עליהם אח"כ דכבר נפסל הכל ע"י השאובין כה"ג אף בהמשכה וכבר נקרא על המקוה הזאת שם פסול ולא מהני עד שימשוך את כולה למקום אחר כמו בנפלו לראש הגג. דאף דשאובה שהמשיכוה כולה פסול לדידן. מ"מ זה רק בכולם שאובין. אבל תערובות שאובין ברוב כשרים מהני המשכה אח"כ לכולם. ובזה סגי בתערובות רוב כשרים בעלמא ולא בעינן כ"ס ומשהו בתחילה אלא כשיתוסף הכשר מקוה ג"כ סגי דאין שייך לומר שכבר נפסלו ואינם חוזרים להכשירם. דז"א דהא בשעה שנפלו לתוכם ג' לוגין שלא ע"י המשכה וודאי כבר נפסלו כולם ואפ"ה מהני להמשיך אח"כ את כולם וחוזרים להכשירם. ה"נ כשנפלו לפחות מכ"ס אף דנפסלו כולם מ"מ חוזרים להכשירם כשממשיך אח"כ את כולם ואין לומר דהרוב לענין להתיר להמשיך אח"כ אין שם רוב עלי' רק רוב של הכשר מקוה. ז"א חדא דהא באמת יהי' נקוה אח"כ מים כשרים רוב הכשר מקוה. אשר באמת בד"ח הנ"ל ה' מקוואות ס"ק נ"א מביא מדברי הר"ש ובעה"נ להראב"ד. דאף נמשכו השאובין קודם ואח"כ נקוה עליהם רוב הכשר מקוה סגי. ובע"כ צ"ל דטעם החולקים ע"ז הוא כמש"ל דס"ל דכיון דכבר נפסל אינו חוזר להכשירו כמש"ל וא"כ כ"ז כשאינו חוזר וממשיך אח"כ הכל אבל כשממשיך אח"כ הכל דהוי תמיד פסול החוזר להכשירו ע"י המשכה דהא מתחילה נפסל הכל וודאי י"ל דכה"ג היכא דנפל מתחילה לרוב כשרים אלא דליכא רוב הכשר מקוה. וודאי כ"ע מודו דמהני כשיקוה אח"כ עד שיעור הכשר מקוה, הא חדא, ועוד דכבר הבאתי דלענין רבי' והמשכה היכא שנתערבו מקודם בחצר טרם שנפלו למקוה ל"ב כ"ס ומשהו רק רוב בעלמא כמו שהבאתי מתשו' הרא"ש והט"ז והש"ך בסמ"ז, וא"כ בע"כ א"צ רוב הכשר מקוה רק כשנפלו השאובין למקוה עצמה אז אמרינן דקודם שהי' שיעור הכשר מקוה נקרא שם פסול על אותה מקוה ואינה חוזרת להכשירה עד שיצאו מילואן ועוד, אבל אם נתערבו קודם שנפלו למקוה אינו מזיק דבעינן שיקרא שם פסול על אותה מקוה דווקא. ומה"ט ס"ל לב"י דבנתערבו בחצר, אינו מזיק מה שקדמו השאובין להכשירן. וא"כ מכ"ש בנ"ד דהיינו הדין הב' של המחבר שהי' רוב כשרין בתחילה, אלא שלא הי' רוב הכשר מקוה ואח"כ נמשך הכל דרך המשכה למקוה וודאי מהני לכ"ע. וא"כ אין כאן בית מיחוש כלל. ואי דניחוש דילמא לא נשאר רוב בהמקוה גם נגד קצת השאובין שנפלו בחזרה מהכלים בשעת שאיבה חדא דספיקא הוא וס' שאובין הוא רק סד"ר ולקולא ובפרט דרך המשכה דאף המשיכוה כולה כתב הד"ח דהוי רק דרבנן ועוד דלדעת הד"ח הנ"ל בכל המשכה לא בעינן שיקדמו הכשרים וסגי בנתוסף אח"כ שיעור הכשר מקוה. וכאן אח"כ בשעת הטבילה במקוה כשירה הרי נתוסף שיעור הכשר מקוה. ממים כשרים ובפרט שכותב כת"ה שכפי האומדנא והנסיון נראה לו שאינו זב כלל המים מהפסולה להכשירה דרך הקרקע שראה הרבה פעמים שהמים שבמקוה הפסולה היו גבוהים מהמים שבמקוה הכשירה. ועוד איכא הרבה ספיקות בזה כמ"ש כת"ה אשר מכל הלין טעמי נ"ל דאין כאן בית מיחוש כלל בפרט דאין זה וודאי דמקוואות שלנו אין להם דין מעיין שיפסלו בשאובין ובפרט שכותב שאין לו שום עצה לתקן זאת בוודאי דאין לו לחוש כלל ואף דבמחבר הוזכר בשני הדינין כ"ס ומשהו מ"מ בע"כ לאו דווקא נקיט. דהא לדעת הד"ח הנ"ל לדעת הרבה פוסקים א"צ שיקדמו הכשרים לשאובים אלא שהב"י חידש זאת לישב דעת הרמב"ם שמביא החילוק בין נתערבו קודם בחצר או לאו שזה אינו עולה אליבא דהלכתא לפי סוגיית הש"ס והוכרח הב"י לומר דס"ל להרמב"ם דיש חילוק ביניהם לענין זה דנתערבו קודם בחצר ל"ב שיקדמו כשרים לפסולין ובנפל לתוך המקוה בעינן שיוקדם שיעור רוב הכשר מקוה מהכשרין, וא"כ כיון דהמחבר אינו מביא כלל הדין דאם נתערבו קודם בחצר, א"כ א"צ לכל החילוק הזה, וי"ל דס"ל כשאר הפוסקים שהביא הד"ח דל"ב שיקדמו כשרים לפסולין וא"כ בע"כ דהמחבר איירי שאינו נקוה אח"כ מים כשרים דא"כ בלא"ה מהני, וכיון דאינו נקוה אח"כ עוד מים כשרים כלל הוכרח המחבר לומר דהי' כ"ס ומשהו כשרים ונפלו י"ט פסולים כדי שיהי' בשניהם שיעור מ"ס שהוא הכשר מקוה ודו"ק היטיב בכ"ז כי נ"ב בעיני:

כ"ד ידידו מברכו בכוח"ט וכט"ס.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה