חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן לב
ב"ה פה מיקוליטשין א' שופטים תרצ"ג.
שוכט"ס לכבוד ה״ד ידידי הרב הגאון המובהק החריף ובקי משנתו זך ונקי מגזע יוחסין מו"ה יוסף אבד"ק גריידינג נ"י יצ"ו.
יקרתו לנכון הגיעני ועוונותו תרביני לדרוש עצתי ע"ד הילד שירא אביו למולו מחמת שמתו לו שלשה ילדים מקודם אך שלא מחמת מילה והרביעי מת אחר מילתו שלא יכלו לעצור הדם ועכשיו נולד לו ילד וירא אביו למולו מחמת זה. והנה עיני כת"ה שפיר חזו דלא מצינו רק בהוחזקו למות מחמת מילה ובשנים אליבא דר' וג' אליבא דרשב"ג לא באחד. אמנם אנכי בתשו' בספרי חבה"ש יו"ד תשו' ע"ג העירותי בזה אמאי בווסתות דהוי רק דרבנן ומ"מ גם בראי' פעם אחת חיישינן כמו בווסת שאינו קבוע מכ"ש לענין מילה דהוא פק"נ ובפרט לפימ"ש החת"ס חיו"ד תשו' רמ"ה בישוב קושית השואל שהקשה דהא וודאי איכא מיעוט בעולם דמתים מח"מ כמ"ש רש"י גיטין (נ"ז) דקרא דעליך הורגנו כה"י קאי גם אמילה שהרבה פעמים מתים ע"י וא"כ מימהל האיך מהלינן הא אין הולכין בפק"נ אחה"ר ותירץ החת"ס דכל מיעוט דלא אתחזיק בפנינו כלל ל"ח לה גם בפק"נ א"כ במת אחד מחמת מילה דהוחזק עכ"פ מיעוט לפנינו ומה"ט בווסתות חיישינן לה ניחוש נמי שלא למולו גם במת אחד מאחיו. ועכשיו נ״ל לתרץ עפימ"ש בחי' הרשב"א יבמות (ס"ד) ונמ"י שם לענין אחיות מחזיקות דאף דלנשואין קיי"ל כרבי דבתרי זימני הוי חזקה היינו באותה האשה עצמה אבל מגברא לגברא כמו במשפחה ובאחיות להחזיק שאר האחיות ושאר המשפחה בעינן ג' דוקא וא"כ הא דלענין מילה מחזקינן גם לשאר אחיו בתרי לבד היינו משום דתלינן הריעותא בהאם דטבעה לילד ילדים דרפו דמין, וא"כ מחזקינן הריעותא בגופה דגם הילד שתלד אח"כ חיישינן דילמא חולשתה גורם לילד ילד דרפו דמיו. עמ"ש בזה בספרי ביו"ד תשו' ע"ד ובאה"ע תשו' ט"ז וא"כ ל"ד כלל לווסתות דשם החשש בגופה של אשה כמו שראתה עכשיו ביום זה לחדש דילמא תראה גם בחדש השני באותו היום משא"כ לענין מילה דבמת אחד מח"מ אין כאן שום הוכחה וריעותא לתלות באמו דנימא דהיא גרמה דדילמא החולשא הוא בילד עצמו משא"כ כשמתו שנים בני אם אחת אז היא דאיכא קצת הוכחה דטבע האם גורמת לזה כיון דשניהם מאם אחת. ואז הוא דאיכא למיחש דילמא תלד גם ילד אתר דרפו דמיו. אבל במיתת ילד אחד אין כאן עדיין שום ריעותא בעולם לתלות בהם. ולמה ניחוש לוולד האחר דמגוף לגוף וודאי לא מחזקינן בפעם האחת. משא"כ בווסת דבפעם הראשון נולד הריעותא בגוף האשה שראתה באותו היום. וחיישינן גם בפ"א דילמא תראה גם להבא כן וא"כ לכאורה יש מקום מיחוש בנ"ד דכיון דכבר מתו אצלו ג' ילדים קודם הילד הזה דאיכא למיחש דילמא טבע האם גרמה לילד ילדים חלושים שמתים בקטנותם. נהי דמתו שלא מחמת מילה מ"מ כיון דעתה מת אחד מחמת מילה אין אנו צריכין להחזיק מגוף לגוף דכבר איתחזקו כל ילדי' שהם חלושים מחמת ג' הראשונים ועתה אנו רואין שאחד מת מחמת מילה נימא שטבע חולשתם גרם שמת מחמת מילה. ואף דלא הוי רק פעם אחת מ"מ באותו הגוף חיישינן גם לפ"א כמו בווסתות דעתה על החולשא כבר הוחזקו ע"י ג' דהוי חזקה גדולה. גם לשאר הילדים ח"ו. רק אנו דנין אם לאותה החולשא תזיק המילה. ולזה סגי בפעם אחת כן הי' מקום לחוש:
אך באמת א"א לומר כן דאם נאמר דגם בפעם אחת אנו צריכין לחוש. רק דבמיתת ילד אחד אין כאן שום התחלת ריעותא עדיין על האם. א"כ למה ס"ל לרשב"ג דבעינן תלתא זימני נהי דס"ל דחזקה לא הוי רק בשלשה פעמים מ"מ ע"י שני פעמים כבר יש הוכחה וריעותא קצת לתלות בהאם וא"כ הוי עכ"פ כמו בווסת בפעם אחת דחיישינן לה מכ"ש כאן בפק"נ ואמאי קאמר דהשלישי מותרת למולו וכן מנ"ל להש"ס דרבי דקאמר דהשלישי לא תמול הוא משום דס"ל דבתרי זימני הוי חזקה דילמא לעולם היכא דבעינן חזקה כמו במלקיות להחזיק שהוא כוודאי רשע צריך ג"פ רק לענין מילה לחומרא מן הדין גם בפ"א צריכין לחוש כמו בווסתות אלא דבמילה בחדא אין כאן התחלת ריעותא כלל על האם ובתרתי הוא דמתחיל החשש והריעותא והוי תרתי דמילה כחדא דווסתות חשיבא ולמיחש מיהא בעינן אבל חזקה גמורה לא הוי ובע"כ צ"ל דאין הדבר כן דבחדא זימנא לעולם ל"ח כלל ובווסתות שאני כמ"ש לקמן וא"כ גם בנ"ד בפעם אחת שמת מח"מ ל"ח כלל להשאר:
ועדיין יש מקום לשאול דילמא הא דבמילה ל"ח בפעם אחת הוא משום דאנו באין להוציא מרוב ילדים שהם בריאים לכך בעינן חזקה מעלייתא דאף דאין הולכין בפק"נ אחה"ר מ"מ כאן במילה גילה קרא דאזלינן בת"ר מדמהלינן שאר וולדות. משא"כ בווסתות דאין כאן רוב שלא תראה באותו היום לכך חיישינן גם בחדא זימנא. וא"כ הכא בנ"ד דילדים דהאי גברא יצאו מכלל הרוב דכבר מתו אצלו ג' ילדים די"ל דאיזו חולשא דמולידם גרם. וא"כ כיון דאין כאן רוב כנגדם נימא דבחדא זימנא דמת מח"מ ניחוש דמילה מזקת לחולשא דהנך ילדים:
אך האמת יורה דרכו דאין לנו לבדות סברות מלבינו בענינים כאלו דכבר כתב המקו"ח בסי' תס"ז והוכיח בראיות דל"ח לחזקה רק היכא דאיכא גורם המסתבר וחכמים הם שידעו איזה מיקרי גורם המסתבר ומה דאין אנו מוצאין בש"ס ופוסקים דהוי חזקה ל"ח לה. והוי לה רק מקרה ואין חזקה למקריים כמ"ש הט"ז לענין דרוסה ומיתת ג' ילדים שלא מח"מ אין זה חזקה כלל על להבא דאין כאן גורם המסתבר וראי' לזה מהא דנחלקו הראשונים לענין מפלת ג' פעמים דדעת רש"י והרי"ף בס"פ הבע"י דיוציא ויתן כתובה דאמרינן דלא זכה להבנות ממנה ולא אמרינן דהוחזקה להיות מפלת מחמת איזו חולשא ואף הרא"ש דחולק שם בס"פ הבע"י הל' י"ט וס"ל דחזקה זו שהוחזקה להיות מפלת איתרעי גופה שלעולם לא יוגמר הריונה היינו משום שנמצא הריעותא בגופה שהפילה קודם זמנה אבל מיתת ילדים אחר לידתם מכבר לא מצינו בזה חזקה כלל ח"ו. וממילא אין לנו לחוש לשאר הילדים כלל. דבפעם אחד שמת מח"מ וודאי ל"ח כלל כמש"ל והא דבווסתות חיישינן גם בפ"א היינו משום דרוב נשים דרכן לקבוע להם ווסת ולראות בזמן הווסת א"כ בראי' זו חיישינן דילמא זאת היא התחלת הווסת משא"כ במילה אזלינן בתר רוב ילדים. ואין מוציאין מהרוב רק ע"י חזקה מעלייתא כמ"ש החת"ס בתשו' הנ"ל והך חזקה דידן לאו חזקה היא משום דליכא גורם המסתבר, ול"ח לה כמש"ל. כך נראה לפי שיטת ההלכה. אמנם מהלכות הרופאים מחשש סכנה נ"ל לשאול שני רופאים גדולים מומחים בלבוב זה שלא בפני זה ולספר להם כל הענין שכבר מתו איזו ילדים ר"ל. והם יבקרו את הילד ויאמרו אם אין זה מאיזו סיבה שבמולידם שיש לחוש על השאר ג"כ ח"ו. ואם יאמרו שאין בית מיחוש לדבר יוכלו למולו. ואמנם אחר שכבר היא מילה שלא בזמנה נכון להמתין עוד קצת עד שיתחזק כחו יותר. ואמנם אחר שכבר נשאלה שאלה זו לפני אדמו"ר הק' מבעלזא שליט"א וציווה לעשות שאלת חכם אין רצוני שיעשו מעשה בזה עד שיתייעצו עוה"פ אתו ויגידו לו מדברי תשובתי זאת והשי"ת יעזור שלא יהי' ח"ו שום מכשול ותקלה בדבר ויזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה לשלום:
כ"ד בד"ז דוש"ת באהבה דוד מנחם מאניש באבד.