חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן כו
ב״ה לעזין.
כבוד הרבני המופלא ומופלג בתורה מומחה לרבים מו"ה בן ציון שו"ב נ"י בק"א ציריך יצ"ו.
קונטרסו הארוך בדבר העופות פאווארעלעס לנכון הגיעני. והנה אשר כתב שמקודם שאעיין בקונטרסו אקרא את ההעתקה בשפת אשכנז מחכמי הטבע שכתבו בזה בעניני העופות ונראה שכ"ת עשה לו זה ליסוד מוסד ועל פיהם עשה כטועים את כל חכמי הדור גאוני עולם שלפנינו שהרעישו עולם בעניני עופות הגדולים קאבריצער ומהם הגאון מהרש"ק מבראדי והגה"ק מסאנדז והגאון בית שלמה וכהנה וכהנה אדירי התורה ארזי הלבנון ולפי"ד כת"ה כולם טעו ומבטל דבריהם עד חכמי הטבע ואנכי לא כן עמדי וכלל גדול בידינו שאין אנו סומכים אף על הרופאים רק בסכ"נ משום דס' נפשות להקל ואף נגד הרוב חוששין למיעוטא בסכ"נ לכך חוששין גם לדבריהם אבל לא להקל על ד"ת:
והנה פגיעתו בכבוד כל גדולי התורה הנ"ל גרם לו שחשד בכשרים לומר שטעו ולקה בגופו שהוא טעה לגמרי בענין זה דהנה כל המציאה שמצא בההעתקה מחכמי הטבע הוא שיש מינים חלוקים כמו מיני תרנגולים אווזים וכדומה ויש במין א' ראססען חלוקים שנעשו ע"י הרכבה וכולם מין אחד הם וכמו שכתב שיש ביונים לבד יותר מה' מאות מינים והנה מי יאמר לו שאנו מכחישין זאת והרי הוא ש"ס מפורש חולין (ס"ג ע"ב) דמאה מיני עופות טמאים יש במזרח וכולן מין אי' הם וכן מפורש בתורה העורב למינהו ודרשו מזה חז"ל לרבות כל מיני עורב ועכ"ז אשאלהו וכי לא מוכרח הוא להודות דאם נמצא ראססע אחת שאין לה סימני טהרה שהיא אסורה אף שהיא ממין הטהור דא"א לו להכחיש ש"ס מפורש בתרנגולא דאגמא בחולין (ס"ה ע"ב) ונדה (נ' ע"ב) דאסור ובין לתי' ראשון שבתוס' שם שמין אחד הם לגמרי ובין לתי' השני שבתוס' שם דתרנגול ותרנגולתא דשם שני מינים הם עכ"פ נכנסים שניהם בסוג מין תרנגולים דשמם מוכיח עליהן רק בע"כ הכוונה דהם ראססען חלוקים ואפ"ה התרנגול שאין לו סימני טהרה אסור וכן מבואר שם בש"ס נדה הנ"ל דתרנגול ברא הוא עוף טמא והרי כ"ת כותב שגם עוף בייתי שלנו מקורי מעוף יערי ומה"ט מביא בשם ב"ד מאמשטרדם להתיר ווילדע גענז וכדומה (אף שהמנהג הוא להיפך) ובע"כ תרנגול ברא דקאמר הש"ס דהוא עוף טמא הוא משום שאין לו סימני טהרה ומוכח מזה דאף בסוג מין א' נמצא שחלוקים שיש מהן שיש להם סימני טהרה ויש שאין להם וחכמי הטבע לא יכחישו זאת דכמו דחלוקתן בראססען ע"י הרכבה גורמת במה שינוים בגופם כן יכול לגרום אשר ראססע א' יהי' להם סימני טהרה וראססע א' לא אף שהם תחת סוג מין א' וא"כ הרי כל עיקר שאין אנו סומכים על סימנים רק על המסורת הוא מטעם שכתב הרשב"א בחי' לחולין משום דאין אנו בקיאין בסימני טהרה אין אנו סומכים רק על המסורת א"כ גם כשבאה לפנינו ראססע חדשה ואנו צריכים שיהי' להם סימני טהרה דבלא סימני טהרה א"א להתיר שום עוף בעולם דאין לנו אלא מה שאחז"ל דבסימני טהרה תליא מילתא וכיון דאין אנו בקיאין בסימני טהרה איך אפשר לנו להתיר שום ראססע חדשה הבאה לפנינו בלי מסורת אף שהיא מסוג מין טהור דהרי כבר ביררנו דבמין א' ג"כ יש מהם שיש להם סימני טהרה ויש שאין להם כמו תרנגולא דאגמא ותרנגולתא ותרנגול ברא ולזה אנו מודים דחלוקת הראססען ע"י הרכבה או שאר דבר גורמת השינוי גם בסימני טהרה וכל דבר שנתחדש ונשתנה יצא מחזקתו הראשונה כמבואר בכ"מ בש"ס וממילא צריכין אנו לבדוק בסימני טהרה ואין אנו בקיאים ומוכרחים לסמוך רק על המסורת והמסורת להקל באה דאנו סומכין כיון דאכלו אותם בעלי תורה וודאי אחת משתי אלו או דקיי"ל כתי' השני שבתוס' נדה הנ"ל דגם בעוף אמרינן היוצא מטהור טהור כמו גמל או פרה וא"כ אמרינן ודאי ידעו דהרכבת אותה הראססע נעשה ע"י שני מיני עופות טהורין בין הזכר ובין הנקיבה לדעת האוסרין זוז"ג בד"ז או אף לתי' הראשון שבתוס' נדה דבעוף ל"א היוצא מטהור טהור מ"מ אמרינן מדאוכלין אותם ודאי מקובל מידם מאבותיהם ואבות אבותיהם עד חכמי הש"ס שיש להם סימני טהרה ובלי מסורת כזאת א"א לנו לאכול שום עוף מראססע חדשה וא"כ מה ראי' מביא לנו כ"ת מחכמי הטבע אחר דהתורה גזרה עלינו דכל מין עוף שבעולם אינו נאכל רק בסימני טהרה ואם אין אנו בקיאים צריכין למסורת. והנה כ"ת כותב דאותם עופות הפאווערעלעס קילי הרבה מאותם עופות קאבריצער שנתלבטו בזה האחרונים ואני אדרבא אומר להיפך דעיקר כל השקלא וטריא בזה הוא אם יש לחוש דע"י איזו שינוי בגופם או באבריהם של העופות הבאים לפנינו הם יוצאים מכלל חזקת עוף טהור דאולי אין לזה שייכות כלל להחילוק שבין עופות טהורים לטמאים והנה סימני עוף טהור לא נאמרו בתורה רק דנשר ושאר כ"ד עופות נאמרו בתורה לטומאה ותורים נאמרו לטהרה וראו חז"ל ובחנו דבאלו הד' סימנים חלוקים העופות טמאים מטהורים הוציאו מזה דאלו הם הסימני טהרה שחלוקים מזה טהורים מהטמאים כמבואר הכל בסוגיא דנשר ואחד מהסימנים הוא אצבע יתירה הרי נתברר דשינוי האצבע יש לו ערך גדול לענין החילוק שבין טהורים לטמאים א"כ כיון דנולד בזה גופי' שינוי דתחת אצבע יתירה אחד יש לו שנים ובהרבה מקומות מצינו דיתר הוא גריעותא כמו חסרון הרי נולד לנו בעופות שינוי לריעותא בדבר שיש לו ערך ושייכות להחילוק שבין טהורים לטמאים וודאי צריכים אנו לחוש דילמא עוף טמא הוא וא"א לאכלו רק במסורת:
ועוד יותר אני אומר דהחשש בכאן גדול הרבה יותר מאותן עופות הגדולים הנ"ל דשם עכ"פ לא הי' שום ספק בהג' סימני טהרה ולדעת רוב הפוסקים א"צ למסורת כלל וכמו שפסק הרש"ל הובא בש"ך שם סי' פ"ד אלא דאנו מחויבין לשמוע בקול הרמ"א שהכריע להלכה דבעינן מסורת אבל בהני עופות דיש להם שני אצבעות יתירות נתקלקל הסימן של אצבע יתירה לגמרי דהרי כיון דחז"ל נתנו לנו סימן במה לידע שהוא עוף טהור במה שיש לו אצבע יתירה ואם אנו רואים שיש לו שני אצבעות הרי נתברר בחוש שאין זה אותו העוף שאמרו חז"ל שהוא טהור והגע עצמך הנה אנו סומכים על סימנים בעניני אבידה ולמ"ד סימנים דאורייתא סומכים ג"כ לענין היתר עגונה והנה אם יבוא אחד ויאמר שאבד לו עוף שהי' לו שלשה אצבעות או חמשה והמוצא מצא עוף שיש לו ארבעה או ששה אצבעות ודאי לא נחזיר לו לזה עפ"י סימנים דהרי אנו רואים בחוש שזה אינו שלו דהרי יש לו אצבע יותר ממה שאמר הוא וכן בעדות אשה אם יאמר אחד הסימן שהי' לבעל האשה ששה אצבעות ואנחנו נמצא בזה האיש שבעה אצבעות ודאי נאמר שאין זה בעל האשה וה"נ דכוותה ממש:
אמת שיש לדון בזה ולומר דכיון דחז"ל העיקר שהוציאו הוא מה דכתבה התורה הנשר לטומאה ותורים לטהרה וקאמר שם הש"ס בדס"א ע"א מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירה וזפק וכו' טמא אף כל כיוצא בו טמא ולפי"ז אין העוף טמא רק הדומה לנשר שאין לו אצבע יתירה אבל אם יש לו אצבע יתירה אף אם יש לו שני אצבעות יתירות או יותר אינו טמא דהא הסימן הוא שיהי' דומה לנשר בסימני טומאה ואיננו דומה לנשר דנשר אין לו אצבע יתירה כלל כן הי' אפשר לדון אך דלפי"ז תקשה סיפא דהש"ס שם דקאמר תורין שיש להם אצבע יתירה וזפק וכו' טהורין אף כל כיוצא בהן טהורין וא"כ מנ"ל דדוקיא דרישא עיקר דאינו טמא רק דומה לנשר שאין לו אצבע יתירה כלל ואם יש לו יותר בין אחד או שנים טהור. דילמא דוקיא דסיפא עיקר דאינו טהור רק כשדומה לתורים שיש להם אצבע יתירה אחד כמו תורים ולא כשיש להם יותר שאינו דומה לתורים ולכאורה יש ראי' קצת מהש"ס לומר דוקיא דרישא עיקר דבע"ב פריך שם הש"ס אלא תורין דכתב רחמנא ל"ל אמר ר"ע ב"ח לקרבן ואם נאמר דדוקיא דסיפא עיקר ובעינן דומיא דחורין וכל שיש לו יותר מאצבע אחד יתירה טמא א"כ בע"כ צריך למכתב תורים דאי לא הוי כתיב רק נשר ה"א דאינו טמא רק אם אין לו אצבע יתירה כלל כמו נשר וכשיש לו יותר טהור אף כשיש לו שני אצבעות יתירות כן הי' נראה לכאורה לומר אך עיין בתוס' שם (ס"א ע"א) ד"ה לא נאמר דמבואר דלפי פי' הקו' סימני טהרה מתורין הוא דילפינן והא דפריך הש"ס תורין דכתב רחמנא ל"ל היינו דהוי ס"ד דהש"ס דיש תורין מיותר לאורי' סימני טהרה לכך פריך האי תורין ל"ל דלאורי' סימני טהרה זה הייתי יודע מתורין דאתא לגופי' ומנשר ומשני דאין שום קרא מיותר דאתי לקרבן עיי"ש בדבריהם וא"כ ממילא הדרינן לכללא דבכל דוכתי דהדיוקין סותרים זא"ז אזלינן לחומרא ואמרינן להחמיר דדוקא דסיפא עיקר דבעינן דומיא דתורין שלא יהי' להם רק אצבע אחד יתירה וכשיש יותר לא הוי דומיא דתורין וטמא והא דפריך הש"ס תורין דכתב רחמנא ל"ל היינו קרא המיותר וכמ"ש תוס' הנ"ל עיי"ש ודו"ק:
באופן שזה נהפוך מדברי כ"ת דבאלו עופות הפאווערעלעס יש להקל וז"א דבאלו העופות יש חשש גדול יותר אליבא דכ"ע די"ל דאין להם סימני טהרה כלל. והנה אנכי לא באתי לומר הלכה למעשה ולהחליט שהם טמאים ודאי דאינו יכול לומר שום דבר בהחלט מחמת שמחוסר ספרים אנכי פה ואין לי שום ספר מספר האחרונים שידוע לי שמדברים מזה הענין וגם טור וב"י אין לי וגם ש"ס עם ר"ן ומפרשים אין לי רק ש"ס הוצאת חורב ובפרט שגם תשות כחי גורם לי שלא אוכל לעיין הדק היטב לברר הלכה לאמתתה כראוי אך יען שכת"ה הפריז על המדה לומר שאין כאן בית מיחוש כלל ומשווה כל גדולי ישראל לטועין מהרתי להשיב לו ולהודיעו שאין הדבר כן וחשש גדול יש עליהם ושומר נפשו ירחק מהם ובפרט שבכמה קהלות קדושות כבר נהגו בהם איסור והרב ממונקאטש ג"כ לאו קטלא קניא באגמא הוא והוא חכם שאסר בראשונה ואם כ"ת רוצה להתיר מה שאסר צריך שיפנה אליו ולהציע דבריו לפני' שיחזירהו מהוראתו ולא יחשוד אותי שכבוד הרב ממונקאטש אנכי דורש שידוע ומפורסם לכל ששונא מוחלט הוא לי מחמת איזו ענין מפורסם אך מהאמת לא אוכל לזוז ואינני יודע מה יכריח לכ"ת שיכניס א"ע לאחריות הזה לפי מעט היהודים שיש בשווייץ די לפניהם בעופות הישנים ואינם צריכים לחדשות ולמה לו לכ"ת להכניס בספק איסור לכתחילה על חנם ללא דבר את זאת מצאתי א"ע מחויב לגלות דעתו אחר אשר דרש ממני ואם לעצתי ישמע ויחדל מזה יחזיק טובה לי בזה ובבא:
כ"ד ידידו דו"ש.