אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן כב

סימן כא

ב"ה.

שלום אשיב לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי וכו' מו"ה משה שמשון וואססערמאן נ"י רב בק"ק ברעסלא יצ"ו.

מכתבו לנכון הגיעני. ומחמת אי קראיתי לא יכולתי להשיב עד כה. ועתה הנני לתשובתו. הנה כת"ה הביא חבילות חבילות ספרי אחרונים שמקילים בשהי' במ"ב רוב הספרים האלה אינם תח"י אבל אין דרכי לבקש קולות בפרט בדבר שאיננו באקראי רק לקבוע הלכה לדורות בדבר שהוא מצוי בכל יום. ולהקל נגד רבים מגדולי המורים אין זאת עמדי ואף מ"ש כת"ה בשם השו"מ מהדו"ת ח"א סוסי"ט דשהי' אחר כל שחיטת סימן אחד בעוף מותרת. אף דמסברא י"ל כן כמו שאכתוב לקמן אבל הוא נגד דברי הסמ"ק שהביא הב"י בסי' כ"ג בד"ה ומ"ש רבינו בשם הרא"ש שכתב כן וכ"כ הגמ"א בשם סמ"ג שנהגו העולם כרש"י וגם סמ"ק בסי' קצ"ז כתב שנוהגין כרש"י ולכך כששחט סימן אחד בעוף ושוהה למות לא יחתוך הסימן השני כסכין אלא ימיחנו עכ״ל הרי מפורש בדברי הסמ"ק דלרש"י גם אחר שחיטת סימן אחד פוסל שהי' בין סימן לסימן וכ"כ גם היש"ש בשם הסמ"ק עיי"ש בפ' השוחט סוסי"ט. וכ"כ ג"כ הנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' ב' במעשה שהי' שם שהי' העוף שוהה למות אחר שחיטת הקנה ושחט השוחט אח"כ את הוושט ואסר הנוב"י בדיעבד גם את הכלים וקנס את השוחט שהתיר. ולכן דברי השו"מ הם דברי יחיד נגד כל הני אריוותא הנ"ל. וגם אכתוב לקמן קצת ראי' מדברי רש"י עצמו שאין חילוק בדבר. ואף שהוא שעת הדחק גדול במדינת אשכנז כמ"ש כת"ה מ"מ בכגון דא אמרו גזירה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן ובפרט שיש תקנה לדבר כמ"ש לקמן:

והנה מצד הסברא הי' נ"ל לכאורה כדברי השו"מ. משום דקשיא לי לפי"מ דמשמע מדברי רש"י דל"ב ע"א ד"ה שהה דהשהי' מחלקת ומסלק מעשה ראשון לעצמו כמ"ש שם רש"י וז"ל ואי בוושט דנקובתו במשהו מיטרפא ממ"נ דהא כיון דשהה אזל לי' מעשה קמא והו"ל נקב מעליא וטריפה עכ"ל וכ"כ ג"כ רש"י עוד לעיל כ' ע"ב ד"ה וכי דבכל השוחטין משניקב הוושט יש כאן מעשה טריפה וכי גמר שחיטתו מתכשרא אי לא שהה שיעור שהי' עכ"ל. הרי דעיקר הפסול שהי' משום דנסתלק מעשה הראשון לעצמו והוי נקיבת הוושט דטריפה. וכ"ה ג"כ בחי' הר"ן לחולין ד"כ ע"א ד"ה וכדרב הונא דאף דבמליקה ליכא הלל"מ לפסול ה דברים הפוסלים בשחיטה. מ"מ שהי' פוסלת משום כיון דמלק חצי' של סימן ואיטרפא לה ושהה אח"כ כיון שהשהי' מחלקת. כי קא מלק טריפה מלק והרי היא כאלו נטרפה מעיקרא עכ"ל הר"ן ע"ש. הרי דהשהי' מחלקת שאין עוד צירוף למעשה הראשון עם האחרון. א"כ כיון דלחומרא אמרינן כן אמאי לא נימא גם לקולא דהיכא דשחט רוב הסימן בעוף ושהה בנתיים ואח"כ גמר השחיטה או החליד או עקר נימא דכבר נסתלק מעשה הראשון כיון ששהה בנתיים וכבר נתכשר ברוב סימן כדינו. ואינו מצטרף כלל להמעשה שעשה בראשונה דמדאורייתא אין חילוק בין לקולא או לחומרא:

אך צ"ל דאינו דומה דבשלמא כששהה במיעוט ראשון ועשה מעשה טריפה דא"צ כלל לסופו דנקיבת הוושט הוא טריפה מצ"ע אמרינן כבר נסתלק מעשה הראשון וחל עליו איסור טריפה. אבל בשחט רוב הסימן בהכשר דעיקר ההכשר משום דבכל התורה רובו ככולו והמיעוט נגרר בתר הרוב א"כ כל ההכשר ברובו משום דגם המיעוט נגרר בתרי' א"כ כשעשה להיפך ושחט אח"כ בפסול דשהי' דרסה וחלדה הם גזיה"כ דפוסלים בשחיטה כמ"ש הפרמ"ג בסי' כ"ד בש"ד סק"ב. לכך שפיר פסול כשגמר המיעוט בפסול. וא"כ כ"ז ניחא בשהה בין רוב למיעוט. אבל בשחט סימן אחד כולו ושהה בין סימן לסימן דאין כאן טעם דמיעוט נגרר בתר הרוב שפיר נימא דהשהי' מחלקת גם לקולא וכבר נתכשר בסימן הראשון ואין מצטרף כלל למה ששחט אח"כ הסימן השני כיון דשהה בנתיים. וא"כ יש לכאורה סברא מעליא לומר כדברי השו"מ הנ"ל וצריך להבין לפי"ז טעמו של הסמ"ק שאוסר גם שהי' בין סימן לסימן וצ"ל כיון דבאמת גם בעוף לכתחלה צריך לשחוט שני הסימנים. ואפילו בדיעבד צריך עכ"פ ששני הסימנים יהי' ראוים לשחוט ומה"ט שמוטת הגרגרת פסול גם בעוף כיון דאינו ראוי לשחוט מעכב אף בדיעבד כמ"ש התוס' חולין (ד"ט ע"א) ד"ה כולהו בשם בה"ג. וא"כ מצינו בכה"ג בספירת זבה דבעינן ז' נקיים אלא דאמרינן מקצת היום ככולו וטובלת בז' בבוקר וטהורה ואפ"ה אם ראתה אח"כ בו ביום סותרת למפרע משום דכיון דמדאורייתא בעינן שבעה נקיים אלא דהתורה אמרה מקצת היום ככולו וטהורה תיכף בבוקר זה כשנגמר אח"כ בטהרה אבל כשגמר היום הוא היפך מתחלתו אילמ"ל דלא הי' מקצתו ככולו אף דאין כאן רוב ומיעוט דהא טהורה תיכף בבוקר אף דאין כאן עדיין רוב היום ה"נ לענין שחיטת שני סימנים בעוף דהתורה תלתה בשני הסימנים דוקא ואם אחד אינו ראוי לשחיטה לא הוי שחיטה כלל. והא דהכשירה תורה בדיעבד בשחיטת סימן אחד משום דחשוב כאלו שחט שניהם כמו דאמרינן מקצת היום ככולו. וא"כ כמו דשם אמרינן דרק אם נגמר בטהרה הוי מקצת היום ככולו ונטהרה עוד בבקר אבל אם נגמר בטומאה לא. ה"נ רק בלא גמרה השחיטה כלל הוי כשחוט כולו בהכשר. אבל אם נגמר בפסול למפרע לא הוי שחיטה כלל:

ובזה יתיישב לנכון קושיא שהביא בשו"מ מהד"ר ח"א תשוב' מ"ו בשם ס' מקמ"ח שדברי רש"י סותרין א"ע לפירושו בזבחים דס"ה ע"ב ד״ה ת"ק סבר שהי' בסימן שני בעולת העוף לא פסלה וז"ל דל"ד לשחיטת בהמה דטעמא דבהמה בעי שני סימנים משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד הלכך שם שחיטה על שניהם אבל עוף בסימן אחד פסקא חיותא ועולת העוף מצוות הבדלה בעלמא הוא דאיכא עלה אבל שם מליקה אינו חל אלא על הראשון ולא מהני שהי' לפסול בשני עכ"ל רש"י ז"ל וזה סתירה לדברי רש"י חולין דשהי' במ"ב פוסל אף בעוף אף דכבר נפיק חיותי' עיי"ש בשו"מ הנ"ל ולפי הנ"ל י"ל דהנה בחולין (כ' ע"ב) פריך אביי ותקשי לך עולת העוף דבעיא ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק ופירש"י דהא וודאי בעוף בחד סימן מתה ואמאי יעכב השני ומשני כדי לקיים מצות הבדלה והקשה שם בחי' הרשב"א דמאי פריך וכי מתה עומד ומולק והא קיי"ל שחט שנים או רוב שנים הרי היא כחי' לכל דבריהם:

אך י"ל עפי"ד התוס' ב"ק (ע"ו ע"א) ד"ה שחיטה דהא דשחט שנים וכו' הוא כחי' לכל דבריהם הוא רק בשחיטה שאינה כשירה כגון ישראל בטמאה ונכרי בטהורה אבל היכא דנשחטה כהוגן תו לא הוי כחי' עיי"ש וא"כ נכון הכל שפיר דהנה בשחיטה הלכתא גמירי לה דה' דברים פוסלים בה ושהי' חד מיניי' והוא גזיה"כ כמש"ל בשם הפרמ"ג אך במליקה לא גמירי הנך ה' דברים. ומ"מ שהי' באמצע הסימן פוסלת מסברא כמש"ל בשם חי' הר"ן דכיון דשהי' מחלקת נטרפה בתחלת המליקה וכי מלק אח"כ טריפה מלק. א"כ כ"ז כששהה באמצע אבל אם שהה בין סימן לסימן דלאחר סימן הראשון כבר נפקא חיותו דעוף הכשרו בסימן אחד וסימן השני בעולת העוף הוא רק משום מצוות הבדלה א"כ אף אם שהי' מחלקת מה בכך הרי כבר נפקא חיותו בהכשר קודם השהי' ואז הרי היא כמתה כמ"ש התוס' ב"ק הנ"ל ושפיר פריך הש"ס בחולין וכי מתה עומד ומולק והוכרח לתרץ דהוא רק משום מצוות הבדלה. ולכך שפיר קאמר רש"י בזבחים דשהי' אינה פוסלת במליקה משום דשהי' אינה פוסלת בה מגזיה"כ דנאמר דלא נגמרה מליקתה בהכשר ולא הוי מליקה למפרע דסימן שני הוא רק משום מצוות הבדלה. ושהי' הוא רק מסברא משום דמחלקת. ואחר סימן שני מה בכך דמחלקת כיון דלא נתקלקלה בסוף משא"כ בשחיטה דשהי' הלכתא גמירי דמקלקלת השחיטה בגזיה"כ וכבר כתבתי דהיכא דנתקלקלה השחיטה בסוף איגלמ"ל דמעיקרא לאו שחיטה הוא והיכא דלא נשחטה בהכשר עדיין כחי' הוא לכל דבריו כמ"ש התוס' ב"ק הנ"ל ולכך שפיר קאמר רש"י בחולין דשהי' וחלדה ועיקור פוסלין במיעוט בתרא וגם בין סימן לסימן כמ"ש הסמ"ק דעדיין כחי' הוא לכל דברי'. כיון דלא נשחטה בהכשר עד סוף:

ונתיישבו מעתה כל הקושיות הנ"ל ויתיישב ג"כ בזה קושית התוס' על רש"י (בדכ"ט ע"ב) ד"ה כגון שפירש"י שם דגם בעולת העוף אם שחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים פטור למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף. והקשו התוס' הא במליקה בחוץ לא מיחייב רק בשחיטה והרי עשה הכשר שחיטה בחוץ ואמאי פטור. ולפימש"ל ניחא. דכמו היכא דשחט סימן שני בפסול כגון בחלדה או הגרמה או עיקור נתקלקלה השחיטה למפרע לשי' רש"י הנ"ל ה"נ בשחט סימן שני בפנים דבפנים לא שייך שחיטה רק מליקה ביד ולא בסכין והוא שחט בסכין בפנים את הסימן השני א"כ הרי הוא כמו שהגרים או שהחליד את הסימן השני. דגם שחיטת הסימן הראשון שהי' בהכשרו לאו שחיטה הוא כמש"ל ולכך פטור בחוץ. וא"כ מדברי רש"י אלו ראי' לדעת הסמ"ק דלרש"י גם אחר שחיטת סימן הראשון בעוף פוסלים ה' הלכות שחיטה וגם ראי' לדעת התב"ש ברש"י דמדאורייתא פסול שהי' במ"ב. דאל"כ לא הוי אמרינן לקולא דפטור בשוחט בחוץ. כיון דמדאורייתא שחיטה מעליא הוא:

והנה דברתי מזה עם שו"ב מומחה דפה. ואמר לי כי בניקל הוא להשובי"ם שירגילו א"ע לשחוט תמיד גם בעוף כל שני הסימנים וכל השובי"ם מלמדים א"ע תמיד ע"ז שיוכלו לשחוט תמיד כל שני הסימנים כי עפיה"ד צריך לשחוט לכתחלה שני הסימנים ועיין פרמ"ג בסי' כ"א במשבצות סק"א דמביא דיעות הפוסקים דמדאורייתא צריך לכתחילה לשחוט כל שני הסימנים גם בעוף. וא"כ מה כל הרעש הזה שיהי' צריך לחפש קולות נגד דברי רבותינו ז"ל הרי יכולים לתקן שם שידקדקו השובי"ם ע"ז בדיוק גמור לתפוס בשני הסימנים ולשוחטם. ואז לא יזיק עוד מאומה מה שיחתכו הראש ע"י המכונה שכותב כת"ה, ואם לפעמים יהי' נמצא אחר הבדיקה שנשאר מיעוט הסימנים יאסרו באמת אותו העוף מחמת שהיה במ"ב. ואולם במשך העת כשירגילו א"ע לדקדק בזה יהי' נמצא רק לענים רחוקים שיצטרכו לאסור איזו עוף ואין כדאי משום זה לעקור לדורות חשש איסור של רבותינו ז"ל כן דעתי העני' נוטה ידידו דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה