חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן יג
ב"ה ב' דברים תרצ"ב פה טארנאפאל.
כבוד הבחור המופלג בתורה לא ידעתיו אכנהו כמר דוד הוברבאנד נ"י באטוואצק.
מכתבו קבלתי ואשר הקשה על המנ"ח מצוה כ"ד שחקר למאן דס"ל תחום ג' פרסאות הוא דאורייתא ותחום אלפיים דרבנן אם הניח עירובו אחר אלפיים ובתוך ג' פרסאות אם הוא עירוב מדאורייתא כיון דאינו יכול לבוא למקום עירובו מדרבנן מי הוי כמו נאבד או נשרף עירובו עיי"ש והקשה הא לא גזרו על שבות ביה"ש וא"כ יכול לילך למקום עירובו חוץ לאלפיים ביה"ש עכת"ד:
עיי' בתוס' עירובין (ל"ה ע"א) ד"ה נתגלגל דכתבו להדי' דאם נתגלגל חוץ לתחום אף דתחומין דרבנן ולרב ל"ג על שבות ביה"ש ומצי לאתויי ביה"ש אפ"ה ל"ה עירוב דאין הוא ועירובו במק"א עיי"ש וזה ממש כדינו של המנ"ח שכתבו התוס' דאף אליבא דרבי ל"ה עירוב ובריטב"א שם מפו' יותר הטעם דכל שהוא חוץ לתחום ביתו שא"א לילך שם בהיתר גמור אינו קונה לו עירוב אף דל"ג על שבות ביה"ש. ויש להסביר יותר כיון דענין עירוב שיהי' נקרא שם ביתו וכיון שא"י לילך לשם בהיתר גמור ל"מ ביתו רק כמו בירה ע"י הבתך. אך י"ל בגוף דברי המנ"ח ז"ל דאם נאמר דכיון דמדרבנן ל"ה עירוב לוקה שוב מדאוריי' דאפי' אם הניח העירוב בתוך אלפים ל"מ. דהנה בטור או"ח סי' ת"ח כ' דכל העירוב מהני רק משום דתחומין דרבנן אבל אי תחומין דאוריי' ל"מ עירוב. ותמהו עליו הכל מש"ס עירובין (ל"ה ע"ב) הנ"ל דקאמר הש"ס דר"מ דס"ל נטמא ספק משחשכה הוי חמר גמר משום דס"ל תחומין דאוריי' ואפ"ה הי' מהני העירוב אי לא נטמא עיי"ש במנ"ח והוא לכאו' תמו' עצומה. ואמינא להיפך ג"כ תקשי והא כס' הטור מבואר בפסחים (מ"ו ע"ב) דפריך הש"ס בפשיטות ומשום עירוב תבשילין שרינן איסור דאוריי':
אך נראה דהנה למ"ד תחומין דאוריי' ילפי' מאל יצא איש ממקומו ופשי' לן דמקומו הוא מקום שדר שם בתחילת כניסת שבת. וקבוע לו שם מקומו. ושם ל' ע"ב קאמר חנניה דב"ש כל עיקר לא הי' מודין בעירוב עד שיוציא שם מטתו וכלי תשמישו. וי"ל דטעמי דב"ש אליבא דחנניה דס"ל דתחומין דאוריי' ולכך ל"מ אם מניח שם פתו שנאמר שעי"ז יהי' מיקרי שם מקומו דזה רק תקנת חז"ל ומהני רק אם תחומין דרבנן כמו עירוב תבשילין וע"ח אבל אם מוציא שם מטתו וכלי תשמישו ודאי מהני מדאורייתא דהרי בתורה מקומו כתיב וזה מקומו ממש והנה שם ל"ג ע"ב פריך הש"ס לר"י דאמר שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה למה צריך להוליך העירוב למקום שרוצה לקנות שביתה נימא אע"ג דלא אמטי' כמאן דאמטו דמי הואיל דאי בעי ממטי לי' ומשני גזירה משום יו"ט אתר השבת דלא מצי ממטי לי' משום איסור הוצאה עיי"ש ברש"י ד"ה ונוטלו וריש (דף ל"ד ע"א) ד"ה א״ר זירא. ומעתה לפ"ז דאמרי' הואיל בכה"ג א"כ גם למ"ד תחומין דאורייתא הא כיון דכבר כתבתי דאם מוציא שם מטתו וכלי ביתו מהני מדאורייתא א"כ אף אם לא הוציא נימא כיון דאי בעי להוציא שם יכול להוציא כמאן דהוציא דמי. אך צ"ל כתי' הש"ס כיון דביה"ש אסור להוציא שם משום איסור הוצאה דרך כרמלית ואף למ"ד לא גזרי' על שבות ביה"ש מ"מ כבר כתבתי כיון דא"י להוציא שם כלי תשמישו בהיתר גמור לאו מקומו מיקרי א"כ מש"ה לא אמרי' הואיל. ואמנם זה רק מדרבנן ומדאורייתא הוי עירוב מעליא א"כ בדרבנן סגי אם מניח שם פת מכח תק"ח כמו למ"ד תחומין דרבנן אך זה תלוי במה שחקר שם במנ"ח הנ"ל אם ע"י איסור דרבנן הוי א"ר דאורייתא ובטל העירוב מדאורייתא או לאו כמו שהראה המנ"ח שם מקום לדברי המל"מ גבי תרומה טמאה מדרבנן:
ואמנם במלא הרועים אות א' כתב בפלוגתת ר"מ ור"י בסוכה אם עושה סוכתו ע"ג גמל הוא בזה דר"מ ס"ל דא"ר דרבנן הוי ראוי מדאורייתא ור"י ס"ל דל"ה ראוי מדאוריי'. וא"כ מיושבים שפיר דברי הטור ולק"מ מש"ס הנ"ל דאזיל הש"ס אליבא דר"מ לכן אף דס"ל תחומין דאוריי' מהני העירוב משום הואיל אי בעי מוציא שם מטתו וכו' מאי אמרת מדרבנן א"ו להוציא מ"מ כאן דמדאוריי' הוי עירוב מעליא לענין דרבנן מהני בהנחת פת כמו למ"ד תחומין דרבנן אבל הטור ס"ל דקיי"ל הלכה כר"י דר"מ ור"י הלכה כר"י וא"כ מדרבנן ל"ה ראוי מדאוריי' ומדאורייתא ל"מ העירוב א"כ לא סגי בהנחת פת להתיר איסור דאורייתא כמו דקאמר הש"ס לענין עירוב תבשילין ושפיר קאמר הטור דעירוב מהני רק למ"ד תחומין דרבנן. וא"כ מעתה אין מקום לספיקו של המנ"ח אם הניח העירוב לסוף אלפיים בממ"נ אם מדרבנן אדר הוי א"ר מדאוריי' אז ל"מ כלל העירוב לענין ג"פ שהם מה"ת אף אם הניח העירוב בתוך אלפיים ואי למ"ד א"ר מדרבנן הוי ראוי מדאוריית א"כ פשי' דמהני העירוב מדאורייתא גם אם הניח חוץ לאלפיים כמ"ש שם המנ"ח בעצמו. זאת חזיתי להשיבו:
דוד מנחם מנוש באב"ד אבד"ק טארנאפאל.