אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן יא

סימן י

ב"ה.

שלום אשיב לכבוד שב״ז הרב הה"ג החו"ב משנתו זך ונקי ענף עץ אבות מו"ה נפתלי הירץ בומעהל נ"י אבד"ק שטשווניץ יצ"ו.

מכתבו עם אד"ת וגם סך עשרה ז' עבור ספרי הגיעני וחידוש בעיני כי שלחתי אז עוד ספר אחד עבור אחיו הרב נ"י. יען כי חתני הרב הגאבד"ק יאברוב כתב לי כי המה נכד מוח"ז הגאון החסיד מהרמ"ז מסטריא זצ"ל ולא השגתי קבלה אם הגיע גם אליו ספרי הנ"ל:

וע"ד שאלתו על צוה"פ שהמשקוף שפתו העליונה הוא למעלה מעשרה אך עובי' התחתון הוא למטה מעשרה ואין בחללו עד המשקוף עשרה אם מועיל להתיר טלטול שהגאון בית שלמה באו"ח תשו' מ"ד מתיר ודעתו שם שגם בקורה שמקצתה למטה מעשרה דעת הב"ח והט"ז להתיר. אך בנו בהגה תמה עליו שלא הביא דברי האהעו"ז שתמה שם עליהם ואמר שהוא נגד ש"ס מפורש עירובין (ג' ע"ב) דקאמר הש"ס דלמטה כלמעלה דחלל מבוי תנן וחלל סוכה תנן ואמנם חלילה לחשוב על הב"ח והט"ז שמפורסמים בקדושתם וגדלותם בדבר הנוגע להלכה למעשה ולהקל. והי' נעלם מהם ש"ס מפורש ויהי' נכשלים בדבר הלכה ח"ו ובפרט שגם הפרמ"ג שם בסי' שס"ג סקו"ג פסק כן להדיא בפשיטות. והוא שר ההוראה שמימיו אנו שותים בכל יום חלילה לומר שנכשל בדבר הלכה המפורש בש"ס להיפך:

ולכן נ"ל דדעת הב"ח והט"ז והפרמ"ג דאף דלענין פתח לענין מזוזה מבואר שם בעירובין (י"א ע"ב) גבי כיפה דבעינן שיהי' חלל הפתח רחב ד' וגבוה עשרה אם לא היכא דשייך חוקקין להשלים אליבא דר"מ ולא קיי"ל כוותי'. היינו רק היכא דבעינן פתח שיהי' משמש כניסה ויציאה כמו לענין מזוזה דכותל סתומה לבית סתום מכל צד א"צ מזוזה ופתח שהוא משמש ביאה ויציאה צורך מזוזה לכך בעינן שיהי' חלל הפתח רחב ד' וגבוה ג' אבל לענין היתר טלטול שיהי' נחשב רשות היחיד דאם הי' סתום מכל צד הי' וודאי רשות היחיד רק אם יש פרצה מבטלו מרה"י ואם עושה צוה"פ במקום הפרצה הפתח מחשבו כסתום דפתח עשוי לנעול בעת הצורך א"כ כיון דאנו צריכין שיהי' סתום. א"א לומר כלל דריבה סתימתו וגרע ולכך היכא דהקורה או המשקוף רחב וגבוה למעלה מי' אלא שרחבו יורד גם למטה מי' א"א לומר כלל דאם הי' קוצץ ונוטל אותו קצת שיורד למטה יהי' כשר ויהי' נחשב כסתום ועכשיו שאותו המקום הוא סתום לא יהי' נחשב ככתוב יציבא בארעא וכו' ולכך לכ"ע בכה"ג אמרינן אי קלשת וחוקקין להשלים דכל שריבה בסתימתו עדיף טפי וכעין דאמר הש"ס בעירובין (צ"ב ע"א) ל"א מחיצה להחמיר וכה"ג אשכחן בדוכתי טובא בעירובין בריטב"א שם דא"א לומר דריבה סתימתו יוגרע אם לא היכא דלא נעשה לשם מחיצה רק לשם היכר ע"ש בריש עירובין לענין לחי המושך ד' אמות בד"ה ע"ב בתוס' ד״ה פחות ע"ש:

וא"כ מעתה ל"ק כלל קושית האהע"ז על הב"ח והט"ז מהא דחלל מבוי תנן דשם איירי אם מניח הקורה בתוך עשרה ועובי הקורה משלים לעשרה אבל אינו בולט למעלה מעשרה כלום דל"ש או קלשת או חוקקין להשלים דאם יטול הקורה להשלים החלל לעשר לא ישאר למעלה כלום ולא יהי' לו צורת הפתח כלל רק פרצה בעלמא כיון דלא יהי' משקוף למעלה אבל אם בולט למעלה מעשרה שיעור קורה אף ביורד למטה ג"כ אז כיון דאי שקלת התחתון יושאר צורת הפתח למעלה מאי אמרת דמזיק מה שיורד למטה ג"כ ז"א דא"א לומר דריבה בסתימה יעשהו כפרוץ כמש"ל וצדקו דברי הב"ח והט"ז והפרמ"ג ולכן כיון שהבי"ש שהי' גדול שבזמנינו ומפורסם לגאון וחסיד כתב שבצוה"פ עדיף טפי וגם הרב התניא מודה לזה כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק בפרט במילתא דרבנן והלכה כדברי המקיל בעירוב:

אך מה שרחוק הצוה"פ מהכותל ג"ט בזה וודאי אין לזוז מדברי הבכ"ש דגם צוה"פ דינו כלחי דאם רחוק מכותל ג"ט פסול כדמוכח מהראי' שהביא ע"ז מד' התוס' (די"א ע"א) ע"ש. ואמנם התיקון שעשה כת"ה שמתחת למעלה מי' עוד חוט אחד שפיר תיקן ועפי"ד מהרי"ל שהביא הבי"ש הנ"ל דאינו מזיק מה שבאמצע סתום ע"י איזו קורה ואף דמצד השני נשאר עדיין רחוק מהכותל נ"ט בזה הכשיר המקו"ח בתיקון עירובין ע"ש. איברא דטעם הדבר אינו מובן מ"ש מצ"א או משני צדדים ובפרט לפי הטעם שמביא הב"י בשם הרבינו יונתן דלחי הרחוק מכותל ג"ע פסולה משום דאתי אווירא דהאי גיסא וכו' א"כ גם מצ"א נימא כן ונתבטל לחי אחד מהקנים של הצוה"פ והראי' שמביא המקו"ח ע"ז מהא דמהני צ"ה בדופן ג' של סוכה אף דמצ"א אינו סמוך לכותל אינני מבין כלל דהא כתבו התוס' עירובין (י' ע"ב) דאוירא דעלמא שאין אנו חושבין אותו כסתום לא אמרינן דאתי ומבטל. וא"כ ה"נ הצ"ה שבדופן ג' של הסוכה דמה שלאחר הצ"ה הוא אחר שיעור הכשר סוכה ואין אנו חושבין אותו כסתום מש"ה אינו מבטל. ולדבריו הקשה מהא דנעץ ד' קונדסין ומתח זמורה ע"ג דחשוב מחיצות לענין שבת שם בד"א והא אינם סמוכין לכותל בשום צד. אע"כ דאוירא דעלמא מה שחוץ למחיצות אינו מבטל כלל:

ואמנם נ"ל לקיים דברי חכמים הוא הגאון מקו"ח ז"ל דרב גוברי' משום דבאמת יפלא איך אפשר לפסול גם בצוה"פ רחוק מכותל ג"ט הא בע"כ בצוה"פ אין אומרים כלל אוירא דה"ג ודה"ג וכו' דאל"כ מאי מהני החוט שלמעלה. ואמאי לא אתי אוירא דלמטה ולמעלה ומבטלי לי' כדאמרינן גבי ג' חבלים בדט״ז ע"ב עיי"ש בש"ס ובתד"ה אי מוקי וכו' וגם הטעם שכתב המק"ח משום דגדיים בוקעים בין צוה"פ לכותל תקשי ג"כ הא כל צוה"פ הגדיים בוקעים למטה תחת החוט ובע"כ דבצוה"פ ל"ש כלל לומר אוירא דה"ג וכו' ולא גדיים בוקעין וא"כ מ"ט יהא פסול ברחוק ג"ט מהכותל. ולפי"ד הבכ"ש מוכח מהתוס' הנ"ל דפסול וקשה באמת מ"ט:

ונלע"ד דצוה"פ שאני מלחי דהכשר לחי הוא משום מחיצה דאנו חושבים כאלו יש מחיצה סותמת באותו רוח וא"כ אנו חושבים אותו אויר כסתום ולכך אמרינן בי' אתי אוירא דה"ג ודה"ג וכו' כס' התוס', אמנם צוה"פ אין הטעם דחושבין אותו כסתום דהא חזינן לענין מזוזה דכותל סתום א"צ מזוזה ופתח עשוי לביאה ויציאה צריך מזוזה ובע"כ דפתח דמהני לעשות כרה"י לאו משום דחשוב כסתום. אלא משום דכן דרך כל בית ורה"י שלא יהי' כולו סתום רק במק"א או שנים וג' מקומות יהי' לו פתחים משמשים ביאה ויציאה. וא"כ אדרבא מקום הפתח אינו נחשב כסתום רק דמ"מ לא נתבטל בזה הרה"י דכל רה"י דרכו כן להיות לו פתחים. ומש"ה האויר שבתוך צוה"פ אינו מצטרף עם מה שלמעלה מהחוט או עם מה שבין צוה"פ לכותל לבטל משום אוירא דה"ג וכו' דכיון דאין האויר שבתוך צוה"פ נחשב כסתום אינו מצטרף לבטל כס' התוס' הנ"ל. וכן מה"ט לא מיפסל משום בקיעת גדיים דבקיעת גדיים מבטל רק שלא יהא נחשב כסתום אבל היכא דבלא"ה לא חשיב כסתום רק דפתוח כה"ג לא מזיק לרה"י. א"כ גם בקיעת גדיים אינו מבטל. ואמנם כ"ז אם אין שני הקנים רחוקים מהכותל משני הצדדים. אבל אם רחוקים משני הצדדים ג"ט מהכותל אז שני האוירים שמהאי גיסא דצוה"פ ודהאי גיסא של הצוה"פ מצטרפים לבטל שני הקנים של הצוה"פ דזוטרי מיניי' ואף דהאויר שבתוך הצוה"פ מפסיק ביניהם מ"מ כיון דאותו האויר גם הוא אינו נחשב כסתום כמש"ל. א"כ נהי דהוא גופי' אינו מצטרף עם מה שמבחוץ לבטל כיון דאינו נחשב כסתום. כס' התוס' הנ"ל. מ"מ אינו מונע ג"כ שני האוירים שמשני הצדדים של הצוה"פ להצטרף בהדדי לבטל שני הקנים שבאמצע דבשלמא אם הי' אותו המקום סתום לגמרי וחשוב כעומד אז הי' העומד שבאמצע מרובה על האויר שבצידו וליכא אוירא דה"ג ודה"ג וכו' וגם לא הי' מניח שני האוירים שהצדדים להצטרף בהדדי אבל אם הוא נחשב כפתוח וליכא עומד מרובה מהאויר שבצד השני מצטרפים שפיר שני האוירים כנ"ל. וא"כ כ"ז כשרחוק מהכותל משני הצדדים אבל אם רחוק רק מצ"א א"כ ליכא אוירא דה"ג ודה"ג וכו' דהא ליכא אויר רק מצד אחד במקום הרחוק מהכותל והאויר שבאמצע אינו מצטרף וא"כ ליכא אוירא דה"ג ודה"ג וכו' שיבטלו הקנים ולכך שפיר כשר בכה"ג כדברי המקו"ח ודוק היטב בזה כי היא סברא יקרה בעזה"י. ואף דוודאי המקו"ח לא כיוון לזה מ"מ י"ל דרוה"ק נצנצה בו לכוין דבר שיש לו פנים בהלכה יהיה איך שיהי' פוק חזי מאי עמא דבר וכבר נהוג עלמא כהמקו"ח ולכן שפיר יכול לסמוך כת"ה על התיקון שעשה:

וע"ד אשר כתב לישב קושית התוס' סוכה ו' ע"ב על שיטת רש"י דהלל"מ דרובו ומקפיד דוקא על שערו נאמרה ולא בגופו מהא דנכרית מעוברת שנתגיירה בזה א"צ טבילה דפריך הש"ס מרובו שאינו מקפיד. ותירץ כת"ה עפי"מ שהקשה מהא דחגיגה דטובלין כלי בתוך כלי היכא שהחיצון צריך טבילה משום מיגו דנחתא טבילה לחיצון ה"נ נימא מיגו דנחתא טבילה לאמו והאריך בזה. הנה בגוף קושית התוס' יעיין כת"ה בספרי ח"א תשו' ס"ו שכתבתי ישוב נכון לקושיתם אך קושית כת"ה מהא דחגיגה ל"ק כלל דיעיין ברש"י שם (כ״ב ע"א) ד"ה מיגו שכתב וז"ל מיגו דסלקא טבילה וכו'. ליטהר תוכו ע"י מים הנכנסין דרך פיו דכטומאתו כן טהרתו סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו עכ"ל. ואמאי לא קאמר מיגו דסלקא טבילה לחיצונו של הכלי החיצון ונקט רק תוכו ש"מ דמחיצון ל"ש מיגו כיון דחיצונו של כלי מונח במקוה עצמו והכלי הפנימי מונח בפנים במקום שאין חיבור למקוה דליכא שפ"ה אין זה מיגו דאינם שווים ונקט רק תוכו דנטבל שם ג"כ במים שאין להם חיבור למקוה כשפ"ה. ואפ"ה סלקא לה טבילה משום דכטומאתו כן טהרתו מהני נמי הטבילה לכלי הפנימי משום מיגו א"כ כ"ז היכא דתוכו של הכלי בעי ג"כ טבילה וביאת מים דלא הוי בית הסתרים כיון דפיו פתוח למעלה. משא"כ הכא בנכרית מעוברת דתוכה לא בעינן ביאת מים דהוי בלוע ובלוע גם ראוי לביאת מים לא בעינן אין כאן מיגו כלל דמגופה של הנכרית בחוץ אין לומר מיגו דגופה החיצון מונח במקוה גופה ואין עליו שום חציצה והוי הטבילה הכשירה בכך משא"כ הוולד שבתוכה דאינו נוגע במים אין כאן מיגו כלל כיון דאינם מסוג אחד כלל דזה טובל במקוה כדרכו. וזה אינו טובל כלל דגוף הנכרית חוצץ בינו להמים. וז"ב מאד כנלפע"ד:

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה