חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן א
ב״ה אור ליום ב' קדושים י"ה להמב"י תרצ"ב טארנאפאל.
שלום אשיב לכבוד ידידי ש"ב הרב הגאון הצדיק ותיק וחסיד בוצינא דנהורא בנש"ק מגזע תרשישים כקש"ת מוהד״ר משה שליט"א חוב"ק קראקא יצ"ו.
יקרתו לנכון הגיעני והתענגתי מאד ממה שכתה"ר מעיין בספרי וזה חלקי מכל עמלי שאזכה שיאמרו דבר בשמי בבי מדרשא. ות"ח חן לכתה"ר עבור זה ועבור המור הספר ששלח לי. והנה מחמת טרדא דפסחא לא יכולתי לעיין בדבריו הנעימים עד כה. והיום עיינתי במכתבו היקר. וראיתי מ"ש ע"מ שהקשיתי בספרי חאהע"ז סי' א' על הא דמצה של טבל מדברי הש"ס בכורות (י"ב) דהיכא דא"א להפריש חלה או תרומה ליכא איסור טבל כלל. וע"ז כתב כתה"ר דיש לחלק בין היכא שכבר נתחייב באלה או תרומה או היכא דלא נתחייב עדיין:
הנה עיני כתה"ר שפיר חזי בספרי או"ח סי' מ"ב שבעצמי הבאתי החילוק הזה. ואמנם אין הדבר מוכרח כמ"ש שם ובפרט לפימ"ש בתשו' ס"ו אות י' דשיטת רש"י בבכורות אינו כשיטת רש"י בגיטין (דמ"ז) דחיוב הפרשת תרומ"ע הוא רק אם רוצה לאכול התבואה רק כשיטת הט"ז ביו"ד סי' א' דאף אם אינו רוצה לאכול התבואה מ"מ חל עליו חיוב הפרשה. ובע"כ הטעם משום מצוה נתינה לכהן. וא"כ היכא דא"א להפריש וליתן לכהן. ליכא חיוב הפרשה כלל וליכא איסור טבל ולא קרינן בי' אשר ירימו בעתידין לתרום וכו' דאין עתידין לתרום עוד. א"כ גם היכא דכבר נתחייבו שייך האי טעמא:
ואמנם מ"ש כתה"ר ליישב בזה דברי התוס' ביצה (י"ג ע"ב) ד"ה ומה ראית. והקשה כתה"ר מתמורה (ה' ע"ב) דפריך הש"ס לרבא מהא דמקדים תרומה לביכורים מה שעשה עשוי ואמאי לא נימא אעל"מ. ומשני שא"ה דגלי קרא ממעשרותיכם תרימו. וס"ל לכתה"ר דהקושיא הוא ממה שהביכורים שמפריש אח"כ הוי ביכורים. ואמאי לא נימא אעל"מ. ומשני דגלי קרא מכל מעשרותיכם תרימו. ועפי"ז הקשה על התוס' הנ"ל דשפיר י"ל דהקדימו בשבלין יהי' יותר חייב בתרומה מהקדימו בכרי. דפשיטא לי' לכתה"ר דאיסור קדימה הוא רק כשכבר נתחייב בתרומה א"כ יש יותר לפטור בהקדימו בכרי דאז י"ל דאעל"מ משא"כ בהקדימו בשבלים דלא עשה איסור ולא עבר אמימרא דרחמנא שפיר יכול להפריש תרומה. ותירץ עפ"י חילוק הנ"ל דהקדימו בכרי אם נאמר דאינו יכול להפריש א"כ נשאר באיסור טבל כיון דכבר נתחייב. ואיך אפשר לומר דלא יפריש תרומה הא לא יוכל לאכול התבואה מחמת איסור טבל שכבר חל מקודם משא"כ בהקדימו בשבלים עכת"ד כתה"ר:
אך באמת לא אבין דבריו דהמעיין בש"ס שם יראה דאין הקושיא ממה שהביכורים חלים אח"כ רק ממה שהתרומה שהקדים מה שעשה עשוי. נימא אעל"מ ולא חלה התרומה וממילא יתוקן האיסור ויוכל להפריש אח"כ ביכורים כדרכו ואח"כ תרומה. וה"נ במקדים מעשר לתרומה אי נימא אעל"מ המעשר אינו חל וחייב להפריש מחדש תרומה ואח"כ מעשר כיון דמעשר הראשון לא חל וממילא אין מקום כלל לקושיתו של כתה"ר ולתירוצו כמובן:
ולדברי כתה"ר שהבין דהקושיא היא דמה שמפריש אח"כ אינו חל לא יתוקן האיסור. וכפי הנראה שלשון הש"ס דמשני שא"ה דגלי קרא מכל מעשרותיכם תרימו דחקו לכתה"ר לפרש כן, דמשמע דהקושיא היא ממה שהתרומה תלה ומשני דגלי קרא תרימו דחל אף שכבר נעשה מעשר:
אך המעיין שם בשטמ"ק אות י"ג יראה שיישב זה שכתב וז"ל שא"ה וכו' דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו להביא אע"ג דקא עשרת מעשר ראשון מקמי' דתשקול תרומה מ"מ תפריש תרומה עכ"ל. וכוונתו דמדקאמר מכל מעשרותיכם תרימו משמע דאף דהמעשר שהפריש קודם נשאר בקדושת מעשר וקרינן בי' מכל מעשרותיכם מ"מ ירים תרומה אח"כ ולא אמרינן דהמעשר שהפריש מקודם לא חל כלל משום אעל"מ וממילא יפריש אח"כ תרומה ומעשר כדינו. וז"ב מאד:
ואמנם גברא רבא אמר מילתא משכינא נפשאי לישב דברי כתה"ר עפי"ד התוס' שם בחמורה ד"ד ע"א ד"ה ואיתמר עלה שהביאו הירושלמי דעל הראשונה בעשה ועל השני' בלאו. ופירשו כוונתו דאם הפריש בב"א ליכא לאו רק עשה על שלא הקדים הראשונה ועל השני' בלאו דהיינו אם הפריש בזא"ז והקדים שני' לראשונה אז איכא לאו. ומשמע הטעם משום דבקרא כתיב מליאתך ודמעך לא תאחר ליכא לאו רק בזאח"ז דמאחר הראשונה לשני'. אבל אם מפריש שניהם בב"א ליכא לאו רק כיון דבקרא כתיב הסדר ביכורים קודם לתרומה ותרומה קודם למעשר. אם משנה ואינו מקדים האחד לחבירו לא קיים כדכתיב בקרא והוי לאו הבא מכ"ע דהוי רק עשה. ואינו לוקה. כן מוכח כוונת התוס' עיי"ש:
וא"כ מעתה כיון דבקרא כתיב לא תאחר איכא איסור הלאו רק על מה שמפריש באחרונה א"כ ממילא אם מפריש התרומה באחרונה עובר על הפרשת התרומה בלאו. ולמ"ד אעל"מ הפרשת התרומה לא חלה כדברי כתה"ר. אבל על הקדמת המעשר דליכא רק עשה תלוי אם גם באיסור עשה אמרינן אעל"מ. עיין נוב"י מהדו"ק אהע"ז תשו' ע"ז ד"ה אבל באמת ובפנ"י גיטין (צ' ע"א) ד"ה גמרא א"ל עיי"ש. וא"כ כאן בש"ס דמקשה על רבא מהא דמקדים תרומה לביכורים אף שהוא בל"ת מה שעשה עשוי. מדקאמר אף שהוא בל"ת בע"כ דהקושיא ממה שהפריש אח"כ דבזה איכא ל"ת וע"ז אמרינן דאעל"מ. בע"כ הכוונה כדברי כתה"ר דמה שהפריש באחרונה צריך לומר בו אעל"מ. ול"ק מה שהקשיתי לעיל הא כיון דהראשונה נשאר קיים אינו מתקן האיסור דז"א דשפיר תיקן מאיסור לאו לאיסור עשה דאם מה שהפריש באחרונה לא חל לא עבר על לא תאחר ועל הקדמת הראשונה ליכא רק עשה. וצדקו בזה דברי כתה"ר:
אמנם אם נאמר כן אדרבא יתיישבו מאד דברי התוס' ביצה הנ"ל שהביא כתה"ר באופן נאות עפ"י דרכו של כתה"ר דהנה ס' כתה"ר דקודם זמן החיוב ל"ש איסור קדימה זה שייך רק על איסור הקדימה שהקדים המעשר לתרומה ועובר בעשה. שפיר שייך לומר כיון דלא חל עדיין חיוב התרומה ליכא איסור בהקדמת המעשר בשבלים. אבל על מה שמאחר התרומה לאחר שהפריש המעשר. שפיר שייך האיסור גם בשבלים דכיון דמ"מ המעשר שהפריש קודם חל גם בשבלים. א"כ מה שמפריש התרומה אחרי' עובר בל"ת דהתורה הקפידה שלא יאחר התרומה אחר המעשר והרי המעשר כבר חל. וודאי עובר על התרומה שמפריש אחרי' וז"ב מאד בסברא:
וא"כ מעתה אם הפריש מעשר בשבלים דאינו עושה איסור בהקדמת המעשר קודם זמן החיוב ועל התרומה שמפריש אח"כ עובר בל"ח צריכין לומר דהתרומה לא חלה משום אעל"מ. אבל הקדים בכרי דעבר על איסור עשה בהקדמת המעשר. ולדעת הנוב"י הנ"ל דגם באיסור עשה אמרינן אעל"מ. א"כ המעשר אינו חל. ויוכל להפריש אח"כ תרומה ואח"כ מעשר כדינו כיון דהמעשר שהפריש באחרונה לא חל. ושפיר הקשו התוס' דא"א לומר כלל דהקדימו בכרי לא יפריש תרומה אח"כ והקדימו בשבלים יפריש דאדרבא איפכא מסתברא דבהקדימו בשבלים יעבור אח"כ בל"ת אם יפריש תרומה אח"כ והדין דאעל"מ. ובהקדימו בכרי לא יעשה איסור כלל בהפרשת התרומה כיון דהמעשר שהפריש בראשונה לא חל. כיון דעבר על איסור עשה ותיתי לי שישבתי דברי כתה"ר על נכון ממה שהי' תמוהים בתחילת העיון וממילא שוב אין ראי' כלל מכאן לסתור סברתי דגם אם כבר חל חיוב הפרשה. אם אינו יכול להפריש אח"כ פקע איסור טבל דכאן אדרבא אם הקדימו בכרי והמעשר אינו חל שפיר יכול להפריש תרומה ומעשר כדינו ולכך איכא איסור טבל:
וזה כמה הקשיתי ע"ד התוס' הנ"ל דעל הקדמת המעשר ליכא רק עשה ולאו איכא רק אם מאחר התרומה. א"כ איך משכחת הא דמקדים תרומה לביכורים לוקה. הא פשיטא דאם לא יפריש תרומה אח"כ לא ילקה דהא אינו מאחר התרומה וליכא לאו רק עשה דהקדים המעשר כס' התוס' הנ"ל. ועל מה שאינו מפריש תרומה ליכא ג"כ רק ביטול מ"ע וליכא מלקות. וא"כ נהי דמחויב להפריש תרומה אח"כ משום דגלי קרא מכל מעשרותיכם תרימו דצריך להפריש גם אחר מעשר. מ"מ כיון דברצונו לא הי' מפריש כדי שלא ילקה. אף עתה שהוא מוכרח להפריש עפ"י גזירה דרחנא הרי הוא אנוס עפ"י תורה כמ"ש התוס' שבת ד"ד לענין רדיית הפת. ואמאי לוקה וזה הערה נכונה לכאורה:
וישבתי לי דבאמת גם דברי התוס' שבת הנ"ל בעצמם צריך להבין, דהא חזינן דזורק בשבת מרה"י לרה"ר חייב. אף דעל הסוף הוא אנוס דאחר שיצא מידו א"א לאהדורי. וכן בזורק חץ והרג נפש חייב אף דעל הסוף הוא אנוס מ"מ כיון דהאנוס הי' ידוע מתחילה בשעה שהתחיל לזרוק חייב גם על הסוף דמעצמו הביא עליו האונס. א"כ ה"נ בהדביק פת בתנור דידע מתחילה דחכמים לא יניחו אותו לרדות אמאי מיקרי אנוס הא האונס הי' ידוע מתחילה באשירה ודמי ממש לזורק חץ:
אך צ"ל עפי"ד התוס' סוכה (ל"ב ע"א) סד"ה דאף היכא דאיכא איסור מיקרי בידו כיון דבידו לעבור על האיסור. וא"כ ל"ד כלל לזורק חץ דשם דאינו בידו להחזירו כלל לא הוי אונס דהרי הי' ידוע מתחילה שבוודאי יבוא האונס בהכרח. אבל בהדביק פת דאין הדבר בהכרח שיאפה הפת דהא בידו לעבור ולרדותו. ואם אח"כ רוצה לשמוע דברי חכמים שלא לרדות מיקרי שפיר אנוס עפי"ד חכמים והוי כמו השתא הוא דנולד האונס. ודמי לזורק חץ ותריס בידו אף דנסתלק אח"כ התריס פטור כיון דמתחילה לא הי' בהכרח שיתעבד האיסור:
ואמנם ידוע דברי התו' שבת מ"ג ע"א שהקשו על הא דאמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן. א"כ אמאי מותר השמן שבנר אסור נימא ג"כ אם עבר וכיבה הוי מוכן ותירצו דכיבוי דהוא איסור דאורייתא ל"א שאם עבר ותיקנו משא"כ תיקון טבל דהוא רק דרבנן ומרגלא בפומי תמיד לפרש הטעם דאיסור דרבנן מיקרי בידו לעבור והוי כגמרו בידי אדם דל"ה מוקצה. ואיסור דאורייתא מיקרי אין בידו לעבור ותוס' סוכה גבי מיעוט הענבים הוא ג"כ רק איסור דרבנן. לכך מיקרי בידו לתקן. א"כ מיושב ג"כ קושיתי הנ"ל דרדיית הפת דהוי רק איסור דרבנן. אין האונס מוכרח לבוא דהא בידו לעבור ולרדות. אבל הפרשת תרומה לאחר המעשר דהוא:
מ"ע מכל מעשרותיכם תרימו ובכל מ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו לקיים המצוה. א"כ בשעה שהקדים המעשר הי' ידוע מתחילה דיהי' מוכרח להפריש התרומה אח"כ והוי כזורק חץ דחייב אף דעל הסוף הוא אנוס. כיון דידוע מתחילה דהאונס יבוא בהכרח. ה"נ כן הוא ושפיר לקי על מה שמפריש התרומה אח"כ. דהא הי' ידוע מתחילה שבהכרח יפריש תרומה אח"כ וזה תירוץ מספיק לקושיתי הנ"ל:
ואת אשר כתב כתה"ר דאף דנאנס וכו' חשיב כאלו עשה מצוה מ"מ אם נאנס ולא הפריש קרבן לא נתכפר תלוי הדבר במה שכתוב בספרים דכף הדמיון אינו ממש כמוהו בהא דאמרינן כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכו' וכהנה וכהנה:
ומ"ש כתה"ר לענין מ"ש על הקושיא דשני תמחויין בכריתות י"א גבי אוכל חלב ודם וכתבתי דחי ומבושל אינו כשני תמחויין כיון דאפשר לחי להיות כמבושל ודחי כתה"ר דמ"מ עכשיו הטעמים חלוקים הנה אם נאמר דתלוי בטעמים חלוקים אין התחלה כלל להקושיא דהא אף אם שניהם חיים או מבושלים אין טעם חלב ודם שוים ובע"כ דמתניתין שם קמ"ל דאף למ"ד אין תמחוין מחלקים מ"מ בחלב ודם חייב שתים משום שאינם משם אחד. ובאמת אני תמה על הגאון מסאכטשוב בקושיתו זאת דהרי להדיא מבואר בכריתות (ט"ז ע"א) ד"ה אברין דמיא לה' תמחוין ועיי"ש (בדט"ו ע"ב) בשטמ"ק אות כ' דהטעם משום שינוי טעמים וא"כ חלב ודם אף אם שניהם חיים או מבושלים חייב שתים לר' יהושע ובע"כ דמתניתין דחלב ודם אשמעינן אף למאן דפליג על ר"י. כ"ז חזיתי לכתוב לכתה"ר למען כבודו היקר אצלי. והנני בזה ידידו דוש"ת באה"ר.