חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
הקדמה
בעז"ה.
תלי"ה שעשינו היום חסד עם אדוני, וחפץ ד' בידינו הצליח להעלות על מזבח חדפוס הספר חתורה הזאת, שו"ת חבצלת השרון מהדורא תנינא שו"ת יקרות להלכה ולמעשה ופלפולים עמוקים רובן בסדר קדשים מב"ק אדמו"ה הרב האי גאון הקדוש רבן של ישראל מרן דוד מנחם מאניש באב"ד זצוק"ל וי"ע האבד"ק ור"מ בעיר טרנאפאל. אשר כבר זכו ספריו הראשונים שו"ת חבצלת השרון ה״א וח"ב לבתר שם טוב שנתקבלו באהבה וחיבה יתירה בין גדולי המורים ותלמידים. ורבים שהו וישתו ליהנות מאורו וזיו חכמתו, וכמעשהו בראשון כך מעשהו בשני, דברים ברורים. הסברות נחמדים ועמוקים כפתור ופרח משוקדים, ואף אמנם שכמעט רוב התשובות שבספר הנוכחי באב רבינו, זצ"ל בעת חליו, בשעה שהי' נודא מביתו, והרבה מהם כתב בשכבו על ערש דוי במדינה רחוקה מדינת שווייטץ שהי' אז מחוסר ספרים. ואפי' ספרי הפוסקים כמו השלחן ערוך ודומיהן דא הי' עמו, רק ש״ס קטן דפוס חורב [כמו שמתנצל א"ע באיזה תשובות שבספרו] אבל כל אלו המניעות, לא עצרו אותו מלעבוד עבודתו הקודש שסלל לו מנעוריו להשכים ולהעריב באהלו של תורה וכ"מ שהרך ביתו עמו, ותלמידו בידו, והרו בכח גאונו וזכרונו הנפלא מש"ס לפוסקים, לסקור בסקירה אחת, קולע אל השערה, בבירור הלכה ברורה, בדעת ותבונה, כאיש דגול מרבבה, זקן ויושב בישיבה:
ועל זה דוה ליבינו, כי נפלה עטרת ראשינו, חשכו המאורות, ונטלה האשכולות, אשכול שהכל בו צמודים, תורה, עבודה, וגמילת חסדים, בכל עמודי עולם האלו הצטיין א"ע ביתר שאת ועוז עד שהי' למופת דורו:
״תורה״ בו הי' שעשועי' כל ימי הלדו. ומראשית נעוריו הי' שקדן עצום ונפלא שאין כמוהו דור ישן שנת ארעי והי' מעורר השחר לעסוק בתורה. ורכש לו ידיעה בכל מקצועי הש"ס וראשונים בכל גאוני הזמן. אבל לרוב ענותנותו ופרישתו. לא רצה לצאת מד' אמותיו להראות חזותו לרבים. רוב גדלו ורום ערכו. וישב לו בחדרו משוקע בים התלמוד והפוסקים הצנע לבת שלא יכירו בו. שלא יחי' מוטרד להפריעהו ממנוחתו ועבודתו. ואך בשנת תרע"א כאשר נקרא מאת ראשי וטובי העיר טרנאפאל לשרת שם בקודש במור אב"ד והתאספו אליו שמה עדרים עדרים. צאן קדשים צעירי ישראל. להקשיב לקח מפיו להשקותם מסי באירו. באר מים חיים. מאז החל כוכב מזהיר הזה להזריח אור לישרים, ובכח גאונו ושקידתו הרב, העמיד תלמידים הרבה, גדולים בתורה ויראה. אשר כבר זכו מהם שיהי' פקיע שמיהו לרבנים ומורים בישראל. וכאב רחמן ונאמן סיכך עליהם וביותר לבני עניים לפרנסם בזומר וצורה. לשכללם באוצר המדע ותושי'. ולהדריכם בדרך החסידות והיראה. ובמעט ימים נתפרסמה ישיבתו הגדולה ע"פ תבל ונתוספו ספסלים בבית מדרשו והתחילו גם חכמי מדינה ומדינה. לדרוש ממנו עצה ותושי' להלכה ולמעשה, בפרפול וחידוד, והוא. למרות שלא רצה לצאת ממחבואו. הכרח לגלות מעיין חכמתו הגדולה ובעיט רוחו חשיב לכל שואל ודורש את ד' ברוב חדיפתו ובקיאתו. בהסברה זכה ועמוקה. ואף שהשיעורין עם הישיבה לקחו מאתו את רוב העת כי למד לפעמים עמהם ג' שיעורין ביום [כאשר יכתוב באחד מתשובותיו] ושיעור אחד התמהמה ערך חמשה שעות מן שעה החמישית קודם אור הבוקר עד ערך שעה עשירית ביום. וגם טרדותיו העצומות בעיר הגדולה הפתוחות לקודש ולחול. אבל כל זה לא מנע אותו לתיבת חכמי התורה מלהשיב להם תשובות ארוכות כיד ד' הטובה עליו כדי לרומם ולפאר קרן התורה ולומדי'. אשר זאת הי' משוש נפשו ושעשועי חייו ללמוד וללמד בעל פה ובכתב עד כמעט יומו האחרון, אשר נם במשך ימי חלי' שהי' מוכרח להיות כלוא בחדרי משכבו מוטר על ערסו. לא פסק מומו מגירסא גם בלימוד התלמידים, במסירת נפש ויגיעה רבה. שאין כמוהו. והתגבר על היסורים כליש וכלביא. וקיבל את היסורים באהבה. וגם בעת שהי' במדינת שווייץ התלקשו אליו איזה תלמידים מופלגים והגיד לפניהם שיעור קבוע מדי יום ביומו, ולשער עד כמה הגיע גודל שקידתו והתמדתו ושמחתו בלימוד התורה גם אז בעת חליו הנני מעתיקים בזה את דברת קדשו שכתב משם לאחד מחתניו הרבנים הה״ג שליט"א בשנת תרצ"ו בזה"ל:
והנה גם אנכי שבעוה"ר זה יותר משתי שנים שאנכי מדוכא ביסורים רח"ל וקרוב לשתי שנים שהשלכתי מביתי ומזרעי ומאוהבי למדינה רחוקה למקום שאינו מהישוב, לולא שבחמלת השי"ת נתן בלבי גם עדותיך שעשועי לא הייתי עצור כח לעמוד בכ"ז וקורא אנכי על עצמי לולא תורתך שעשועי וכו' תה"ל יתברך שלמדתי בכאן ששה עשר מסכתות קרוב לחצי ש״ס וכל מס' ארבעה פעמים כאשר הייתי רגיל מנעורי ואנכי מקוה שזה חלקי מכל עמלי, ואבקש שלא לעשות מזה פומבי כי רק לך אני כותב מזה שתאחז גם אתה דרכך בקודש לעשות כף ולא יוכל שום אדם להכחיש מקרא מלא פקודי ד' ישרים משמחי לב, נוסף עכ"ז הנה כפי מקריות העת נראה כי יש לנו לקוות שבמהרה תקרב גאולתינו ופדות נפשינו, ומה יפה אף נעים יהי' מאד לתפארת אבותינו הקדושים ראשי המשפחות הגדולים כשיהי' שרידים מבני בניהם עוסקים בתורה ונושאים ונותנים בה ומשתעשעים בה ומתרפקים על אהבתה שכל חפצים לא ישוו בה וכל העולם והכבוד המדומה אינם כדאי לעזוב אותם בשבילם. עכלה"ק. דבריו הקדושים האלה הם בלפיד אש בוערים באהבת התורה, עד שכד הרפתקאות והמכאובים שעבר עליו. לא ילכו לוו אותו מאהלה של תורה עד ימיו האחרונים שנתקיים בו אדם כי ימות באוהלי שגם בימיו האחרונים ממש השיב תשובה אחת לאחד מתלמידיו ממדינת שווייץ. ובאמצע הכתיבה נחלש מאוד ולא הספיק עוד לגומרה ועלתה נשמתו שמימה:
בעבודה מנחם יצא לעבודת. המלך והצטיין ג"כ א"ע למיוחד בדורות שעבד את ד' בכל נפשו ומאודו. ומה נהדר. בקודש נאדר. כאשר התגבר בתפלה. לנורא עלילה, בכוונה שרימה ורצוי באמרות טהורות, ובכוונות עצומות, הרגיל א"ע ואת ביתו. בקדושה יתירה ופרישות, כמעט בכל יום טבל א"ע במקוה טהרה. בזריזות ושמחה יתירה. קיבל ע"ע סגופים ועינוים שוגים, לזכך את חומרו וגויתו. אל צורה וכלי שרימה. כאחד ממלאכי מעלה. וכל דרכו ועבודתו הי' עפ"י חכמת מרן הר"י בעש"ט ובני היכלו. רבנן ותלמודיהון. בהתלהבות עצומה ובדביקות נפלא בשמחה רבה. התדבק א"ע לצדיקי הדור והתאבק בעפר רגליהם וכ"פ בשנה הסתופף בצל הקודש בבצלוא. והם קבלוהו באהבה ובשמחת רבה. ידעו להוקיר את רב צדקתו וקדושתו. והעמידו אותו בראש המחנה. בכל עת שהי' צורך לארכז ולאנד כוחות בית ישראל לדעה אחת. שהוא ישמיע קולו קול עוז ולגדור גדר ולעמוד בפרץ לאחה אח הקרעים והסדקים במחנה ישראל ולהשפיע עליהם בכח רוב גודלו וחכמתו. ודבריו עשו פרי אצל כל ההמון בית ישראל ונשמע קולו בבואו אל הקודש לאמור נעשה ונשמע בכל אשר יצפווה, כי הכל יודעים ששכינה מדברת מתוך גרונו וכגבור חיל עמד על המשמר בדברים הנוגעים לדת ולא הניח לסתור אף מנהג קל שר ישראל שונא את החדשות ואוהב את הישינות. ובכל ימי משך כהונתו במשרת הרבנות ערך מ״ה שנה. בעיירות סטריסוב. יאברוב טרנאפאל. נוהג נשיאותו ברמה. וקיים במלוא המלה. לא תגורו מפני איש. ובמסירת נפש ממש השליך נפשו מנגד לחזק בדקי הדת ולחנך את דור הצעיר עפ"י מסורת הישינה הנאמנה והעתיקה. כנתינתה מסיני בענוה וקדושה וטהרה:
ובעמוד של גמילת חסדים. הי' למופת דורו עד למרחקים. נדבות לבו ורב פזרונו לאלפים. ועושה ומעשה את אחרים. בצדקות וגמילת חסדים. קיבל את כל אדם בסבר פנים. ביתו בית וועד לחכמים באו מכל קצווי ארץ ואיים להתבשם מאור תורתו, ולהנחותם הדרך בעצתו וחכמתו, להמכם בסמיכת חכמים. ולעטרם בעטרת הרבנים, ואת כולם שרת באמונה וענוה. בלי שום קבלת פרס או מתנה. ושחד מכחו לכל איש מר ומצוק הקורא אליו לעזרה. לסעדו ולתמכו ביד רחבה ומלאה. ובכבודו ובעצמו עומד עליהם. להציע לפניהם שולחן וכסא ומטותיהם. לפייסם ולברכם איש כברכותיהם. ואף שקיים בעצמו וביתו. יהי' עניים בני ביתך וחי חיי צער ודוחק כל ימיו. הפריש מעשרות מהכנסותיו לצדקות שונות, חוץ מה שהפריש הרבה לצדקה של רמבעה"נ עבור עניי אה"ק שעלה הרבה מאות זהובים לשנה:
הן אלה אפם קצה דרכיו ומפערותיו הכבירים. וצדקתו תעמוד לעד דור דורים, ואנחנו חתניו כבניו יקירי' וחמודי' בזכרינו אח כל אשר הי' לנו. מורה דרך החיים לנו ולזרעינו. תשוה עלינו נפשינו. ונצעק אוי ואובי כי חטאנו. מי ימלא את חסרונינו. כי נשבה ארון הקודש השמימה. ונאבד מאתנו אוצר כלי חמדה. ועלתה נשמתו בטהרה ביום כ"א סיון בשנה הצברה, שנת תרצ"ז ליצירה. בעיר טאטארוב מקום הרחצה. והובל לקברות אבותיו הקדושים לעיר טרנאפאל. ביום כ"ג בו. וכבוד גדול עשו לו. ואנשים נשים וטף לרבבות. הלויהו בקולי קולות בבכיות ויללות. מאין הפוגות. הוי גולת אריאל רב רבנן מקבציאל:
ואך זאת נחמתינו. כי שם ימליץ טוב בעדינו ובעד כל משפחתינו, אוהבינו וידידינו. שנזכה גם אנחנו. ללכת בדרכיו דרכו הנאוה, על מבועי התורה והיראה. להתברך בכל משאלות לבינו לטובה. שיתרומם קרן ישראל והתורה במהרה יבוא מבשר וישמיע קול ישועה הבא נעלה דציון ברנה בכ"א:
וטרם נכדלה לדבר. תתעסף עלינו רוחינו. להזכיר את חמותינו הרבנית הצדיקה הצנועה והתמימה בת גדולים וקדושים מ' לאה ז"ל בת הרב הגאון החסיד האדיר כקש"ת מו"ה יואל משה סג"ל לנדא זצוק״ל האבד"ק יאברוב, אשר בעוה"ר נטרפה עלי' השעה ושבח אל בית אבי' השמימה ביום ב' אדר שנת תרפ"ה. זכור נזכור את מעשי' וצדקותי'. כי השליכה מנגד כל תעגוגות ומחמדי תבל. ותשוקתה וחפצה כל היום אך לעמוד לימין בעלה רבינו המחבר. לפרוק מעליו עול ביתו הטרדו והתלאות למען יוכל לעבוד עבודתו הקודש. ועד יום האחרון לא חדלה מעשות צדקה וחסד לכל דכאי רוח ולשברי לב. יהי' זכרה ברוך וצדקתה עומדת לעד:
החותמים בברכת התודה ובהרמת קרן ישראל
הק' אלימלך פרענקיל תאומים האבד"ק יאברוב. הק' אורי שרגא פייבול באב״ד האבד"ק בוזאנוב. הק' יהושע העשל באב"ד האבד"ק טארנאפאל.
חתני המהמר זצ"ל.
ואפריון נמטי לנכד המחבר הבחור החריף המופלג כמר יעקב יצחק פרענקיל תאומים שיחי' בהגאבד"ק יוברוב שליט"א שטרח והשתדל בהפצת הספר לאור י"ר שיגן עליו רבינו המחבר זצ"ד שיער על במתי אב לתורה ולתעודה ולאילנא רברבא יתעביד.