אור ברסלב
חבצלת השרון חלק ב שו"ת חו"מ › סימן א

חבצלת השרון חלק ב· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

שו"ת חו"מ · סימן א

שו"ת חו"מ

ב"ה א' לסדר כי מעשה הטוב תר"צ פה מארנאפאל יצ"ו.

שלום רב. לגבר טב. נולתא דדהב. בחכמה אב. ובפעלים רב. ה"ה האברך החריף ובקי. מוכתר במעלות ומרוה ענף עץ אבות איש חמודות כש"ת מו"ה יהושע העשיל בוימיננער נ"י התנא דבי נשיאה שליט"א:

יקרתו לנכון הגיעני. ואפריון נמטי' על טובו וחסדו עם תלמידי היקר נ"י אשר הוא לו כאח לצרה בארץ נכרי'. ואמינא לפעלא טבא יישר חילי'. ישלם ד' פעלו ומשכורתו כפולה. אך טוב וחסד ירדפהו ובאורך ימים ושנות חיים יעטרוהו. כעץ רענן יפריח. ואור שמשו יהל ויזריח. נוכח ד' יהי' דרכו בטוח. במסילות ישרים ידריך. ובמעלות התורה והיראה יעלה ויצליח. ורב טוב ועושר באהלו ינוח. ואבותיו ימצאו בו נחת רוח. זאת תגמולו על העבר. ועל העתיד כמו כן לבי נכון ובטוח. כי לא יעזוב חסדו ולא ישכון ולא ינוח. עד כי ישלח ד' עזרתו מקודש להעלם נכה הרוח. וירפאהו מכובד חליו וכדשן עצמותיו יפריח. וישוב לביתו ברפואת גוף ונפש ורוח. ואז בפי כל יהי' שמו מהולל. ויאמרו כולם כי אך ע"י זכאי זכות מגולל. ואנכי גם מצידי ברכתי אליו לא אמניע. ותודתי מקרב לבי לו אביע. ובקשתי על העתיד לפניו אציע. בתקוה חזקה כי לרצון לפניו יגיע:

ועתה אבוא אל ד"ת אשר שאל ע"ד הלח"מ בפ"י מה' שבועות הל' י"ב אשר הקשה על הרמב"ם שם דמשביע עד כתובה חייב רק בתפשה מטלטלין והא לאחר תקנת הגאונים כתובה ניגבת ממטלטלי. וע"ז הקשה כ"ת וז"ל ולא הבנתי קושיתו הא מבואר בהדיא בלשון הרמב"ם דהא דעד מיתה חייב היינו דוקא ביש מטלטלין לגבות. אבל אם אין לה לגבות כתובתה אלא מן הקרקע ה"ז פטור וכו' והיינו באמת לפי תקנת הגאונים ולא מיירי כלל הרמב"ם בתפשה. עכת"ד כ"ת בקושיתו:

ודע כ"ת שדברי הלח"מ נכונים. דיעיין בטובו בשבועות (ד' ל"ז ע"ב) דקאמר הש"ס דר"י דס"ל משביע עדי קרקע פטור לשיטתו דס"ל הכופר במלוה שיש עליו שטר פטור דהוי כפירת שעבוד קרקעות והקשו שם בתוס' ד"ה ואין הא ר"י גופי' ס"ל בב"ב דשעבודא דאורייתא וא"כ אפילו בע"פ היאך משכח"ל שבועת העדות ושבועת הפקדון. ותירצו שם במסקנא דאיירי דמחל השעבוד קרקעות ובב"מ הוסיפו עוד שם דאיירי דאין לו קרקע מבואר דאם יש לו קרקע ולא מחל השעבוד קרקע אף דיש לו מטלטלין ג"כ ובע"ח גובה מיני' אף מטלטלין ומבואר בכמה מקומות ובח"מ סי' ק"א ס"א וס"ב דהיכא דיש לו מעות או מטלטלין וקרקעות דמחויב ליתן לו מעות או מטלטלי דוקא וא"י לדחותו אצל קרקע אפ"ה מיקרי שעבוד קרקעות אף דהוא תובע מעות או מטלטלין. והטעם י"ל עפ"י התוס' כתובות (צ"ב ע"ב) ד"ה אי פקח דהיכא דיש לו להלוה פסידא עי"ז יוכל להגבותו קרקע דוקא ולא מעות או מטלטלין עיי"ש. וא"כ ה"נ כיון דאם יהי' מוכרח ליתן לו מטלטלין יהי' לו ללוה פסידא ע"י כך שיהי' מחויב שבועה דאורייתא וכן העד יהי' מחויב להעיד ע"י השבועה אבל אם יוכל לסלקו בקרקע לא יצטרך לישבע דהוי שע"ק מה"ט גופי' יכול לסלקו בקרקע. או י"ל טעם אחר דהא בש"ס שם (דל"ח ע"ב) לענין בושת ופגם קנס ס"ל לרבנן דכי אמר אנסת וכו' סתמא דמילתא בושת ופגם קתבע ולא קנם דלא שביק איניש וכו' ותבע מידי דאי מודה מיפטר ה"נ כשתובע חובו סתמא דמילתא דעתו אקרקע ולא אמטלטלין דיכול להבריחם ולמכרם משא"כ מקרקעי דאף אם ימכרם יגבה ממשעבדי מש"ה א"נ שעבודא דאורייתא הוי כפירת שע"ק:

היוצא לנו מזה דהיכא דיש לו חוב בשטר או בע"פ למ"ד ש"ד אז מדאורייתא הוי תמיד כפירת שע"ק אף דיכול לגבות ממטלטלין ג"כ מ"מ כל שיוכל לגבות ממקרקעי ג"כ הוי שע"ק אם לא היכא דאין לו קרקע או שמחל שע"ק כמ"ש התוס' הנ"ל. וא"כ מעתה בע"כ הא דקאמר הש"ס הנ"ל דתפישא מטלטלין היינו או דאיירי דליכא קרקעות או כיון דתפשא מטלטלין מחיים והם בידה למשכון שוב דעתה על אותן מטלטלין כיון דאין ביד היתומים להבריחם ולמכרם וגם לטעם הראשון הנ"ל א"ש דאז וודאי אין היתומים יכולים להוציא מידה המטלטלין ולסלקה בקרקע לכ"ע כיון דכבר מוחזקת במטלטלין בתורת משכון לא הוי שע"ק:

וא"כ מעתה לפי"ז נכונים דברי הלח"מ דבע"כ צ"ל דכוונת הרמב"ם במ"ש ביש מטלטלין לגבות היינו שתפשה המטלטלין כמ"ש הלח"מ דאין לומר דאיירי לאחר תקנת הגאונים ובדלא תפישא מטלטלין דז"א דוודאי לא עדיפא כתובה אחר תקנת הגאונים ממלוה בשטר מיני' דידי'. דאף דיכול לגבות ממטלטלין ג"כ מ"מ כיון דיכול לגבות מקרקע ג"כ הוי שע"ק כמש"ל. וא"כ מה זה שכתב הרמב"ם דלא הוי שע"ק אלא אם אין לה לגבות אלא מן הקרקע אבל אם יכולה לגבות מטלטלין ג"כ לא הוי שע"ק והא לאו דינא הכי כמש"ל ואדרבא איפכא מיבע"ל לכתוב דאם אין לו קרקע כלל או שמחלה שע"ק אז הוא דלא הוי שע"ק אבל אם יש לו קרקע אף דיכולה לגבות מטלטלין ג"כ הוי שע"ק. ולכך הוכרח הלח"מ לפרש ד' הרמב"ם כדברי הש"ס דמ"ש דיש לה לגבות מטלטלין היינו דתפישא מטלטלין דאז לא הוי שע"ק כמש"ל. אבל באם אין לה לגבות אלא קרקע דהיינו היכא דלא תפישא מטלטלין דאז מדינא דהש"ס א"י לגבות אלא מקרקעי הוי שע"ק ולכך הקשה הלח"מ דלמה לא כתב הרמב"ם דעכשיו לאחר תקנת הגאונים משכחת שפיר דלא הוי שע"ק אף היכא דלא תפשה מטלטלין והיינו כמו שציירו התוס' היכא דלית להו קרקע או שמחלה שע"ק ודברי הלח"מ כראי מוצקים:

ומה דקשיא לי' על הלח"מ דקאמר דהרמב"ם לדינא דגמ' קאי ונ"מ לכשיבנה המקדש ומנ"ל דלע"ל יתבטלו תקנת הגאונים. הנה וודאי דברי הש"ס לא יתבטלו לעולם ח"ו אבל תקנת הגאונים הא וודאי דב"ד שגדול בחכמה ובמנין יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו וא"כ לע"ל כשיהי' משה ואהרן ויהיו ישראל על אדמתם ויהי' ב"ד גדול בחכמה ובמנין וודאי יוכלו לבטל תקנת הגאונים כשיראו שיש צורך בדבר ותל"מ:

כ"ד ידידו דושת"ה דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה