אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג יורה דעה › סימן נ

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

יורה דעה · סימן נ

סימן מט

רשימת איזה הלכות.

א) עוף שהודח מצד א' דמהני לענין שהה ג' ימים בלי הדחה כמ"ש בספרי חלק ב' המאסף חלק יו"ד אות כ"ד. מ"מ האברים הפנימים אסורים כמ"ש נו"ב תנינא או"ח סי' כ"ז. וכ' בדרכי תשובה ס"ט רל"ב בשם אביו דגם השומן בפנים אסור וכ"כ ס' כוכב מיעקב על מליחה ס"ט סעיף נ"ד, ולי נ' לצדד להתיר את השומן וכן מוכח מנו"ב שם דהי' השאלה על אווזות פטומות והתיר והוציא מן הכלל רק האברים הפנימים. וגם מ"ש מטלפים שכ' ש"ך סי' ס"ט סק"ד דאם לא הי' מסירם היו נחשבים לחתיכה א' לענין הדחה וב"כ בס' ישועות חיים בתשובה שבס"ס ק"ה דהדחת ראשי כבשים מהני על המוח שבפנים ונראה שכמו שמהני הדחת הראש למוח שמונח בתוך הגלגולת ה"ה הכא לענין השומן בפנים דמה שנא. ויש להוסיף סניף דהשבות יעקב ח"א סי' נ"ח מתיר שומן ששהה ג' ימים בלא הדחה ומחזיקים בשיטתו בדר"ת ס"ט רז בשם גור ארי' יהודה וס' יהושע ויד יהודה סי' ס"ט פי' הקצר אות פ':

בכת"י של שחב הרה"ג מ' דוד ז"ל אבד"ק יולאווי ראיתי שנשאל ע"ד אגן שאפו בו עוגות עם חמאה וחלב. ואח"כ אפו בו עוגות תפל בלי חמאה. ואח"כ בו ביום אפו בו פערפיל ואכלו אותם עם רוטב בשר רותח. והשיב שהפערפיל אסור לאכלם עם בשר כדין נצלו דאסור נ"ט בר נ"ט כמ"ש ש"ך צ"ה סק"ד, ומה שאפו בנתיים עוגות תפל לא הוי כלבון כיון שלא היו ניצוצות נתזין, רק שי"ל שכבר נקלש הטעם ע"י האפי' בנתיים רק את הכלים התיר משום צרוף דעת רמ"א צ"ה ס"ג דאין ערוי עושה ב' פעולות וה"נ אין כח בערוי הרוטב להפליט החמאה מהפערפיל ולהבליע בכלי ועוד כיון דערוי אוסר רק כ"ק וא"כ תמיד אם ישתמש בהכלים יהי' ס' נגד קליפת הקערות:

והנה נטה קו לחומרא. ובאמנה שאפי' לא אפו בנתיים דבר אחר רק תיכף אחר עוגות של חמאה אפו בו ביום פערפיל מותרים לכתחילה לאכלם עם בשר דפשיטא דאף שאין בתוך הכלי ס' נגד הכלי מ"מ נגד החמאה והחלב שבתוך העיסה הי' ס' ויותר בהפערפיל דמשערים לפי המדומע, ואף דהכא באפי' הוי כצלי דבעי' ס' ונטילה כמ"ש רמ"א ק"ה ס"ה אך בשם ארי' נוספות סי' י' כתב דהעיסה שמשימים בתנור לאפות חשוב דבר לח ומ"ש רמ"א דאפוי דינו כצלי היינו לאחר אפי' אבל בעודה עיסה טרם שנאפה חשוב דבר לח ובלע בכולה וא"כ א"צ נטילה רק ששים, וגם ידוע דעת ש"ך ק"ה סקכ"ג באי' שמן שנבלע בכלי י"ל דאוסר עד ס' אפי' ביבש אבל מג"א תנ"א סקל"ז פוסק שאוסר רק כדי קליפה וקיי"ל כן כמ"ש נו"ב קמא יו"ד ל' וחו"ד חידושים ק"ה ס"ק כ"ה ובית שלמה יו"ד ח"א סי' קס"ח וכיון שא"א לקלוף אותם י"ל דמותרים וכמ"ש רמ"א צ"ד ס"ד ועי' פנים יפות פ' צו דפליטת הקדירה בלי רוטב הוי רק דרבנן ומכ"ש בב"ח דגם צלי הוי רק דרבנן:

ב) וגם הלא בנצלו רבים מתירים בדיעבד, המנחת יעקב כלל נ"ז אות ג' וחכמת אדם כלל מ"ח סעיף א' ופר"ח סק"ה וכ"כ מהרש"ם ח"ב מפתחות סי' ק"פ בשם רדב"ז ח"ה ב' אלפים קנ"ח (ועיי"ש בשם תשב"ץ ח"ד חוט המשולש סי' ל"ג דאם אפו פת שנילוש בחמאה במחבת מותר לאפות בו ביום פת לאכלו עם בשר ועי' רש"ם דמוכח דס"ל נצלו שרי לכתחילה וכ' שהוא נגד רמ"א ואחרונים. וי"ל שכיון שבתחלה לא הי' חמאה לבדה רק פת עם חמאה, הי' בפת השני ס' כנגד החמאה כמ"ש לעיל ולכן התיר לכתחלה). וכל זה אם הי' נמשח האגן עם החמאה הוי נצלו אבל אם לא נמשח רק שערבו חמאה וחלב באמצע בתוך העיסה הוי נתבשלו דבלע האגן ע"י הבצק:

ובנ"ד שאפו בנתיים עגות תפל ודאי דבלא"ה שרי כמ"ש רשב"א בטוי"ד סי' צ"ג דהטעם נקלש וכ"פ נקה"כ וחו"ד חידושים סק"ד וגם פשיטא דהכא דהתירא בלע הוי אפיית העוגות התפלים כלבון קל כמ"ש ב"י או"ח תנ"א ויו"ד קכ"א בשם מרדכי סוף ע"ז דדי בלבון קל שיהי' היד סולדת משני עבריהם וכ"כ ב"י יו"ד קל"ה ד"ה וכ' בסה"ת דאם היס"ב הוי כהגעלה וכ"כ בש"ע שם סי"ד וכ"כ מג"א תנ"א סקכ"ז דכלים שדינם בהגעלה סגי בלבון קל שא"י ליגע בו בצד השני וכ"כ בש"ע הרב שם ס"י. ועי' חסד לאברהם מהדורא ב' יו"ד סי' כ"ו:

ג) אודות הנקניקים שהבשר הכתית נתון ומעוטף בדקין וושטים של בהמות נחורות והם יבשים כעץ. הנה הדין יו"ד פ"ז ס"י בהג"ה בשם שבלי הלקט עור הקיבה לפעמים מולחים אותו ומייבשים אותו ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב מותר דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר. ומקור לזה י"ל כמו בגיד הנשה דאמרי' חולין צב: עץ הוא והתורה חייבה עליו וחדוש הוא אבל פליטתו מותרת כמ"ש יו"ד סי' ס"ה ס"ט וסי' ק'. וכן עצמות יבשות של איסור מותרות כמ"ש יו"ד סי' צ"ט ס"א ואפי' להמחמירים הוא רק משום דבלעי בבשול כמ"ש ט״ז שם סק"א. ורמב"ם פ"ב מטומאת אוכלין הי"ח כ' מאכל שיבש כחרס טהור:

והמפרשים כתבו ארבע חומרות בזה. א) נו"ב קמא יו"ד כ"ו דרק בעור הקיבה דהיתר הוא לא יכול לחול אי' בשר בחלב אבל באי' אפי' יבש אסור. אבל הא ש"ך קי"ד סקכ"א כתב גם בבשר נבלה יבש דמותר. וגם ברש"ם ח"ג שמ"ז כ' דבשבלי הלקט איתא עור קיבת נבלה. ב) פמ"ג סי' פ"ז ש"ד ל"ג כ' דרק במליחה מותר ולא ע"י כבוש מע"ל, אבל פשטות לשון שבלי הלקט מוכח דאפי' עומד בו ימים רבים שרי. ג) לפי דעת פמ"ג אם נתרכך אח"כ אסיר וכ"כ ח"ס יו"ד פ"א, ואמנם מצינו כן במתני' נדה פ"ז מ"א בטומאה יבשה אם יכול להשרות בפושרין מע"ל טמאה. אבל בש"ך הנ"ל גבי כרכום מבואר דאפי' נתבשל מותר וכ"כ בנו"ב הנ"ל וכמה אחרונים מובא בפת"ש ס"ס פ"ז:

אבל הש"ך פ"ז סקל"ג ג כ' דלכתחלה אין לעשות כן ועי' רדב"ז ח"א ס"ס תקנ"ב שהרמב"ם בתשובה מתיר אף לכתחלה ויש מחמירים ובדיעבד יש לסמוך על הרמב"ם. ובנו"ב סי' הנ"ל כתב הטעם דאסור לכתחלה דהמקור הוא מטומאה וי"ל דאין למדים איסור מטומאה. אבל אין בש"ך כל רמז מטעם זה, ופשוט נ' דחוששים שמא לא יהי' יבש ממש וכ"כ בתשו' רעק"א סי' ר"ז ד"ה אמנם:

ויש לומר דדוקא בקיבה דיכול להעמיד החלב בלי יבוש הקיבה אלא שהוא מיבש אותה כדי להפקיע את האיסור, חוששים שמא לא יזהר ולא יהי' יבש כראוי, אבל הכא בנקניקין דהיבוש צריך לגופם למלאכת הנקניקים וגם הגוים מיבשים ומעבדים אותם היטב. אין לחוש שמא לא יזהר ליבשם, כיון שיהי' חסרון במלאכה. וגם י"ל כמ"ש בת' רעק"א שם דאם יש ס' מותר לכתחלה כיון דהוי ספק איסור שמא נתיבש היטב ואין כאן אי' מבטל לכתחלה וגם אינו מתכוון לבטל, והכא אין אוכלים את העור ונגד הפליטה יש בבשר הרבה יותר מס':

אך נ' דס"ס אסור לבעלי המלאכה לקנות דקין אלו של נחירה בעודם לחים משום איסור סחורה בדברים האסורים. ועי' בס' שי למורא סי' ל"א ומ"ש גיסי הג"ר יצחק אבד"ק זארנובצא שי'. ובס' אמרי יושר להגר"מ אראק ח"ב סי' קנב:

ד) בשר צונן הי' מונח על טעלער צונן והניחו אותו על מחבת חלב רותח בכלי ראשון איזה מוניטין ומסתמא עלתה הזיעה על הטעלער. הנה אלו הי' הבשר רותח צריך ס' בבשר נגד החלב כמ"ש ס"ס צ"ב במחבת, וכן נאסר הטעלער. אך הכא שהבשר צונן נ' שהוא מותר כיון שהטעלער הצונן מפסיק ואף דצונן לתוך חם אסור מ"מ הכא דאין הבל הקדרה והוא חוץ לרוטב שרי הצונן, עי' יד אפרים ע"ו אות א' שמתיר וכתב דתמוה לאסור ולומר שחתיכה קטנה שבשולי הבשר תגרום חמימות למעלה בכל החתיכה שתבלע ממנה ואפי' היא גדולה כמה ועינינו הרואות שהיא קרה ממש ולא הגיע לשם מחום אשר בקצה מזה כלום ועי' משמרת שלום ס"ט חי' דינים א' ועי' בס' ערוך השלחן סי' צ"א סעיף י"א י"ב שכ' אם נפל הרבה חלב צונן על מעט בשר רותח איך נאמר תתאה גבר ואסור החלב כשאין ששים הרי עינינו רואות שהחלב צונן לגמרי וגם הבשר נצטנן וכו' ולכן העלה שם דכ"מ שנזכר בש"ס ופוסקים תתאה גבר מיירי כששני הדברים שווים בכמות אבל אם יש באחד מהם רבוי בכמות ל"ש תתאה גבר ועי' חו"ד סי' צ"א סק"ה אף דתתאה גבר מ"מ אם נפל אי' על חלק הצונן אינו נאסר. ומ"מ עי' חו"ד צ"ב סקכ"ו שהק' על סעיף ח' דמחבת, כיון דמיירי שם דהקדרה צוננת למה אסור כולו הא די בכדי קליפה ותי' כיון דהזיעה מסבבת כל הקדרה, הרי דעתו דאפי' המאכל צונן מ"מ נאסר כולו ואמרי' תת"ג, וכיוצא בו כ' בבית יצחק חיו"ד סי' ק"ד דמבואר מדברי או"ה כלל כ"ח סי' ג' דאם תחב חתיכת איסור לקדרה שיש בה רוטב צריך ס' גם נגד החלק שהוא חוץ לקדרה אף שהוא צונן (ודלא כטוב טעם ודעת חלק א' סי' ק"ז, וכן פוסק להחמיר בת' ארץ צבי חיו"ד סי' כ' והוא תמוה למה:

ואי החלב נאסר ואמרי' דהזיעה חוזרת מן הקערה של בשר לתוך המחבת, הנה חו"ד צ"ב כ"ו מתיר דאין זיעה מפלטת מן הכלי אבל פמ"ג מ"ז צ"ב כ"ט ור"ס צ"ד במ"ז אוסר אם חזרה הזיעה למחבת וכ"כ רמ"א צ"ג אם הכסוי צונן והקדרה חמה שניהם אסורים וכ"כ דגמ"ר ס"ס צ"ב וכמ"ש בספרי המאסף אות ל"ב:

ומ"מ א״צ ס' רק נגד הטעלער ולא נגד הבשר הצונן כיון דהטעלער מפסיק ואפי' אם הי' הבשר רותח י"ל דא"צ בחלב ס' נגדו כמ"ש בת' מהרש"ם ח"ב סי' כ"ג בשם פרי הארץ משום דהקדרה מפסקת בין הבשר למחבת והחלב לכן אין הזיעה פועלת לחזור ולהפליט בליעה של בשר לתוך החלב:

ובחמדת משה יו"ד סי' ל"ו וסי' ל"ח מתיר את החלב של מטה ואינו חוזר ונאסר מן הכלי של בשר. וגם דעתו בענגלישע קעך שכח הרוח גדול מושך אליו העשן והזיעה ואינו מגיע כלל להקדרה ולכן גם הטעלער של מעלה מותר. והבשר שהי' מונח על הטעלער של מעלה אפי' הי' רותח מתיר משום קו' של ח"ד הנ"ל דדי בקליפה וא"כ הכלי במקום קליפה, ומה שתי' הח"ד דהזיעה מסבבת הקדרה הכא בענגלישע קעכין אינה מסבבת כלל:

ה) צלי קדר נתערב בו מעט שומן שלא נמלח. אח"כ הוסיפו בו מים. ובתחלה כשהי' הצלי בלי מים לא הי' ס' נגד השומן רק אח"כ ע"י המים. ופשוט דהבשר נשאר באיסורו דאף דלא נודע שהשומן לא נמלח רק אח"כ כשהי' בו המים ואם לא נודע ל"א חנ"נ בהפ"מ כמ"ש ש"ך צ"ט סקט"ו בשם או"ה וכ"כ כו"פ שם וחכמת אדם כלל מ"ד סעיף י' ובינת אדם אות צ"ח ופמ"ג צ"ב מ"ז סק"י (ועי' ת' רעק"א ס"ס ס"ז), אבל אפשר לסוחטו אסור לכ"ע אפי' בלא נודע וכמ"ש בת' רעק"א שם דלענין החתיכה עצמה דאנו דנין דעדיין לא נפלט האיסור ממנו זה גם בלא נודע הכי הוא וכי החתיכה נביאה היא להפליט אם לא נודע:

ומ"מ הנני רושם דיש מקום להתיר בהפ"מ גדול לעני ע"פ סניפין אלו:

א אף דבשר בלי מליחה בעי' ששים וכן בשומן מ"מ החוש מעיד כי עכ"פ בשומן שאינו מוחזק בדם אין בו דם יותר מחצי, והכא נגד מחצית השומן הי' בבשר ששים, ובאמת כן מביא ב"י הכא סי' ס"ט גבי בשר שנתבשל בלא מליחה דעת ראב"ד דמשערי' נגד מה דנפיק מיני' וכ"כ יד אפרים סי' ע"א בשם מהר"ש גאון בת' כנה"ג אשה שעשתה פשטידא מלאה מוח ולא נמלח והתיר אם יש ס' נגד הדם שבמוח וא"צ ס' נגד כל המוח וכ"כ בשו"ת גנת ורדים הספרדי חיו"ד כלל א' סי' כ"ט שיש לסמוך על הראב"ד דמשערים כמה דם נפיק מיני', ואף דכנה"ג חלק על מהר"ש גאון י"ל דוקא התם במוח שבראש דמחזיקים בו דם כמ"ש ש"ך ע"א סק"ט ושפ"ד שם משא"כ הכא בשומן שאין מחזיקין בו דם קיל טפי:

ב וגם עכ"פ ספק הוא שמא הי' ס' בבשר וא"כ הי' הבשר מותר תכף טרם שהוסיף עליו הרוטב:

ג ואת"ל שלא הי' ס', יש עוד ספק שמא נסחט הכל אח"כ כשהוסיף המים דאף דקיי"ל ביו"ד סי' ק"ו ס"א אפשר לסוחטו אסור והחתיכה נשארת באיסורה מ"מ הוא מצד ספק דהא היא פלוגתא בחולין קח. וכמה אמוראי ס"ל דאפשר לסוחטו מותר ובשו"ע סי' צ"ב ס"ד כ' דחתיכה עצמה מותרת ועי' פמ"ג ק"ו ש"ד סק"ב דאפשר לסוחטו רק מצד ספק שמא יש בה טעם וכ"כ חו"ד צ"ב באורים סק"ט דחיישי' שהאיסור לא נפלט ממנה וכ"כ נו"ב קמא יו"ד סי' כ' דמ"ש רשב"א אפל"ס אסור הוא מצד ספק, ולספק זה הותר הבשר רק אח"כ כשבא למים וא"כ הוי ס"ס ואין ב' הספיקות באים ביחד דלספק ראשון הבשר מותר גם תחלה. ועי' נו"ב שם דגם הוא דן ומתיר ע"פ ספק זה שמא נסחט ממנו לגמרי:

ד וכל הא דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור בשאר אי' חוץ בשר בחלב הוי רק דרבנן כמ"ש פלתי קי"א סק"ז וכ"כ פמ"ג צ"ב ש"ד סק"י וכ"כ עוד ק"ו ש"ד סק"ב לדעת הטור והכא דכל האי' הוי רק דרבנן דם שבשלו י"ל דל"א כלל אפל"ס אסור ועי' נו"ב קמא סי' הנ"ל ד"ה אבל הנלע"ד דהיכא דנאסר מתחלה רק במליחה אי אמרינן במליחה ל"א חנ"נ ל"א גם אפשר לסוחטו באי' דרבנן, א"כ הכא דלא נודע עד שנוסף ול"א חנ"נ א"כ שפיר אפשר לסוחטו מותר כיון דאי' דרבנן הוא, וכ"כ בחכמת אדם כלל נ"א אות כ"ד דבהפ"מ ל"א אפשר לסוחטו בדרבנן. וכ"כ פלתי צ"ב סק"ח שכן דעת המחבר. (ומ"מ צ"ע דבעל חכ"א דמתיר אפל"ס בדרבנן, ובבינת אדם סי' צ"ח בעובדא דמולייתא דמתיר מטעם דבלח בלח ל"א חנ"נ ואוסר את המולייתא דאפל"ס אסור אף דהי' רק דם דרבנן):

וראיתי בנפש חי' חיו"ד סי' ט"ו ד"ה עוד שתמה על חכ"א הנ"ל בעיסה שנלושה עם ביצה שנמצא בה דם שמתיר גם העיסה משום דאפשר לסוחטו מותר בדרבנן, וכ' דזה שייך רק בטעם הנבלע דאמרי' דנסחט בבישול אבל ממש שנבלע אינו נסחט דהבישול אינו מוציא ממשות רק טעם ובביצה שנתערב בעיסה דנתערב ממשות הביצה ל"ש אפשר לסוחטו:

ואני תמה על חלוקו, דהא בש"ע צ"ב ס"ד כ' כזית חלב שנבלע בחתיכה גם החתיכה עצמה מותרת אם יש ס' משום דאפשר לסוחטו בשאר איסורים מותר אף דחלב הנבלע ממש הוא ולא טעם ועיי"ש בפרי תואר סק"ט דקמ"ל דלא מבעי' אם נבלע רק טעמא אלא אפי' בבליעת גוף האי' ל"א חנ"נ בשאר אי' וגם אפל"ס מותר שם:

וגם הלא מקור הפלוגתא של אפשר לסוחט בחולין קח. הוא בטיפת חלב שנפלה על החתיכה וב"י ר"ס צ"ח מביא בשם הרשב"א שכ' ומצאתי לרבותינו בעלי התוס' דמשום איסור החלב קרי לבב"ח טעמו ולא ממשו דבחלב א"י להיות ממשו של בשר אלא טעמו אבל אם גוף החלב נבלע בבשר הוא ממש ולא טעם והוא בתוס' ע"ז סז. ד"ה א"ר יוחנן אוכל בב"ח אוכל ממשו של איסור ואף דשי' רש"י דט"ח על בשר הוי טעם כעיקר. מ"מ איך תמה בפשיטות כ"כ כיון דמפורש לתו' ורשב"א דגם בממש שייך אפשר לסוחטו:

ו) טשייניק מיוחד לטייא הי' מלא מים ונשפך עליו מעט חלב רותח והי' בו כמה פעמים ס', א"צ להגעילו רק להשהותו מע"ל עד שיהי' אב"י:

א דין כלי שדרכו להשתמש בשפע ס"ס צ"ט ועי' גליון רש"א דמותר להשהות. (ב) הכא הוי תמיד דרכו להשתמש בשפע אפי' אם יפול עליו הרבה חלב כיון דהוא מיוחד רק למים והוי נ"ט בר נ"ט לשי' המחבר צ"ה ס"ב. (ג) שי' ט"ז קל"ז סק"ז באי' דרבנן נטלפ"ג א"צ הגעלה כ"כ פת"ש קכ"ב סק"ב די"ל כן אם לא נודע ועד שהי' אב"י וכ"כ שם ארי' יו"ד סי' ס"ח בדרבנן ולא נודע עד שהי' אב"י מותר. ואף לדעה האוסרת היינו משום שהי' שם איסור על הכלי אבל הכא היתר הוא, ורק אי' קל דרבנן דהא להמחבר הוי נ"ט בר נ"ט, וגם אפי' באי' ובב"ח כ' פמ"ג צ"ג ש"ד סק"ג בשם כר"ו דפליטת כלי הוי רק דרבנן. (ד) ואף דמג"א סי' תק"ט סקי"א כ' מנהג שלא להגעיל מבשר לחלב אבל מפורש להיתר בת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ה וכ"כ שער המלך פ"ד מיו"ט ה"ח. וגם י"ל כל בישול טייא שתמיד מעלה רתיחה הוי הגעלה (ועי' דרכי תשובה צ"ז סק"ג):

ושוב מצאתי מפורש כן להתיר בס' בינת אדם שער או"ה, סי' מ"א וכן מורה במשמרת שלום צ"ג מ"ז סק"א:

ז תרפ"ו הי' עובדא היום שע"פ טעות קנה קצב א' בשר מבהמה שהיתה בה סרכא מאומא לחצר הכבד ופה בבתי מטבחיים הגדולות אין טורחים להעביר סרכות. ובשלו הבשר ועירו המרק על כלים פורצליין, וכלים אלו הודחו ביחד עם הרבה כלי פורצליין אחרים במים רותחין. והיו הרבה שאלות כאלה:

צדדי היתר. (א) טרפות סרכא הוי רק ספק כמ"ש בספרי המאסף ליו"ד אות י' (וי"ל סרכא זו קילא יותר וכמ"ש, שאילת יעב"ץ ח"ב קמ"ו בסרכא לשומן הלב וצ"ע). (ב) כלים נאסרו ע"י ערוי וי"ל דהוי רק ספק אי' דהא רשב"ם ועוד פוסקים מתירים ערוי כמ"ש ש״ך יו"ד ק"ה וכ"כ פמ"ג שם וסי' צ"א מ"ז סוף סק"ה דהוי רק ספק וגם עי' גלוי דעת למהרש"ם סי' ס"ח סקי"ז בשם תה"ד מתיר אם נשפך מכ"ר שהעבירו מאש. (ג) הכלים ע"י ערוי נאסרו רק כדי קליפה ותמיד יש ס' בכלי נגד קליפתה (ד) השאלות באו אחר מע"ל וי"ל דלא גזרו בכלי חרס דא"א בהגעלה אטו בת יומא כמ"ש במנחת יעקב ובגליון רש"א קכ"ב בחרם בהפ"מ מותר. וא"כ י"ל דהוי ס"ס שמא היתה הסרכא עוברת בקליפה ושמא אין ערוי אוסר מדאורייתא כרשב"ם ואף דמודה דעירוי אסור מדרבנן אך הא בדרבנן די ספק א'. ואמנם ספק ערוי הפמ"ג מחמיר ואינו סומך ע"ז כמ"ש יו"ד ס"ח מ"ז סק"ט בדין השלישי ובאו"ח תנ"א מ"ז סק"ט וגם היתר דכלי חרס הנ"ל, הפמ"ג ס"ס ק"ג ש"ד דינים א' אוסר וכן בהנהגת או"ה כמובא בפת"ש קכ"ב סק"א. ומ"מ י"ל דרק בכלי ראשון מחמיר אבל בערוי שתמיד יש ס' נגד הקליפה והוא דין כלי שדרכו להשתמש, בשפע אולי גם הפמ"ג יתיר (ועי' ת' מהר"י אסאד יו"ד ק"ח). ולמעשה התרתי רק את הכלים שהיו בתערובות רוב דבטלים כמ"ש בסי' ק"ב וא"צ להסיר א, כמ"ש הפוסקים שם. ופשיטא דהכלים שהודחו עמם ברותחין מותרים דהא לא נפלט מהם רק כ"ק ויש ס' במים נגד הקליפה. (ונגד הלכלוך אי יש ס' במי ההדחה עי' ת' מהרש"ם ח"ג סי' של"ב ות' מהר"ש ענגל סי' כ"ב);

ח זה שתי שנים נתערבו הרבה קערות פuרצליין של חלב בתוך של בשר והרוב של בשר. פשוט מותר להשתמש בם לבשר כמ"ש ש"ך ק"ב סק"ח, ועי' למעלה אות ו' גם בלי תערובות אחר יב"ח יש מתירים ואף דבת' רעק"א סי' מ"ג מחמיר אבל שם הי' בכ"ר, אך בפת"ש קכ"ב סק"ג מביא בשם חיים שאל שהחמיר אף בכלי פורצליין ובודאי היו כלי שני. אך בתערובות אין שום חשש ועי' חו"ד ק"ב באורים ג' וחידושים ז' מתיר בב"ח ועי' דר"ת שם ל"ט דא"צ להסיר א' ועיי"ש אות מ"ב בשם הרב מטשעכנאווי ועיי"ש אות מ"ג:

ט בשלו בשר ונשפך בקדרה יין נסך ולא הי' ששים. פשוט דאסור ואף ברמ"א יו"ד ק"ג ס"ד דבשר ביין נותן טעם לפגם. והוא מפורש בירושלמי פ"ב מעשר שני ה"א אם בנותן טעם יין בתבשיל והלא הטעם לפגם הוא, שם הכוונה אם נפל בשר לתוך יין היין נפגם ע"י טעם הבשר אבל להפוך א"א להכחיש את החוש דהבשר אינו מתקלקל ונפגם ע"י היין ואדרבה י"ל שמשביח טעמו. ובזה תמוה מה שהק' ב"י ק"ג על שי' רמב"ם פי"ז מהמ"א הכ"ב דבשר פוגם שמן ודבש וכ"כ מרדכי ע"ז פ"ב סי' תתל"ז ופסחים פ"ב סי' תקס"ב מעשה לפני ר"י שבשלו דבש במחבת של בשר והוריקוהו חם בקדרת חלב והתירה דשמנונית בדבש נ"ט לפגם. ותמה ב"י הרי העולם מבשלים דבש עם הבשר והוא משובח מאד ומחלק דע"י התבלין והבצלים הוא משביח. ולק"מ דודאי הבשר משובח ע"י הדבש המעורב בו. אבל מי שחפץ לאכול דבש אם בא בו שמנונית שפיר הוא לפגם וכ"כ הב"ח חלוק זה וכ"כ פר"ח סקט"ו ובחלוק זה מיושב מ"ש במתני' פסחים עה: סכו בשמן תרומה וכו' ואם צלי הוא יקלוף את החיצון וק' הא שמן בבשר נוטלפ"ג ומסריח כמ"ש רמב"ם הנ"ל ויו"ד ק"ג ס"ד אע"כ דאף דהשמן מוסרח ע"י הבשר אבל הבשר אינו מתקלקל ונפגם כלל:

ותמוה לי דר' יונה ברכות מג. גבי מושק ותמוה כ' שמותר באכילה דבתר השתא אזלי' תדע שהרי הדבש אם נפל בו חתיכה של איסור אין הדבש אסור אע"פ שהאיסור נמוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר שנופל לתוכו דבש כמו דבש דיינינן לי' ומותר, הא הכא בע"ז לפי' רמב"ם מוכח להפוך דמתיר את הדבש שנתערב בו בשר רק משום דפוגם ומסריח ושי' רמב"ם בפ"א מכלי המקדש ה"ב דמור הוא מושק ומותר כמ"ש כ"מ משום דנשתנה והיא שי' ר' יונה ומ"מ אינו מתיר דבש משום בתר השתא רק משום מסרא סרי וכ"כ ר"ן ע"ז גבי דבש ואחרים פי' אי משום איערובי שדרך לערב בדבש דברים אחרים ונמוחו בתוכו וחוזרים דבש ליכא למיחש בהכי לפי שהוא מסריח עד שלא נמוח. ואמנם הרא"ש ברכות חולק על ר' יונה ואוסר וק' למה אינו מביא ראי' כנגדו מגמ' דע"ז דההיתר רק משום סרי ועי' ב"ח או"ח רט"ז שכ' דרא"ש מסופק אם נטלפ"ג ואולי רא"ש פירש כרש"י דקאי על ערובי יין ועי' מג"א רט"ז סק"ג שכ' דדבש טוב למאכל אף שנתערב בו טעם בשר וק' הא לשי' רמב"ם ר"ן ומרדכי ויו"ד ק"ג ס"ד מפורש בגמ' ע"ז דפוגם ועי' מ"ש בספרי חלק א' סוגיא כ"ד אות א':

והנה בס' שם ארי' יו"ד סי' כ"ב והוספות שם סי' ד' מקשה איך אכל שמשון הדבש שהי' כבוש בדבר טמא בגוית הארי ואפי' ספק כבוש אסור. ואמנם מהרש"א סוטה ט: כ' דמ"ש שמשון אוה לדבר טמא קאי באמת לאכילת דבש מנבלת הארי ולא כפי' רש"י שם על חתון בבת פלשתים ועיי"ש מה שתירץ:

ופשוט לק"מ דהא יש שתי שיטות להיתר. א' שי' ר' יונה דהדבש מהפך כל מה שנבלע בו לדבש ואזלי' בתר השתא וי"ל זה כוונת אמרו בחידתו מהאוכל יצא מאכל שטעם הארי נהפך לדבש למאכל ונעשה מן האוכל מאכל ועי"ז הותר, ורמז בזה תירוץ על שאלת אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מבנות הערלים וכמ"ש ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא] וב' שי' רמב"ם ר"ן מרדכי וש"ע דערובי מסרא סרי והוי נ"ט לפגם, ואין קו' רק לפי' רש"י ערובי יין ולא ס"ל דבשר בדבש נטלפ"ג ולשי' רש"י אין קו' דהוא ס"ל דאין כבוש רק בחומץ ולא בדבש כמ"ש פסחים עו. חולין צז: וב"י יו"ד ר"ס ק"ה:

בשערי ציון תרפ"ה סי' נ' שואל שאלה זו. על שלחן א' היו מונחות חתיכות בשר טריפה ועל שלחן שני חתיכות בשר כשר. ונמצאה חתיכה א' בשר על הארץ, וכשמנו את המרובה לאמור כל דפריש מרובא פריש מצאו כי הכשר מרובה על הטריפה רק בחתיכה אחת, אי נימא בזה כל דפריש מרובא והיא כשרה או שמא מן שלחן של טריפה נפלה והיו מעיקרא שוים והוי מחצה על מחצה:

אינני יודע מה זו שאלה, הלא פשוט דבעי' ודאי רוב וכיון דהוי ספק אולי נפרש מן הטריפה והי' מחצה על מחצה ספיקא לחומרא, ובפרט לפמ"ש אס"ז ב"מ ו: דכל הא דמרובא פריש הוי רק ספק. וגם עי' חי' רעק"א יו"ד ק"ה ס"ט בשם ת' רשב"א סי' ער"ב דבכל רוב בעי' ביטול בהיתר מבורר וא"כ הכא דלא הי' היתר מבורר לא מהני. ואפי' להמפקפקים ע"ז (עי', בית שלמה חיו"ד סוף ח"א השמטה לסי' קי"ז) מ"מ שאני התם כיון דסוף סוף ממ"נ מותר אבל הכא הכל מודים דאין כאן רוב דשמא היו הכשרות והטריפות שוות, ומצאתי בס' חמדת משה מלודז סי' מ"ז שמסתפק בדבר זה ומסיק לאיסור אך ראייתו חלושה מאד. ומה שמק' למה נקט בגמ' תשע חניות דוקא ל"ק כי משמיענו חדוש דמ"מ בקבוע אסור אבל בנמצא דהלך אחר רוב די רוב בעלמא וא"צ ט' חניות:

אך בעיקר השאלה, אתפלא, דהרי אפי' הי' על שלחן א' רוב ודאי כגון חמש חתיכות כשרות ועל שלחן שני שתי חתיכות טריפות ונמצא חתיכה א' ג"כ אסורה ול"ש לומר מרובא פריש דאין לנו לדון על החתיכות רק על המקומות והמקומות הם שווים דמצינו בגמ' רק תשע חניות וכמ"ש נו"ב תנינא או"ח סי' ע"א וחוות דעת ק"י סק"ג ובית יצחק ומנחת פתים מובא בדרכי תשובה ק"י סוף ס"ק נ"א שהשיג על רש"ש כתובות יד: במשנה אם רוב אנשי העיר וכו' שכ' דוקא לענין בטול לא מהני אותן שאינן בכלל ספק אבל לענין כל דפריש מהני ולכן כ' דאם בחנות המוכרת בשר שחוטה היו מ' חתיכות מרובעות וי' משילשות ובחנות המוכרת בשר נבלה לא הי' רק כ' חתיכות וכולן משולשות ונמצאה חתיכה משולשת כשרה דאף אותן שלא נכנסו בספק מצטרפים לרוב, והשיגו בס' מפ"ת דאין נפ"מ ברוב החתיכות רק ברוב החניות ואפי' הי' בחנות א' ארבעים משולשים ג"כ ל"א כל דפריש, וכולם מסקי דאם החניות שוות אף דיש בחנות אחת בשר כשר יותר לא מהני והוי מחצה על מחצה, ואין נפ"מ בין שלחנות לחניות, ומש"ה בפסחים ט: בצבורין אמרי' הלך אחר הרוב דצבורין הוי מקומות נפרדים וכחניות ואזלי' בתר רוב צבורים אבל לא נקט בגמ' שני צבורים ובצבור א' רוב מצה דבכה"ג לא אמרי' מרובא פריש והא דבזבחים עג: אמרי' נכבשינהו וכל דפריש מרובא, שם ניחא כיון שהם במקום א' שפיר אמרי' על כל א' וא' שהוא מן הרוב וכן מ"ש באס"ז ב"מ ו: גבי מעשר, אבל בנדון דידן בשני שלחנות מה יתרון ואיזה סברא היא לומר שפריש מן שלחן זה יותר משלחן שני וע"כ אפי' הי' רוב מבורר ג"כ לא אמרי' כל דפריש מרובא פריש:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה