חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
יורה דעה · סימן מז
אלול תרס"ב סטשוב.
פה אוכלים תרנגולים שמשונים מכל תרנגולים שצוארם אדום וחלק בלי נוצות ונשאלתי עליהם:
הנה התרנגולים אלו יש להם שלשה סימני טהרה, ולפי שיטת ר' משה בר' יוסף כל עוף אם לו ג' סימנים אין חשש שמא ידרוס והיא השיטה היותר מחוורת כמ"ש בעל המאור ורמב"ן בחידושיו. ובפי' החומש שמיני, והרמב"ן הי' עסקן בדברים ובדק בעופות כמ"ש בחידושיו וכ"כ רשב"א בחי' ובתורת הבית וכ"כ הר"ן וכ"כ האשכול סי' כ"ב ורש"ל ביש"ש ופר"ח סק"ט. אבל רש"י חולין סב: ד"ה חזיוה כ' לחוש לכל עוף שמא ידרוס ואין עוף נאכל אלא במסורת וכן פסק ביו"ד סי' פ"ב ולהמחבר ס"ג מועיל עכ"פ סי' חרטום רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז, והרמ"א אוסר גם בסי' זה ואין היתר רק ע"י מסורת:
ובאמנה כי יפלא על רש"י דאיך יכריע מקרה א' של תרנגולתא דאגמא שהיו מחזיקים אותה בטהורה ולאחר זמן ראו שדורסת, את הרוב עופות טהורים ולמה ניחוש למעוטא דמעוטא, דפשוט כיון שיש ג' סימנים ודאי דעוף טהור הוא. ותוס' שם סג: ד"ה ודילמא על מ"ש ודילמא דעוף טמא נינהו הקשו כיון דעופות טהורים רובא למה ניחוש ותי' כיון דמאה עופות טמאים במזרח וכולן מין אי' אפשר דיש בטמאים מינים הרבה, וגם זה פלא כי מבואר שם בגמ' דלעופות טהורים אין מספר ואיך שיהי' הטהורים מרובים. ופשוט אף לרש"י ותוס' אינו אלא חומרא בעלמא דרש"י כ' ושלא מסרו לנו יש לחוש (ומ"ש ובמסורת יש לנו לסמוך, היינו שלא נטעה דבתרנגולתא דאגמא הי' מסורת ומ"מ ראו אח"כ שדורס, ע"ז אומר, דשם לא הי' מסורת רק שהיתה מותרת ע"פ סימנים. כ"ז שלא ראו שדורסת. אבל אם יש מסורת ודאי שלא ידרוס) ותוס' כתבו רק דאפשר שיש בטמאים מינים הרבה:
אלא בריב"ש סי' קצ"ב חידש כיון שהתורה צוותה לבדוק בסימנים שלא יהי' מכ"ד עופות הטמאים וכמ"ש הרמב"ם בריש פ"א מהמ"א אין הולכים אחר הרוב ואף שבעלמא אין חוששים למעוט כמ"ש בחולין סג: לוקחים ביצים בכל מקום ואין חוששים משום נבלות וטרפות (ונ' כוונתו דשם מק' ודלמא דעוף טמא נינהו ול"מ רוב אף דבנבלות וטרפות סומכים על הרוב. והיא קו' תוס' הנ"ל). והי״ט דאף דהא דאמרי' בכ"ד כל היכא דאיכא לברורי מבררי' היא רק מדרבנן כמו בדיקת כריאה כמ"ש ריב"ש עצמו סי' קס"ג ומביא ירושלמי ביצה פ"ג ה"ד ראיית ערפה מדבריהם. וביצה כה. הפשט ונחות בטולה אבל בקצבים הוא רק מדרך ארץ. מ"מ הכא כיון דהצריכה תורה בדיקת הסימנים, הוי הברור מדאו' ולא מהני רוב, וס' זו תלוי' במחלוקת רמב"ם ורמב"ן, כי רמב"ן בשורש הששי לס' המצות חולק שאין מצוה לבדוק בסימנים כלל:
אבל ברור כי אף לשי' רש"י ופסק רמ"א דאין סימנים מתירים רק מסורת. מ"מ כל זה בעוף חדש הבא לפנינו כמו בתרנגולתא דאגמא שהי' שוכן תמיד באגמא ולא בישוב יש לחוש שמא ידרוס וכן הא דת' רא"ש כלל כ' סי' כ' ול"ב שכ' שאין סומכים על סי' עיי"ש שנשאל על חסידה ועל עופות שחורים וחרטומיהם ושוקיהם ארוכים, והיינו עופות חדשים מיוחדים, אבל הכא הך עופות הם תרנגולים שיש עליהם מסורת, בשביל שנוי קטן בצוארם לא נפקו מכללם וא"צ מסורת חדשה על פרט זה, וראי' לזה דהא מקור דברי הרמ"א הם מאו"ה הארוך ושם ציין לעיין עהג"ה וכתב בהגהה ול"א הכא כשנמצאו ג' סי' טהרה וגם ראינו שאוכל בלא דריסה שנלך בס' דרוסה אחר רוב עופות שאינם דורסים ושמא משום דמאחר שיש מיהו וכו' עופות האסורים ואינם ידועים לנו וגם אינם מכל עופות הטהורים הניכרים לנו לא נקרא רוב גמור עכ"ל הרי דמיירי בעוף חדש שאינו דומה להעופות הידועים לנו וכ"כ בתשו' מהר"י אסאד יו"ד צ"ב וז"ל דהתרנגולים שהם דומים ממש לשאר תרנגולים שלנו הטהורים בודאי מודה האו"ה דא"צ מסורת דהלך אחר הרוב שאינם דורסים דמשום שנוי כל שהוא סגי מסורת שלנו וכ"כ בתשובה ט"ז שבס"ס ערוגת הבושם דמ"ש הרמ"א שאין לאכול עוף רק במסורת הוא רק כשבא לפנינו מין עוף חדש שיש לו צורה חדשה ויש בו שנויים מן העופות שלנו אז צריך מסורת ואין לסמוך על סימנים אבל במין עוף הידוע לנו אף שיש בו שנוי קטן אינו בשביל זה מין חדש ודי במסורת שיש לנו על כלל המין. וכ"כ בת' מהר"י הכהן ח"א יו"ד סי' י״ב דחומרת רש"י רק בעוף חדש ולא נודע מינו כמו בתרנגולתא דאגמא שכ' תוס' דהוא מין שנקרא כן וכיון שהוא מין שא"י מקורו וטבעו ל"מ בו סימנים אבל בעופות אלה אין בם רעותא דגודל עבוי רגלים אינו שנוי כמ"ש בב"ק בסוף שור שנגח, והשתנות הצבע אינו סי' טומאה כמ"ש בשער השמים פ"ד ואם נביט על שנויים אלו נחוש גם בעופות שאין להם מרה שהרא"ש פא"ט מכשיר אותם משום שזה טבעם שלכל הני חוי' ברייתא הכי אית להו וק' דהלא צריך לבדוק אחר סי' או יהי' צריך מסירת אולי הם מין מן עופות טמאים וכ"כ שב יעקב יו"ד סי' כ"ד לענין שני קנים היוצאים מן הקנה ואמרי' כל הני אוי' ברייתא הכי אית להו ול"ח דלמא מין אחר הוא ודי בשנדע כי העופות חלוקין זה מזה במינן מהם אשר צבועים כך ומהם אשר צבעם באופן אחר ובכל זאת כולם בסוג הטהורות עכ"ל:
והנה וזה שהביא מהר"י כהן מן העופות שאין להם מרה, זה אינו דבאמת צריך עליהם מסורת כמ"ש בת' רשב"א ח"א סי' ק"ח וז"ל רוב העופות יש להן מרה ואחר רוב העופות אנו הולכין עד שנדע שאין לו וכל העופות שאין מצויין אצלנו אין נאכלין אלא במסורת ומי שמעיד התירן הוא יגיד אם יש להם מרה או לא וי"ל דגם דעת רא"ש חולין פ"ג סי' א' כן שיש עליהם מסורת. אלא שס"ס לא נסתר מן הרשב"א חלוקו של מהר"י כהן דשא"ה דחסר אבר המרה ודאי דהוי מין אחר וצריך מסורת. משא"כ בתרנגולים בשנוי קטן כצבע אחר וגדלות וקטנות אינו יוצא עי"ז ממינו. וכ"כ בשערי ציון סי' כ"א ענף ב' אות ב' ראי' מר"ן חולין סב. והוא שיכיר עורב כ' בגמ' מוכח שכל שיש לו ב' סימנים בגופו אף שאינם סימנים של עורב שהם אצבע יתרה וקורקבנו נקלף שכבר נבדק ויש לו כן ויש לו ב' סימנים אחרים מין עורב הוא וטמא הרי אף שיש ביניהם הפרש גדול כזה אעפ"כ מין עורב הוא וא"כ גם בעוף טהור נמי אין נקרא מין אחר ע"י איזה השתנות, וכן מבואר בגמ' מאה עופות טמאים יש במזרח וכולן מין איה הם. ואלו כולם שוים ממש א"כ מין א' ממש הם ומי מנה אותן שאין רק מאה עופות הא מכל מין יש לאלפים ובע"כ הכוונה שיש השתנות ביניהם במעט כדמסיק וכולם מין איה הם הרי שמה שיש חלוק ביניהם בכ"ז אינם יוצאים מסוג מין זה:
וראי' ברורה דשנוי גדלות וקטנות לאו כלום הוא מב"ק נ"ה. דאמר שמואל אווז ואווז הבר כלאים ומק' אילימא משום דהאי ארוך קועי' והאי זוטר קועי' אלא מעתה גמלא פרסא וגמלא טייעא דהאי אלים קועי' והאי קטין קועי' ה"נ דהוי כלאים זב"ז אלא זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים הרי דגודל וקוטן הצואר אינו שנוי לענין כלאים וה"נ לענין חשש עופות טמאים לא נפיק ממין כל התרנגולים, ולאו דוקא בצואר דה"ה בשאר אברים וכמ"ש רש"י שם דפי' על קועי' חרטומו וצ"ע איפה נמצא דקועי' הוא חרטום וגם תיכף אח"כ פרש"י קועי' צוארו:
והא דבחולין עט. דמק' ולבדוק בסימנים דאמר אביי עבי קלי' בר חמרא צניף קלי' בר סוסיא ואר"פ רברבן אודני' וזוטרא גנובתי' בר חמרא זוטרן אודני' ורבה גנובתי' בר סוסיא, הרי דעל ידי חלוק גודל אזנים וזנב הוי מין אחר. וכן ע"י שנוי קול, ל"ק דשנוי הקול אף דקרי לה בגמ' סימנים מ"מ זה הוא טביעת עינא דקלא ועדיף מסימנים וכמ"ש רבא שם צו. השתא דשמעי להני שמעתתא אמינא טב"ע עדיפא דאל"ה איך סומא וכו' אלא בטב"ע דקלא והא דרברבן אודני' וזוטרא גנובתי' היינו משום דיש שני חלוקים אזנים גדולים וזנב קטן וכמ"ש מ"ב מובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ע"ג דע"י שני סימנים אמצעים הוי סימן מובהק וכ"כ בחלקת מחוקק ס"ק מ"ג בשם מהרי"ק ועי' מ"ש נו"ב תנינא אה"ע סי' נ"ח. ולכן הם שטי מין, ואף דבנ"ד ג"כ הם שני שנויים צוארם חלק בלי נוצות ואדום. י"ל דאחד הוא דמשום שצואר הוא בלי נוצות שיגינו עליו מן הרוח וקור וחום לכן הוא אדום. או שאני התם באודני' וגנובתי' דהם שני אברים שונים הוי ב' סימנים. משא"כ הכא דהוי רק שנוי מראה באבר א':
והעיקר נראה דאפי' בשני שנויים אין ראי' מחולין עט. שיהי' נחשב עי"ז מין אחר, רק התם מפני שידוע שיש ב' מינים סוס וחמור והני כודנייתא הם או סוס או חמור והסוס תמיד הוא כן זוטרן אודני' ורבה גנובתי' והחמור תמיד להפוך. ולכן אם הכודנייתא יש להם סי' אלה בידוע שהם סוס או חמור. משא"כ הכא שאין לנו מין אחר עוף טמא שהוא עם צואר חלק ואדום, אינו יוצא ממין התרנגולים הטהורים ע"י זה השנוי וכן מ"ש בחולין סג. שקיטנא אריכי שקי וסומקי שריא וסי' מורזמא גוצי וסומקי אסירי, נראה שלא הי' להם ג' סי' טהרה והיו צריכים למסורת וכך היתה המסורת לחלק בין אריכי שקי לגוצי:
שנית תרנגולים אלו מותרים כיון דהם מצויים ושוכנים תמיד עם כל התרנגולים שלנו זה סימן שהם טהורים כמ"ש חולין סה. דאפי' רבנן דפליגי על ר"א דאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו מ"מ מודים אם הוא שכן ונדמה. וע"כ דנדמה אין הפי' שהוא דומה ממש למין הידוע בלי שום שנוי, דא"כ פשיטא הלא הוא אותו המין ממש כדמותו כצלמו, אע"כ שיש איזה שנוי ומ"מ אם הוא דומה לו ברוב הוי נדמה. והני תרנגולים בודאי הם נדמה והוי שכן ונדמה. והנה רש"י כ' נדמה במראהו ורמב"ן ורשב"א כתבו נדמה בסימנים וכ' רשב"א שם דזרזיר דומה לעורב במראה אף שחלוק קצת וכ"כ דסנונית חלוקה מעורב שזה שחור כולו וזו לבנה הרי רק אם משונה כולו ל"ה נדמה אבל פשיטא דאם רק צוארו משונה לא נפיק מנדמה וכ"כ רמב"ן ד"ה ובסוף המסכתא בענין בדיקת העופות שכ' ולמדתי מזה שמחלוקותו של ר"א בזרזיר משום דכיון דיש לו סימני העורב ממש ושכן עמו ודאי מינו הוא ורבנן פליגי עלי' דסברי שכן ונדמה בעי' והיינו ידמה בצורה וזה אינו נדמה שהוא עוף קטן ומזמר ואין קולו ופרצופו ומנהגו כעורב כלל הרי דזרזיר חלוק מעורב בשלשה דברים לכן לא הוי נדמה ומ"ש בית יצחק חיו"ד סז' ק"ז סוף אות י' משם הר"ן בזרזיר דאם משונה בשני דברים לא הוי נדמה, ודאי דאף שכ' והאישטורניל אע"פ שהוא שחור אין פרצופו דומה לעורב לפי שהוא קטן ולא מנהגו שהוא מזמר תמיד, בודאי כוונתו כמ"ש רמב"ן ואינו חולק עליו. ובאמת הזרזיר חלוק בג' דברים. ועי' ר"ן שלרי"ף ס"ל דנזריר טהור מפני שאינו שכן ונדמה אבל הרמב"ם אף דפ"א מהמ"א ה"כ מביא דין שכן ונדמה מ"מ כ' בהי"ד דזרזיר טמא וכ' כ"מ דהרי"ף ורמב"ם ס"ל דזרזיר שכן ונדמה לעורב. וכן מצאתי בזרי סוף מאמר ד' השוכן עם הטמאים ונדמה להם טמא כזרזיר אצל עורב ולדעתם אף שחלוק בג' דברים הוי נדמה:
ומ"ש בבית יצחק שם לפקפק דמי יודע אם נקרא שוכן עם הטהורים כיון דאנן הוא דכפינין אותם ומושיבים אותם יחד וכ"כ הג"ר דוד דייטש בס' תשו' מהר"י אסאד יו"ד צ"ב דבמדינתנו שנותנים אותם בין תרנגולים שלנו אין התחברותם ראי' שהם מין א' וכ"כ בעל דברי חיים מובא בחסד לאברהם מהד"ת יו"ד כ"ד דהא דשכן ונדמה לא יתכן רק כשיש לפניו טמאים וטהורים ומתדבק רק בטהורים ולא בטמאים משא"כ כשחובשים עוף טמא אצל עוף טהור ואין מין טמא מצוי בהכרח הוא מתחבר עם הטהור, אבל בס' מהר"י אסאד שם דחה זה וכ' דאי משום ההכרח מתחבר עם אינו מינו לפי שאינו מוצא כאן מינו. א"כ את"ל שהוא טמא כיון שכל עוף למינו ישכון, הו"ל טפי להתחבר עם אינו מינו פה שהוא ג"כ טמא כמותו דורס ואוכל על צד ההכרח דמצא מין את מינו אע"כ מדשוכן ומתחבר עם תרנגולים טהורים טהור הוא כדכ' קרא כל עוף למינו ישכון, וכ"כ חסד לאברהם דכיון שיש הרבה עופות ממינם ובכ"ז מתדבקים למינים שלנו ואם הם מין מיוחד טמא לא הי' להם לעזוב מינם ולהדבק בתרנגולים שלנו וש"מ שהוא טהור:
ומה נמרצו אמרי יושר מ"ש אחי בת' דברי ישכר סי' ס"ז ראי' ממד' רבה תולדות ס"ה ב' בימי ר' חייא רבה עלה זרזיר א' לא"י אתון טעוני' לי' לגבי' א"ל מהו דניתליני' א"ל אזלון יהבו יתי' על איגרא וכל עוף דשכן על גבי' מיני' הוא אזלון יהבו יתי' על איגרא ואתא הדין עורבא מיצראה שכן על גבי' א"ל מסאב הוא דמן מיני' הוא אמרו לא הלך עורב אצל זרזיר אלא מפני שהוא מינו, א"כ מבואר דלאו דוקא שהמין שאנו מסופקין בו הולך אצל הודאי אלא הראי' היא להפוך ג"כ כיון שהודאי הולך אצלו ראי' שהוא ממינו:
וא"כ הכא שיש לתרנגולים שלנו ממינם די והותר ואעפ"כ הם מתחברים עם אלו סימן ברור הוא שהם טהורים:
ומה שכ' בבית יצחק שם דאין לסמוך על שכן ונדמה להתיר כיון דהרמב"ם בפ"א מהמ"א מביא רק שכן ונדמה עם הטמאים טמא ולא הביא להפוך דשכן ונדמה עם הטהורים טהור ש"מ דרק להחמיר מועיל שכן ונדמה וכ"כ ת' משיב דבר יו"ד סי' כ"ב. וכ' עוד בבית יצחק דלדעת כ"מ ס"ל לרמב"ם דזרזיר הוא שכן ונדמה ומ"מ בעי' למינהו לרבות מוכח דשכן ונדמה לטהר לא מהני:
אבל אם מדאו' נלמד מלמינהו דמהני שכן ונדמה מה נפ"מ לאסור או להתיר הא מדאו' אין חלוק בין חומרא לקולא וממדרש הנ"ל מבואר דגם להיתר מהני דר"ח השיב על שאלתם אם הוא מותר שיראו איזה מין ידור עמו ואלו הי' לן פתו עוף טהור הי' מתירו, וגם הא סתמא דגמ' אמרה שכן עם טהורים טהור וע"ז מסיק שכן ונדמה קאמרי' וגם רמב"ן חולין סה. פוסק שכן ונדמה לטהור טהור וכ"כ נחל אשכול ח"ג סי' כ"ב אות י' דקיי"ל נמי כסיפא שכן עם טהורים טהור אם הוא נדמה:
עוד יש לדון בהיתר התרנגולים משום שהם מזדווגים עם כל התרנגולים הטהורים. ומתעברים זה מזה, ראי' שהם מין א' וכמ"ש בכורות ז. לעולם אין מתעברת לא טמאה מן הטהור ולא טהורה מן הטמא וכ"פ רמב"ם פ"א מהמ"א הי"ג, אך בחתם סופר יו"ד סי' ע"ד מסופק שמא לא אמרי' כלל זה אלא בבהמה וחי' אבל בעוף שפיר מתעבר טהורה מטמא:
ובודאי דיש ראי' דכלל זה אינו בעוף מתוס' חולין סב: ונדה נ: ד"ה תרנגולתא שהי' דעתם דמין א' הוא והזכר אסור והנקבה מותרת ודנו ע"ז דא"א לומר כן דהא כל היוצא מטהור טהור ותי' קו' זו. ולמה לא כ' דהוא דבר שאי אפשר דאין טהור מתעבר מטמא אע"כ דכלל זה לא קאי על עוף:
וראיתי בשערי ציון חיו"ד כ"א ענף ב' אות ח' שהק' אי בעוף טהור מתעבר מטמא א"כ מה מהני מסורת על איזה עוף שהוא טהור הא במשך הזמן אם יתעברו מטמאים יהי' לו טבע האב או האם להיות דורס ואיך יועיל מסורת מזמן הקדום אע"כ שכלל זה שאין טהור מתעבר מטמא הוא אפי' בעופות או עכ"פ דהוי מלתא דלא שכיחא. והא דתרנולתא דאגמא הנ"ל מ"ש תוס', הי' יוצא מן הכלל והיא גירותא דחשבה הגמ' שם משמונה ספיקות ואין למדים הימנו. עכ"ד. ויש לומר דאם יתערב עם הטמא ישתנה מראיתו וצורתו ולא תועיל לו המסורת. ועי' חסד לאברהם מהד"ת סי' כ"ב ראי' מתו' בכורות שם ד"ה חוץ דכ' דהא דלא אמר חוץ מהדולפנין שפו"ר מבני אדם לק"מ דלא איירי אלא בבהמה וחי' לא בבני אדם והני בני ימא נינהו, הרי שלא הוציאו מן הכלל רק בנ"א ומינים שאינן ביבשה. אבל עוף לא נפיק מכללא, ואין כאן כל הכרע דהלא כ' דמיירי רק בבהמה וחי'. וכמו שלא מיירי בדולפנין כן לא מיירי בעוף. ועי' בנחל אשכול שכ' ג"כ היתר זה דפרו ורבו מהדדי וכתב ואל תשיבני שאין זה סימן מהא דאמרי' ב"ק נה. טווס ופסיוני כלאים זב"ז פשיטא אר"ח משום דרבו בהדי הדדי, מהו דתימא מין אחד הוא קמ"ל, אין הפי' שפרו ורבו מהדדי אלא כמ"ש ראב"ד בחי' שזה מגדל אפרוחים של זה וזה מגדל אפרוחים של זה דאלו מפני שגדלים זע"ז גם כבשים ועזים גדלים אלו עם אלו והם ב' מינים לכלאים עכ"ד, ונפלאתי מ"ש דאם פרו ורבו מהדדי אינו כלאים והלא מפורש להפוך ברפ"ח כלאים כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים הרי דכלאים פו"ר מהדדי וכמ"ש ברמב"ם ומ"ד רצ"ז ס"ו כל ב' מיני בהמה או חי' אע"פ וכו' ומתעברים זה מזה הואיל והם ב' מינים אסורים משום כלאים:
והנה בסנהדרין קח. כי השחית כל בשר וכו' מלמד שהרביעו בהמה על חי' וכו' וכולם חזרו חוץ מתושלמו וק' למה בבכורות הנ"ל צריך לכלל דאינם מתעברים זמ"ז כיון דטבעם שאינם מזדווגים כלל עם אינם מינם. והכא בסנהדרין מיירי גם בעופות כמ"ש חוץ מתושלמי, וצ"ל דהכוונה שרק ברצונם אינם מזדווגים עם שאין מינם חוץ מתושלמי אבל אם אדם עושה פעולה וכופה אותם מזדווגים ומ"מ אף שמזדווגים אינם מתעברים זה מזה. ועי' שערי ציון סי' הנ"ל שהקשה למה הוציא מן הכלל רק תושלמי הא יש עוד פרד שנולד מן סוס וחמור וערוד נחש וצב ונמר מן לביאה וחזיר היער ותי' ע"פ רש"י בסנהדרין שכ' שתושלמי אוחז תרבות רעה שמזדווג עם הכל ובזה הוא מיוחד שמזדווג עם כל המינים אבל סוס מזדווג רק עם החמור ולא עם מין אחר וכן נחש רק עם הצב וחזיר מיער רק עם הלביאה לבד. אבל לא נראה כן מרש"י ד"ה וכולן שכ' שחזרו בהם להזדווג עם מיניהם והפי' רק עם מיניהם דוקא ולא כסוס ונחש וחזיר היערי וצ"ע:
ולדינא כתבו כן דמהני סי' דפרו ורבו מהדדי בחסד לאברהם תנינא יו"ד סי כ"ב וסי' כ"ד ובשערי ציון יו"ד סי' כ"א ענף ב' וכ"כ בס' ערוגת הבושם:
על פי הדברים האלה ברור שהתרנגולים אלה מותרים. ומ"מ כתבתי לכמה מקומות אודותם. והשיב לי הרב הג' ר' הלל ליפשיץ מלובלין ששם אוכלים אותם ע"פ הוראת בעל תורת חסד וכן כ' הגאב"ד קאוונא שאביו הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל התירם שם וכן השיב לי הה"ג ר' שמואל סאלאנט מירושלים ששם אוכלים אותם ועוד הרבה רבנים השיבו כן. וא"כ יש עליהם מסורת מיוחדה. וכן הסכים להתירם מר אחי הגאון ז"ל בס' דברי ישכר סי' ס"ז עיי"ש. והנני נותן בזה שני מכתבים בענין זה: