חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
חושן משפט וענינים שונים · סימן קכב
לכבוד ידידי העלם השנון השלם מר קלמן מאנעלא יחי'.
אודות אשר תמהת ביבמות נב. אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה וכו' ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה וכ' תוס' שם ד"ה ולאשה דהיינו למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אבל למ"ד אדם מקנה הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור דמהני לוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לכשאקחך עצמך קנוי לך מעכשיו כמ"ש ביבמות צג: אבל הרמב"ם פ"ג מגירושין ה"ו כתב הטעם דאינו גט משום שלא היתה בת גירושין כשנכתב גיטה ונמצא שלא נכתב לשמה. ולפ"ז אפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל פסול וכ"כ מל"מ פ"ו מגירושין ה"ג ד"ה ובזה, וקשה לפי טעם הרמב"ם למה מהני לרבי בשחרור הא גם שחרור בעי לשמה כמ"ש גיטין ט: ויו"ד רס"ז סמ"ח:
ואף דפסול לשמה בשחרור הוא מגז"ש דלה לה מאשה וזה אינו מוסכם דר' מאיר חולק ע"ז כמ"ש ט"ז רס"ז סקי"ח. אבל ביבמות צג: רבי הוא מ"ד דמהני בשחרור ורבי בגיטין לט: ס"ל גז"ש כמ"ש ר' יוחנן מ"ט דרבי גמר לה לה מאשה וגם הא כ' ט"ז שם סק"כ דלענין לשמה בשחרור א"צ לגז"ש אלא מפורש כן בשחרור חופשה לא ניתן לה היינו לשמה:
אבל נראה דלק"מ והדבר פשוט דרק לדידן דאין אדם מקנה דשלב"ל ואי אפשר שיהי' חל עתה הגט והשחרור שפיר אינה בת גרושין משא"כ אי הדין דאדם מקנה דשלב"ל הוי בת גירושין ונכתב שפיר לשמה וטעמו של רמב"ם הוא תלוי רק בסדין שדשלב"ל לא מהני ולענין זה אין כל חלוק בין תוס' לרמב"ם כלל, והא דהוצרך רמב"ם לטעם זה ולא אמר משום דשלב"ל, י"ל דעדיפא מינה קאמר וכמ"ש במחנה אפרים ה' גירושין רמב"ם פ"ג הט"ו לחלוק על תוס' הנ"ל דדוקא בעבד שייך בפלוגתא אי מקנה דשלב"ל אבל בגט אין כאן הקנאה ואם ירצה שלא לגרש הרשות בידו וס"ס בשחרור אי מקנה דשלב"ל ודאי הוי השחרור לשמה:
ובאמת קשה מאד כמ"ש קצה"ח סי' ר' סק"ה למה פסול שחרור שלא לשמה והא גופו של שחרור הרי את בן חורין הרי את קנוי ואמאי לא קנה עצמו בתורת שטר דמ"ש מנותן את עבדו לאחר וכותב לו עבדי קנוי לך דנקנה בשטר ולא בעי לשמה ותי' דגט ושחרור אינו בתורת קנין וזכי' דלא מצינו קנין בע"כ אלא די ונתן בידה וכן בעבד ומש"ה אמרי' גיטה לחצירה באים כאחד אבל בשטר מתנה דבעי' שיזכה המקבל בתורת זכי' וכל זמן שלא בא החצר לידו לא זכה בשטר מתנה ומש"ה בשטר שחרור שלא לשמה כיון דל"מ בתורת שחרור אלא בתורת קנין ובעי' זכי' וכיון דיד עבד כיד רבו הו"ל כנותן שטר מתנה לחבירו על חצרו ונתן השטר מתנה בחצר דלא קנה לא החצר ולא השטר:
אבל מ"ש קצה"ח בפשיטות דאין בגט תורת זכי' והקנאה אינו מוסכם. ואמנם כ"כ תוס' ערובין עא. בד"ה ומקני תדע דאף בלא קנין איכא איסורא לגרש בשבת וכו' הרי דהגירושין אין בם משום קנין וכ"כ הפלאה כתובות פו: תוס' ד"ה האומר דאין לדמות קנין הגט לשאר קנינים דהא קונה הגט בע"כ ולא מצינו קנין בע"כ. אבל בתוס' כתובות לא. ד"ה דאי הקשו על רש"י דגם מה שהוא בתוך פיו צריך הגבהה הרי בגט אמרה תורה ונתן בידה אפי' בלא הגבהה הרי דמה שהוא ביד הוא קונה אפי' בנא הגבהה, מבואר דדעתם דגט מצד קנין הוא. וכ"נ בתוס' ביצה לו: סד"ה והא דכמו דאין מקדשים לפי שנראה כקונה קנין בשבת כמו כן אסור לתת גט בשבת ומוכח דיש בגט קנין וכ"כ ח"ס או"ח קמ"ה ד"ה ובאמת דהגירושין עצמן קנין הם כמ"ש תוס' זה ועיי"ש שחוכך בזה אולי אינו רק סלוק בעלמא שהבעל מסלק כחו מהאשה אבל לבסוף מסיק דהא ליתא דודאי גופה קנוי לבעלה לאישות ולכן בודאי קונה א"ע קנין גמור ועי' בענין זה בספרי חלק א' סוגיא ה' אי אשה הוי קנין הבעל:
שוב כתב לי הרב הגאון ר' שמואל אהרן יחי' בעל הפרדס כי בח"ס אה"ע א"א י"א וח"ב סי' מ"ה העלה ג"כ דטעם רמב"ם תלוי אי אדם מקנה דשלב"ל וגם כי באבני מלואים סי' ל"ה סקי"ג מקשה קו' זו ואין לי ס' אבני מלואים: