אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג חושן משפט וענינים שונים › סימן צד

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

חושן משפט וענינים שונים · סימן צד

חושן משפט וענינים שונים

י"ג כסלו תרס"ח

לכבוד הגאון שר התורה מ' אברהם הגאבד"ק סאכטשוב.

קבלתי את המודעה רבה להרבנים לבל לתת כסף בעד מנוי הרבנות וחתמתי עלי', אך הנני להעיר על הנוסח האמור בה:

היות כי קונים את הרבנות בדמים מאת אנשי הקהלה ובוש לא יבושו לעבור בשאט נפש על דבר המפורש בש"ע חשן משפט סי' ח' ובסמ"ע שם שהכתוב קראם אלהי כסף ואלהי זהב והוא מירושלמי סוף בכורים:

ודעת כ"ג כי המתמנים בשביל שנותנים כסף לקהל אע"פ שיש להם סמיכה והיתר הוראה ויודעים להורות מ"מ נקראים אלהי כסף וע"ז מביא ראי' מירושלמי סוף בכורים, ואני אינני רואה כל סמך לזה ומפורש בירושלמי שם דמיירי שהי' עם הארץ ורק בשביל כספו מנוהו. כמ"ש תרגם יעקב איש כפר נבורייא הוי אומר לעץ הקיצה וכו' הנה הוא תפוש זהב וכסף לא בכספיא איתמני וכל רוח אין בקרבו לא חכים כלום וכ"כ בפי' יפה מראה שם. וכן מ"ש בסנהדרין ז: כתיב לא תעשון אתי וכו' אלוה הבא בשביל כסף ופרש"י שנתן ממון למלך על כך שם מיירי שלא הי' חכם ויגיד עליו רעו מ"ש לעיל דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר וכו' אר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון וכו' ואח"כ כתיב לא תעשון אתי וכו' וכולם ענין אחד דמיירי אם לא גמיר. וכן כ' מהרש"א בחי' אגדות שם ד"ה בשביל ושהחרימו על זה (הוא החרם שנעשה בשנת שמ"ז בחתימת המהרש"א) וז"ל ולפי שהם אינם עושים כן אלא להתגדל ולהתכבד בתורה שאין בידם וכו' וזה שנתמנה בכסף ואין לו ריח תורה וכו'. הרי דעיקר הקפידה היתה על שהמתמנים אינם יודעים את התורה:

אלא שהב"ח חו"מ סי' ח' הוא הראשון שפירש בדעת רמב"ם שאפי' הוא גמיר מ"מ אם נתמנה ע"י כסף פסול ונראה סמך לדבריו שהרמב"ם בפ"ג מסנהדרין חלק את הדינים בהלכה ח' והלכה ט'. שבהלכה ח' שכתב כל סנהדרין או מלך או ראש גולה שהעמידו להם לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וכו' וכן אמרו חכמוס לא תעשון אתי אלהי כסף אלוה הבא בשביל כסף וזהב זה הדיין שמינוהו מפני עשרו בלבד, מיירי בהדיוט ולא גמיר ונתמנה בשביל שהוא גבור בשביל שהוא נאה בשביל שהוא עשיר אע"פ שלא נתן ממון בעד הרבנות ובה"ט שכפל הרמב"ם כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד לפניו מיירי אפי' אם הוא למדן מ"מ כיון שנתן ממון אינו דיין. ומ"מ צ"ע דהא הרמב"ם אינו מחדש דבר מדעתו וכל המקור הוא מירושלמי בכורים ושם מיירי רק בהדיוט וכמ"ש למעלה:

ומה שהביא ב"ח ראי' ממתני' יבמות סא. ביהושע בן גמלא שמינהו המלך להיות כ"ג ובגמ' מינהו אין נתמנה לא א"ר יוסף קטיר חזינא דא"ר אסי תרקבא דדינרי עיילא לי' מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי לי' ליהושע בן גמלא בכהני רברבי ואין ספק דהי' יודע סדר עבודת כ"ג ואפ"ה אמר ר' יוסף קשר של רשעים אני רואה כאן לפי שנתן ממון כדי להתמנות:

דבריו תמוהים:

חדא איך מביא ב"ח ראי' לדינו מיהושע בן גמלא ותלי בדלא תניא כי מניין לו שיהושע הי' בקי בסדר העבודה, הא רש"י שם ד"ה קטיר פי' שלא הי' ראוי לכך. וגם הא ידוע שבבית שני היו כהנים הדיוטות ורשעים וכמ"ש יומא ט. ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים גדולים והלא שם יח. מק' בגמ' שמא לא למד מי מוקמי' כה"ג והתניא והכהן הגדול מאחיו שיהי' גדול מאחיו בחכמה ומתרץ שבמקדש שני לא היו בני תורה ומביא למופת את זה יהושע בן גמלא דתרקבא דדינרי עיילא מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמי' ליהושע לכהן גדול:

וגם אפי' נאמר דיהושע בן גמלא הי' אדם גדול וחכם וכדמוכח בב"ב כא. דאמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל וכו' עד שבא יב"ג ותיקן שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ובכל עיר ועוד מזכירים את שמו לשבח במשנה יומא לז. מ"מ אין ראי' ממ"ש קטיר קחזינא די"ל כמ"ש מהרש"א בחי' אגדות יומא יח. דהך קטיר לא קאי על יהושע בן גמלא, רק שעי"ז שנתמנו בכסף פרח הזדון ונמנו גם אותם שהיו הדיוטות ממש:

וזה עתה ראיתי בס' דורות הראשונים ח"א צד תס"ד ובס' תולדות תנאים ואמוראים ח"ב בשם יהושע בן גמלא שמקשה סתירה בין בבלי לירושלמי, דבב"ב כא. איתא דתקנת בתי הספר תיקן יהושע בן גמלא ובירו' ספ"ח דכתובות אמרו ששמעון בן שטח תיקן שיהיו התנוקות הולכין לבית הספר, ומתרץ דבאמת הי' שמעון בן שטח המתקן. רק לפי שבדור ההוא היו הצדוקין תקיפים ושב"ש ירא אותם כי אשר יבנה, יהרסו המה, לכן בצע את התקנה ע"י בן גמלא שלא הי' מחכמי ישראל וכחו רב ע"י אשתו בעלת ההון. והצדוקים לא נלחמו כנגדו כי לא ידעו שהוא בא בשליחות שמעון בן שטח. אבל הוא הי' רק כלי שני:

והם דברים בטלים בלי שום מקור וראי' וס"ס ק' למה בבבלי הפליגו כל כך את מעלתו שאלמלא הוא נשתכחה תורה, אבל אין כאן כל סתירה, דמפורש אמרו בב"ב שם שהיו תקנות שונות ובתחלה מי שאין לו אב לא הי' למד תורה התקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים ועדיין מי שאין לו אב לא הי' עולה ולמד התקינו שיהיו מושיבים בכל פלך ומי שהי' רבו כועס עליו מבעיט בו ויוצא עד שבא יב"ג ותיקן וכו', וא"כ שפיר י"ל שתקנה ראשונה היתה של שמעון בן שטח וזו היא שבירושלמי, אבל התקנה העקרית והמוחלטת היא של בן גמלא:

וגם עיקר ראי' הב"ח מבן גמלא תמוה, דשאני כהן גדול שאין די שיהי' חכם בקי בעבודה ואדם כשר אלא שהוא צריך להיות היותר גדול והמובחר כמ"ש ביומא יח. הגדול מאחיו בחכמה לכן אע"פ שיהושע הי' חכם וכשר מ"מ לא הי' ראוי לכהונה גדולה כיון שהיו גדולים ממנו וכ"כ תוס' ב"ב כא. ד"ה זכור ותוס' ישנים יומא יח. וריטב"א. אבל ברב שאין צריך להיות היותר מובחר י"ל שאם הוא בקי בהוראה אע"פ שנתן כסף לית לן בה:

וכל זה אי הטעם לאיסור משום אלהי זהב. אבל יש עוד טעם שאסור לקחת כסף מרב למנותו משום לא תקח שוחד כמ"ש האברבנאל שופטים דזה אזהרה לממנים כי יבאו עי"ז למנות מי שאינו ראוי וכן כ' חתם סופר חו"מ ק"ס עוד טעם לאיסור משום שוחד והממנים כדיינים וכמ"ש רמ"א חו"מ ס"ס ל"ז טובי הקהל הרי הם כדיינים ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה. ולטעם האברבנאל אפי' למדן אסור ליתן ממון לקהל שס"ס מפני הנגיעה יבאו למנות מי שאינו חכם ולטעם ח"ס י"ל דנתינה גלוי' לצבור שרי ורק אם משחדים אותם בסתר אסור ויש רמאות בדבר שהאחרים סוברים שהם מגידים דעתם לש"ש ובאמת הם נוגעים ומשוחדים, ולכל הטעמים אין איסור לתת דמי סרסרות אפי' למי שהוא מאותה העיר:

וכל זה מעיקר הדין אבל פשיטא דיש כח לתקן בתורת תקנה דבר הגון זה ומצינו כח תקנה של רוב על המיעוט בשופטים ביבש גלעד וכמ"ש רמב"ן סוף בחקותי ומצינו אנשי יבש גלעד שעברו על שבועת הקהל ולא באו אל המצפה וכ' והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב ואין הסברא נותנת שעשו כל העדה רעה כזאת להמית אנשים רבים מישראל שאינם חייבים מיתה ועיי"ש שסנהדרין יש להם כח לתקן כן. וברמב"ם פ"ב מממרים ה"ו הרי שגזרו ב"ד גזרה ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל ה"ז בטלה ומבואר דאם פשטה ברוב המיעוט נגרר וברש"י ע"ז לו. ד"ה מאי דדרי' לא קביל מיני' לאו גזרה היא אבל אם הרוב מקבלים אין רשות למיעוט להתנגד ובריב"ש סי' רע"א כ' דגם הנשיא היותר גדול אין לו כח לתקן ולגזור רק בהסכמת רוב הסנהדרין כמ"ש באותה שעה גזרו ולא אמר באותה שעה גזר וכן שמן דניאל גזר היינו הוא ובית דינו וכן תקנות שתיקן ריב"ז עם הסנהדרין תיקנם אלא שנקראו על שמו כמ"ש בר"ה לא: גבי כרם רבעי כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו מאן חבריך ריב"ז וביש"ש חולין פ"א ס"ס ל"ו שגזרו חכמי רוסיא בקבוץ רוב עם שלא לשתות סתם יינם של ישראל כ"א שיש לו עדים על כשרותו הגזרה מהני ועי' בנו"ב תנינא יו"ד סי' קמ"ו חרם אם הי' ברוב ישראל חל על מיעוט שאיננו שם ועי' באר הגולה יו"ד ס"ס של"ד כמה תקנות ר' גרשון וע"כ שרוב רבני המדינה הי' להם כח לתקן:

אבל התקנה הזאת שרב לא יתמנה בכסף שנתקנה ראשונה בשנת שמ"ז ביריד גראמניץ בלובלין לא פשטה בישראל כמ"ש המהרש"א סנהדרין ז: וכבר באו רבותינו כמה פעמים בגזרה ובעונשין חמורות חרמות וממון בדבר הזה שלא יתמנה שום רב ומורה בכסף וזהב הן ליתן ליחידים הן לרבים אבל אין איש שם על לב וכן בווי העמודים עמוד הדין ספכ"א כתב כי תקנתם קלקלתם וקצת לא מקבלים מוסר ותוי"ט כותב וכאשר בעז"ה נתעוררתי אז כאיש אשר יעיר משנתו לחדש את כל אשר התעוררו קמאי דקמאי כל גאוני ארץ שלא לקנות הרבנות משר העיר וכו' ע"כ עשו חרמות ושמתות ונדויים וכו' חכמי הדור ההוא על הדבר הזה אכן כמו פרץ על פרץ פרצו רבים בחרמות עד שהי' בעיני ע"ה כשחוק והתול וכו' מפני זה גרמתי לי אויבי שקר לשוא ותוהו עד שעשו לי שטנה רבה ועם כל זאת לא נסגתי אחור וכו' עיי"ש:

ואם כן אם בימים הראשונים הטובים. בזמן האריות האלה, לא עמדו המנהיגים בנסיון וכח הכסף העבירם על תקנת חכמים, אנן מה נענה בתריי' בימים האלה אשר לא אכשר דרא, ואף כי בודאי מה טוב ויפה להחזיק תקנת שרי קודש רבותינו ומאורינו ז"ל, ואין ספק כי צדיקים ילכו בה וישרי לב יזהרו ולא יתרפסו ברצי כסף לא בגלוי ולא בסתר. אבל אין ספק כי ימצאו רבים אשר ילכו סחור סחור ואין אפטרופוס לשוחד והי' במחשך מעשיהם מה שלא ניתן לדרישה וחקירה, וממילא יהיו עבדים על סוסים ואבדי"ם, והצדיק יהי' נעזב ואובד בעניו וע"ז ידוו הדווים:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה