חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אורח חיים · סימן א
יום ג' ר"ח סיון תר״ס מאקאאווי.
לכבוד ידידי האברך הרב הגדול מופלא בבקיאותו בש"ס מ' אליעזר אלימלך ווישגיק יחי' בצ'יזעווי.
קבלתי את המטוה לציצית ששלח לי מר לדוגמא הנעשה ע"י מכונה. ולא אכריע אם מה שאדם פוטר מים הוי מכח ראשון ומהני הגלגול כי כבר דשו בו רבים והדעות שונות והדברים עתיקים, אך כ"ת כותב כי המכונה עושה רק פעולת נפוץ ולא את הטוי', ואני סומך עליו ולא אשפוט למראה עיני כי אינני בקי בזה:
והנה אם כן הוא, אף דמהר"ם והדרישה ומהר"ל מפראג מחמירים בניפוץ דבעי' לשמה, מ"מ הא הב"י השמיטו בש"ע, ורמ"א סי י"א סעיף א' כתב דהמנהג להקל:
ומ"ש כ"ת דבסוכה ט. דס"ל לשמואל דאף מן הסיסין פסולה דבעי' טוי' לשמה, ומדלא הזכיר רבותא יותר גדולה דאף אם נטוה לשמה, אם אינו מנופץ לשמה פסול ש"מ דלא בעי' נפוץ לשמה, וגם כיון דרב ס"ל דדי אם תלה לשמה אף דשמואל פליג ובעי גם טוי' מ"מ אין סברא לעשות פלוגתא רחוקה כל כך בינו לרב לומר דשמואל מצריך גם נפוץ לשמה:
אי משום הא לא אריא, כי פשוט דמחלוקת רב ושמואל היא, דרב ס"ל דהא דכ' תעשה לך לשם חובה קאי רק על התלוי' בבגד שהיא גמר מלאכת המצוה ושמואל ס"ל דכל המלאכות נכללות בתיבת תעשה לך, והא דפריט טוי' דוקא הוא כמ"ש הגר"א סי' י"א לאפוקי מדרב דאמר מן הסיסים כשרה דלא בעי טוי' לשמה אבל ה"ה ניפוץ. אך קשה לפ"ז נימא דגם הגזיזה צריכה לשמה וצ"ל דרק מראשית מלאכת תלוש בעי לשמה ולא במחובר. וק' לפמ"ש פנים יפות ויקהל דהפי' כל אשה חכמת לב בידי' טוו שנתכוונו וטוו לשמה, והלא התם היתה הטווי' במחובר כמ"ש בשבת עד: טוו בעזים:
ודרך אגב אעיר על הפנים יפות דס"ל דנשים עשו מצוה בטוי' זו, אף דשיטת ר"ת בתו' גיטין מה: ד"ה כל דאשה פסולה לטוית ציצית כמ"ש רא"ש שם סי' מ"ו דמקשה עליו מב"ב עד: דאשת רחב"ד היתה טווה תכלת, וכ"כ פמ"ג או"ח י"ד מ״ז א' וקרבן נתנאל ונתיב חיים, מ"מ במשכן היו חייבות במלאכה כמ"ש רמב"ם פ"א מבית הבחירה הי"ב אף שהיא מצוה שהזמן גרמא שלא היו בונים בלילה, היינו משום שעיקר כוונת הבנין כדי שיקרבו בו קרבנות כמ"ש רמב"ם ריש פ"א שם וכמ"ש בדברי הימים ב' (ב. ג.) ושם ח' (יב) לבית זבח, ונשים חייבות בקרבנות יולדת זבה ועוד, ועי' רמב"ם פ"ג מקרבנות ה"ב נשים מביאות כל הקרבנות ולכן חייבות בבנין, ועי' ת' רעק"א סי' ט' ד"ה גם דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון שלא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות צבור וכן משמע בבשמים ראש סי' פ"ט, ועי' בבאר יצחק או"ח כ' שחולק עליו:
ומ"ש כ"ת דרב אזיל לשיטתו במנחות לט: דגדילים למנינא עשה גדיל ופותלהו מתוכו וכ' רש"י בפי' שני שגם הפתיל יהי' תלוי וע"כ קרא דגדילים תעשה לך לשם חובך קאי אתליית הציצית לשמה:
זה טעות דהלא ס"ס פשיטא דגם שמואל בעי תליי' לשמה ומי יחלוק על פשוטו של מקרא דגדילים תעשה דהפי' תליית הציצית בבגד. ובזה יפלא מ"ש ב"י בסי' י"א וסי' י"ד בשיטת רמב"ם דרק טוי' בעי ולא תליי' לשמה, הלא ודאי דפשטא דקרא דגדילים קאי על שעה שנעשו גדילים דהיינו התליי' ועל זה נאמר לשם חובך, וע"כ שרמב"ם ס"ל דהתליי' בעי לשמה אלא דאחר שנטווה לשמה אז א"צ לפרש עוד לשמה בשעת תליי' משום דסתמא לשמה קאי:
ונראה לי דשם בסוכה דמקשה וב"ה לית להו דר' יהודה אמר רב וכו', ואף דמביא גם דברי שמואל בטוי', מ"מ מבואר מפשטות לשון הגמ' דמבלטת דמקשה רק מר' יהודה אמר רב, וקשה דאדרבה הא שמואל מוסיף יותר דגם הטוי' בעי לשמה. אך נ' דאי נימא ציצית חובת טלית היא לא קשה מידי, די"ל דוקא בציצית דבשעה שתולה הציצית בבגד אז נגמרה קיום המצוה שפיר בעי' תליי' לשמה וגם הטוי' בעי' לשמה משום דהיא הכנה האחרונה לגוף המצוה, משא"כ בסוכה דאין העשי' מצוה רק הישיבה אין העשי' צריכה לשמה ולכן לא מקשה משמואל משום דס"ל מנחות מא. כלי קופסא חייבים בציצית שפיר בעי לשמה אלא מקשה וב"ה לית להו דר' יהודה אמר רב דבמנחות מב: דעת ר' נחמן דרב ס"ל ציצית חובת גברא וכ"כ הרי"ף בה' ציצית דהלכתא כרב דאמר חובת גברא וגם ר' יהודה ס"ל חובת גברא כמ"ש במלא הרועים, ומ"מ ס"ל לרב דבעי' תליי' לשמה אף שאינה עיקר המצוה רק משום דהוי הכנה למצוה, ומש"ה לא בעי' טוי' לשמה משום דהוי הכנה להכנה וכטוי לאריג וכליבני חדתי במגילה כו: דשרי ושפיר דמי סוכה לציצית:
ואין להקשות על מה שכתבתי דעשיית הסוכה אינה מצוה מרש"י מכות ח. ד"ה השתא שכ' דעשיית סוכה הוי מצוה, ז"א דהא בסוכה ח: איתא דסוכת נכרים כשרה, ומ"ש באו"ח תרל"ו ס"א דסוכה ישנה כשרה ובלבד שיחדש בה דבר היינו רק למצוה מן המובחר כמ"ש מג"א שם סקאאו וא"כ הא דרבא השיב לההוא מדרבנן כיון דאם מצא חטוב לאו מצוה ה"ה בעשיית הסוכה כיון דאם מצא סוכה עשוי' לאו מצוה היא, אלא כוונת רש"י כמ"ש למעלה, דעשיית סוכה הוי עכ"פ הכנה לגוף המצוה, וחטיבת העצים הוי הכנה להכנה:
והנה נפוץ, דהוא הסרת הפסולת מן הצמר, אף דבב"ק צג: הא דנפצי' נפוצי הא דסרקי' סרוקי, מוכח דנפוץ הוי ביד ולא בכלי וכ"כ רש"י שבת נ: מפספס מנפץ אבל לא סורק במסרק, מ"מ ברש"י סוכה יב: ד"ה שמא דייק כ' דגם במסרק מיקרי נפוץ וכן ברע"ב שבת פ"ז מ"ב ד"ה והמנפצו כ' חובטו בשבט או סורקו במסרק והוא בכלל שוע כמ"ש רש"י יבמות ה: ונדה סא: ד"ה שוע ופי' הרמב"ם כלאים פ"ט מ"ח שוע הוא הטרוף שהוא ממחק פני הבגד (צ"ל הצמר). ורע"ב שם וב"ח ודרישה כאן:
ומ"ש דרישה בשם מהר"ל מפראג דכיון דנפוץ היא שוע בעי לשמה משום דדרשי' סמוכים משעטנז וכסברא זו כ' ב"ח על שזירה לשמה, תמוה לדרוש מעצמנו דסמיכות זו גם להכי אתא, וידוע מחלוקת רש"י ותו' סוכה לא. דרש"י ס"ל דכל י"ג מדות לא נתנו לדרוש מעצמם ותו' חולקים דרק ג"ש אין אדם דן אלא אם כן קבלה מרבו אבל כל המדות דן, ומל"מ פ"ב מק"פ הי"ג דעתו דרק לר' יהודה כ' רש"י כן אבל לרבנן למדים, אך מלא הרועים ראש חלק ב' כ' דכנה"ג חולק ע"ז והביא רש"י חולין כ: ד"ה אדרבה דכל י"ג מדות נתקבלו מסיני, וגם הא כ' יבין שמועה כלל קי"ז דר' יהודה בברכות כא: ס"ל אף דדרשי' סמוכים ה"מ היכא דלא אצטריך הסמיכות לדרשה אחרת אבל אם צריכה לדרשה אחרינא לא מפקי' דינא מהנהו סמוכים, וא"כ הכא דהסמיכות אתא להיתר כלאים מנלן לדרוש על נפוץ לשמה, וגם כל זה הי' שייך לבעלי הגמ' לדרוש, אבל אחר חתימת התלמוד פשיטא דאין כח לדרוש דרשות כמ"ש יד מלאכי סי' קמ"ד:
ב) ומענין לענין אכתוב לכ"ת קו' במנחות לט. דאמר רבה קשר עליון דאורייתא דאי דרבנן פשיטא תוכף תכיפה אחת אינו חבור, הא אמרי' בסוכה ז. מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת א"כ י"ל אף דבכלאים דעלמא אינו חבור הכא מדמהני החבור לציצית מקרי יחדו גם לענין שעטנז, ובס' זו מיושב קו' תוס' נדה ס"א: ד"ה שוע על רש"י דכלאים בציצית היכא משכחת וי"ל משום מגו ואף דבעלמא בעי שוע טווי ונוז יחד הכא הוי חבור גם לכלאים:
וכמו כן מצינו בחגיגה כה: מדמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה ואקנקנים וזה עצמו מה שכתוב בחולין לה: טומאה בחבורין מגו דמהימן אקודש וכו' וכן בהוריות ו. מגו דמכפרה אחיים מכפרה נמי אמתים וכן בחולין סט. מגו דהוי מחיצה לגבי קדשים וכו' ובכורות ב: מגו דקנסי' לי' אבהמה קנסי' ליה אעובר. וזה דעת הג"ה מרדכי חולין פ"א בשיטת ר' אלי' דתפילין צריך לקשור בכל יום והקשה עליו ר"ת בתוס' שם ט. ד"ה ואידך מערובין צז. דאסור לקשור קשר של תפילין בשבת דהוי קשר של קיימא ואם צריך לקשור ולהתיר בכל יום אינו קשר של קיום ותי' הג"ה מרדכי דאע"ג שאינו קשר של קיימא רחמנא קרי' קשר והיינו מסברא זו של מגו דהוי קשר לתפילין הוי קשר לשבת וכה הוא ענין אחשבי' וכמ"ש שער המלך פ"ח מהמ"א ה"ו וכן בצל"ח ברכות מט: תוס' ד"ה אי בעי כיון דכזית זה חובה משום יו"ט לא חשוב עראי דחובתו עשאתו קבע, ואין לתרץ דרבה לית לי' הך סברא דמגו, דהא הרא"ש בסוכה ז. במגו דהוי דופן לסוכה גורס רבה. וכן בערובין עג. רבה אמר הב"ע כגון דאיכא דיורין בהדיי' דמגו דהני אסרי הני נמי אסרי:
וכן שיטת רבא צריכה בירור וביאור דבסוכה הנ"ל אית לי' מגו וכן בשבת קכג. אמר רבא מדלענין טומאה לאו מנא לענין שבת נמי לאו מנא וכן בערובין כד: מגו דמהני לחי למתא מהני נמי לרחבה ובפסחים מו. בפסח דאיסורו חשוב מצטרף וכן חגיגה כב. בכלי טמא מגו דסלקא טבילה לגופי' דמנא סלקא נמי לכלים דאית בי' וב"מ ח. אמר רבא מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש ושם לט:
מגו דמוקים אפטרופא לדנקא וכו' וסנהדרין כד. מר סבר אמרי' מגו ולמה בשבת צא. בעי רבא מר"נ זרק כזית אוכלים אי מדמצטרף לענין טומאה מחייב נמי לענין שבת או לא. הרי דמסופק אי אמרי' מגו ובגיטין ח: אית לאביי מגו ואמר מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ורבא חולק ולית לי' מגו וכן במכות ג. סד"א כיון דלחברי' ל"מ מחייב איהו נמי לא מחייב קמ"ל ולא אמר מגו וצ"ע: