אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן סה

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן סה

אבן העזר

על דבר המעוגן ר' שמחה מסטובניץ אשר פנה אלו עם מכתב הרב הג' אב"ד משם שי' להזדקק לו להתירו לישא אשה על אשתו בלומא אשר זה שלש שנים נטרפה דעתה וכפי הגב"ע ע"י הב"ד היא רצה בחוצות ונערים רודפים אחרי' ומשברת כלים, והיתה בסאניטריום בוויען ואח"כ בבית החולים בקראקא חצי שנה, והרופאים הוציאוה ונתנו תעודה לבעלה שאין לה תרופה. והאיש רך וצעיר ולא קיים פו"ר, בעניני כסף הוא מקיים כל החיובים כדת. ולאשר הדין פשוט, אכתוב בקצרה:

א) הנה טעם חרם ר' גרשון שלא לישא שתי נשים הוא משום קטטה כמ"ש הג"ה מרדכי כתובות סי' רצ"א מתשו' ר' אביגדור כהן וכ"כ תשו' ר"ן סי' מ"ח, ובמהרי"ק סוף שורש ק"א בשם תשו' הרשב"א שר"ג גזר לגדור בפני הפריצים וההוללים המעוללים בנשותיהם שלא כראוי ומש"ה בנשתטית ל"ש חר"ג כמ"ש ד"מ אה"ע סי' א' אות י' וכ"כ ב"א סי' קי"ט ושכן הסכימו גדולי פרנקפורט ור' שכנא וכ' בשו"ת הב"ח סי' צ"ג דגם מהרש"ל החולק בתשובתו, אינו אוסר אלא לגרשה בע"כ בעת חלומתה אם היא עתים חלים עתים שוטה אבל מודה דנשתטית יכול לישא אשה אחרת עלי', ועי' רמ"א סי' א' סעיף י' דאפי' לאותה דעה דר"ג גזר אף במקום מצוה מ"מ נשתטית עדיף והטעם משום דר"ג לא החמיר רק אם יכול לגרשה אבל נשתטית אינה בת גרושין או י"ל כמ"ש דברי ריבות רצ"ד ות' רח"ש ל"ג דבנשתטית אין איסור שתי נשים דלא מקרי אשה כלל דהוי אינה ראוי' לו. ואע"ג דבמתני' נדה יג: החרשת והשוטה וכו' פקחות מתקנות אותן וראוי' לאישות מ"מ אינה אשה כמ"ש רמב"ם פ"י מגרושין הכ"ג שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים:

ב) ופשיטא דאשה זו שבשגעון מתנהגת שוברת כלים וסובבת תמיד בחוצות הוי נשתטית אף שאין בה סימני שוטה שבחגיגה ג: כמ"ש רמב"ם פ"ט מעדות ה"ט השוטה פסול לעדות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד וכו', והברייתא שבחגיגה לא מיירי במשוגע דזה פשיטא וא"צ לשאול עליו איזה שוטה אלא חידשה דאפי' אם מתנהג כבר דעת בכל ענינים אלא שבדבר פרטי זה נטרפה דעתו ג"כ הוי שוטה ועי' בספרי חלק א' ריש סימן כ"ג, וגם הכא בנדון זה א"צ סי' שוטה שבחגיגה אלא כל שא"א לבעל לדור עמה כדרך העולם וא"י לנהוג עניני הבית מותר לישא אחרת כמ"ש הפוסקים, עי' בית שלמה אה"ע צ"ה ופתחי תשובה א' סקט"ז שה"ה בכל עניני שטות ותלוי בראות עיני ב"ד וספרי ח"ב סי' פ' אות י"ד וט"ו:

ג) ואין לחוש להתיר לו, שמא תתרפא משגעונה ועי' גיטין ע: שוטה לא סמי' בידן וכי ס"ד שיבטל זה מפו"ר משום ספק זה וכ"כ צמח צדק לובאוויץ סי' א' ב' דא"צ בירור ע"ז שמחלתה אין לה רפואה לעולם עיי"ש, והא מוכח כן מדהצריכו להשליש לה גט לכשתשתפה, הרי דהתירו לו לישא אף דאפשר לה להתרפא, וגם הלא הכא יש תעודת רופאי בית החולים שבקראקא שאין לה רפואה ועי' בתשו' הגאון בעל הרי בשמים שבס' באר משה דף קיא אות א. דבכה"ג כשהיא בבית המשוגעים א"צ היתר ממאה רבנים דהא דהצריכו בנשתטית מ"ר הוא מפני החשש שבעלילה כל דהוא שיראה הבעל מאשתו איזה דבר שטות יאמר שהיא שוטה וישא אחרת ולכן הצריכו להציע הענין לפני מאה רבנים למען יבחנו אם היא בכלל שוטה אבל כשהיא יושבת בבית המשוגעים והרופאים מחליטים שהיא משוגעת אמרי' דעל כיו"ב לא החרים ר"ג מעיקרא, אלא שהמנהג להחמיר להצריך מאה רבנים:

ואמנם יש לפקפק על נאמנות הרופאים, דאף דערכאות של עכו"ם נאמנים כמ"ש גיטין י: כל השטרות העולים בערכאות של כותים כשרים והא דאיתא שם כח:

שמע מקומנטריסין איש פלוני מת אל ישיאו את אשתו, היינו כדמשני בגמ' דבמילתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי שיקרייהו כדי להטיל אימה כמ"ש רמב"ם פי"ג מגירושין הי"ג וחלקת מחוקק סי' י"ז סקכ"ח מפסקי מהרי"א, (וראיתי בתשו' חיים של שלום ח"ב סי' י"ט בשם בית אפרים דחזקה ערכאות לא מרעי נפשייהו לא מהני רק לענין ממון דוקא אבל לא באיסורים ומביא ראי' מקומנטריסין דאף דערכאות הם ומ"מ לא מהימנו שלא במסל"ת והשואל דוחה ראייתו וכתב דערכאות שנתמנו על כך נאמנים וקומנטריסין שאני שהם ממונים רק להרוג ולאבד ולא על עניני עדות, ונפלאתי דבקומטריסין שאני דכוונתם להטיל אימה, ומ"ש דערכאות אין נאמנים לאיסור, עי' יו"ד קס"ה בהג"ה לענין אי' ריבית דרבנן היכא שעשו מטבע חדשה וא"י אם הוסיפו או פחתו חומש סמכי' על הערכאות) ומ"מ הכא י"ל דאין לסמוך על תעודת רופאים דלא שייך לא מרעי נפשייהו כי לא הוי עבידא לגלויי שיכולים להתנצל שאח"כ נשתנה מצב המחלה ע"י איזה סבה. ובכלל הרפואה תלוי' בשקול הדעת. ומעשים בכל יום שטובי הרופאים מחולקים בדעותיהם, ועי' שבות יעקב ח"א סי' ס"ה וס"ו וח"ב סי' ע"ו די"ל רופא טועה ואומר בדדמי, ואפי' שני עכו"ם מסכימים ומכוונים לדבר אחד חוששים ששניהם אומרים בדדמי וכמ"ש ביבמות קטו. מאה נשי כע"א דמיין וכמ"ש בב"ש אה"ע י"ז ס"ק קנ"ג:

אך נראה דכמו דבמקום פקוח נפש רופא גוי נאמן משום דא"צ לנאמנות ברורה ואפי' ספק סכ"נ דוחה את האיסור וכמ"ש או"ח תרי"ח ס"א ורמ"א או"ח שכ"ח סעיף י' ה"ה הכא כיון דספק חרם ר"ג לקולא כמ"ש ב"ש סי' א' סקכ"א יכולים לסמוך על תעודת רופא גוי, וגם כיון דהכא רגלים לדבר שהרופא אומר אמת כיון שזה ימים רבים שהוציאוה מבית החולים והיא עודנה בטירופה, מפורש ביו"ד קפ"ז ס"ח דאם תראה האשה שפסק דם וסתה ע"י הרפואות וניכר שהועילו יש לסמוך על רופא גוי והיינו מטעם שיש רגלים לדבר:

ד) ולענין חיוב מזונות, בימי הגמרא לרמב"ם פ"י מגרושין הכ"ג בנשתטית פטור אלא שמאכילה משלה אבל קיי"ל באה"ע סי' ע' ס"ד כרמ"ה ורשב"א דחייב וחלקת מחוקק קי"ט סק"ט כתב דגם לרמב"ם רק בזמן הגמ' שמגרש בע"כ ומצדו מוכן לגרש אלא שחכמים אסרו לגרש שוטה א"כ פטור מכל חיובי ממון אבל לדידן שאין מגרשים בע"כ גם בנשתטית חייב בכל החיובים דנסתפחה שדהו, ומ"מ ודאי דא"צ להשליש דמי המזונות דלא מצינו דהעדיפו כחה של נשתטית יותר מכל הנשים שהבעל חייב במזונותיהם והטעם י"ל דמזונות אין להם קצבה ואין ידוע כמה להשליש, וכמו בזמן הגמ' דאסור לישא אשה על אשתו רק אם יכול למיקם בספוקייהו כמ"ש יבמות סה. ומ"מ א"צ להשליש וכמ"ש ריב"ש סי' צ"א:

ונראה דאפי' אם אינו בטוח על המזונות מ"מ מותר לישא אחרת בנשתטית ועדיף מהא דיבמות הנ"ל, דשאני התם דעכ"פ יש לו אשה, אבל הכא דאין לו עתה אשה כלל, דנשתטית לא מקרי אשה כמ"ש לעיל, אף דחייב במזונות הנשתטית מ"מ לא מצינו דמי שיש עליו בעלי חובות אסור לישא אשה שמא ע"י פרנסת אשתו לא יוכל לשלם את החוב:

ה) והנה בנשתטית רמ"א סי' א' סעיף י' מתיר ואינו מזכיר דצריך מאה רבנים, ועי' בס' אבי עזר בסוף משניות תפארת ישראל נשים סי' א' דתמה למה צריך מאה רבנים, וב"ח ס"ס א' כתב באמת דמדינא א"צ ק"ר אלא כדי שלא יהי' קל בעיני הדורות לישא אשה על אשתו החמירו וכ"כ צמח צדק לובאוויץ סי' א' כי מדינא א"צ. ועי' תשו' מים חיים סי' ל"ח דבכלבו לא נזכר רק אנשים והכוונה חשובים כמ"ש רש"י דברים א' י"ג בשם הספרי ותיקים כסופים וכ"כ חוס אה"ע חלק א' סי' ד' דבמהר"ם ר"ב וכלבו כתבו רק אנשים אלא שב"ח מצריך רבנים ועי' בית שלמה אה"ע צ"ה שאין נכון מה שנוהגים שמקבלים חתימות בע"ב לומדי חומש, ועל הרב לברור איזה אנשים ראוים לכך וכמ"ש נו"ב תנינא אה"ע ס"ס ק"ב דכל רב בעירו יורה הדרך מי ראוי להצטרף:

ו) ואודות שצריך מאה רבנים משלש ארצות כ' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ד' דאף אם הם תחת ממשלה אחת מהני, ואינני יודע מה ספק בדבר הא מתני' כתובות קי. שלש ארצות יהודה ועבר הירדן וגליל אף שהיו תחת מלך יהודה אחד ואח"כ תחת ממשלת רומי. ובכלבו הלא כתב שלש ארצות. ועי' שם ארי' סי' צ"ב דקורלנד רוסיא ובעסראביא מהני ובודאי אם יחתמו מפולין גאליציא וואלין הוי ג' ארצות:

ובענין זה אביא מה שתמה עלי ידידי המנוח הרה"ג ר' שאלתיאל ז"ל דומ"צ מסטאשוב מה שכתבתי בספרי חלק ב' סי' ע"ח דף ק"ו דבחר"ג אף אם נאמר דכיון שנתקבל אצלנו הוי כנדר שיש בו עשה ול"ת מ"מ ע"פ שכ' תו' יבמות ה. ד"ה ואכתי דעשה דוחה לאו ועשה שאינו שוה בכל ה"נ הוי חר"ג אינו שוה בכל כיון שלא נתפשט בכל המדינות ולכן עשה דפו"ר דוחה אותו. והקשה כיון דהוי כנדר ונדר הא הוי שוה בכל כיון דכל אדם יכול לנדור וה"נ אף שלא נתפשט מ"מ במקום שנוהג חר"ג הוי כנדר והוי שוה בכל, והצדק אתו. אבל כוונתי היתה לפי מ"ש רש"י יבמות ה. ד"ה ת"ל ראשו דנזיר הוי אינו שוה בכל וכן דעת מהרש"ל שם והלא למעלה באותו סי' דף ק"ד ד"ה ובודאי פרשתי כן דברי גמרא מ"ק יד:

רגל עשה דרבים דהוי שוה בכל נגד אבלות דאינה שוה בכל והבאתי דברי רש"י ומהרש"ל ביבמות ואורח מישור נזיר. ועי' כיוצא בזה אבני נזר או"ח סי' שצ"ב אות א' דיו"ט שני הוי אינו שוה בכל דאין מוזהרים עליו רק בני חו"ל ולא בני ארץ ישראל ואח"כ דוחה זה:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה