אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א סוגיא מה - קטן שהגדיל

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

סוגיא מה - קטן שהגדיל

אות ק. סוגיא מד - קנינים

(א) קטן שהגדיל פטור על כל עבירות שעשה בקטנו. בין עבירות שבין אדם למקום בין במה שעבר בין אדם לחברו דמעשה קטן אינו כלום כמ"ש מתני' ב"ק (פז ע"א) חש"ו פגיעתן רעה הן שחבלו באחרים פטורים וסמוך לה תנן דין אשה ועבד שרק עכשיו פטורים ואם אח"כ יהיה להם ממון חייבים מזה מוכח דחש"ו פטורים לעולם כמ"ש ב"י חו"מ סי' תכ"ד ושו"ת מהר"ם מפדוואה סי' נ':

וברמב"ם פ"א מגנבה ה"ח כתב קטן שגנב פטור מכפל ואם אבדו פטור אפי' הגדיל. ולכאורה קשה למה הביא רמב"ם דין זה עוד הפעם בגנבה כיון שכבר הביא פ"ד מחובל ומזיק ה"כ דין מתני' ב"ק דפטור על חבלה ונראה דסד"א דרק אם הזיק בקטנותו פטיר משום דלא נהנה אבל אם לקח ממון חברו ונהנה ממנו חייב כשהגדיל קמ"ל דגם בגנבה פטור אם אין הגנבה בעין דמדכתב סתם אם אבדו נראה אפי' אכל הגנבה ונהנה ממנה פטור. ודבר זה מפורש בגמרא דאין חילוק בין הזיקו ממון בין נהנו לעולם פטורים. עי' ב"ק (קיב ע"א) שפריך על מ"ש הגוזל ומאכיל בניו פטורים לשלם הניח לפניהם ואכלום בין גדולים בין קטנים חייבים קטנים מי מחייבי לא יהא אלא דאזיק אזוקי ולא מחלק דאכילה שאני כיון שנהנו חייבים לשלם אע"כ דאין חילוק וכ"כ שו"ת רשב"א מובא ב"י יו"ד ק"ס דאף שאכלו יתומים קטנים את הרבית פטורים דאכילת קטנים לאו כלום הוא. והא דכתב הרמב"ם פ"ה מטוען הי"א דאם לוה בקטנו חייב לשלם משום שיש לו הנאה אין הטעם דמשום שנהנה מהמעות חייב לשלם אלא כמ"ש כ"מ דמש"ה חייב דטובת הקטן והנאתו היא זו שיתקיימו מעשיו כדי שילווהו אם יצטרך אבל אם אין לו תועלת בזה כגון בגנבה אע"פ שנהנה פטור. ועי' סמ"ע סי' רל"ה סט"ו דאפי' קטן שלא הגיע לעונת הפעוטות חייב אם לוה על מזונות וש"ך סק"ו חולק דאם הוא פחות מעונת הפעוטות אפי' לוה למזונות עטור:

וכל זה אם מה שלקח כבר איננו בעולם אז פטור אבל אם הדבר בעין חייב הקטן להחזירו כמ"ש ב"ק (קיב ע"א) הניח לפניהם ועדיין לא אכלו בין גדולים בין קטנים חייבים וכמ"ש רמב"ם פ"א מגנבה ה"ח אלא ברבית היא מחלוקת. דעת רשב"א מובא ב"י יו"ד ק"ס דאף שאם הלוו יתומים קטנים ברבית ואכלו פטורים מ"מ מה שעודנו קיים מוציאים מהם ככל גנבה וגזלה אבל הריב"ש סי' תס"ה כתב דאפי' מה שקיים אין מוציאין מהם דהא דרבית קצוצה יוצאה בדיינים לא שב"ד יורדין לנכסי מלוה דליכא שיעבוד נכסים אלא מ"ע דוחי אחיך עמך וא"כ ביתמי דלאו בני מיעבד מלוה נינהו אין כופים אותם להחזיר הרבית ועי' מל"מ פ"ד ממלוה הי"ד ד"ה אפטרופוס באריכות מענין זה:

וכל זה אם הזיק הקטן עצמו פטור לשלם אפי' הגדיל אבל שורו שהזיק חייב אפטרופוס לשלם וחוזר ונפרע מן הקטן לכשהגדיל כמ"ש מתני' ב"ק (לט ע"א) שיר של חש"ו שנגח ב"ד מעמידים אפטרופוס ומשוינן ליה מועד לשלם מן העליה אע"פ שק"ו הוא הם עצמם פטורים ממונם שהזיק לא כ"ש אך הטעם מפני תקון העולם שלא ירבה שורם הזיקות וכמ"ש תוס' ורא"ש שם ועי' נ"י שכתב כיון דאפשר לאפטרופוס למיקם בנטירותא דשור מש"ה חייב אבל אם הם עצמם הזיקו פטור האפטרופוס דאי אפשר לו למיקם בנטירותא דידהו ואם יגבה משלהם יכלה ממון יתומים. ועי' הג"ה אשרי ב"ק פ"ח סי' ט' שהביא ראיה מכאן דאם שור של קטן שהזיק חייב הוא עצמו לא כ"ש שחייב כשהגדיל וכן הקשה בש"ג ב"מ פ"ג מה בין היזק עצמם דפטורי. להזיק שורם דחייבים ולק"מ כמ"ש תו' ורא"ש ונ"י לחלק:

וכל זה מן הדין אבל ממדת חסידות חייב לשלם כשהגדיל גם על הזיקות שהזיק בקטנותו כמ"ש ב"ק (צח ע"ב) הוה עובדא וכפיי' רפרם לר' אשי ואגבי בי' כי כשורא לצלמא וכתב רש"י דר' אשי שרף שטר חברו בילדותו ואכפיה רפרם לשלם וכוונת רש"י רק ממדת חסידות כמ"ש ט"ז או"ח שמ"ג סק"ב (ועי' רש"י כתובות (פו ע"א) שפי' פי' אחר ועי' שו"ת מהר"ם מפדוואה סי' צ' וט"ז חו"מ שמ"ט סק"ג שכתבו בכוונת רש"י ששרף בילדותו היינו שהי' עוד רך בשנים אבל כבר היה גדול ובר חיובא וכמו שמצינו רבי שנית לנו בילדותך וראובן אמר על יוסף הילד איננו אע"פ שהיה גדול בן י"ז שנה) וכ"כ ספר חסידים תרצ"ב מובא במג"א ס"ס שמ"ג דכל מה שגנב בילדותו צריך לשלם כשהגדיל ומביא ראיה מיאשי' המלך ששלם כל מה שדן שלא כדין בקטנותו ונראה כוונת ס' חסידים רק ממדת חסידות. וכ"כ תרומת הדשן מובא רמ"א או"ח ס"ס שמ"ג דבכל עברות שעבר בקטנו טוב שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה:

ולכאורה חשבתי להביא ראיה לשיטה זו מיבמות (כב ע"א) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי למה צריך שיהיה כנולד עכשיו היה יכול לומר דמי שעבר בגיותו הוי כקטן שעבר עברה ועתה הגדיל שפטור אע"כ דקטן שעבר צריך כפרה כשהגדיל. אך דברי ס' חסידים לא יסתייעו מזה כי דעתי סי' תרצ"א דאף גר שנתגייר צריך כפרה על מה שעשה בגיותו ומשלם מה שצריך לשלם אף שהוא כקטן שנולד. ועי' סנהדרין (נה ע"ב) דעברת קטנים הוי תקלה ואיסור והא דפטורים מפני דרחמנא חס עליהם:

ובהג"ה אשרי ב"ק פ"ח סי' ט' מא"ז דעתו דקטן חייב כשהגדיל והיא דעת יחיד ולא קיי"ל כן. ועי' תוס' קדושין (י ע"א) ד"ה ומקבל שנסתפקו אם יכול האב לקבל גט לבתו קטנה משנשאת והביאו ראיה מירושלמי פ"ח תרומות ה"א האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך או גירשך ר"א מחייב קרן וחומש ומק' גירשך מי לא ידעה ומשני כמשנה ראשונה ארוסה אוכלת בתרומה ואבי' קיבל את גיטה ר"א אימר אפי' תימא כמשנה אחרונה תיפתר שעשתה שליח לקבלה יהי' לו להביאו בי' ימים ומצא סוס רץ והביאו בה' ימים ולמה לא מוקי בשנשאת כשהיא קטנה ואביה קיבל גיטה וע"כ דכשנשאת א"י לקבל את גיטה וכתב במראה הפנים דמוכח דתוס' ס"ל כהג"ה אשרי דקטן חייב לשלם כשהגדיל דאל"כ מה ראיה מכאן הא מתני' לענין קרן וחומש וא"כ לא מצי לאוקמה כשהיא עכשיו בשעת אכילה קטנה דהרי אין כאן תשלומין כלל אע"כ דאף שעכשיו קטנה ואביה מקבל את גיטה מ"מ חייבת לשלם משתגדל ושפיר היה יכול לאוקמי כן אי לאו דאין רשות לאביה לקבל את גיטה משנשאת עכ"ד. ולא נראה לומר כן דתוס' ס"ל דלא כהלכתא. ופשוט מיירי שאכלה כשהיא גדולה ואביה קיבל גיטה בקטנותה ולא ידעה עד שנעשית גדולה וכמ"ש מהרי"ט בחידושיו שם וכמו שמביא מראה"פ שהקשה לו כן הנו"ב ומה שהשיב לו שדוחק לאוקמי כן עי' מהרי"ט שם פי' מספיק ע"ז:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה