חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
סוגיא מב - פסח שני
(א) תוס' פסחים (צה ע"ב) ד"ה פסח הקשו למה צריך ללמוד מששת ימים דפסח שני אינו טעון לינה הא לא מרבינין מככל חוקת הפסח מצוה שאינו על גופו ונ"ל די"ל דמה שנוהג בכל הקרבנות נוהג גם בפסח שני ותו' שם ד"ה טעון כתבו דכל קרבנות טעינים לינה ועיי"ש שהקשו דהכא ממעט פסת קטן מלינה מי גרע ממביא קרבנו בימות החול דטעון לינה יום אחד וא"כ מה הקשו לעיל דהוי מצוה שאינו על גופו. זה שייך במצות הנוהגות רק בפסח יש חילוק בין מצוה שעל גופו לאינו על גופו אבל מה שנוהג בכל קרבנות למה יגרע הכא ושפיר אצטריך למוד הנ"ל:
ועיי"ש שתוס' תרצו כיון דתשלומים דראשון היא לא בעי לינה. ועפי"ז נראה דרמב"ם דפוסק כרבי לעיל (צג ע"א) דפסח שני רגל בפני עצמו הוא השמיט חילוק לינה ונראה דעתו דגם פסח שני טעון לינה:
(ב) בפסחים (צה ע"ב) פסח שני אינו טעון הלל באכילתו משום קרא ליל התקדש חג דוקא ליל המקודש לחג טעין הלל. קשה למה לי קרא הא מצוה שאינו על גופו א"צ בפסח שני והלל הוי מצוה שלא על גופו. וגם למה טעון הלל בעשייתי משום דקרא ממעט רק לילה ולא יום ס"ס הא הוי מצוה שאינה על גופי:
(ג) בכ"מ פ"ה מקרבן פסח ה"ב מביא בשם ה"ר אברהם בן הרמב"ם דמש"ה פוסק רמב"ם כרבי דפסח שני רגל בפני עצמו אע"פ דר' נתן ור' חנינא בן עקביא חולקים עליו. משום דר' נתן סבר שני תשלומין דראשון ור"ח בן עקביא ס"ל תקנתא דראשון הלכך הלכה כרבי לגבי כל חד מינייהו משום דהם חולקים עליו משני טעמים ולא אמרי' דאין הלכה כרבי מחבריו דזה הוי מחברי והנה מה שכתב דרוב משני טעמים לא הוי רוב הדברים עתיקים עי' רמ"א חו"מ כ"ה ס"ב בשם מהרי"ק וש"ך שם. אך הכא אין דבריו מובנים אצלי דרק אם הזיד בראשון יש נפ"מ אי שני תקנתא או תשלומים דאי תשלומים חייב ואי תקנתא פטור אבל רמב"ם פוסק כרבי בשגג בראשון והזיד בשני דחייב ובזה שפיר ר' נתן ורבי חנינא בן עקביא טעמם שוה לפטור דשני אינו רגל בפני עצמו. ומה נפקא מינה אי תקנתא היא או תשלומים. ועי' מהרי"ק סוף שורש נ"ב כתב להיפוך בענין זה ממש דאף דחולקים מב' טעמים מ"מ הוי ב' דעות ומקרי מחבריו:
(ד) במשנה למלך פרק ו' מכלי המקדש הט"ו נתפלא שלא מצא בש"ס איסור תענית והספד בערב פסח והקשה מפסחים (קח ע"א) רב ששת הוי יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא ועי' תו' שם שהיה מקבל עליו תענית ממש. ונפלאתי מאד על רבינו ז"ל הלא דבר זה מפורש בחולין (קכט ע"ב) כתוב במגלת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן. ושם הכוונה ע"כ על ערב פסח. דפסח קטן הוא י"ד אייר יום עשיית הפסח כמפורש במגלת תענית וא"כ הא דפסחא רבה קאי גם כן על ערב פסח ארבעה עשר ניסן. והיינו דאיסור הספד מפני יום טוב של הקרבת קרבן כמ"ש תוס' פסחים (נ ע"א) בשם הירושלמי. ומה שהקשה מר' ששת. י"ל כמ"ש ר"ן פרק ב' דתענית (יז ע"ב) בשם הראב"ד דמשים הכי מתענים בשלשה עשר אדר אף דיום נקנור הוא משים דלא דמי לשאר תעניות דזכרון הוא לנס שנעשה בו והכא נמי יש לומר דהתענית של ע"פ אינו משום צער ואבלות אלא לצורך הפסח כרי שיאכל מצה לתיאבון שרי: