אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א מא - פרנסים ושבעה טובי העיר

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

מא - פרנסים ושבעה טובי העיר

אות פ. סוגיא מ - פרהסיא

(רשימה קטנה בענין זה)

(א) במגילה רפ"ד מצינו כח שבעה טובי העיר לענין איסור הפקעת דבר מקדושתו דאף דבני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת וכו' ואין מורידין דמים מקדושתן ה"מ אלא שלא מכרו זט"ה אבל אם מכרו זט"ה במעמד אנשי העיר אפי' למשתי בי' שיכרא שפיר דמי. אך זה שהכח ביד זט"ה לחייב ממון את הקהל מקור הדין הוא בב"ב (ח ע"ב) רשאים בני העיר להסיע על קיצתן לקנוס את העובר על קיצת דבריהם ועי"ש במרדכי סי' ת"פ תפ"א ותפ"ב מחלוקת ר"ת וראבי"ה. דעת ר"ת אפי' זט"ה עם רוב העיר אין להם כח לתקן תקנה חדשה במידי דרווחא להאי ופסידא להאי וכל זכותם רק לחזק את אשר קבלו הקהל על עצמם מתחלה ברצונם. וראבי"ה חולק דיש הם כח לחייב בממון. ורמ"א חו"מ סי' ב' כתב דהמנהג כראבי"ה דכל מה שעשו עשוי:

ומ"מ אע"פ שרמ"א הכריע כראבי"ה. עי' ישועות ישראל שם דבזה"ז צריך להתיישב הרבה על כח זט"ה להפקיע ממון. ועי' נו"ב קמא חו"מ סי' כ' דצריך בירור שכן הוא המנהג כראבי"ה. וגם כתב דאם הם נוגעים בדבר אינם יכולים להפקיע ממון. וגם נראה דפרנסים שבזה"ז שאין להם כח ע"פ הממשלה לכל דבר שבממון בלי אספה מהצבור הוי כפירשו הקהל להדיא שלא נתמנו לאפטרופסים ולא קבליה אלא לאותם ענינים שהממשלה מסרה להם כח. ועי' מקום שמואל סי' ק"ב בשם רשד"ם דרק אם נבחרו עולמית לכל ימי חייהם יש להם כח זט"ה משא"כ במקום שנבחרים רק לזמן מוגבל על ג' שנים וכדומה הרי הם כשאר בעלי בתים:

(ב) בירושלמי פאה פ"ח ה"ו אין מעמידין פרנסים על הצבור פחות משלשה אנא חמי ד"מ בג' דיני נפשות לכ"ש (שעניני הצבור המה דיני נפשות) ומקשה א"כ יהיו כ"ג כדיני נפשות ותי' עד דהיא מצמית להון הוא מסכין (עד שהוא מאספם יבא מי שנצרך לידי סכנה) ולכאורה מוכח מכאן דשלשה פרנסים יש להם כח לכל דבר. ובירושלמי מגילה פ"ג ה"ב שלשה מבהכנ"ס כבהכנ"ס וז' מבני העיר כעיר הרי דג' מהני רק לעניני בהכנ"ס בלבד ולא לכל עניני הקהל עד שיהיו ז'. וכן כ' שו"ת הרשב"א תרי"ז מובא בד"מ או"ח קנ"ג דבעי' דוקא שבעה ולא פחות ומביא ראיה מירושלמי הנ"ל. וכתב זכר לדבר שבעה רואי פני המלך וא"כ לכאורה דברי הירושלמי סתרי זא"ז:

וצ"ל דירושלמי פאה דשלשה מהני מיירי בנתמנו השלשה בפי' שיהיה להם כח לכל דבר ובודאי דאם נתמנו בפי' דמהני. ואפי' אחד כמ"ש בירושלמי מגלה מאי אנן קיימים אי בשקבלו עליהם אפי' אחד וקמ"ל דאע"פ שאם מנו אפילו איש אחד מהני מ"מ אין נכון למנות פחות משלשה. אבל ודאי אם לא נתמנו בפי' לכל דבר אין להם כח עד שיהיו שבעה וא"כ בזה"ז דהם רק ג' אין להם כח בסתם רק על עניני בהכנ"ס ולא לחייב בחוב חדש את הקהל:

ועוד נ"ל דירושלמי פאה קאי על ענין שאינו נוגע לכל הקהל רק לענין פרטי כענין בהכנ"ס דסגי בג' דנראה דמ"ש ירושלמי מגילה ג' מבהכנ"ס כבהכנ"ס לא לענין ביהכנ"ס דוקא וה"ה בכל דבר הדומה לזה. וראיה לזה מהג"ה מרדכי פ"ו דב"מ סי' תנ"ז רבים שהשכירו מלמד אם יכולים לחזור קודם שהתחיל במלאכה הדין פשיט במגילה כל דבר הנעשה בפני זט"ה ואפי' בפני ג' אינו יכול לחזור דאין דומה מעשה רבים למעשה יחיד ורבים הם שלשה. וג' טובי העיר חשובים ככל העיר כמ"ש בירושלמי מגילה וראיה מנדרים (כז ע"א) בההוא גברא דאתפס זכוותי' דבב"ד חשוב מהני וכן ב"ב (ט ע"א) בהנהו תרי טבחי דעבידי ענינא בהדי הדדי וכו' עיי"ש. ולכאורה איך מייתי ראי' מירושלמי מגילה דדי ג' טובי העיר הא מפורש שם דדוקא לבהכנ"ס די ג' אבל לענין הנוגע לכל הקהל בעי שבעה. אע"כ דלאו דוקא בהכנ"ס וה"ה כל ענין פרטי שאינו נוגע לכל בני העיר כגון בעובדא דמלמדים די בג'. אבל לענין כללי לחייב את כל הקהל בעי שבעה. (ודברי הגה"מ לא זכיתי להבינם היטב דמדמה שלשה ששכרו מלמד לבניהם לזט"ה. ויש לחלק דזט"ה מהני רק לענין הנוגע לקהל משא"כ ג' שנשתתפו למלמד הוי עסק הנוגע לאיזה יחידים וכי מצינו בשום מקום חילוק דג' שותפים שיקנו מקח מאחד א"צ קנין משום דהוי רבים ודבר של רבים לא בעי קנין. ואף דשיטת מרדכי ב"ק פ"י סי' קע"ו דשותפים א"צ קנין משום דבההיא הנאה דצייתי אהדדי גמרו ומקנו היינו בין השותפים עצמם א"צ קנין אבל נגד צד השני ודאי דבעי קנין. גם מה שהביא ראיה מהנהו טבחי י"ל התם שאני משום דכל בני אומנות הוי כקהל מיוחד כמ"ש רמב"ן ונ"י שם. גם מ"ש מנדרים (כז ע"א) בב"ד חשוב י"ל דוקא לענין אסמכתא מהני אבל אין מכאן ראיה על כל דבר שאין צריך קנין. גם קשה דרמ"א חו"מ ר"ז סט"ו כתב בשם מרדכי ב"מ פ"ה דבעי' דוקא ב"ד חשוב ממש ופליג על רא"ש דכתב דכל שלשה דבקיאי בדין מקרי ב"ד חשיב לענין זה וא"כ למה מהני הכא סתם ג' וצ"ע):

(ג) והנה בזט"ה בעי שיהיה במעמד כל אנשי העיר והיינו כמ"ש מרדכי ב"ב סי' תפ"ב שא"צ שיאמרו הן רק שיהיה נעשה בפרהסיא ולא ימחו ועי' ב"י או"ח קנ"ג דרמב"ם ורא"ש חולקים עליו וס"ל דבעינן שהקהל יאמרו הן. ועי' רמ"א שם ס"ז דפוסק כמרדכי וכ"כ שו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ט שכן עיקר וכ"כ מבי"ט ח"א סי' פ"ד דזט"ה מהני רק כשיודיעו לקהל והם ישתקו ולא יסרבו אז קיים ואם יסרבו לא יהיו חייבים לקיים מה שתקנו. ואיש אחר שאינו מזט"ה שמתקן דבר לחיוב הקהל אפי' אם הקהל שותקים לא מהני שלא שתקו אלא מפני שלא חשו לדבריו וכ"כ עוד שם ח"ג סי' צ"י אין רשות לזט"ה לעשות הסכמות בלי דעת רוב הקהל. ומ"ש רמ"א יו"ד רכ"ח סל"א בשם שו"ת רא"ש כלל ה' סי' ד' דזט"ה הם במקום כל הקהל ונראה שם דא"צ שיהי' במעמד הקהל. פשיטא דהטעם משים דעשו אותם למורשים שלהם על דבר זה בפירוש. ואע"פ שכתב בשו"ת פני יהושע ח"א או"ח סוף סי' ז' דטובי העיר שבימיו אלימי טובא ומהני אפי' שלא במעמד אנשי העיר האידנא ודאי דלא אכשר דרא כולי האי כידוע:

(ד) ובמעמד אנשי העיר די ברוב אנשי העיר כמ"ש רמב"ן מגילה רפ"ד דרוב העיר ככולו וכ"כ ר"ן שם ד"ה אבל דמש"ה ביהכנ"ס של כרכים לא מצי מזבני לה כיון דמעלמא קאתי רבים הוציאו בבנינה ושמא יש א' בסוף העולם שהוציא בה וחלקו מעכב לפי שאין בני העולם כפופים לבני עיר זו. משמע דבכפרים כיין דכפופים להקהל אע"פ שלא היה במעמד מהני. וכ"כ הג"ה מיי' פי"א מתפלה אית ב' דהולכים אחר רוב וכ"כ שו"ת הרא"ש כלל ו' סי' ה' וסי' ז' דאלת"ה אין תקנה לצבור לעולם כי מתי יסכימו כל הקהל לדעת א' וכ"כ מג"א קנ"ג סקכ"ט דהעיקר דאין המיעוט יכולים למחות וכן נראה ממ"ש בש"ע שם סי"ד דאם המקדיש אינו רוצה לשנות נדבתו אינם רשאים לשנותה אא"כ יש שם חבר עיר דאז אין משגיחים בי יעיי"ש דזט"ה הם כחבר עיר וא"כ לא מהני מחאת יחיד המקדיש וה"ה מחאת מיעוט הצבור. וכ"כ רשד"ם או"ח סי' ל"י בשם ריטב"א ע"ז (לו ע"א). ועי' מהרי"ט ח"א סי' נ"ח וסי' ס"ח שכתב ג"כ כן ומביא ראיה מהוריית (ג ע"ב) דאע"ג דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו מ"מ ריב הב"ד ככלי יעיד ראיות. ומ"מ בעי' רוב מתוך כילי כמ"ש שם במהרי"ט ומביא ראיות ברורות וכ"כ כנה"ג חו"מ סי"ג אית כ"ג כ"ד ל"ג ל"ח כשלא היו הכל במעמד אחד בטל ועי' מהרי"ק ס"ס ק"פ וחו"מ ס"ס רל"א בבאה"ט ובפת"ש:

(ה) ואם רוב מזט"ה ומיעוטם חלוקים בדעותיהם. עי' שו"ת רשב"א מובא ב"י חו"מ ס"ס י"ג ורמ"א י"ח ס"א קהל שבררו ד' או ה' בוררים אין מועיל רוב שאין רוב אלא בב"ד ובעינן דוקא דעת כולם וע"ש בסמ"ע דהיינו דוקא אם בררו ד' או יותר כיון דנחית לדעות אמרי' עד דאיכא כולם אבל אם בררו ג' גם ריב מהני ומביא על זה סוגיא דע"ז (עב ע"א) כדשיימי בתלתא אפי' תרי מגו תלתא. וט"ז חולק דאפי' בג' צריך דעת כולם:

וקשה לי מאד דלפי דברי הסמ"ע דרשב"א נקט בדוקא יותר מג' א"כ קשה מחו"מ סי' י"ב סי"ח דבפשרה אין הולכים אחר הרוב ומקור הדין מתוס' סנהדרין (ו ע"א) ד"ה בצוע ונ"י ומרדכי דאפי' בשלשה לא מהני רוב כיון דלא נחית בתורת ב"ד. וגם הא בסוגיא דע"ז רק אם אמר כדשיימי משום דשומא בעי ב"ד וס"ד דיש עליהם תורת ב"ד לילך אחר הרוב לזה צריכים לסברא דנחית לדעות מסתמא היה כוונתו על כולם. אבל אם לא הזכיר לשון השייך לב"ד אלא אמר כדאמרי בתלתא ג"כ אין הולכים אחר הרוב אע"פ דלא נחית לדעות. ולשיטת רמב"ם והמחבר בחו"מ סי' ר"ו ס"ב כל זמן שלא הזכיר לשון ב"ד אפי' אמר כדשיימי בעינן כולם ולא סגי ברוב (וצ"ע למה לא הובא בחו"מ דעת רש"י דאם אמר לשון שומא לחוד הולכים בג' אחר הרוב) וע"כ מוכח דרשב"א לאו דוקא נקט ד' וה' וה"ה בשלשה נמי אין הולכים אחר הרוב:

ומ"מ עי' רשד"ם או"ח סי' ל"ו דכל הסכמה צריכה מעמד כל הממונים ואו מועיל רוב מהם אף שהמיעוט מוחים וכ"כ ב"ח חו"מ ס"ס ב' כשהם ביחד הולכים אחר הרוב וכ"כ פני יהושע ת"א או"ח סי' ד' דברוב מזט"ה סגי. ונראה דהיינו מצד המנהג. או נראה דאם נימא דיצטרכו כולם אז לא יוגמר שום ענין לעולם וכמ"ש לעיל בשם שו"ת רא"ש לענין רוב הצבור וה"נ שייך טעם זה לענין רוב הפרנסים:

(ו) וכתב בשו"ת רא"ש כלל ו' סי"א דאם מת א' מזט"ה נתפרדה חבילה ואין להנשארים כח מידי דהוי אסנהדרין וכ"כ רשד"ם יו"ד קנ"א דאם חסר אחד מזט"ה לא מהני ומביא כן בשם רשב"א ורא"ש ומהרי"ק קפ"א ומהרלנ"ח. ומ"מ עי' רשב"א מובא ב"י יו"ד ס"ס רנ"ט דאין מעכב אם האחד איננו דכן היה דעת צבור שלא יתבטל אף אם יחסר אחד. ונראה דהיינו אם המנהג כן. וכן ראיתי עתה במבי"ט ח"ג סי' פ"ה שכתב שזה רק ממנהגא:

(ז) ודבר של רבים אין צריך קנין כמ"ש רמב"ן ב"ב (ט ע"א) גבי טבחי דתרי תלתא בעי קנין אבל בכUלהו טבחי לא בעי קנין דהוי קהל מיוחד. וכ"כ הג"ה מרדכי פ"ו דב"מ סי' תנ"ח (אלא שדעתו דאפי' שלשה הם רבים ועי' לעיל אות ב') וכ"כ שו"ת רא"ש כלל ו' סי' י"ט וסכ"א וכ"כ מהרשד"ם חו"מ סי' ש"ע וכ"כ מבי"ט ח"ג סי' קנ"ג וקיי"ל כן חו"מ ס"ס קנ"ג בהג"ה:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה