חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
אות פ. סוגיא מ - פרהסיא
(א) בסנהדרין (עד ע"ב) וכמה פרהסיא אר"י אין פרהסיא פחותה מעשרה, היינו דוקא שם בקדוש הסם דילפי' מונקדשתי בתוך בני ישראל ויליף תוך היך בעי עשרה. ועפי"ז כתב בשו"ת רשב"א מובא ב"י יו"ד קי"ט דמחלל שבת בפרהסיא היינו בפני עשרה דיליף מקדוש השם. ועיי"ש בגמ' דאסתר פרהסיא הוי כמ"ש חי' הר"ן כיון שיותר מעשרה הוי בשושן כשלקחה המלך לאשה הוי כאלו ראו גוף המעשה ועי' ש"ך יו"ד קנ"ז סק"ד דיליף מאסתר דאם הדבר מפורסם אע"פ שלא היה בפני עשרה בבת אחת מקרי פרהסיא וכ"כ רדב"ז סי' צ"ב וע"פ חי' ר"ן הנ"ל אין ראיה דכיון שהיו עשרה בעת שלקחה הוי פרהסיא. וכ"כ רשב"א קדושין (כא ע"ב) ד"ה ת"ר שהקשה ע"מ שאמרו שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע והא מדאו' בצנעה שרי כמ"ש בע"ז פ"ב ותי' משום דבשעת מלחמה איכא ישראל טובא ואיכא פרהסיא אסורה להכי צריך קרא להתיר הרי דעיקר אם הלקיחה בשוק הוי פרהסיא:
(ב) ובכל דוכתי מצינו דבפני שלשה הוי פרהסיא ואית ליה קלא כמ"ש גיטין (לג ע"א) בי תלתא אית ליה קלא ומש"ה אמרי' ב"ב (לט ע"א) כל מלתא דמתאמרה באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא משום פרהסיא. ולכן מחאה בפני שלשה כמ"ש שם גלויי מלתא בעינן וכמו כן בשבועות (כה ע"ב) איזהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם ואמר עולא והוא שניכר לשלשה בני אדם. ועי' ב"ב (מב ע"א) במוכר שדהו אפי' בשנים אית ליה קלא כיון דמוכר בפרהסיא זבין ורוצה שיתפרסם אבל היכא שאינו רוצה שיתפרסם כגון בהלואה דמאן דיזיף בצנעה יזיף כמ"ש שם אפי' בפני הרבה עדים לית ליה קלא:
ואע"פ דבשלשה הוי פרסום מ"מ אין כל המקומות שוים ומצינו ביבמות (קא ע"ב) דחליצה לא סגי בשלשה ובעי' חמשה כדי לפרסומי מלתא. ועי' כתובות (ז ע"ב) א"ל שמואל פוק ואייתי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה:
(ג) וכן שלשה מקרי רבים כמ"ש גיטין (מו ע"א) וכמה רבים ר"נ אמר ג' ור' יצחק דס"ל דבעי' עשרה היינו משום דכתיב כי נשבעו להם נשיאי העדה ועדה עשרה ועי' רש"י שבועות (כט ע"ב) ד"ה אלא דלהכי קאמר להו לא על דעתכם אלא על דעת המקום יעל דעתי כדי שיהיה ע"ד רבים ולא יהיה לו הפרה. ומשמע דלכאורה דגם שנים היי רבים. וי"ל דכוונתו כמ"ש תוס' שם דדעת הקב"ה שאני:
וכן בנזיר (נז ע"א) שני נזירים והאי דקאי גבייהו הוי סוגיא תלתא והוי ספק טומאה ברשות הרבים (ועי' מל"מ פט"ז מאה"ט ה"ב בשם רשב"א פ"ק דנדה דמאה נשים כחד דמיין) ועי' בדק הבית יו"ד קמ"א בשם רי"ו דלענין חשד דאמרי' בע"ז (מג ע"ב) דרבים לא חשידי גם שנים הוו רבים ולא חשידי ומביא ראיה משם בכנישתא דהוי בו אנדרטא ועיילי אבוה דשמואל ולוי ומצלי בגווה. וצ"ע על ראייתו דמשמע בגמ' שם שהיו עוד רבים זולתם ומייתי רק לרבותא שאפי' אביה דשמואל ולוי עיילו ג"כ ולא חששו לחשד. ועיי"ש ש"ך ס"ק כ"ז דמביא ראיה לדבריו מברכות (ג ע"ב) דאין נכנסים לחורבה ומקשה אי בתרי חשד נמי ליכא וק' לי מאוד על ראיה זו דכל החשד מפני שנכנס לחורבה יחידי ובתרי שנכנסים אין כאן מקום לחשד כלל וכמ"ש רש"י שם משום דלא שייך איסור יחוד בתרי אבל היכא שיש מקום לחשד י"ל דגם תרי חשידי:
ולכאורה מפורש דלא כרי"ו ביבמות (כה ע"ב) עדים החתומים על שדה מקח לא חשו להם חכמים והיינו דאחד מהם מותר ליקח השדה כמ"ש רא"ש שם ובירו' דאין שנים מצויים לחטוא בשביל אחד אבל שניהם אסורים לקנותה וכ"כ בחו"מ סי' ס"ו סכ"א ראובן שהיה לו שטר על שמעין ולוי חתום בו לעד ומכרו ללוי כשר אבל אם מכרי לשני עדים החתומים כו חיישי' ואם אין הלוה מודה בו א"י לגבותו. הרי דתרי חשידי:
אבל באמת אין ראיה משם. דהא פשיטא דשלשה מקרי רבים ורבים לא חשידי כמ"ש בע"ז (מג ע"ב). וקשה דבירושלמי יבמות הנ"ל כתב במקח שדרכו להשתלש אפי' שלשה חשידי ועכצ"ל דהא דרבים לא חשידי הוא רק בעבודה זרה דחמיר טובא אבל בשאר איסורים אפי' רבים חשידי. או דכל האיסורים שוים לע"ז ולא חשידי חוץ בממון דחיישי' יותר שבשביל נגיעתם טועים בדעתם ואפי' רבים חשידי. וראיה לזה ממגילה (כז ע"א) בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה נותנים ועיי"ש ברש"י דמפני החשד נותנים ביד גבאי צדקה וכ"כ מרדכי שם סי' תתכ"ה מובא ביו"ד הימן רנ"ו ס"ו דיתשדום שעוברים על איסור נדרים. ושם מיירי ברבים דהא מפליג בברייתא בין רבים ליחיד דקתני סיפא יחיד שהלך לעיר אחרת ופסקי עליו צדקה תנתן לעניי אותה העיר הרי דבממון אפי' רבים חשידי ועין חו"מ רצ"ב סי"ט וש"ך סי' ס"ו סקע"א: