חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
סוגיא כח - ישן מה דינו
(א) ישן מצטרף למנין כמ"ש או"ח נ"ה ס"ו בשם מהר"י בי רב ואגור ועיי"ש בט"ז סק"ד דחולק ע"ז ומקשה על דין זה ארבעה קושיות ועיי"ש בפמ"ג שמיישבם והנה מה שמקשה מזוהר ששריא על הישן רוחא דמסאבא עיי"ש דקאי רק על שינת הלילה דכתב דלית בר נש דלא טעים טעמא דמותא בליליא ורוחא מסאבא שריא על האי גופא וכו'. ומה שכ' ט"ז דישן ראוי לבילה ומ"מ אסור לצרפו לכתחילה כיון דיכולים להקיצו. צ"ע דהא בב"י בשם האגור כתב להפוך דישן אינו ראוי לבילה ועי' גיטין (ע ע"ב) ישן אינו מחוסר מעשה ויש לחלק. ועי' שו"ת מהרי"א או"ח סי' כ"ו דמקשה על ט"ז שכתב דוקא בקטן מכשיר ריב"ל בברכות (מז ע"ב) להצטרף משום דא"א לעשותו גדול משא"כ ישן כיון שאפשר להקיצו משנתו למה נצטרף אותו כשהיא ישן. ותמה עליו דהא ריב"ל אמר שם תשעה ועבד מצטרפים אף דיכולים לשחררו וה"ה בישן אע"פ שיכולים להקיצו מצטרף. ולק"מ דודאי דהפסד ממון לשחרר עבדו לא מקרי בידו וכמ"ש ר"ן פסחים (ל ע"ב) דהיכא דמחוסר ממונא לא אמרי' בי' הואיל. ול"ק לפ"ז מה מקשה שם על ריב"ל דעבד מצטרף מר' אליעזר ששחרר עבדו שחרר אין לא שחרר לא הא י"ל דהיכא דאין האדון שם וא"א לשחררו מהני ור"א מפני שהי' בעליו והי' יכול לשחררו בעי שחרור דוקא. לק"מ דהא דהותר לר"א לשחררו הוא משום דמצוה היא ואי נימא דדיעבד מהני בלא שחרור ל"ש עשה דוחה ל"ת ושוב אסור לשחררו וע"כ מדשחררו ר"א נלמד דבלי שחרור אסור לצרפו. ועיי"ש במהרי"א שפירש באגור להפוך מכונתו האמיתית.
(ב) ישן שהזיק חייב וכמ"ש מתני' ב"ק (כו ע"א) בין ער בין ישן חייב ועיי"ש (ג ע"ב) דהוי אב לנזקין ושם (ד ע"א) ישן דרכו להזיק כיון דכייף ופשיט אורחי' הוא ועי' ירו' שם פ"ב ה"ח מובא בתו' ורי"ף ורא"ש שם דוקא אם היו כלים מונחים שם בשעה שהלך לישון חייב אבל אם בשעת שינתו הונחו הכלים פטור ועי' תוס' ב"מ (פב ע"ב) ד"ה וסבר דטעם ירושלמי דאונס גמור פטור וכ"כ שו"ת הרא"ש מובא בטוח"מ תכ"א ורי"ו מובא שם ס"ד וכ"כ חו"מ שע"ח ס"א וכ"כ נ"י ב"ק שם:
ובאס"ז ב"ק (כו ע"ב) כתב בשם ר' יונתן גבי אבן מונחת לו בחיקו דאפי' הונחה בשעת שינתו חייב ולא דמי לזה שישן ולא הי' אדם סביבו ובא אדם וישן אצלו וסומא הישן הראשון את עין השני שפטור דאין הטעם דפטור משום דלא הו"ל ידיעה אלא משום שזה השני פשע ושינה במה ששכב אצלו אבל זה שנשברו כליו בזה האבן מה שנוי עבד ומדלא מחלק דמש"ה פטור אם סימא עין חברו משום דעשה כל הפעולה בשעת שינה משמע דדעתו דאפי' הונחה בשעת שינתו והזיק בשעת שינה נמי חייב ולדעתו צ"ל דהא דפטר בירושלמי על הכלים שהונחו בשעת שינה דוקא אם היו הכלים של מי שהניחם ומש"ה פטור משום ששינה ופשע במה שהניחם שם אבל אם הניח כלים של איש אחר הישן חייב. וק' לי לדעתו למה קאמר בגמ' הי' אבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפלה חייב אפי' לא ניער כלל ולא עמד אלא נפלה בשעת שינתו נמי חייב כמ"ש דזה שנשברו כליו בהאבן לא פשע ולא עבד שינוי. ולולא דבריו היינו מחלקים דמש"ה בירושלמי פוטר אם בשעת שינתו הונחו הכלים משום דגם ההיזק הי' בשעת שינה ומשא"כ הכא דאף דהונחה האבן בשעת שינה מ"מ כיון דנעשה ההיזק כשעמד בשעה שניער חייב דבר דעת הוא והוי לי' למידק:
ולענין בושת מתני' ב"ק (פו ע"ב) ישן שבייש פטור והמבייש את הישן חייב ואם מת הוי ספק אי משום כיסופא היא והא לית לי' או משום זלותא היא והא אוזלי'. ועי' צ"צ סי' ה' לענין גלות שכ' דאשה שלקחה הולד מן העריסה לתוך המטה והניחתו לישן וחונקתו בשינה הוי מועדת דהי"ל לאסוקי אדעתה שמא תתהפך עליו אבל בעלה שהי' ישן מתחלה כשלקחה האשה הילד אל המטה ולא ידע כלל הוי אנוס ופטור מגלות ומביא ראי' מירושלמי הנ"ל וכיון דלהיזק פטור מכ"ש דפטור מגלות דבב"ק (כו ע"ב) אפי' מה דלנזקין חייב פטור מגלות דכ' מכה נפש בשגגה ולא מקרי שגגה אלא אם הו"ל ידיעה מתחלה וזה לא הכיר בו:
(ג) בגיטין (עח ע"א) נתן לה גט כשהיא ישנה לא מהני עד שיאמר לה כשניעורה הא גיטך ועיי"ש ברא"ש אפי' אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה ג"כ לא מהני ועי' בר"ן דהחסרון הוא משום דלא מנטר ונראה דגם רא"ש שכתב הטעם משום דאין דעת לישנה לכך לא מהני ורשב"א שכ' משום דאין לישנה יד. עיקר כוונתם ג"כ דאין הגט משתמר כמ"ש ר"ן. דהלא מפורש בגיטין (ע ע"ב) דצוה לכתוב גט ואח"כ ישן לא נתבטלה השליחות ולא דמי לנשתטה דאינו מחוסר מעשה וע"כ דישן הוי בר דעת וכ"כ תוס' סנהדרין (מז ע"א) ד"ה אימא דישן אפי' בשעת שינה לא נדחה לענין קרבן יעוד ראי' דאל"כ יקשה מרשב"א שכ' הכא דאין לישן יד. אדידי' דביבמות (נד ע"א) כ' רש"י דישן אינו בר דעת ואין קנינו קנין ביבמה וכן נ' דעת תוס' שם והרשב"א חולק וכתב דלא גרע מבא עלי' מזיד ושוגג דקנה אע"ג דאינו מכוון לקנות אלא ישן לא קנה משום דאינו מכוון לביאה הרי דרשב"א מדמה ישן לבא עלי' מזיד ושוגג וס"ל דישן הוי בר דעת. אע"כ דהא דכ' הכא דאין לה יד היינו כמ"ש הר"ן דלא מנטר. וגם עי' ב"י אה"ע ס"ס קל"ח שכתב דנתן גט לשליחה אף כשהיא ישנה מהני כיון דשלוחה יש לה דעת וקשה דא"כ גם בנשתטית למה אין קבלת שלוחה מהני נימא ג"כ דשלוחה הא יש לו דעת אע"כ צ"ל דהיכא דהיא אינה בת דעת לא מהני קבלת שלוחה אע"פ דהוא בר דעת ובטלה השליחות כשנשתטית אלא כוונת ב"י הכא בישנה הוי בת דעת אלא דאין קבלתה מהני משום דאינו משתמר בידה ולכן כיון דכל החסרון מפני דאינו משימר מהני קבלת השליח כיון דמנטר. ועפי"ז ניחא מ"ש מחנה אפרים ה' חצר סי' י"ב שתמה לשי' רשב"א ור"ן דישנה אין לה דעת ויד. למה מהני אם נתן לה גט בשינתה ואח"כ כשנעורה אמר לה הא גיטך והא חשיב טלי גיטך מע"ג קרקע ולפמ"ש לק"מ דהא באמת מונח בידה דיש לה יד אלא שלא הי' משתמר וכשאומר אח"כ הא גיטך מהני:
ומה שכתב רש"י ביבמות שם דישן אין קנינו קנין. נ"ל בכוונתו דאף דא"צ כוונה למצות יבום אבל עכ"פ בעי' כוונה להמעשה דאל"כ הוי מתעסק בעלמא וכמ"ש שם נתכוין להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה וכן נפל מן הגג וכו' ביבמתו ל"ק ומש"ה אם בא עלי' ישן היי מתעסק ולא קנה וזה פי' גמ' שם דכ' יבמה יבא עלי' שיתכוין למעשה וכן הוא באה"ע קס"ו ס"ח אבל אם לא נתכוון לביאה כלל כגון ישן וכו' לא קנה:
ובמח"א חצר סי' י"ב נסתפק בנתן מתנה לחיקו בשעת שינה אם קנה ועי' בשו"ת רעק"א ח"ב סי' צ"ב דהעלה דלא מהני לא מבעי' לשיטת רש"י כתובות (לא ע"א) דמה שקונה כשהוא בידו הוא מדין הגבהה או משיכה דפשיטא דלא שייך קנין בישן אלא אפי' לדעת תוס' שם ד"ה דאי בעי גחין וכו' דזה גופא קנין מה שהוא בידו מ"מ בישן לא מהני דלא עדיף מגט דלא מהני:
ואם נתן גט לחצרה והיא ישנה דעת ראב"ד דמהני ורשב"א גיטין (עח ע"א) חוכך בדבר ועי' מח"א חצר סי' ט"ו דאף דקיי"ל דלא מהני זה רק בחצר דאתתא דמשים יד אתרבאי אבל בחצר דגברא דמשים שליחות הוא י"ל דמהני דהא כששליחה מקבל אין זה מגרע מה שהיא ישנה ועי' שו"ת רעק"א סי' הנ"ל שהעלה דמהני נתן גט לחצרה והיא ישנה:
וד) בתשב"ץ שמובא ב"י אה"ע ר"ס מ"ב כ' דישן שקידש לא מהני ועי' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ז אית ג' בא על אשה כשישן וילדה לא קיים פו"ר דישן אין מעשהו מעשה והא דר"ה (כח ע"ב) הישן בשמיני בסיכה ילקה נראה דלאו מלקות ממש אלא קאי באיסור מלקות דבלא"ה ק' הא בל תוסיף היי לאו שבכללות ואין ליקום עליו ועי' רמב"ם פי"ט מסנהדרין דמנה כל הלוקים ולא מנה בל תוסיף ועי' יום תרועה ופמ"ג פתיחה לאו"ח ח"א ל"ז:
ולענין עירוב קיי"ל או"ח ת"א כר' יוחנן בן נורי הואיל וניעיר קנה ישן נמי קנה. ועי' סנהדרין (פה ע"ב) גנבו ומכרו ישן מהי דרך עימור בכך או לא תיקו:
(ה) וכ"ז בישן אבל מתנמנם דהיינו נים ולא נים הוי ככל אדם כמ"ש פסחים (קח ע"ב) ומגילה (יז ע"א) ויבמות (נד ע"א) ותשב"ץ בב"י אה"ע ר"ס מ"ב: