אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א סוגיא יג - בירור

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

סוגיא יג - בירור

סוגיא יב - בושה ופגם משפחה

ציונים ומראה מקומות

מתני' גיטין (לא ע"א). מתני' רפ"ה מטהרות ור"ש. פי' רמב"ם עדיות פ"ח מ"ד ע"ז (לז ע"ב). כריתות (יז ע"ב). שם (כו ע"א) לברר עון. פסחים (ד ע"א). ב"מ תוס' (לד ע"ב) ד"ה שמא. שם (פג ע"א). קדושין (יב ע"ב). שם (סו ע"ב). יומא (ו ע"ב). שם (יא ע"א). חולין (י ע"ב יב ע"א) ורש"י ד"ה פסח. (נח ע"א). מתני' נדה (יג ע"א). שם (טו ע"ב). שם (מח ע"ב). ב"ב (קע ע"ב). רי"ף ריש חולין. תוס' שם (ג ע"א) ד"ה המניח וד"ה אבל. רא"ש בכורות פ"א סי' ט'. רא"ש ע"ז פ"ב סי' ל"ה. יו"ד ל"ג ס"ט בהג"ה. סי' ס"ו ס"ח בהג"ה. ר"א סעיף ס"ה:

(א) בטהרות רפ"ה השרץ והצפרדע וכו' (ספק טומאה רה"ר) ר"ע מטמא וחכמים מטהרין וכ' ר"ש דהא דר"ע מטמא אף דס"ט ברה"ר טהור ה"מ אם עשה טהרות כיון דאין להם תקנה אם נטמאו אבל באדם דיש לו תקנה בטבילה מחמיר להצריכו טבילה ואומרים לי טמא אתה וחכמים מטהרין אפי' אם יש לו תקנה והלכה כחכמים ומ"מ אמרי' בע"ז (לז ע"ב) כי אתו לקמי' דר' ינאי אמר להו הא מיא בשקיעתא זילי טבילו והיינו אף שא"צ מ"מ הוא על צד הזהירות כמ"ש רמב"ם פט"ו מהאכה"ט ה"ט שאומרים לו שאף שטהור אתה מ"מ אם טבלת אין לך הפסד והיינו בספק טומאה ברה"ר כיון שהתורה התירה לכן א"ל לברר מדינא:

(ב) וכן נראה דכל חזקה שהיא בטבע כן א"צ שים בירור אף שאפשר לברר ומש"ה אמרי' בנדה (יג ע"א) כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת אבל מדינא אין צריכה לבדוק וכמ"ש ביו"ד קפ"ד ס"א וקצ"י ס"ט דמקמי' לה אחזקתה היינו משים דהטבע כן הוא דאורח אינו בא אלא בזמנו ומש"ה בגיטין (לא ע"א) המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומות ומעשרות מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים וא"צ בדיקה משום דודאי עודם עומדים וקיימים בטבעם:

(ג) אבל שאר חזקות שאינם בטבע אם איכא לברירי בקל בלי טורח צריך לברר כמ"ש פסחים (ד ע"א) חזקתו בדיק או אין חזקתו בדיק למאי נפ"מ נשיילי' כיון דאיכא לברורי ע"י שאלה וכ"כ ר"ן שם וכ"ה באו"ח תל"ז ס"ב דאם הוא בעיר שואלו אם בדקו ואפי' באי' דרבנן כמ"ש תוס' ורא"ש שם דאפי' ביטלו דאין הבדיקה אל מדרבנן צריכים לשאלו וכן בנדה (מח ע"ב) לחליצה בעי בדיקה אף שיש חוקה דרבא דאם הגיעה לשנים הביאה סימנים (ואף שחזקה זו היא חיקה טבעית מ"מ גרועה היא משאר חזקות) וכן הוא בשו"ת ר"ן סי' ס"ו מובא ביו"ד סי' ר"א סעיף ס"ה דמקוה שפעמים שמימיו מתמעטים אף שלא הוחזק שיתמעטו פחות ממ' סאה צריכים לעיין קודם הטבילה אם יש בו מ' סאה דאין סומכים על החזקה אם אפשר לברר וכן כתבו תוס' חולין (ג ע"א) ד"ה המניח וד"ה אבל דמש"ה חותך כזית בשר ונותן לו אף דיש חזקה דמרתת משום דיכול לברר ע"י כזית בשר יש לו לברר והנה בכל מקומות אלו מתנגד לחזקה זו חזקה אחרת כנגדה דבח' בדוק עומד כנגדה ח' חמץ שהי' בבית כל השנה וכן בחליצה שהיא בחזקת זקוקה ליבם וכן במקוה שבאה להוציא את הטמאים מחזקתם וכן בכותי שבא להוציא בשחיטתו מחזקה שאינו זבוח ומש"ה י"ל דהצריכו לברר אבל במג"א סי' ח' סקי"א כ' דצריכים לבדוק את הציצית אם הם כשרים אף שהם בחזקת כשרות משום כל היכא דאיכא לברורי ואע"פ דשם אין חזקה אחרת מתנגדת לה ועי' נו"ב קמא יו"ד סי' נ"ה ותנינא או"ח א' ואה"ע קל"ט שהק' על מג"א שסותר א"ע מסי' ח' לסי' תל"ז סקי"א שכ' שרק אם מתנגד לה חזקה אחרת צריך לברירי ועי' מחצית השקל ח' שכתב שדעת מג"א דהיכא שההיתר הוא ע"פ חזקה אפי' אין חזקה מנגדתה צריך לברר. וכ"ז אם יכולים לברר בקל אבל א"צ לטרוח כמ"ש בפסחים (ד ע"א) לאטרוחי להאי מאי ומסיק דא"צ לטרוח ולבדוק:

וראיתי בחי' הרז"ה מהג"ר זאב אלשקר ז"ל מבראדי בחי' או"ח סי' ח' שהקשה על מג"א שכ' דאין סומכים על החזקה אם איכא לברורי מחולין (י ע"ב) דילפי' חזקה מנגע דילמא אדנפק ואתא בצר לי' שעורא ופרכי' ודילמא כגון שיצא דרך אחוריו דקחזי לי' כי נפק ומשני יציאה דרך אחוריו ל"ש יציאה וע"כ אין פירושי שאסור לילך דרך אחוריו דמהיכי תיתי אלא ע"כ שא"צ לילך דרך אחוריו הרי אף דאפשר לברר ולילך דרך אחוריו מ"מ אין צריך. וגם דיכול לברר שם ע"י דרא דגברי ואעפ"כ א"צ:

והנה לא על המג"א לבדו תלינתו כי מה יענה לסוגיא דפסחים הנ"ל דמפירש למאי נפ"מ נשיילי' הרי דצריך לברר ובכל הראשונים שם יהא דמקשה מחולין ל"ק כי הא דצריך לברר הוא רק חיוב דרבנן וכמ"ש לקמן ומדאי' ודאי דל"ב לברר ושם בחולין אעיקר דין חזקה מה"ת קאי וע"ז מסיק דמה"ת סמכי' אחזקה ול"ב יציאה דרך אחוריו אי דרא דגברי כר' אחא בר יעקב דלא ס"ל דין חזקה אבל מדרבנן י"ל דבעי' לברר בקל. עוי"ל דיציאה דרך אחוריו או להעמיד דרא דגברי אינם בירור בקל אלא ע"י טורח ואפי' מדרבנן א"צ לברר:

(ד) וכן ברוב גמור אם איכא לברורי בקל צריך לברר כמ"ש רא"ש בכורות פ"א סי' י' דאע"ג דיש רוב לפטורא דהא מחצה יולדות נקבה תחלה ונהי נמי דילדה זכר תחלה מיעוטא נפיק מקצתה נקבה בהדי זכר וכו' מ"מ מפריש טלה א' והוא לעצמו משום דלא מפסיד מידי וכ"כ ש"ך יו"ד ק"ב סק"ח דכלי שנתערב באחרים לא מהני רוב כיון דאפשר להגעילם בהוצאה מועטת וגם יוכל להשהותם עד שיהיו אב"י:

אבל אם יש טורח לברר א"צ לברר כמ"ש חולין (יב ע"א) היכא דאפשר אפשר והיינו לר"מ דחייש למיעוט אב לדידן אפי' אפשר לברר סמכי' ארובא כמ"ש רש"י ד"ה פסח דהללממ"ס כן הוא וכ"כ כל הראשונים שם וכן כתבו תוס' ב"ב (כג ע"ב) ד"ה חוץ דרבנן דר"ש בן אלעזר דאמרי בב"מ (כד ע"א) אפי' בעיר שרובה עכו"ם חייב להכריז בדבר שיש בו סימן אף דבכ"ד אזלי' בתר רובא אלא תקנת חכמים היא כדי לקיים מצות השבת אבדה כיון דיכול להתברר ע"י הכרזה אם היא של ישראל וכ"ז לרבנן אבל אנן קיי"ל כרשב"א דאף דיכולים לברר ע"י הכרזה מ"מ סמכי' ארובא:

ועי' שער המלך פ"י ממקואות כלל ג' דכיון דקיי"ל כרבנן דר"מ יבמות (סא ע"ב) דקטנה מתיבמת ול"ח שמא תמצא איילונית ואין ממתינים לה עד שתגדיל ע"כ דסומכים ארוב אפי' איכא לברורי והנה אף שגם מהרש"א חשיב לה איכא לברורי עי' יבמות (סט ע"ב) ד"ה רש"י במ"ש דבת כהן שבא עלי' ישראל אוכלת בתרומה ניחוש שמא עיברה והק' מהרש"א נימא דמש"ה ל"ח משום דמעמידים אותה אחזקה שלא היתה מעוברת וחזקת כשרות לתרומה ותי' כיון דאיכא למיקם אמלתא ולהמתין ולהתודע אם היא מעוברת לא מהני חזקה. מ"מ קשה לומר כן דבכ"ד איכא לברורי היינו אם יכולים עכשיו לברר משא"כ בקטנה ובבת כהן דעכשיו שאנו מסופקים בדבר אי אפשר לברר אלא שלאחר זמן יבא הבירור ושוב מצאתי בנו"ב מהד"ת אהע"ז סי' קל"ט שהק' לו בעל אור חדש לפמ"ש ביבמות ל"ז דהכרת עובר לשליש ימים הוא רק מצד רוב א"כ למה תתייבם אחר ג' חדשים והלא תוכל להמתין עד ה' חדשים ויום א' דכ"ה דאיכא לברורי מבררינן והשיב לו אני תמה אם זה מקרי איכא לברורי ולדבריו למה קטן שבא על הגדולה תגדלנו נימא תמתין עד שיגדל דאיכא לברורי אלא ודאי זה לא מקרי איכא לברורי משום שאין הבירור עכשיו:

(ה) וכ"ז ברוב גמור אבל היכא דהמיעוט שכיח ומצוי צריכים לברר אפי' ע"י טורח וזה טעם בדיק הריאה כיון שמצוי בה טריפות וכמ"ש רש"י חולין (יב ע"א) ד"ה פסח וראשונים וריב"ש סי' קצ"א. וחיוב הבדיקה הו רק מדרבנן כמ"ש בירושלמי ביצה פ"ג ה"ד ראיית טרפה מדבריהם וכ"כ מלחמות ריש חולין ורשב"א שם (ט ע"א) ומביאים ראי' מביצה (כה ע"א) הפשט ונתוח בעולה אבל לקצבים הוא רק מדרך ארץ וכ"כ ריב"ש סי' קס"ג וכ"כ ש"ך יו"ד ל"ט סק"ב וסק"ח וכ"כ רי"ף ריש חולין דל"מ רוב מצוים אצל שחיטה מומחים אם השוחט איתא לפנינו ויכולים לבדקו והטעם משום דהוי מיעוט המצוי כמ"ש ר"ן ומלחמות שם (ובמלחמות הוסיף דיש חזקת אבמה"ח כנגדו) וקיי"ל כן יו"ד סי' א' ס"א. וכן הוא במתני' גיטין (לא ע"א) ר' יהודה אומר בשלשה פרקים בודקים את היין משום דבזמנים אלי הוא מיעוט המצוי להתקלקל וכ"כ שו"ת רשב"א סי' רע"ד והובא יו"ד סי' פ"ד ס"ח בהג"ה בפירות שהרחש מצוי בהם צריך לבדקם כסרכות הריאה ומקור הדין מחולין (נח ע"ב) הני תמרי דכדא שפי' כל הראשונים חוץ מרש"י דמיירי בסתם שאין ידוע שהתליעו ומ"מ תוך יב"ח אסורים. וכן הוא ביומא (יא ע"א) מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע ושל רבים פעמים ביובל וע"כ צ"ל שרוב המזוזות אינם מתקלקלים במשך שמיטה אחת דאל"כ למה של רבים כשרה אלא שרק מיעוט מצוי להתקלקל ולא הטריחו על רבים כמ"ש רש"י ושל יחיד צריך בדיקה דבמיעוט מצוי ל"מ רוב וחזקה וכ"כ לב"ש סי' ל"ט סק"ג דכל דבר שהריעותא שכיחא צריך בדיקה ומביא ראי' מפמ"ג יו"ד מ"ו מ"ז סק"ז בבועות השכיחות בבר אווזות:

וק' על רמ"א יו"ד ל"ג ס"ט שכ' שהי' תקנה בעירו לבדוק הוושט מאווזות שמלעיטים אותם משום דשכיחי יותר מסרכות הריאה ומשמע דאף דהוא מיעוט דשכיח מ"מ מדינא סמכי' ארובא וא"צ לברר אלא מפני תקנה מיוחדת שעשו ע"ז. וגם עיי"ש שכ' ויותר היה טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא מלבדוק ולהקל במקום דאיכא רעותא משמע דאין הבדיקה מעיקר הדין. וי"ל עפמ"ש בצמח צדק סי' קט"ו שאע"פ שכ' רמ"א דאווזות המלעיטים אותם יותר שכיח בהם רעותא דתחובת קוץ מסרכות הריאה בבהמה וחי' מ"מ אף שבחי' אין מכסין דמה עד אחר בדיקת הריאה כמ"ש יו"ד כ"ח ס"כ בכ"ז באווזות דמלעיטים אותם א"צ להמתין בכסו' דאע"ג דשכיחי בהו רעותא מ"מ לא שכיחי כל כך דמטרפא בהו משא"כ בחי' דשכיח בהו טריפות והיכא דאית בה סרכא מיטרפא בה דאין סירכא בלא נקב עכ"ד ומש"ה כיון דלא שכיחי בהו רעותא המטרפת הוצרכו לתקנה מיוחדת:

(ו) כריתות (יז ע"ב) א"ר זירא מ"ט דרב דבעי ב' חתיכות לאשם תלוי משום דבב' חתיכות אפשר לברר איסורו וחתיכה א' א"א לברר אי' והיינו דאף דסד"א מה"ת לקולא לשי' רמב"ם מ"מ אם יכולים לברר חייב אשם תלוי ועי' תוס' כתובות (כב ע"ב) ד"ה באשם תלוי דמביאים טעם זה דאפשר לברר איסורו ומזה מביא פר"ח בכללי ס"ס ראי' למהרי"ט ח"ב יו"ד סי' א' שכתב ליישב קו' ר"ן ספ"ק דקדושין על שי' רמב"ם דסד"א מה"ת לקולא מה ראי' דאזלי' בתר רובא משבירת עצם בפסח דלמא שרי משום סד"א לקולא ותי' מהרי"ט דאף דסד"א שרי היינו היכא דליכא לברורי אבל היכא דאפשר לעמוד על בוריו של דבר אסור ומש"ה בפסח כיון דאפשר לברר ומ"מ אמר רחמנא ועצם לא תשברו בו מוכח דאזלי' בתר רובא:

(ז) והיכא שיש ס"ס באי' דאורייתא אם יכולים לברר בקל מבררים כמ"ש רא"ש בכורות פ"א סי' י' דאע"ג דלגבי הפרשת טלה א' הו"ל תרי ספיקי שמא א' ילדה ב' זכרים וא' ילדה נקבה ואין כאן אלא נתינה א' לכהן ואף את"ל א' ילדה זכר וא' ילדה נקבה וזכר שמא יצתה נקבה תחלה אפ"ה כיון דאפשר לו בתקנתא דהפרשת טלה א' ולא מפסיד מידי שהרי הוא חולין והוא לעצמו לית לי' למסמך אהתירא דתרי ספיקי. והא דאמרי' בנדה (טו ע"ב) אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עלי' משום דס"ס הוא ס' לא ראתה ואת"ל ראתה אימר טבלה וא"צ לשאול אותה עי' בתורת השלמים ר"ס קפ"ה שחי' משום דיש לה ח' טהרה ומסתמא דרכה לטבול בזמנה. וק' מ"ש מחזקת בדוק דג"כ דרכו לבדוק והוי רק אי' דרבנן אם ביטל ומ"מ אמרי' נשיילי' וצריך לברר ונ"ל כי זה פי' מ"ש בירושלמי נדה פ"ב ה"ד וחש לומר שמא לא טבלה א"ר חנינא ז"א שאסור לאשה לשהות בטומאתה והיינו שהקשה כן למה א"צ לברר והשיב מפני שאסור לשהות בטומאה ולכן סמכי' דלא עבדה איסור וא"צ לברר. ועי' רש"ל מובא בט"ז וש"ך יו"ד קכ"ב סק"ד שכ' בסתם כלים של נכרים אב"י משום ס"ס א"צ לשאול לנכרי מה בישל בו אף שס"ל שהנכרי נאמן לומר מה בישל וקשה למה א"צ לברר הא הבירור הוא בקלות:

אבל אם יש קצת טרחא א"צ לברר כמ"ש תוס' פסחים (ט ע"ב) ד"ה היינו ב' קופות דכולה שמעתא מיירי שהככר כ"כ גדול דליכא למימר אכלתי' עכ"ל והיינו דבככר קטן דיש ס"ס שמא מצה ושמא אכלו א"צ בדיקה וכ"כ טוא"ח תל"ט וכ"כ שעה"מ מקוואות פ"י כלל ג' ראי' מפסחים (ט ע"א) האי מאי בשלמא התם אימור הוה אימור לא הוה ואת"ל הוה אימור אכלתי' וא"צ לבדוק וכ"כ רא"ש ע"ז פ"ב סי' ל"ה גבי סתם כלים אינם ב"י שהק' ולטעמי' קפילא ותי' כיון דס"ס הוא לא הטריחו חכמים להטעימו לקפילא והרשב"א אף שבחי' חולין (מו ע"ב) סד"ה הני כ' דבסירכא תלוי' אף שיש ס"ס צריך בדיקה וכ"כ שם (נג ע"ב) ד"ה כי פליגי מ"מ בתה"ב חזר בו וכ' דא"צ בדיקה וכ"כ בפסקי מהרי"א ס"ס מ"ז הובא בד"מ ס"ס נ"ז וסי' ק"י ס"ט בהג"ה דא"צ בירור בס"ס ועי' פרמ"ג שם משום דהוי טרחא וכן מסקנת ש"ך ופר"ח וכו"פ שם. (אבל דעת ר"ן דבכל ס"ס צריכים לברר שכ' בריש כתובות ליישב דעת רש"י שכ' מתוך שיבא לב"ד יתברר הדבר ושמא יבאו עדים דמשום דכיון דמהמננין לי' קים לן דודאי זינתה וכיון שכן איתרעי ועל הב"ד רמי למיקם עלה דמלתא ואע"ג דאי לא משכחי סהדותא במילתא שריא לבעלה משום תרי ספיקי אפ"ה כיון דאתרע עלייהו רמי למיקם אקושטא דמלתא שמא יתברר הדבר ויבאו עדים עכ"ל ואפשר דרק בינות הדין כן):

ובשער המלך תמה אתוס' יבמות (ב ע"ב) ד"ה או שהק' לר"מ דקטנה אינה מתיבמת אמאי תתיבם ממ"נ אם אינה איילונית שפיר מייבם ואם היא איילונית שרי דלא היתה אשת אחיו ותי' ר"א מבורגיל דחיישי' דילמא אם הי' קיים לא היה מקפיד והק' בשעה"מ הא ס"ס היא שמא אינה איילונית ואת"ל שהיא איילונית שמא אם הי' קיים הי' מקפיד ונמצא שלא היתה אשת אחיו מעולם ותי' משום דאיכא לברורי דאח"כ יתברר דתמצא איילונית ול"מ ס"ס וכבר כ' למעלה דכיון שאין הבירור עכשיו י"ל דלא הוי איכא לברורי. גם יש לדון דלא הוי איכא לברורי לפמ"ש נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' נ"ז דבעי' שיבוררו שני הספיקות אבל אם אחר הבירור לא יבורר לנו רק ספק א' לא היי בירור וה"נ לא יבורר ספק השני שמא הי' מקפיד ואולי יש ליישב קושייתי דשם קאי לר' מאיר וכיון דלר"מ לית לי' רובא ה"ה דס"ס לא מהני. אך יש לדחות דאף דרובא לחוד לא מהני לר"מ מ"מ רובא עם ס"ס פשיטא דאף לר"מ מהני ואפי' רובא וחזקה לא חיישינן לדידי' למעוטא כמ"ש יבמות (קיט ע"ב) סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק וגם בנדה (נט ע"ב) פליגי ר"י ור"ל אליבא דר"מ ותניא כוותי' דר"י דר"מ מטהר באיש ואשה עומדים דהוי ס"ס הרי דבס"ס ר"מ מודה דמהני וי"ל כמ"ש שו"ת רשב"א סי' ת"א דס"ס עדיפא מרובא:

(ח) וכן בספק דרבנן היכא שיכולים לברר בקל לא אזלי' לקולא ולא חשוב ספק כל שיכול להתברר כ"כ מל"מ פ"ד מבכורות ה"א בשם הראשונים ועי' שעה"מ שכתב שחפש ולא מצא דבר זה בספרם של ראשונים. והנה לכאורה ק' למה לא הביא מתני' דפ"ב מידים ספק ידים טהור וכ"פ רמב"ם פ"ו מברכות הט"ו וראב"ד שם כתב שאם יש לו מים אחרים יטול ידיו והוא ע"פ מ"ש ע"ז (לז ע"ב) כי אתו לקמי' דר' ינאי אמר זילו טבילו וי"ל שספק ידים קיל משאר ספק דרבנן ולכן פוסק רמב"ם דא"צ לברר:

וראיתי בהגהות לס' יד מלאכי שתמה על שעה"מ שלא מצא המקור לדין זה והלא היא ס' תוס' עירובין (ה ע"ב) ד"ה וספק דבריהם שהקשו על ר' אשי שאמר אפי' תימא במבוי שמונה נמי ל"צ לחי דספק דבריהם לקולא והק' תוס' אמאי הוי ספד"ר לקולא הא אפשר לצמצם ולברר הרי דאם יכול לברר אין מקילים בסד"ר. ול"נ דאין ראי' משם לפמ"ש השעה"מ שם דספק חסרון ידיעה גרע מספק העומד להתברר ושם בפרוץ כעומד ספק חסרון ידיעה הוא דהא יכול לצמצם ולמדוד:

(ט) איתא בקדושין (מו ע"ב) אף דע"א אינו נאמן לאסור בדבר שאינו בידו מ"מ בדבר שיכול לברר נאמן ומש"ה בעל מום פסולו ביחיד דאמר לי' שלח אחיי ועיי"ש תוס' ד"ה שלח אפי' ע"א שאינו בעל דבר מכחישו וכ"כ תוס' שם (סה ע"ב) סד"ה נטמאו. זולתי בשבוי' לא חיישי' לבירור כמ"ש בקדושין (יב ע"ב) אע"פ שאיכא סהדי במדה"י שנשבו א"ל עדי' בצד אסתן ותאסר משום דבשבוי' הקילו. וכן בעגונה הקילו להאמין לאשה שאומרת מפי עד א' שמת בעלה ואין ב"ד צריכים לשלוח אחריו אע"פ שהיא בעיר כמ"ש רמ"א אה"ע י"ז ס"ח בשם מהרי"ו וכ"כ ב"ש שם סקכ"ד ועי' חלקת מחוקק סקי"ח שחולק. ומ"מ עי' ב"ש סקי"ז דאם העד מעיד ששמע ששואלים לו ממי שמע דהא אפשר לברר ומ"מ אין צריך לשלוח אחר העד הראשון:

(י) מתני' יבמות (פז ע"ב) ושם (צב ע"א) דניסת ע"פ ב"ד או ע"פ עדים שאמרו לה שמת בעלה ואח"כ בא בעלה חייבת בקרבן כמ"ש שם דאיבעי' לה לאמתוני ועי' רמב"ם פ"ה משגגות ה"ה שהביא דין זה ואח"כ כתב בה"ו הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם פטורים מקרבן ומחלק בין ב' דינים אלו שזה כאנוס הוא ולא שוגג שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא הי' בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה אבל זה מה לי לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל והיינו שלעיל בניסת ע"פ עדים אף שהיתה מותרת להנשא מ"מ כיון שהי' יכולה לבדוק ולברר אין זה אונס אלא שוגג:

(יא) ב"מ (פג ע"א) איסי בן יהודה אומר שבועת ה' תהי' בין שניהם אין רואה הא יש רואה יביא ראי' ויפטר דכל היכא דאיכא לברורי אין נותנים שבועה. ובירור זה מדאו' וקיי"ל כן חו"מ רצ"ד ס"ב וקפ"ז סעי א' ב' ג'. וזה שכ' תוס' ב"מ (לד ע"ב) ד"ה שמא דגנאי היא לשבועה היכא שהדבר מתברר אח"כ וכדקיי"ל חו"מ סי' פ"ז סל"ג ומפני זה כ' רמב"ם פ"ו מטוען ה"ה דאומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך להביאם כדי לברר דבריו ולהפטר אף משביעה מפני שאין להשביע היכא שיתברר הדבר:

והנה ב"ב (קסט ע"ב) הבא לידון בשטר וחזקה מחלוקת רבי ורשב"ג ופסקו רש"י ורי"ף כרשב"ג דא"צ לברר. ועי' ש"ך סי' ע' סק"ו דהא דקיי"ל דצריך לברר ולקיים את השטר ולא סמכי' אחזקה מפני דחזקה מכח שטר קאתי וי"ל דכיון שאמר שיש לו שטר הו"ל כאלו התחייב וקיבל עליו מדעתו בירור זה:

ועי' ט"ז חו"מ רצ"ו ס"א דמ"ה ס"ל לר"י הלוי ולרמב"ם דלא אמרי' מגו לאפטורי משבועה משים דשבועה היא בירור וכ"ה דאיכא לברורי מבררינן והר"י הלוי אזיל לשיטתו שכ' מרדכי ריש חולין משמו דלא מהני רובא באיכא לברורי. ואף דב"י יו"ד קפ"ה כ' בשם ר' ירוחם דבאמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אינה נאמנת היינו אחר כדי דיבור אבל תכ"ד נאמנת ועי' קרבן נתנאל כתובות פ"ב סי' כ"ד שהק' למה הביא זה בשם ר"י והא מפורש ברא"ש שם ולק"מ דפשיטא דמגו מהני אלא ר' ירוחם קמ"ל דמגו מהני אפי' במקום דאיכא לברורי ע"י טבילה וזה לא ידעי' מהרא"ש וא"כ הרי דאף דאיכא לברורי מהני מגו. י"ל דכ"ז במגו דאי בעי שתיק אבל מגו דעלמא לא מהני במקום שיכולים לברר (וכן היכא דהוי אמתלא טובה מהני אף היכא דאיכא לברורי כמ"ש ר"ן כתיבות (כב ע"א) דזה השיב רב לשמואל אף בזו אם נתנה אמתלא נאמנת אף שיכולה לטבול):

וכ"כ ט"ז אה"ע קנ"ב ס"א בפי' דברי רמב"ם פי"ב מגרושין ה"ה שפוסק דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן כמסקנת גמ' ב"ב (קלה ע"א) והוסיף רמב"ם שאומרים לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרש אותה עתה בפנינו היינו משום דהנאמנות אינו אלא על להבא לא מהני מגו כיון דאיכא לברורי בגט והיינו דרמב"ם לשיטתו דס"ל דל"א מגו לאפטורי משבועה דמגו לא מהני במקום שיש אופן לברר ואפי' נוכל לברר ע"י טרחא כע"י שבועה וגט.

אך קשה לי על פי' הט"ז מב"ב (קלה ע"א) ההוא דקשכיב אמרו לו איתתי' למאן א"ל חזיא לכהנא רבה ומסיק דאינו נאמן לומר גרשתי. והנה לפי' רשב"ם ותוס' ניחא דלא מהימן גרשתי במגו דאם איתא דגרשה הו"ל קלא למלתא. אבל לפמ"ש ט"ו דמש"ה אינו נאמן משום איכא לברורי בגט למה אינו נאמן שם דהא מת וא"א לברורי עוד ומ"ש מבדיקת הריאה דתקנו משום איכא לברורי ומ"מ נאבדה כשרה וצ"ע:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה