אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א סוגיא י - אין בלוע יוצא בלא רוטב ושתי קדירות שנגעו זו בזו

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

סוגיא י - אין בלוע יוצא בלא רוטב ושתי קדירות שנגעו זו בזו

סוגיא ט - אדם חשוב. תלמיד חכם. חומרות: והפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

(יו"ד ק"ה ס"ז. צ"ב ס"ח סוף הג"ה. ס"ס צ"ג בהג"ה)

ציונים ומראה מקומות

תוס' חולין (קח ע"א) ד"ה טיפת. תוס' שם (צו ע"ב) ד"ה אפי'. רשב"א חולין (קח ע"ב) ד"ה אילימא. ראב"ד פ"ט מהט"א ה"ח וה"ה שם. מרדכי פ' כל הבשר סי' תרצ"א והג"ה אשרי כ"ב והג"ה מיי' פ"ט מהמ"א סי' ג'. מרדכי פכ"ה סי' תש"ה והג"ה אשרי כ"ח. יש"ש פג"ה סי' ל"ו מ"ד ומ"ה. ד"מ יו"ד ש"ב ס"ט. פמ"ג או"ח תנ"א מ"ז סקכ"ח (יעי"ש) מע"ז (יא ע"ב) לא הלכת לצור מימיך וראית ישראל ועכו"ם ששפתו ב' קדירות ע"ג כירה א' ולא חשו חכמים:

או"ח מג"א ר"ס קע"ג וכמ"ג. מג"א תמ"ז סק"ב ופמ"ג. שם פמ"ג מ"ז י"ג ד"ה ונסתפקתי. שם אשל י"ט ול"ב תנ"א ט"ז סקכ"ח ופמ"ג. מג"א שם סקל"ו ופמ"ג. מג"א שם סקמ"ד. תס"א ט"ז סק"ד ומג"א סקי"ב. תס"ז סי"ד ומג"א סקל"א ופמ"ג. שם סקל"ג ופמ"ג, מק"ח שם ט"ו. מג"א סקל"ו ומחצית השקל ופמ"ג תצ"ד פמ"ג אשל סק"ח:

יו"ד סי' ס"ו ש"ך סקי"ג ופמ"ג וחי' רעק"א. סי' ס"ט ש"ך ס"ד ופמ"ג. צ"א ט"ו סק"ה ופמ"ג. ורעק"א. צ"ב ט"ז סק"ז וכ"ט. וצ"ז ט"ז סקנ"ד ונקה"ג ופמ"ג. צ"ד ט"ז סקי"ד ונפ"מ לענין בב"ח וכו' עד ובד"מ. מ"ז שם וט"ו ד"ה והנה יש מקום. ש"ך שם סקל"ג ורעק"א. ק"ה ס"ך סק"י. פמ"ג צ"ג ש"ד ו' ד"ה דע. צ"ד מ"ז סק"ז אף דכ' קדירות וכו'. פתיחה לתערובות ח"ב פ"ג. ק"ה ש"ד ל"ת ד"ה ודע. ק"ח מ"ז סק"ו ד"ה אמנם. שם מ"ז סק"ז:

ח"ד ע"ב סק"ב. ע"ג סק"ג. צ"א סק"ז. צ"ב סק"ה כ' וכ"א. צ"ד סקט"ו וחידושים כ"ח. צ"ו סק"ו וז'. צ"ז סק"ה. ק"ה סק"י י"ב י"ג י"ד ט"ו י"ח:

חי' רע"ק צ"ב על ש"ך סקכ"ז:

אמרי בריך ס"ס צ"ב ד"ה מידי. נו"ב קמא יו"ד סי' ל'. דו"ח חשיבה י' בפירות יבשים. לב"ש חו' דינים קל"ז:

קיצור הדין

(א) מאכל אסור בצד עצמו כנבלה. או חתיכה שיש בה דם של עצמה אפי' הודחה מהם בעין (ועי' אות ה) אוסר את חברו עד שיהי' ס' ונטילה אם הם רותחים אף שהם יבשים ובחושים. וכן אפי' איסור בלוע במאכל אלא שהוא שמן יוצא כלא רוטב ואוסר עד ס' (ובבלוע שמן במאכל חם לתוך צונן בהפסד א"צ קליפה (יא) אבל איסור בלוע כחוש בחתיכה (אפילו גם הכעין מונח הם (א) אף שהחתיכה שמנה (יב) אינו יוצא אפי' משהו (י) אפי' באיסור דאורייתא (ו) בלי רוטב רותח (ב) שבקדרה (אכל רוטב של צלי מליחה וכבישה וערוי שנפסק הקלוח אינו רוטב (ב) ובשר שבלע חלב אינו איסור בלוע ומ"מ יש חילוק בין כחוש לשמן דאם הבשר כחוש אוסר רק כדי נמילה ובשמן אוסר עד ס'. ודעת חו"ד דכל זה בבשר בחלב ע"י צלי כבישה ומליחה. אבל בב"ח ע"י בישול אוסר אפי' כחוש עד ס' (ועי' פרטי הדינים בחו"ד צ"ב בחי' אות ד') ובמאכל שבלוע בו בשר בחלב מחלוקת האחרונים ז"ל (ג):

(ב) כלי פולט בלא רוטב למאכל ובין כחוש ובין שמן אוסר כדי קליפה (ז) ואם יש בו רטיבות קצת אפי' כחוש אוסר עד ס' (ז) אבל אין כלי בולע בלא רוטב ממאכל אפי' יש בו בלוע שמן אפי' יש בו רטיבות (ח) וכן בדוחקא וחריף כגון חתך צנון בסכין של בשר ואח"כ חתך הצנון בסכין של חלב לא נאסר הסכין (ט. ח.):

(ג) שתי קדירות רותחות ומלאות מאכל וא' של איסור לכתחלה אסור ליגע זו בזו (יד) ודיעבד מותר אף בכלי חרס (יט) אף שיש בם אי' שמן (טו) אם נגעו מבחוץ דאין בלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב ואפי' באותו כלי אינו יוצא ממקום למקום (חי' רע"ק צ"ב על ש"ך כ"ז) ואם נגע כף בקדרה בפנים ויש שם מאכל או הבל הקדירה הוי כרוטב (עי' אות יז). ואם לחים בחוץ צריך ס' רק נגד הבעין (טו) וביצה אסורה שנגעה בכלי הוי כשני כלים שנגעו זו בזו (יח):

(א) הח"ד סי' ק"ה אות י"ח כתב דלא אמרי' אין בלוע כחוש יוצא בלא רוטב אלא אם אין שם הבעין. אבל אם הבעין מונח שם. אז גם הבלוע חשוב איסור מצד עצמו וכ"כ בח"ד ע"ב סק"ב אף בדם דכחוש. וכ"כ מקור חיים תס"ז ט"ו. ועי' ש"ע הרב או"ח תס"ז נ"ג. אבל פמ"ג בשער התערובות ח"ב פ"ג ד"ה והנה ובסי' ק"ה ש"ד י"ח בשם מ"ב (מובא מג"א תמ"ז סק"ב) ושם ל"ח ד"ה ודע חולק ע"ז. ונ' שח"ד סותר א"ע מסי' צ"ב סוף כ"א דהא גם התם החלב בעין. ואין קו' על הח"ד ממג"א תס"ז סקל"א דכ' אם נמצאת החטה בתוך התרנגולת אין האחרות צריכות קליפה משום דבלוע כחוש אינו יוצא בלא רוטב אף דהתם מונחת החטה הבעין שם. דהתם קאי לשיטת המחבר דס"ל דבקיאים בין כחוש שמן ואדרבה יש ראי' משם לח"ד די"ל דמש"ה רמ"א חולק על רשב"א ואוסר כל החתיכות משום שהבעין מונח:

והנה המג"א תס"א סקי"ב כ' להפוך במצה כפולה ונגעה בצד שלא נתכפלה באחרות אינה אוסרת דאין אי' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה אף שהאיסור ישנו שם חשוב לי' בלוע וכ"כ בת"ח ריש כלל כ"ח:

(ב) ח"ד סי' צ"א סק"ז כתב דאיסור בלוע שאינו יוצא בלא רוטב היינו דבעי רוטב רותח (דכ"ז שהוא צונן אפי' רוטב שבקדרה אינו רוטב. ח"ד צ"ב סוף סקכ"א) שבקדרה. אבל צלי ומליחה וערוי שנפסק הקלות לא הוי רוטב להפליט הבלוע (עי' ח"ד ע"ג סק"ג ועי' יד יהודה שם סוף סק"ה שהניח דבריו בצ"ע) וזה כוונתי בח"ד ק"ה סקי"ג שכ' אפי' מדבר צלול אינו יוצא בלי רוטב. פי' אם לא הי' בכלי ראשון. וזה ראייתי מצלי שצירו לא הוי רוטב. ובזה מיושב מה שמקשה שם על הש"ך שכ' בסי' ק"ה סקי"ח בחתיכה שנמלחה והודחה כדין ואח"כ בלעה דם אינו יוצא מחתיכה לחתיכה ע"י מליחה וצלי'. והק' מתוס' ורא"ש חולין (קיב ע"ב) בד"ה דגים דיש רוצים לאסור העופות מטעם שבלעו מהדגים ועי' רא"ש שכתב דמעט דם יוצא מדגים ונבלע בעופות ולדברי הש"ך ק' הא אינו יוצא בלי רוטב דהא הדגים אין להם ציר דקדמי ופלטי עיי"ש. ולכאורה ק' מה קושייתו הא מפורש ברא"ש שיש להדגים ציר וא"כ הוי רוטב ומש"ה כ' לאסור העופות שיצא הטעם מהדגים ע"י ציר. אך להנ"ל ניחא דרוטב היינו רק רוטב רותח שבקדרה ומדברי הפמ"ג שהובא לקמן סקי"ז נראה שחולק עליו. ועי' פמ"ג ק"ה מ"ז סקי"ד שכ' אפי' היתר שאצלו צלול אין כח בבלוע לצאת בלא רוטב ועי' מ"ז צ"א סק"ה שכ' דודאי איסור בלוע כחתיכה שבלעה דם וכדומה מדברים שאינם מפעפעים ונפלה לרוטב רותח תתאי גבר ומפליט מן החתיכה ולא עוד אלא אפי' רוטב קר שנפל לבשר רותח הבלוע מאיסור תתאי גבר ומרתיח לרוטב העליון. וע"כ צ"ל דמ"ש בסי' ק"ה אפי' היתר צלול מותר מיירי ברוטב תתאי צונן:

(ג) בשר בחלב. עי' ט"ז יו"ד ק"ה סקי"ג והגר"א שם אות מ' דהוי אי' בלוע. אבל ש"ך שם סקי"ז כ' דהוי איסור מצד עצמו ואוסר בכחוש כדי נטילה דבקיאים בין כחוש לשמן. וח"ד סי' צ"ב סק"ה כתב דבב"ח דאו' ע"י בישול הוי איסור מצ"ע אבל ע"י צלי וכבישה ומליחה הוי אי' בלוע. ועי' ח"ד צ"ד ט"ו דלאו דוקא בשר שבלע חלב אלא אפי' מאכל שבלוע בו בב"ח פולט ג"כ בלי רוטב דכל הבא מבב"ח כבב"ח דיינינן. אבל דעת בית מאיר צ"ד על ט"ז סקי"ד ובית שלמה יו"ד קס"ז דלא כוותי'. זולתי אם נשפך לתוך תבשיל חלב ממש אף דהתבשיל עב הוא מ"מ לא חשיב בלוע והכף נעשה כמוהו משא"כ אם בלע ע"י בליעת חלב אינו רק אי' בלוע:

(ד) חלב אינו איסור שמן. עי' ט"ז פ"ז סק"י. צ"ב סק"ג. ק"ה סקי"ג וש"ך צ"ב סק"ג. ק"ה סקי"ז וכ"ב. וח"ד ק"ה חי' כ"ב:

(ה) פמ"ג ק"ה מ"ז ט"ז כתב דחתיכה בשעת מליחתה או צלייתה על האש להוציא דמה מקרי אי' מצד עצמו. אבל אם סלקה מהאש אף שעדיין רותחת היא או חתיכה תפלה ונוגעת בקדרה רותחת אצל האש אז הוי איסור בלוע ואינו יוצא בלא רוטב. ובדם שבלע ממקום אחר אפי' בשעת מליחה וצלי' הוי בלוע. ועי' ס' מנחת שי סי' ה' דאם לא הודחה מדמה חשוב לעולם אי' מצד עצמו. ואפי' בהודחה חולק על הפמ"ג ח"ד ק"ה סקי"ג דחתיכה שיש בה דם של עצמה שסלקה מאש ונגעה חם באחרת אסור דתולדות האש מוציא דם כאש עצמו. וכ"כ במנחת שי דחתיכה צוננת שיש בה דם של עצמה נגעה בחתיכה רותחת אצל האש הוי ממש כשעת צלייתה וכ' שם די"ל דפמ"ג ס"ל דתפלה נוגעת בקדרה אצל אש הוי בלוע מיירי באין הקדרה רותחת כל כך:

והא דאמרי' שבשעת צלי' כ"ע מודו דהוי איסור מצד עצמו דוקא לאסור הקדרה שנגע בו. או אם המאכל שבקדרה הוא של חלב שאז גם המאכל אסור אבל המאכל שבקדרה שאינו של חלב מותר (עי' ח"ד ע"ו סק"ב ונפש חי' יו"ד סי' ט'):

(ו) עי' מג"א תס"ו סקל"ג בשם שו"ת רמ"א סי' כ"ח דרק באי' דרבנן אין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב והניחו בצ"ע פמ"ג שם ובשער התערובות ח"ב פ"ג ד"ה והנה ורעק"א סי' ק"ה על ש"ך סקי"ט. דהא אפי' באי' דאו' נמי:

(ז) בלוע כחוש ויבש בכלי אוסר רק כ"ק. ואם יש בו רטיבות קצת אוסר עד ס' (ש"ך יו"ד סי' ס"ט סקס"ד. ק"ה סקכ"ג. ח"ד צ"ד חי' כ"ח. ומש"ה כ' ש"ך צ"ד סקכ"ז עוי"ל דהסכין בלע משמנונית ואוסר כולו) ובבלוע יבש שמן. ש"ך ק"ה סקכ"ג הניח בצ"ע אי אוסר כ"ק או בעי ס'. ועי' פרמ"ג צ"ד מ"ז סקט"ו ד"ה והנה דמפרש בדעת ט"ז דאוסר עד ס'. אבל מג"א תנ"א סקל"ז כתב בלוע שמן בכלי די כ"ק. (ועי' כ"ס יו"ד נ"ד שכ' משום דנקלש הטעם. ועי' מק"ח שם אות י' די"ל כיון דגוף אי' חמץ כחוש אבל אם גוף האיסור שמן י"ל דאסור עד ס') וכ"כ פר"ח ק"ה סקכ"ח אפי' בשמן כ"ק. וכן מסכימים בנו"ב קמא יו"ד סי' ל' ופמ"ג או"ח תצ"ד אשל ח'. וח"ד ק"ה חי' כ"ח. ודו"ח להגרעק"א תשובה ו' בפירות יבשים:

(ח) ט"ז ק"ה סקט"ז בלוע שמן ממאכל אוסר כלי. ועי' ס' שבילי דוד ק"ה סקי"ב ראי' מש"ך צ"ה ססק"כ דערוי מפליט משיורי מאכל לכלי ולא מכלי לכלי ה"נ אף שאין יוצא מכלי לכלי בלוע שמן מ"מ יוצא ממאכל לכלי וכ"ד ח"ד צ"ו סק"ו וסק"ז. אבל הח"ד ק"ה סקט"ו כ' דממאכל לכלי אינו יוצא אפילו בלוע שמן אפילו יש בו רטיבות וכ"כ בח"ד צ"ד סוף אות ט"ו וכ"כ בסי' צ"ז סק"ה (ומ"ש בס' מנחת שי סי' ה' ליישב הסתירה דבסי' צ"ו כ' לאיסור לשי' מג"א תנ"א סקל"ז דחמיר לי' מאכל מכלי. ליתא דעי' ח"ד צ"ו סק"ז כתב ג"כ כן ושם קאי לש"ך) וכן מסיק להיתר בנפש חי' יו"ד סי' ל"ו:

(ט) פמ"ג או"ח תמ"ז מ"ז סקי"ג מסופק אי דוחקא וחריף מפליט בלוע בלא רוטב כגון חתך בסכין של בשר צנון ואח"כ חתכו בסכין של חלב אי נאסר הסכין ובאשל שם סקל"ב מסיק להיתר דלא חמיר מרותח (וא"כ לדעת הח"ד לעיל סק"ח אפי' בלוע שמן שרי) ולב"ש בחי' דינים מ' כתב דצריך להתיישב בדבר ועי' בית מאיר יו"ד צ"ו סק"א:

(י) איסור בלוע אינו יוצא ממאכל אפי' משהו. עי' מ"ז צ"ב סק"ז וק"ה י"ד בשם רש"ל. וכ"כ בפתיחה לה' תערובות ח"ב פ"ג וכ"כ ש"ד ק"ה סקי"ח. ובאו"ח תמ"ז אשל סק"ב וי"ט. ובח"ד ק"ה סק"י:

(יא) ש"ך ק"ה סקכ"א כתב דבבלוע שמן מותר חם לתוך צונן ופר"ח כ"ו שם חולק. וכ' פמ"ג ש"ד כ"א וח"ד סקי"ד דבאין הפסד מחמירים כפר"ח:

(יב) אם אין הבליע שמן אף שהחתיכה שנבלע בה האיסור שמנה לא אמרינן דמפטם לי'. כ"כ ש"ך ק"ה סקי"ט. וט"ז שם סק"י הניח הדין בצ"ע ועי' מג"א תמ"ז סק"ב כש"ך ובסי' תס"א סקי"ב כ' דמנהגנו להחמיר. והקשה עליו פמ"ג שער התערובות ח"ב ספ"ג שסותר א"ע. ופמ"ג ק"ה ש"ד סקי"ט וח"ד שם חידושים כ"א מסכימים כש"ך:

(יג) אפילו באיסור מצד עצמו מ"מ במליחה לא אמרי' פיטום (ט"ז ק"ה סקכ"ו וש"ך סקכ"ח. פמ"ג ש"ד סקל"ח דין הב' ד"ה גם קיי"ל וח"ד שם חי' ל"ה) ונפ"מ באי' דרבנן ואין בו שייכות שמנונית כמ"ש סי' ק"ה ס"ט סוף הג"ה:

(יד) שתי קדרות לכתחלה אסור ליגע זו בזו (ט"ז יו"ד צ"ז ססק"ג. ועי' פמ"ג שם בשם ת"ח טעם אחר שמא יזוב מזו לז) וכ"כ ט"ז או"ח סי' תנ"א סקכ"ח דרק דיעבד מותר. וכ"כ פמ"ג או"ח אשל ר"ס קע"ג ופמ"ג יו"ד ק"ה ש"ד סקכ"ב:

טו שתי קדרות אפי' בלוע שמן מותר. כן מוכח בט"ז יו"ד צ"ז סק"ד וכ"כ פמ"ג צ"ג ש"ד סק"ו ד"ה דע. וק"ה ש"ד כ"ב. וכ"כ ח"ד צ"ז סק"ה (ועי' אמרי ברוך ס"ס צ"ב בשם תורת יקותיאל):

(טז) כתב ח"ד צ"ב סק"כ קדרות הנוגעות והם לחים בחוץ צריך ס' רק נגד הבעין ולא אמרי' דזה שהוא לח חשיב רוטב ועל ידו מוציא גם הבלוע דדבר מועט כזה לא מקרי רוטב. וראייתו מצלי דאמרי' אין בלוע יוצא בלא רוטב אף שהם לחים הרבה (וכ"כ פמ"ג או"ח תס"ז אשל סקל"א דמוהל היוצא מצלי מעט הוא ולא חשיב רוטב) אך ק' לדעת הח"ד שכ' בכמה דוכתי דרוטב שחוץ לקדרה אינו רוטב א"כ י"ל צלי שאני משא"כ הכא בקדרה אם נשפך מתוך הקדרה בערוי שלא נפסק על דופנה מבחוץ י"ל דפולט גם הבלוע:

(יז) עי' פמ"ג צ"ד מ"ז סק"ז הא דב' קדרות אינן אוסרות זא"ז. דוקא אם נגעו מבחוץ. אבל כף נגע בקדרה בפנים ויש בה מאכל ע"י הבל הקדרה מפלט שפיר (ועי' פמ"ג צ"ב מ"ז סוף אות כ"ט שכ' דרק בהתירא די ס' נגד חלב שבמחבת ולא גם נגד הבלוע שבמחבת משום דבלוע הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא אבל באיסור צריך לשער נגד כל הכלי התחתונה. ועי' ח"ד שם סקכ"י שחולק עליו וכ' אפי' באיסור א"צ לשער רק נגד הבעין ונ' דפמ"ג לשיטתו כאן) ועי' בית שלמה יו"ד קס"ז שחולק עליו דהא מקור הדין מחולין (ק"ח ע"ב) מבלע בלע מפלט לא פליט אף דיש שם הבל הקדרה. ומ"מ למעשה לא הקיל נגד דעת הפמ"ג. ולכאורה דברי הפמ"ג צ"ע. דהא ט"ז יו"ד צ"ז סק"ג ואו"ח תנ"א סקכ"ח ומג"א שם סקמ"ד מתירים בתנור שבלע חלב ונתנו עליו קדרת בשר והתם ג"כ הבליעה בפנים ומטעם זה חלק כנפי יונה יו"ד צ"ב על הט"ז. וצ"ל דעת פמ"ג דהבל קדרה חמור מתנור:

(יח) ביצה הוי כלי ולכן ביצה אסורה נגעה בכלי הוי ב' קדרות נוגעות זו בזו ושרי (ש"ך יו"ד סי' ס"ו סקי"ג) ועי' שבילי דוד דאף דקליפת הביצה מנוקבת כמ"ש ט"ז צ"ה סק"ב וחשוב כבעין לענין נ"ט בר נ"ט. מ"מ לענין אינו יוצא מכלי אל כלי חשוב כבלוע וראי' מקליפה דט"ז סי' ק"ה סקי"א כתב דהוי בעין ומ"מ א"י מקליפה לקליפה דחשבי' לי' לבלוע. וכ' עוד שם דאין לביצה דין כלי שפולט בלא רוטב דכל הטעם בכלי כמ"ש ד"מ ק"ה אות כ' בשם ר"י מאיברא דאין לו מה לפלוט מגופו (ועי' רשב"א חולין (קח ע"ב) ד"ה אילימא כ' טעם אחר) אבל קליפת ביצה יש בה לחלוחית ומש"ה מצרפים גם הקליפה וכמ"ש ט"ז צ"ט סק"א דמצרפים העצמות משום שיש בהן לחלוחית (ועי' עוד ח"ד סי' ע"ה סק"א ושו"ת רעק"א החדשות סי' ק"ב):

(יט) ראיתי בס' חדש ברכת משה סי' ח' ט' שמביא בשם רב א' דקדרת חרס מלאה מאכל אוסרת חברתה בנגיעתה, וראייתו מפסחים (ל ע"ב) חזי' להו דמדייתו ומיומא (עח ע"א) דפחרא משחל שחיל וממכשירים פ"ג מ"ב חבית שהיא מלאה פירות וכו' ושאבו הרי מבואר בכל אלו המקומות דכלי חרס פולטת מדופנה החיצון. והמחבר לא הודה לו ומסיק דאין חילוק בין חרס לשאר כלים והסכים על ידו הג"ר ברוך הירש ז"ל אבד"ק פיעטרקוב משום דאף דאמרי' דמדייתי היינו שיוכל להיות כך וכמה פעמים חזי' כך דמדייתי אך עכ"פ אינו בהחלט כן וכמה פעמים אינו פולט לכן הוי ס"ס. ספק א' שמא לא תפלוט כלל. וגם ספק שמא נתיבש תיכף שלא יהי' כלל בכח להבליע בקדרה אחרת והוי ככלי שדרכו להשתמש בו בשפע כי אף שיופלט מעט אינו רק משהו ונגד המשהו יש כמה פעמים ששים בבירור. ומובא שם ראי' מט"ז יו"ד צ"ז סק"ג וט"ז או"ח תנ"א סקכ"ח ומג"א שם סקמ"ד דמתירים ושם מיירי בתנור של חרס וכ"כ יד אפרים יו"ד צ"ט בשם שאילת יעב"ץ ויש לדחות דשם מיירי באין מאכל בקדירה. וכן הביא הגאבד"ק פיעטרקוב ז"ל ראי' מב"י יו"ד קכ"ב ד"ה כתב המרדכי דסתם קדרות של חרם ומ"מ סתמי הפוסקים להיתר בב' קדירות וע"כ דאין חילוק (ויש לדחות דשם כ' סתם קדרות שבש"ס ולא שלנו) ועי' עוד שם ראי' מע"ז (יב ע"א) דלא חשו חכמים משמע אפי' בכלי חרם:

והנה לדינא הדבר פשוט כן דמותר. ולפלא מה נסתפקו בזה. דהא עיקר המקור דאין ב' קדרות אוסרות זא"ז הוא ממרדכי פכ"ה סי' תרצ"א ונלמד מחולין (קח ע"ב) אילימא לא ניער כלל ולא כסה כלל מבלע בלע מיפלט לא פלט ואמאי יאסרו שאר חתיכות שאצלה אלמא שאין הבליעה הולכת מחתיכה לחתיכה בלא רוטב עיי"ש. ובחתיכה ודאי שיש עלי' לחלוחית ומ"מ מותר וכ"ש בכלי חרס. והנה לדעת ח"ד צ"ב סק"כ דמעט רוטב לא חשוב רוטב ודאי דשרי אלא שיש לדון לדעת פמ"ג צ"ב מ"ז סקכ"ט דאם לח קצת אין בו דין ב' קדרות וכן לדעת ס' שו"ת בית שלמה יו"ד קס"ז דגם אם נגעי בפנימית הקדרה שרי ע"כ דגם בכלי חרס שרי דכל דכלים מדייתי בפנים כמ"ש תוס' פסחים (ל ע"ב) ד"ה התורה ומ"מ מותר וה"ה בכלי חרס מחוץ. ועוד ראי' ברורה דכלי חרם שרי מביצה דאף דמנוקבת וחשיבה כבעין לענין נ"ט בר נ"ט ומ"מ מקרי ב' קדרות כמ"ש למעלה אות י"ח. כ"ש כלי חרם דגם לענין נ"ט בר נ"ט לא מצינו חילוק וחשוב רק בלוע מכ"ש לענין שתי קדרות דלא מקרי בעין רק טעם ומותר אפילו להפמ"ג הנ"ל:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה