חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
סוגיא טו - ביטול איסור לכתחלה
(א) בספר חוות דעת סי' צט סק"ח תירץ על קו' ט"ז וש"ך שם שהש"ע סותר א"ע מאו"ח ס"ס תרע"ז שפוסק שאפי' אי' דרבנן אסיר להוסיף ליו"ד סי' צ"ט שפוסק דמותר להוסיף. ומחלק משום דנר חנוכה אסור בהנאה וכיון שנוטל ומבטלו זה בעצמו היי הנאה ולכן אסור לבטלו דאין לך הנאה גדולה מזי משא"כ באי' אכילה שאינו אסור רק טעימת טעמא דאיסורא וכיון דמבטל לי' אינו מרגיש הטעם. ועפ"י חלוקו י"ל דהא דנקטי' דביטול אי' לכתחלה הוא רק אי' דרבנן כל זה הוא באיסור אכילה. אבל באי' הנאה אין מבטלים הוא אי' דאורייתא. כיון דזה שמבטלו היי הנאה ואסור בהנאה וכ"כ כמה אחרונים ועי' בשו"ת רמ"ץ יו"ד סי' מ"ב ומהרי"א יו"ד קכ"ד שהביאו ראיה לזה דא"כ למה בקדושין (נו ע"ב) המקדש בערלה וכל אה"נ אינה מקודשת מה"ת הא יכולה ליהנות ע"י ביטול ברוב והא דאין מבטלים הוא רק אי' דרבנן וכן תוס' הקשו שם הא יכולה ליהנות שלא כדרך הנאתי ולמה לא הקשו שיכולה לבטלו ברוב אע"כ כיון דאיסור הנאה הוא. איסור דאין מבטלים הוא מדאו'. וכיוצא בזה הקשה בנחלת צבי בפתחי תשובה יו"ד צ"ט עיי"ש שתי' בשם הג"ר אבלי מווילנא ז"ל דאף דיכולה לבטל מ"מ כיון דעכשיו אה"נ ואה"נ אין לו בעלים ולא היי שלו ולאו מידי יהיב לה:
והנה מה שתירץ בדעת הרמב"ם דאה"נ אין לו בעלים איני ברור. עי' כ"מ פ"א מציצית הי"א בציצית של עיר הנדחת כתב דפסולים משים כתותי מכתת שעורי' אבל לא פסל משום דכ' לכם ואה"נ לאו דידיה היא וע"כ דדעת הרמב"ם דאי' הנאה היי שלו וכ"כ רמב"ם בפי' המשניות סוכה פ"ג גבי ערלה דפסול אתרוג משים שאינו פרי ולא קאמר משום דאסיר בהנאה ואינו לכם. אך לענ"ד קושייתם ל"ק דאפי' אי נימא דאה"נ יש לו בעלים והוי דידיה מ"מ עתה כמו שהוא א"י ליהנות ממנו אלא אימתי יבא ההנאה אחר הביטול ולמה תוכל אז ליהנות ממנו משום שנתבטל ואיננו עוד במציאות וכמאן דליתא וכמ"ש רש"י מנחות (כג ע"ב) ד"ה לימא דאי נימא בתר בטל אזלי' וטבלא מבטל לשיריים לא הוי ריבה סלתה דבטל כמאן דליתי' דמי ולא אייתר לי' וכיון דאיני במציאות או אם כן לאו מידי יהיב לה ומש"ה אינה מקודשת ונדחה ראייתם מכאן דאה"נ מדאו' אין מבטלים. ועיי"ש במהרי"א שהק' על דיוק דברי ריב"ש שמ"ט שהק' להפוסקים דאין מבטלים דאו' איך הגעילו כלי מדין בני יומן הא אפילו הי' במים ס' מ"מ נאסרו משום דעשה אי' וביטל לכתחילה וחוזרים ואוסרים הכלי הנגעל ומשמע דלרוב הפוסקים דאין מבטלים הוא רק אי' דרבנן ניחא הא י"ל שהגעילו מאי' הנאה ולכ"ע הוא אי' דאו'. ולק"מ דהא שפכו מי ההגעלה לחוץ ולא נהנה כלל מהאיסור:
וקשה לי על סברא זו דכל מקור דין אין מבטלים איסור לכתחילה הוא מתני' ספ"ה דתרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור כמ"ש שם הר"ש. ותרומה הא אסורה בהנאה של כלוי כמ"ש תוס' יבמות (סו ע"ב) ד"ה לא ובכמה דוכתי. וא"כ מה מקשה בביצה (ד ע"ב) על עצי מוקצה הא מבטל אי' לכתחלה ותנן בתרומה דאסור הא י"ל דוקא התם משום דאסור בהנאה אבל מוקצה דמותר בהנאה שרי. ואף דבירושלמי תרומות שם א"ר יוחנן דה"ה בכל איסורים ומקשה ולא מתני' היא ומתרץ מתני' בתרומה אתא מימר לך אפילו שאר דברים. והיינו כחלוק זה די"ל תרומה שאני דאסור בהנאה וקמ"ל ר"י דה"ה באי' אכילה מ"מ בביצה מק' ממתני' ובמתני' מיירי רק באי' הנאה. והנה לדעת מג"א תק"א סקי"ב דמוקצה אסור בהנאה ל"ק דגם הכא הוי אי' הנאה ושפיר מקשה מתרומה על מוקצה אבל הלא הראשונים ז"ל כתבו להיפוך כמ"ש רשב"א שבת (כט ע"א) ד"ה כי שדייק מהכא דמק' והא מהפך באיסורא דמוקצה מותר בהנאה דל"ק ליה אלא היכא מהפך בהוהא אי לא מהפך בהו ועל מה שהתבשיל מתבשל בו אין בכך כלום וכ"כ תוס' פסחים (כו ע"ב) ד"ה חדש דבהמבשל בשבת בשוגג יאכל ולא אמרי' יש שבח מוקצה בפת דל"א אלא באי' הנאה ומוקצה מותר בהנאה וכ"כ תוס' ע"ז (סי ע"ב) ד"ה אמר רבא ומג"א בעצמו כ' להפוך בסי' שכ"ה סק"ט ותק"ו סק"ג ותק"ט סקט"ו. אע"כ שאין חילוק ואפי' אה"נ הוי רק אי' דרבנן לבטל לכתחלה:
(ב) אף שאין מבטלים אי' לכתחלה מכל מקום אם אין כוונתי לבטל את האיסור מותר כמ"ש ר"ן עבודה זרה (לג ע"ב) ד"ה איבעי' להו שהקשה על הגעלה למה שרי והרי הוא מבטל אי' הבלוע בהם במים שהוא מגעיל בם ותי' משים דאין כוונתי לבטל כדי ליהנות מהאיסור אלא להכשיר את הכלי וכ"כ שו"ת ריב"ש סי' שמ"ט (הדין מובא בב"י יו"ד ס"ס ס"ד ורמ"א קכ"א ס"א) דמותר ליתן חלב בדופני הכלי כדי שיחוברו הנסרים היטב ולא ינטף היין ולא אמרי' דמבטל איסור כיון דכוונתו רק לתקן הכלי וכ"כ הרא"ש בשו"ת רשב"א תס"ג שכן הוא בירושלמי ספ"ה דתרומות דטוחן ומתיר שכן דרך כהנים להיות טוחנים מדומע בבתיהם. והיינו שאם חטי תרומה מעורבים בחולין אף על פי שטחנן מזיד נקרא שוגג לענין ביטול דלא נתכוין לבטל אלא לטחון ולאכול ככל חטים שעומדות לטחינה וכ"כ בפי' הירושלמי הזה בפר"ח יו"ד סי' ס"ד סקכ"ו וכוון לדעת הרא"ש:
ובברית אברהם או"ח סי' ל"ד אות ב' מק' על פר"ח שאין הפי' בירושלמי משום אין כוונתי לבטל אלא כמ"ש תוי"ט פ"ה מתרומות מ"ט ד"ה כך שכ' דלא הוי מבטל אי' שאין זה אלא שנתגלה עי"ז שטוחן שההיתר הי' יותר ממה שהיינו סבורים מתחלה לפני הטחינה. ודבריו תמוהים דבירושלמי שקאמר הטעם שכן דרך כהנים להיות טוחנים מדומע בבתיהם ע"כ אין הטעם כתוי"ט אלא משום אין כוונתו לבטל (אע"פ שבאמת הדבר יפלא על ירושלמי ורא"ש ופר"ח מ"ט מאנו בטעם תוי"ט האמתי והפשוט) וכן יגיד עליו רעו בירו' ערלה פ"א ה"ד שהביא סמוך לדין זה בתרומה דטוחן ומתיר דכן בערלה ר' יוסי אומר אף יתכוון וילקוט מ"ט דר"י שכן דרך בנ"א להיות מידל בגפנים ועיי"ש בפני משה שכן דרך אם הם רצופות ותכופות עוקרים מהם א' או ב' ומדלדל אותם כדי שהנשארים יתגדלו ויתעבו ולכן תלינין שדעתו בזה להיות מידל מהם ולא לבטל האיסור. ועי' תפארת ישראל בחי' תרומות פ"ה מ"ט שכן הוא בגיטין (נד ע"ב) חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת ואלו הי' יודעו הי' עוקרו דדרך לעקור גפן מבין הגפנים כדי לעבות הנשארים א"כ אין כוונתו לבטל האיסור דאלו יודעו הי' עוקרו דמה שמפסיד בצד א' מרויח בצד אחר עיי"ש:
וכ"כ טאו"ח תנ"ג וש"ע שם ס"ג בחטים הנשוכים מעכבר דמותר לטחנם דאין כוונתי לבטל וכ"כ תה"ד סי' קי"ד גבי חטים המצומחים וכ"כ שם קע"א בחטים המתולעים לטחנם מובא יו"ד פ"ד סי"ד וכ"כ שם סי"ג בשם הא"ח בדבש שנפלו בו נמלים וכ"כ צ"צ סי' נ"א בפירות מתולעים לעשות מהם י"ש וכ"כ ט"ז יו"ד פ"ד סק"ט בקמח מתולע לעשות י"ש וכן הקשה מג"א תמ"ז סוף ס"ק מ"ה על צ"צ סי' פ' שאוסר לערב חלב חטה ביין הא אין כוונתו לבטל וכ"כ ב"ח יו"ד ר"ס קכ"ב וקל"ז ד"ה ויראה לי. וכ"כ ט"ז או"ח תנ"ב סק"ה ויו"ד צ"ט סק"ז וש"ך יו"ד קט"ו סקנ"ח וכ"כ פר"ח או"ח תנ"ג סק"ג ויו"ד ס"ד סקכ"ו:
והחולקים על זה המה ראב"ד ורשב"א ור' יונה שכ בע"ז ל"ג במים שנעשו בהם מלוי וערוי תירוץ אחר ולא כ' משום אין כוונתו לבטל וע"כ דאפי' אין כוונתו לבטל אסור. וכן כ' בשו"ת רשב"א ס"ס תצ"ה דבהגעלה ל"ש אין מבטלים אי' לכתחלה דלסחוט איסור ולהוציאו מתוך ההיתר איני מבטל אי' אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האי' והפליג הרבה לדעה ששייך בהגעלה ביטול איסור וכ"כ ב"י יו"ד ס"ס קל"ד בשם רשב"א בפלפלין הבלועים מיין אפי' יש ששים אסור לבטל לכתחלה אף שאין כוונתו לבטל וכן תוס' פסחים (ל ע"א) ד"ה לשהינהו ור"ן שם ד"ה ופרכי' שהק' על וליעבד בהו שלא במינו הא אין מבטלים אי' לכתחלה (ועי' שער המלך פט"ו מהמ"א הכ"ה מקשה דר"ן סותר א"ע מע"ז הנ"ל שכ' להיפוך ועי' לקמן אות ג') וכ"כ ב"ח או"ח תנ"ג ד"ה כ' הר"פ בשם שו"ת ר"ן נ"ז ונ"ט בחטים המצומחים דטחינה הו"ל מבטל איסור אע"פ שאינו טוחן ע"מ לבטלם. ומה שסותר הר"ן א"ע מע"ז הנ"ל בהגעלה החלוק פשיט דהכא נהנה מהביטול דהא האיסור נשאר בתוכו משא"כ בהגעלה דאינו נהנה מהאיסור. וכ"כ שם בשם מהר"ם בשו"ת רשב"א תתל"א וסמ"ק. ועי' בשו"ת רעק"א סי' ע"ז שפקפק על היתר דאין כוונתו לבטל מרמוני בדן דאינם בטלים הא צריך לפצעם לתקן המאכל. וכן בתערובות בעלי חיים לשתרי לכתחלה לשחטם דאין כוונתו רק לתקן המאכל. וכן במתני' פ"א דערלה מ"ו לגבי נטיעה הא צריך לתלוש לתקן המאכל ועיי"ש מ"ש דדוקא בטחינה שטוחן ביחד וא"א לטחון גרעין גרעין א"כ יש בטחינה זו ג"כ ודאי היתר מש"ה אמרי' דטוחן לתקן את ההיתר ומקרי אין כוונתו לבטל אבל בשחיטת בע"ח ופציע רמונים ולקיטת ירק הדרך לעשות חדא חדא ועל כ"א יש ספק אם עושה עתה הדבר בהיתר דשמא זהו איסור לא מקרי מתקן ההיתר ומקרי כוונתו לבטל:
(ג) ועי' ט"ז יו"ד צ"ט סק"ו וקל"ו סק"ד דגם להמתירים באין כוונתו לבטל הוא רק כשא"א בענין אחר. ועי' פמ"ג צ"ט מ"ז סק"ז שהקשה שט"ז סותר א"ע מאו"ח תנ"ב סק"ה דמותר להגעיל כלי אי' בכלי היתר אם יש ס' ולא הוי מבטל כיון דאינו מתכוין לכך אף דאפשר בענין אחר והי' דבכלי איסור א"א להגעיל בהיתר והא דלא מכשיר היורה אח"כ כיון דבעי גדנפא היי טרחא יהוי כא"א בענין אחר. והנה יש ראי' לסברא זו דטרחא מתוי"ט פי"א תרומות מ"ו מגירה שפינה ממנה חטי תרומה אין מחייבים אותו להיות יושב ומלקט א' א' אלא מכבד כדרכו וכ' התוי"ט כיון שמכבד כדרכו לא מטרחי' לי' טפי הואיל ואינו מתכוון לבטל ואף שאפשר בענין אחר מ"מ לא מטרחי' לי' ובאמת שמתרומות שם אין ראי' די"ל דבתרומה דרבנן הקילו אפי' אפשר בענין אחר עי' ירושלמי שם ה"ד דהקילו גם לענין הגעלה בכלי חרס. ועי' שו"ת רשב"א סי' רכ"ב מובא בתו' רע"ק שם כ' ג"כ דמיירי בתרומה דרבנן ועי' שם טעמו כיון דא"א לבא לידי נו"ט וכמו כלי שדרכו להשתמש בשפע:
ומ"מ לקו' פרמ"ג מסתירת הט"ז יש לומר דרק כשנשאר האי' בתוכו או דיקא כשא"א בענין אחר שרי אבל בהגעלה שמוציא האיסור ממנו ואין האי' נשאר בו אז אם אין כוונתו לבטל אפי' אפשר בענין אחר שרי. ועי' בבית הלל דבעי' שיהי' מוכח שאין כוונתו לבטל ודייק מתה"ד קי"ד שכתב וגם הברירה מוכחת שאין כוונתו לבטל וכ"כ כו"פ סי' פ"ד בדבש שנפלו בו נמלים דאין כאן ביטול אי' כיון דמסננו ומסיר האיסור ולכאורה למה לי' טעם זה הא פשוט שם אין כוונתו לבטל אלא דאפי' אינו מתכוין לבטל מ"מ בעי' שיעשה מעשה המוכח ע"ז והיינו ע"י הסינון:
(ד) כל הא דאמרי' אפי' אם האיסור נשאר שם ע"ו ביטול מ"מ אם אין כוונתו לבטל שרי. היינו דוקא אם אינו עושה מעשה חדש ואינו מוסיף על האי' כגון בחטים מתולעים שהתולעים כבר ישנם שם אלא שהיא טוחן את החטים. אבל אם עושה מעשה חדש אפי' אין כונתי לבטל מ"מ אין מבטלים אי' לכתחלה. כמ"ש רש"י חולין (קח ע"א) ד"ה אי קסבר ותוס' ד"ה אפשר. דאפי' למ"ד אפשר לסוחטו מותר ואין על החתיכה שם איסור רק שנבלע בה איסור מ"מ כ' רש"י ותוס' דלכתחלה אין מבטלים אותה ולא אמרי' דאין כוונתו לבטל את האיסור אלא להתיר החתיכה וע"כ דאפי' אין כוונתו לבטל מ"מ אסור לעשות פעולה חדשה וכ"ה ביו"ד צ"ט ס"ה דאפי' נפל אי' מעצמו אין מוסיפים עליו ועיי"ש ברמ"א דמיירי היכא דלא אמרינן חתיכה נעשה נבלה ואף דכוונתו רק להכשיר את המאכל. והא דכ' ר"ן ע"ז (לג ע"ב) דמש"ה שרי להגעיל משום דאין כוונתו לבטל אף דעושה מעשה חדש. היינו משום דשופך מי ההגעלה לחוץ והוי כשורף את האיסור אבל אם האי' נשאר אסור. וכן מסיק בס' יד אפרים יו"ד ס"ט בשומן ששהה ג' ימים בלא מליחה עיי"ש דאפי' במאכל מותר לבטל לכתחלה אם שופך מי הביטול לחוץ. אך בשו"ת פני יהושע כ"א אוסר וכ' דרק בכלים שרי להגעיל משום דבהגעלה מועטת פלטי הכלים דאין שם תערובות דהאי' אינו אלא נבלע בכלי והוי כאלו עומד בפני עצמו משא"כ אוכל דיהבי טעמא להדדי שהאיסור נותן טעם בהיתר וההיתר באיסור והוי תערובות וצריך הגעלה ובישול טובא לסחוט האיסור וחיישי' דלמא לא סחיט שפיר. וכ"כ פר"ח או"ח תנ"ג סק"ג בשם שו"ת רשב"א סי' תפ"ה דאוסר להוסיף על חטים חמוצים קודם הפסח אף שאין כוונתו לבטל את האי' אלא לטחון את החטים. ובזה מיושב מה שהק' מג"א תמ"ז סקמ"ה על צ"צ סי' פ' ביין לבן שהוכהה מראיתו דאוסר לערב בו חלב חטה אע"פ שיתבטל בס' מ"מ שמא ישתה ממנו בפסח והו"ל מבטל אי' לכתחלה ותמה עליו מיו"ד פ"ד סי"ג דבש שנפלו בו נמלים יחממנו עד שיהי' ניתך ויסננו משום דאין כוונתו לבטל. ולפי הנ"ל החלוק פשוט דשאני בדבש דאינו מחדש שום דבר משא"כ הכא לערב בו חל חטה דעושה מעשה חדש שלא היה עד עתה אסור ובזה מיושב דאין הצמח צדק סותר א"ע מסי' נ"א שהתיר לעשות י"ש מפירות מתולעים כיון שאין כוונתו לבטל וסברא זו כ' מדעת עצמו בנו"ב קמא יו"ד סי' כ"ו בהג"ה ותנינא יו"ד מ"ו ונ"ו שלא הקילו לערב לכתחלה אפי' בדבר שאין כוונתו לבטל אלא אם כבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה דבר ועי"כ מתבטל בזה אזלי' בתר הכוונה כמו בחטים שיש בהם חטים מבוקעים שמותר לטחון אף שעי"ז מתבטלים מ"מ הכוונה רק לטחון ולעשות קמח אבל אסור לערב חטים מבוקעות בידים כדי לטוחנן ומביא ראי' מרשב"א בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע שמתיר משום שא"א לבוא לידי נו"ט אבל בכלי שדרכו לפעמים להשתמש דבר מועט אסור להשתמש בה כמ"ש בש"ע קכ"ב ס"ה משים שאין מבטלים אי' לכתחלה והלא אין כוונתו לבטל רק לבשל בהקדרה אלא ודאי שדוקא בדבר שכבר נתערב מותר אבל לערב מתחלה אף שאין כוונתו לערב רק להשתמש בכלי אסור:
והנה מה שהביא הנו"ב ראי' מרשב"א בכלי שדרכו השתמש בשפע צ"ע דהא הרשב"א לית לי' הא דאין כוונתו לבטל כמ"ש בר"ן ע"ז הנ"ל וריטב"א שם ומש"ה מתיר רק בכלי שדרכו להשתמש בשפע. ולדידן הא דאסור בכלי שאפשר לבא לידי נו"ט הוא משום גזרה אטו לא יהי' ס' והוא בכלל גזרה אינו בן יומו אטו ב"י וכמ"ש ריב"ש שמ"ט מובא יו"ד ס"ס צ"ט גזרה שמא ישתמש בדבר מועט ויבא לידי נו"ט וכ"כ טוי"ד קכ"ב וב"ח ד"ה כתב רשב"א. וגם צ"ע על רבינו בש"ע שס"ל חלוק אין כוונתו לבטל ולמה ביו"ד קכ"ב ס"ה כ' טעם רשב"א דמש"ה בכלי שמשתמשים בו בדבר מועט אסיר שאין מבטלים אי' לכתחלה הא אין כוונתו לבטל. ולמה שינה ממ"ש בס"ס צ"ט דהטעם משום גזרה שמא יבא להשתמש בדבר מועט:
וכן נ' כוונת פמ"ג סוף פתיחה למליחה ד"ה ויש לחקור שהק' למה צריך למלוח הבשר ירבה עד ס' ולא שייך אין מבטלים אי' לכתחלה דלע"ע כל זמן שלא פירש שרי ותי' דשם אי' דם עליו וכי תימא שאין כוונתו לבטל הדם אלא לאכול הבשר מכל מקום מבטל מקרי והכוונה כנ"ל כיון שעושה מעשה חדש וכ"כ יד אפרים סי' ס"ט על ח"ד שכ' בשומן ששהה ג' ימים בלא מליחה שאחר המליחה כדינו יבשל השומן במים שיש בהם ס' ואין זה מבטל אי' דכוונתו להתיך השומן והשיג עליו י"א דבכל דוכתי דאין כוונתו לבטל אינו מוסיף עליו אלא משאירו כמו שהוא אב אם מוסיף על הכמות וע"י הוספה זו הוא מחדש מעשה הביטול אית בי' משום אין מבטלים:
ובספר נחלת צבי בפתחי תשובה יו"ד פ"ד הק' על נו"ב שמחלק דמעשה חדש אסור מצמח צדק סי' נ"א דהתיר לעשות י"ש מפירות מתולעים. ואיני מבין קושייתו. דהא שם אינו מעשה חדש דכבר מעורב. ולדבריו א"כ סותר הצ"צ א"ע מהכא לסי' פ' דאוסר לערב חלב חטה ביין וע"כ דשם מש"ה אסור דעושה מעשה חדש. ולדעת נח"צ הי' יכול להקשות על הנו"ב מט"ז פ"ד סק"ט ד"ה נשאלתי שכ' ממש כהצ"צ בקמח מתולע לעשות ממנו י"ש. ומה שהק' מכלי שדרכו להשתמש בו בשפע למה מותר הרי הוא מבטל אי' לכתחלה וע"כ הטעם מפני שאין כוונתו לבטל וא"כ מוכח דאף לערב לכתחלה מותר לק"מ דשם הטעם דל"ש אי' אין מבטלים מפני דאי אפשר לבא לידי נתינת טעם לא גזרו וכמ"ש ר"ן בע"י (לג ע"ב). ימה שהקשה מתפארת ישראל דמאי פ"ז מ"ד סוף אות י"ח שכ' דמיחל ושותה פי' דמוזגו במים כדי שתבטל התרומה ולא אמרי' דמבטל איסור לכתחלה דהרי כך תיקון שתייתו ואין כוונתי לבטל הרי דאף דמערבו לכתחלה שרי אם אינו מתכוון, י"ל דגם הנו"ב איסר רק לעשות מעשה שאין דרכו בכך ואינו עומד לכך אבל התם כיין דתפארת ישראל מדמה זה לטחינת חטים אולי גם נו"ב מתיר כיון דעושה רק מה שדרכו לעשות והי' עושה זה גם בלא"ה. ומ"מ לא מצאתי גלוי וראי' לסברת תפ"י זו. וראיתי בס' שו"ת מנחת שי סי' צ"א דמתרץ ע"פ ס' זו סוגיא דיומא (סז ע"א) לא אמרה תורה שלח לתקלה וקשה הא בטל ברוב ולא יהי' תקלה וע"כ הפי' כמ"ש מל"מ פ"י ממעילה ה"ו ושער המלך פט"ו מהמ"א הכ"ה ונו"ב תנינא יו"ד סי' מ"ה דאין מבטלים אי' לכתחלה וק' הא אינו מתכיון לבטל אע"כ דלעשות מעשה חדש ולשלחה לערבה לתוך הרוב אסיר. ויש לחלק דאין ראי' משם דשם ל"ש היתר אין כוונתו לבטל משים דהאיסור נשאר בעינו אלא שהמוצאו יסמוך על כל דפריש ולא שרי באין כוונתו אלא היכא דהאיסור מעורב ונהפך להיתר:
וראיתי בס' נחלה לישראל (הלכה למשה סי' ל') בא' שרצה לבשל לביבות ולפני נתינת הקמח נתן על הגבינה ב' ביצים ומצא טיפת דם בקליפה א' ולא הי' שם ששים. והתיר לערב הקמח בהגבינה ואז הלא יתבטל בס'. ואף דאין מבטלים אי' לכתחלה מ"מ הא אין כוונתו לבטל דגם לולא שקרה לו האיסור הזה הי' ג"כ עושה כן לערב הקמח והסכים עמי בהיתר זה הגאון ר' שלמה קליגער ז"ל מבראדי. וכנראה שנעלם ממנו בשעה זו כל הדברים הנ"ל. ואין לדבריו מקום זולתי ע"פ דברי תפארת ישראל הנ"ל דאפי' בעושה מעשה חדש מ"מ אם עושה מה שהדרך בלא"ה לעשות מיתר (ועיי"ש שדברי הג' מהרש"ק צ"ע ומוקשים מאד. גם חשבון הביצים שחשב המחבר שם איני מדויק כי חשב ס' נגד ביצה עם קליפתה. וזה טעות כי בחשבון שעור חלה מ"ג ביצים וחומש היינו עם הקליפות והכא בטפת דם א"צ לשער רק נגד תוך הביצה ולא נגד קליפתה. ועיקר ההיתר פשוט שם משום כיון שנשאר טיפת הדם על הקליפה וא"כ אין בהתערובות רק פחות מביצת האיסור וביצה של היתר היא שלימה ונתבטל האיסור מב"מ ברוב):