אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א סוגיא ח - איבה

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

סוגיא ח - איבה

סוגיא ז - אי אפשי בתקנת חכמים

ציונים ומראה מקומות

עירובין (פ"א ע"ב) יומא (יב ע"ב עג ע"א) חגיגה (כב ע"א) יבמות (צ ע"ב) כתובות (מז ע"א) ותוד"ה משום. שם (נח ע"ב פא ע"ב צו ע"א) ב"ק (קב ע"ב) ב"מ (יב ע"ב) ורש"י ד"ה ארחב"א. שם (לב ע"ב) עז (ב ע"א) תוד"ה אסור. שם (ו ע"ב יט ע"ב) תוד"ה הגיע. (כו ע"א) ותוד"ה סבר. ירושלמי דמאי פ"ד ה"א וה"ב. או"ח קצ"ט ס"ג. שכ"ה ס"ב. יו"ד קי"ב סמ"ו בהג"ה. קמ"ח ס"ה וסי"ב בהג"ה. ש"ך סק"ה קנ"ב ט"ז וש"ך סק"א. קנ"ד ס"א. רצ"א פ"ב בהג"ה. חו"מ ע"ר ס"ב. ער"ב ס"ט:

(א) ביומא (יב ע"ב) איתא אירע פסול בכ"ג ומנו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו משום דר"מ לא חייש לאיבה. ור' יוסי אומר שני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט משום דחייש לאיבה. וי"ל דהא דר"מ לא חייש לאיבה היינו אם שניהם שוים במעלתם. אבל אם השני קטן ממנו גם ר"מ חייש לאיבה אם ישמש בכהונה גדולה כמוהו וכמ"ש ביומא (עג ע"א) בברייתא דבכהן שעבר לא חיישינן לאיבה משים דכויתי' הוא ובמשוח מלחמה דזוטר מכ"ג חשו לאיבה. ועי' חגיגה (כב ע"א) דר' יוסי משים איבה היקל להאמין ע"ה על טהרת יין ושמן של קודש. ושם אר"פ כמאן מקבלים סהדותא מע"ה כר' יוסי אף דע"ה אינו במקרא ובמשנה וד"א ואמרי' בקדושין (מ ע"ב) דפסול לעדות מדרבנן ובפסחים (מט ע"ב) ששה דברים נאמרו בע"ה אין מוסרין להם עדית ואין מקבלים מהן עדות ומ"מ משום איבה הקילו:

ולכאורה קשה לר"מ דלא חייש לאיבה הא מתני' ב"מ (יב ע"א) מציאות האשה לבעלה ואמרי' שם ע"ב ויבמות (צ ע"ב) דהטעם כי היכא דלא תהוי לה איבה והתם מתני' ר"מ הרי דר"מ חייש לאיבה. אך נ' דפשיטא דאיבה שבין איש לאשתו שיהרס עי"ז שלום בית ר"מ מודה דצריכים למיחש לו ולתקן שלא יבא לידי כך וכמ"ש שבת (כג ע"ב) נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלים ביתו ורק באיבה באנשים דעלמא לא חייש. ומש"ה ניחא דשמואל דקאמר ב"מ (יב ע"ב) במציאת אשה משים איבה ומ"מ ס"ל שם דמציאת בנו ובתי קטנים היינו קטנים ממש ולא ס"ל כרחב"א א"ר יוחנן דגדול וסמוך על שלחן אביו הוא קטן ומציאתו לאביו משים איבה וע"כ כחילוק הנ"ל דדוקא בשלום בית שבין איש לאשתו ה"ל איבה ולא במקום אחר אפי' בבן ואביו. אך קשה לר' יוחנן דס"ל ב"מ (יב ע"ב) דמיירי בגדול הסמוך על שלחן אביו ומשום איבה אף דלא שייך עוד טעם דשלום בית וע"כ ס"ל דחיישי' לאיבה בכל דוכתי והא סתם מתני' ר"מ ור"מ הא לא חייש לאיבה ודוחק לומר דר' יוחנן לשיטתו דפוסק ביומא (יב ע"ב) כר' יוסי דחיישינן לאיבה ולדידיה מתני' דב"מ אתיא ג"כ כר' יוסי דמ"מ הא סתם מתני' ר"מ היא. ונרא' לומר דדוקא שם לסלק ליה מכהונה גדולה שכבר זכה בה מחשש איבה ס"ל לר"מ דלא מסלקי' ליה דגדול הבזיון משא"כ הכא במציאה דנוגע רק לענין ממון עקרי' ממונו משים איבה דהפקר ב"ד הפקר:

ויותר נראה דאיבה דהכא במציאת בנו הגדול וכן מתני' כתובות (מו ע"ב) האב זכאי במציאת בתו דאמרי' שם הטעם משום איבה לא דמי כלל לאיבה דעלמא, דהכא הפי' שע"י האיבה יגיע להם נזק ועי"ז לא יזון האב את בנו ובתו כמ"ש רש"י כתובות שם או כמ"ש תוס' שם כדי שלא יקדשנה למטול ומוכה שחין והם גופייהו ניחא להו שיהי' המציאה לאביהם ולכן גם ר"מ מודה. ופליג רק באיבה דעלמא שע"י האיבה לא יגולגל שום נזק ממון רק יהי' איבה ופרוד הדעה בין איש לרעהו ע"ז פליג ר"מ שלא תקנו תקנות בשביל כך:

(ב) תוס' ע"ז (כו ע"א) ד"ה סבר כתבו שרינן משום איבה אי' דאו' וכ"כ ריטב"א שם (ח ע"א) ועי' דרישה יו"ד קנ"ב מסופק באיסור מאכלות כשרות על שלחן עכו"ם שאמרו בע"ז (ח ע"א) אי שרי משום איבה דאף דנלמד מוקרא לך ואכלת מזבחו מ"מ נראה מרמב"ם פ"ט מע"ז הט"ו דהוא רק איסור דרבנן משום הרחקה מע"ז (וריטב"א הנ"ל חולק וכ' דהא דאסור לאכול בסעודת עכו"ם מאכלות כשרות אי' דאו' הוא. ועי' מדרש שיר השירים פ' זאת קומתך מצויין בגליון הש"ס מגילה (יב ע"א) גבי שנהנו מסעודתו של אותו רשע שרשב"י אמר שנענשו על שאכלו מתבשיל העכו"ם משמע דנענשו רק משום שאכלו מאכלות אסורות ולא משום אכילה על שלחן עכו"ם דהוי רק מדרבנן) וי"ל דאף דאי' דרבנן שרי משום איבה מ"מ כיון שאיסור זה נסמך אקרא לא מהני היתר איבה. ואין לומר דאכילה על שלחן עכו"ם גרע משום דהוי אביזרייהו דע"א ומש"ה אזלי' אפי' בדרבנן להחמיר ז"א דגם בלפני אידיהן מתירים משום איבה לישא וליתן עמהם וכמ"ש הראשונים וטיו"ד ס"ס קמ"ח משם התוספתא דמכירו מותר שהוא כמחניף לו. ועי' פמ"ג או"ח סי' ש"ל אשל סק"ה דמביא מש"ך יו"ד קי"ב סקכ"ה כ"ו דרק מפני איבת עכו"ם מתירים אי' דרבנן ולא מפני איבת ישראל ולא מצאתי שם ראי' לדבריו:

(ג) ט"ז יו"ד קנ"ב סק"א כתב דכל היכא דעיקר האיסור הוא משום הרחקה ואיבה דרצו להרחיק את ישראל מן העכו"ם אין שייך להתיר משים איבה:

(ד) בע"ז (כו ע"א) דידן דנטרי שבתא מחללים דידכו דלא מנטרי לא מחללים ותוס' שם (יט ע"ב) ד"ה הגיע דכ' כעין זה דמצי לאשתמוטי למימר דאסר לן למיעבד שום תכשיטי עכו"ם ועי' חתם סופר חו"מ קצ"ד בזה"ז יש היתר ליילד בשבת דאיכא למיחש לסכנתא ולא יקבלו תירוץ לדידן מנטרי שבתא וכו' הנ"ל ועי' רמ"א יו"ד רצ"א סס"ב:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה