אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א סוגיא ג - אויר מקום וכלי וקלוטה כמו שהונחה

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

סוגיא ג - אויר מקום וכלי וקלוטה כמו שהונחה

אין אדם משים עצמו רשע

(א) הנה האויר הוי כמונח בהמקום ההוא. ומש"ה בכל מקום קדוש האויר קדוש כמוהו כמ"ש זבחים (כו ע"א) אמר רבא אויר פנים כפנים ואויר צפון כצפון וכ"פ רמב"ם פ"א מפסה"מ ה"כ דאויר מקום כמקום. וכן אויר עזרה כעזרה כמ"ש תוס' שבועות (יז ע"א) ד"ה תלה ורש"י שם ע"ב ד"ה אין שנתקדשה הרצפה והאויר עד הגג ומ"ש רמב"ם פי"א משגגות ה"ד דספק אי אויר עזרה כעזרה היינו דוקא שם דתלה עצמו באויר עזרה משום דלאו בת השתחוי' כמו שכתב לח"מ ומל"מ שם:

ומ"ש מהרש"א מכות (יב ע"א) על תוד"ה אילן על מ"ש תוס' אילן שהוא עומד בפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים למה הא גגות לא נתקדשו ותי' תוס' בתי' בתרא דמיירי אפי' באילן שענפיו מרובים ואויר ירושלים כירושלים וכ' המהרש"א לפרש דלא אמרו דגגות לא נתקדשו אלא באויר עזרה דלא הוי כעזרה אבל אויר ירושלים שאני והדברים תמוהים דהא מבואר בכמה דוכתי דאייר עזרה כעזרה וכמו שהק' עליו מל"מ פי"א משגגות ה"ד. ונראה דודאי לא הי' דעת מהרש"א כן דהא באותו דיבור עצמו בתי' ראשון כ' תוס' דהאויר קדוש דתירצו דמיירי בענפים שאין בהם ד' והוי כאלו עומד באויר ומש"ה קדוש וא"כ איך אפשר לומר דמהרש"א יפרש תיכף בחי' ב' להיפוך ממ"ש תוס' בפירוש וע"כ נראה כוונתו דאף דלענין אויר אין חילוק בין ירושלים לעזרה וגם אויר עזרה הוא כעזרה מ"מ ס"ל דהא דגגים לא נתקדשו היינו דוקא במקום דבעי' קדושה חמורה כעזרה אז אף דהאויר כמותו מ"מ הגג לא נתקדש אבל היכא דא"צ קדושה חמורה כ"כ ודי בקדושת ירושלים אז גם הגג קדוש:

(ב) ובאויר מזבח איבעיא זבחים (פז ע"ב) אי הוי כמזבח ומסקי' שם בעומד בראש המזבח ונקט לקרבן בידי' פשיטא דכמזבח דהנחת גופו כהנחת קרבן דמי אך בדקאי בארעא ונקט בקניא תיקו ועי' רמב"ם פ"ג מפסה"מ הי"ב סותם דתמיד אויר מזבח כמזבח וכ"ד מהר"י קורקוס ולח"מ שם. והכסף משנה כתב דנקט בקניא ספק הוא

וכן אויר כלי פשטינין בזבחים (כה ע"ב) דככלי דמי ועי"ש תוד"ה ז"א דהא דמסופק בזבחים (פז ע"א) באויר כבש אי ככבש דמי יכול לפשוט מכאן:

והא דאויר מהני היינו אויר שרואה את המקום או את הכלי ואפי' אין לו מחיצות כמ"ש זבחים (כה ע"ב) איבעיא באויר שאין סופו לנוח עיי"ש ברש"י דאם הי' באויר המחיצות טרם שנפחתו פשיטא דהוי קבלה והספק רק אם לא הי' באויר המחיצות והיינו משים שנפחתו שולי הכלי אח"כ אבל אלו לא נפחתו הי' מהני אף שלא הי' באויר מחיצות וכן שם (פז ע"א ופח ע"א) אויר כבש ומזבח מהני אף שאין להם מחיצות וכ"ז באויר שסופו לנוח אבל אם אין סופו לנוח אינו כמונח כמ"ש רמב"ם פ"ד ממעה"ק ה"ט:

(ג) וכ"ז באויר עד הגג אבל גגין שעל העזרה לא נתקדשו כמ"ש ברייתא שבועות (יז ע"ב) גגין הללו אין אוכלים שם ק"ק ואין שוחטים שם קדשים קלים. ומ"מ י"ל דרק גגים שעל העזרה אינם קדושים כעזרה אבל גגים שבתוך חומת ירושלים קדשי קדושת ירושלים וכן השיב ר' חייא לרב בירו' פסחים פ"ז הי"ב ששאלהו גגות ירושלים מה הן א"ל מן מה דמתלין מתלא פסחא כזיתא והלילא מתבר אגרייא הדא אמרה גגות ירושלים קודש. אבל המסקנא שם ובבלי פסחים (פה ע"ב) מימרא דרב דגגים ועליות שבירושלים אף שהם בתוך החומה לא נתקדשו זולתי אם הם שוים לקרקע העזרה כמ"ש שם (פו ע"א) ועי' מהרש"א מכות (יב ע"א) תוד"ה אילן שכ' דגגות ירושלים קדושים וזה נגד דברי הגמ' כאן וכמו שכתבנו למעלה אות א':

והנה הדבר צריך ביאור דבשלמא גג העזרה דאינו קדוש ניחא דלא נתקדש רק האויר עד הגג. אבל גגי ירושלים העומדים בתוך החומה ק' למה אסור לאכול קדשים ס"ס הלא הוא בתוך האויר שבחומת ירושלים ומה גרע שהוא על הגג. וצ"ל דרק קרקע ירושלים נתקדש והא דהאויר קדוש היינו מפני שרואה את הקרקע משא"כ הגג אף שהיא בתוך החומה מכל מקום כיון שאינו רואה את הקרקע שהגג או העלי' מפסיק בין האויר להקרקע לכן אינו קדוש:

וק' לי מכאן על הראב"ד תמיד פ"א דפוס פראג (יא ע"ב) שכ' דהא דגגים ועליות לא נתקדשו היינו אותן שהיו באותה שעה כשנתקדשה עזרה אבל מכאן ואילך כל מה שיעשה באויר עזרה הכל קדוש דלאו כל כמיני' ע"י בנינו להפקיע קדושת העזרה שנתקדשה דבשלמא הלשכות שהיו בנוים בשעה שנתקדשה העזרה י"ל שהאויר של מעלה ע"ג לא נתקדש מפני שהפסיקה התקרה של לשכה בין האויר של מעלה אבל אותו אויר שנתקדש עד רום רקיע שוב לא נתבטל ע"י שום בנין וכ"כ רדב"ז ח"ב סי' תרצ"א דלא נתקדשו רק גגים ועליות שהיו בנויות בזמן שביהמ"ק קיים אבל הגגים והעליות הבנויות עתה סביב למשכן קדושים דשמא בתוך אויר העזרה הם בנויות או באויר הלשכות שהיו אז וכיון שהיו מתחלה קדושים מפני שהיו בתוך האויר לא פקעי מקדושתם אף שעכשיו אינם רואים את האויר וכ"כ מהרי"ט יו"ד סי' ד' בטעם הדבר דעליות היכל קדושים מפני ששיעור גובה ההיכל נמסר ברוה"ק שהי' מאה אמה והכל נקרא היכל ואלו לא היתה עלי' הי' כל הגובה הזה קדושה א' הלכך לפי שנחלק במחיצה בין בית לעלי' לא ירד מקדושת היכל עכ"ל ולדבריהם ק' למה גגים שנבנו בתוך חומת ירושלים לא נתקדשו הא האויר הי' קודש מתחלה וגם בפסחים (פה ע"ב) דפריך על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו והאר"ח כזיתא דפסחא והלילא פקע אגרא מה קושיא הא י"ל דמיירי בגגים שנבנו אח"כ בתוך החומה שם אכלו את הפסח:

ועי' פסחים שם דעלי' היכל קודש דכ' קרא בדה"י ועליותיו ועי' תוס' שבועות (יז ע"ב) ד"ה וטמא דטמא שנכנס לעלי' היכל חייב כרת ועי' צל"ח שהקשה על רמב"ם למה השמיט דין זה דעלית היכל ונראה דהביאו בפ"ז מביהב"ח הכ"ג מקום שהי' בעלי' מכוון על קה"ק אין נכנסים לו אלא פ"א בשבוע לידע מה הוא צריך לחזק בדקו. ופשיטא דכ"ז בעלית היכל אבל גג היכל לא עדיף מכל הגגין ומה שכתב ירושלמי שם דגג היכל קדוש מוכרח לומר דנקט גג תחת עלי':

ותו' מכות (יב ע"א) ד"ה אילן שהק' איך מותר לאכול מע"ש על האילן הא לא עדיף מגג ותי' דמיירי בענפים שאין בהם ארבעה טפחים והוי רק אויר ועוד תירצו (כפי מה שפירש מהר"מ לובלין) דבאילן כיין שאין הגג על המחיצות לא מקרי גג רק אויר ועי' ריטב"א שתי' קו' זו דלא החמירו חכמים דגגות לא נתקדשו רק לענין אכילת קדשים ולא במעשר הקל ולא זכיתי לעמוד בסוד קדושים דנ' מדבריו דמדאו' גם גגים ועליות קדושים ורק לחומרא גזרו רבנן שלא לאכול שם וא"כ מה מק' בפסחים (פו ע"א) על הא דעליות לא נתקדשו מעליות קה"ק שאין נכנסים לשם אלא פ"א בשבוע הרי דעליות נתקדשו ומה קו' הא לא גזרו חכמים רק לחומרא שלא לאכול אבל לא להקל לכנוס שם וצ"ע:

(ד) מתני' מגילה (כח ע"א) בהכנ"ס שחרב אין שוטחים על גגו פירות. והיינו דאף דגגים ועליות לא נתקדשו ופשיטא דקדושת בהכנ"ס לא עדיפא מביהמ"ק מ"מ אסור להשתמש שם בדבר של בזיון ושטיחת פירות דבר בזיון הוא וכן הוא בירושלמי שם ה"ג ר' יוחנן מיקל לנשיא דשטחין בגדיהון על אוירא דבהמ"ד וזה נ"ל מקור דברי מרדכי רפ"ק דשבת הובא באו"ח קנ"א סי"ב שכ' דאסור להשתמש בעליות וגגין של בהכ"נ בדבר של בזיון ובסתם תשמיש שאינו בזיון מסופק דאולי י"ל דעליות בהכנ"ס דמי לעליית היכל דנתקדש. ועי' מהרי"ט חלק ב' יו"ד סי' ד' שהקשה עליו איך מדמה עליות בהכנ"ס להיכל הא היכל שאני דאוירו קדוש עד מאה אמה מש"ה העליות קדושים:

והנה אף דבמתני' הנ"ל אסר רק שטוח פירות דהוא דבר של בזיון ומשמע דשאר תשמישים שרי י"ל דאורחא דמלתא קתני דהא בבהכנ"ס עצמה ודאי דאסור להשתמש כל דבר ומ"מ חשיב גם כן במתני' רק תשמישי גנאי אין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות וע"כ דנקט רק תשמישין שדרכן במקום חרוב וה"ה לכל תשמישים דאסורי:

ובט"ז או"ח קנ"א סק"ד כתב דאף לשיטת מרדכי מ"מ אם התנו מתחלה שרי אף בדבר של גנאי אבל בבזיון גדול לא מהני תנאי ועי' שו"ת פאר הדור סו' ע"ד שמתיר לשכב בעליית בהכנ"ס רק נגד ארה"ק אוסר והק' עליו בחיים שאל ח"א סי' נ"ו ממתני' מגילה הנ"ל דדבר של גנאי אסור ותי' דדוקא לשטוח פירות על הגג אסיר דהוי גנאי בפרהסיא משא"כ שכיבה בעלי' דהוי בצנעה עכ"ד ואין ראי' לפאר הדור להתיר שכיבה מירושלמי בכורים פ"ג ה"ב דמק' וילינו בבהכנ"ס ומשני מפני אוהל הטומאה די"ל שא"ה דהוי לצורך מצוה דהמעלים בכורים הם עוסקים במצוה וכמו שכתב באו"ח קנ"א ס"ד דלצורך מצוה מותר לאכול שם וה"ה לישון שם כמי שמבואר בירושלמי:

(ה) במע"ש פ"ג מ"ח לשכות פתוחות לקודש תוכן קודש ועי' זבחים (נו ע"א) דלאכילת קדשים מהני מדאו' דהתורה ריבתה מקומות הרבה ולשאר דברים היא רק חומרא מדרבנן ואסור אף לישב שם כמ"ש ביומא (כה ע"א) ועי' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ד' שכ' לענין פרדס בחצר בהכנ"ס דאם התנו מתחלה להשתמש בי מהני והוי חול וראיתי בס' שו"ת בית שלמה ח"א או"ח סי' כ"ח שהק' ע"ז מספ"א דכלים דחשיב מדרגות של קדושה דקדושתן זו למעלה מזו. והיכא משכחת לה והא כל א' כיון דפתוחה למקום קדושה חמורה תהוי קדושתה כמוה עכ"פ מדרבנן ותי' כיון דביומא (כה ע"א) איתא דלשכות הבנייות בחול ולהם ב' פתחים א' לקודש וא' לחול תוכה חול ולכן כל מקום שבקודש א"א להעלות מדרגתה למדרגות מקום הפתוחה לה כיון שפתוחה מצד השני למקום הפחות ממנה עכ"ד והנה תירוצו תמוה מאד וא"י לפיחתו דמפורש מתני' מע"ש הנ"ל פתוחות לקודש ולחול נגד קודש ולקודש קודש הרי אף שפתוח גם לחיל מ"מ מה שנגד הקודש היא קודש (וק' על רמב"ם פ"ז מהביהב"ח שהשמיט דין זה) ומה שהבי' ראי' מיימא (כה ע"א) תמוה דלדבריו שהי' שם חול איך פייסו שם הא בעי' פייס בקודש כמ"ש שם בבית אלקים נהלך ברגש. ובפשוט הפי' ביומא שפייסו במקום הפתוח לקודש שהוא קודש והישיבה היתה במקום הפתוח לחיל. ולתרץ קושייתו החמורה נ"ל לומר דרק בלשכה של חול הפתוחה לקודש תקנו חכמים ועשאוה כקודש משא"כ המקומות המקודשות מכבר כאו"א יש לו דינו ובזה לא תקנו חכמים דבר. ועי' צל"ח פסחים (פה ע"ב) דאם העליות פתוחות לעזרה קדושים ג"כ דלא גרעי ממחיצות יפשוט הוא:

(ו) (א) וכן לענין קנין אויר חצר קונה כאלו מונח בתוך החצר כמ"ש מתני' גיטין (עט ע"א) כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת וכן ב"ק (ע ע"ב) כיון דמטי לחצר ביתו קנה לענין שבת לא מחייב עד דמטי לארעא וכ"כ רש"י ב"מ (יב ע"א) באויר חצר פשיטא דמהני וכ"כ ר"ן גיטין (עח ע"ב) וחו"מ רמ"ג סכ"ה:

(ב) וכ"ז באויר שסופו לנוח אבל אם אין סופו לנוח בתוך החצר אם מפסק כלי ועי"ז לא ינוח פשיטא דלאו כמונח כמ"ש ב"מ (קב ע"א) וקיי"ל כן חו"מ שי"ג ס"ג בהג"ה. אבל אם אין דבר מפסוק ומצד עצמו אין סופו לנוח בעי רבא ב"מ (יב ע"א) אי האויר בעצמו הוי כקרקע ומש"ה אף שאין סופו לנוח מהני כמו במתגלגל ע"ג קרקע דמהני כיון שכבר נח פ"א. או דהאויר מהני רק משום דעומד לנוח ע"ג קרקע וע"כ אם אין סופו לנוח לא מהני ועי' רש"י גיטין (עח ע"ב) ד"ה ע"ג הנהר שכ' הטעם דהוי אויר שאין סופו לנוח וכ"כ ר"ן על הרי"ף. אבל בחי' רשב"א ור"ן וב"ש קל"ט סקכ"ו כ' דאין הטעם משום אויר שאין סופו לנוח אלא משום דמעיקרא לאבוד קאי וכן שם (עט ע"א) קדם דליקה לגט דלא מהני לשי' רש"י הטעם משום אויר שאין סופו לנוח וכ"כ ר"ן בשם י"א וטואה"ע קל"ט. ורמב"ן כתב דהוי כמאבדו בידים כשיטת ראשונים הנ"ל. ועי' עוד שם דמק' והא לא מנטר ופרש"י דהוי אויר שאין סופו לנוח וכן שם נעץ קנה ובראשו טרסקל דלא מהני הגט כ' רש"י דהוי אויר שאין סופו לנוח. ועי' נ"י ב"מ (יב ע"א) דרי"ף ס"ל ספיקא הוי אי כמונח וכ"כ רא"ש וכן קיי"ל חו"מ רמ"ג סכ"ד ועי' אה"ע קל"ט ס"ח הובאו ב' דעות דעת רמב"ם דודאי לאו כמונח ודעת רמב"ן ורשב"א דספק הוי. ועי' ר"ן וה"ה וט"ז שם דרק בגט כ' רמב"ם דלאו כמונח ובכל דוכתי ספק הוי. ודעת לח"מ פ"ה מגירושין ה"י ופ"ד ממעה"ק ה"ט וב"ש אה"ט קל"ט סק"ט דרמב"ם ס"ל דנפשט בעיא דלאו כמונח מזבחים (כה ע"א) ופוסק בכל דוכתי דלאו כמונח:

וראיתי באבני מלואים קל"ט סק"ז דמקשה עליהם. דאיך אפשר ללמוד מזבחים (כה ע"א) דהסוגיא שם כך היא השוחט צריך שיתן ורידין לתוך הכלי אתמר נמי א"ר יוחנן ורידין צריך שיראו אויר כלי בעא מיני' ר"א מר"י הי' מקבל ונפחתי שירי המזרק עד שלא הגיע הדם לאויר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא וכ' רש"י עד שלא הגיע הדם לאויר המזרק מיהו על כנגד אוירו הם דהא ורידין רואין אויר כלי. אויר שאין סופו לנוח כגון האי שעתידין שוליו ליפול עד שלא יגיע הדם לתוכו כמונח דמי וכו' וכשהגיע הדם לאויר דופנותיו עד שלא נפחתו שוליו לא מבעיא לי' דמשנכנס לתוכו הוי קבלה עכ"ל רש"י וא"כ התם בהגיע לאויר מחיצות הכלי מהני אף דנפחת אח"כ שולי הכלי ולא הי' סופו לנוח ובכל דוכתי באויר שאין סופו לנוח אף שהי' באויר המחיצות לא מהני וע"כ דדין קבלת הדם שאני ואין למדים דין קנין אויר חצר משם:

ולענ"ד דבזה שניהם שוים דא"צ אויר מחיצות דכמו דכתבתי למעלה אות א' דבקודש לא בעי אויר מחיצות ה"נ לענין קנין מהני אויר אפי' אין לו מחיצות. והא דבעי' מחיצות היינו רק דאם אין לו מחיצות הוי אויר שאין סופו לנוח כמ"ש גיטין (עט ע"א) דמק' והא לא מנטר וכ' רש"י דהוי אויר שאין סופו לנוח ותי' בגג שיש לו מעקה. הרי דלולא חסרון דאויר שאין סופו לנוח אף שלא היו מחיצות מהני ואמרי' אויר חצר כחצר וכן שם נעץ קנה ובראשו טרסקל דל"מ הגט משים דלא מנטר כ' רש"י דהוי אייר שאין סופו לנוח הא לא"ה מהני וזה כוונת תוס' ב"ק (ע ע"ב) ד"ה כמאן וגיטין (עט ע"ב) ד"ה דהא ורשב"א שם דאם לא נח באויר מחיצות לא מהני היינו משום דלא מנטר והוי אויר שאין סופו לנוח:

אלא הא דבזבחים (כה ע"ב) אי אתא לאויר כלי מהני אף שאין סופו לנוח נ' כיון דשם א"א שתהי' הקבלה מהפר על שולי הכלי אלא באויר הכלי כמ"ש רש"י ד"ה וורידין ולכן מה שנתקבל הדם בתוך אויר הכלי הוי כמו בכל דוכתי אם מונח על שולי הכלי דלא אכפת לן אף שידענו בברור שעד ארגיעה יתגלגל משם ולא ינוח וכמ"ש ב"מ (יב ע"א) שאני מתגלגל דכמונח דמי:

ובאויר ארבע אמות אבעי' גיטין (עח ע"ב) אי קנה וספק הוא כמ"ש אה"ע קל"ט סט"ו ועיי"ש בב"ש סקכ"ה שהעלה דאפי' אין סופו לנוח הוי ספק משום דיש לומר דכן הי' תקנת חז"ל שבד' אמות אפי' אין סופו לנוח קייה:

וכן אויר כלי קונה כמו שאיתא בע"ז (עא ע"ב) ס"ס כי מטא לאוירא דמנא קניי' עיי"ש וכ"כ תוס' וראשונים גיטין (עט ע"ב) וחלקו על רש"י שכ' דאויר כלי אינו קונה ועי' ב"ש קל"ט סקי"ב כ' בכלי שאין לו שולים לכ"ע אינו קונה:

(ז) בשו"ת רא"ש כלל ל"א סי' ז' ובהלכות מקוואות סי"ב כתב שלא יגיע פי הסילון של מתכות המק"ט על האויר של מקוה ונ' דס"ל אויר מקוה כמקוה וכ"כ ח"ס יו"ד ס"ס רי"ד ד"ה אמנם דהסלונות לא יראו אויר מי המקוה דאויר כלי ככלי דמי והו"ל כאלו בא מהמתכות המק"ט למי המקוה ועי' דברי מלכיאל ח"ב סי' ס"ה שהק' הא אין טובלין באויר כמ"ש חגיגה (יט ע"א) וא"כ איך שייך לומר אויר מקוה כמקוה דהא בעוד המים באויר פסולים לטבילה. ונ"ל דהא גם בלא"ה לא דמי לכל דוכתי דאויר כלי ככלי ואם נכנס לתוך האויר חשוב כמונח בשולי הכלי משא"כ הכא וכי תעלה על דעתך שאם יבא הטמא בתוך אויר המקוה יטהר בלא מים. וע"כ דמ"מ ס"ל לרא"ש דלענין הא דבעינין הויתו בטהרה אי נכנס דבר המקבל טומאה לתוך אויר המקוה הוי כבא לתוך המים ופוסל. ועיי"ש עוד בדברי מלכיאל ובבית שלמה ח"ב יו"ד סי' ס"ב שתמהו על דין זה מרש"י זבחים (כה ע"ב) ד"ה שבחוצה לה שכתב שעדיין לא פי' מן הצנור ואפי' אויר אין כאן וע"כ דאויר כלי ככלי ל"א אלא כשאין המים בתוך מחיצות אחרות והאויר שייך לכלי אבל הכא מה בכך הא המים הם בתוך מחיצות הסילון והסילון מפסיק בין המים שבסילון לאויר המקוה:

לח) בשבת (ד ע"א) מחלוקת ר"ע וחכמים הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרין דסבירא להי דקלוטה לאו כהונחה וכן פסק רמב"ם פי"ג משבת הט"ז והיינו כמו שאיתא בגיטין (עט ע"א) ע"כ לא פליגי רבנן אלא בשבת אבל הכא משום אנטורי ואמרי' בגט קלוטה כמי שהונחה והטעם בזה כמו שכתב ירושלמי שם סוף ה"ג בשבת כ' לא תעשה כל מלאכה ונעשית היא מאלי' ברם הכא ונתן בידה ברשותה:

ולענין צירוף חלה עי' ירושלמי פסחים פ"ג ה"ג א"ר ירמי' שני חצאי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף והכא הוא אומר הכין שמצרפים ומשני עד שהוא באויר הבית יקרא לה שם אויר הבית מצרף לחלה אין קרקע הבית מצרף לחמץ ועי' פ"מ דנשאר כן לדינא דאויר הבית מצרף לחלה וקה"ע כ' דנדחה תי' זה וטוש"ע יו"ד שכ"ה לא העתיקו דין זה דאויר הבית מצרף:

(ט) עי' גיטין (ח ע"ב) ארץ העמים גזרו על גושה ועל אוירה היינו אויר שרואה את גושה אבל אויר שאינו רואה את גושה ויש דבר המפסיק איבעיא נזיר (נד ע"ב) אי גזרו כמו שכתבו תוס' נזיר (נד ע"ב) בתי' בתרא ופסק רמב"ם פי"א מטו"מ ה"א לקולא עיי"ש במל"מ. וסוריא לא גזרו כלל על אוירה כמו שאיתא בגיטין שם:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה