אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א אות נ. סוגיא לז - נסים

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

אות נ. סוגיא לז - נסים

סוגיא לו - מתעסק

ציונים ומראה מקומות

ברכות (נד ע"א. ס ע"א). פסחים (סד ע"ב). יבמות (קטו ע"א. קכא ע"ב). ב"מ (קו ע"א). חולין (מג ע"א). ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג ויומא פ"א ה"ד. ירושלמי גיטין פ"ז ה"ג. רש"י שבת (קכד ע"א) ד"ה משום. תוי"ט דמאי פ"א מ"א ד"ה והחומץ. תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז. קל"ה קל"ו קל"ז:

(א) מצינו בש"ס בכמה דוכתי דאין סומכים על מעשי נסים. עי' ברכות (נד ע"א) היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא ועיי"ש (ס ע"א) דמקשה מדינה ומתרץ אין מזכירים מעשה נסים וכן יבמות (קכא ע"א) נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה אמר ר"מ מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים ובגמ' שם ע"ב אמרו לו לר"מ און מזכירים מעשה נסים. ולא תאמר דרק רבנן השיבו לו כן אבל ר"מ חושש למעשה נסים דא"כ כי מקשי לי' שם בגמ' מהו מעשה נסים וקמפרש דקאי אשינה שא"א שיחי' ג' ימים בלי שינה ומקשה ור"מ מ"ט ומשני כיפין ע"ג כן היו וא"א דלא מסריך וניים פורתא למה לו להשיב א"א דלא מסריך וניים הא ר"מ חושש לנס ושמא נס נעשה לו וחי אע"פ שלא ישן כלל אע"כ דכ"ע ס"ל דאין חוששים לנס והא דס"ל לר"מ במתני' דמים שיש להם סוף אסורה לא משום דחושש שמא נעשה לו נס אלא ר"מ לשיטתו דחושש למיעוטא וה"נ חושש למיעוט רחוק שמא הי' הנטבע גבור חיל כזה שיכול לשהות במים בלא אויר יום או יומים:

והנה לכאורה קשה מאד בסוגיא זו דמקשה מאי מעשה נסים אילימא אכילה ושתי' והכתיב וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים אלא דלא ניים למה לא קאמר דזה עצמו הוא הנס מה ששוהה במים בלא אויר ונשאר בחיים. ונראה דהא בלא"ה קשה למה הוצרכו רבנן להשיבו דאין מזכירים מעשה נסים משמע דאלמלא לא הי' נס הי' ראי' ממעשה זו דאשתו אסורה ובאמת מה ראי' מכאן דהא ודאי שהוא מקרה רחוק מאד שישהה בחיים שלשה ימים במים ואפי' אי קרה פעם א' כן איך שייך לאסור כל הנשים מחשש מיעוטא דלא שכיח כזה. וע"כ נראה דבאמת בכל מים שיש להם סוף הי' מחלוקת ר"מ ורבנן מטעם זה דרבנן ס"ל דאין חוששין למיעוט רחוק כזה שישהה שם יום או ימים ור"מ לשיטתו דס"ל דחוששים למיעוט ולכך אשתו אסורה ולכן בעובדא זו שהביא ר"מ ראי' ממנה לשיטתו. השיבו לו החכמים דבלא"ה אפי' לשיטתו אין ראי' ממנה דהא שם הי' מעשה נסים דבשלמא לשהות במים יום או יומים ס"ל דיוכל להיות מקרה רחוק כזה אבל שלא לישן שלשה ימים אי אפשר כלל אפי' על צד היותר רחוק ועל כרחך הי' על צד מקרה היוצא מן הטבע וגם ר"מ מודה דלא חיישי' לנסים ור"מ השיב דאינו מעשה נס משום די"ל דניים פירתא:

(והנה לדעת מרדכי סוף חולין סי' תשל"ו דר"מ לא חייש למיעוטא דמיעוטא היינו דוקא כמ"ש רפ"ב דע"ז בגבינת בית אונייקי כיון דשאר בהמות אינם נשחטים כלל לעכו"ם אלא עגלים ובעגלים עצמם רובם אינם נשחטין אלא מעוטן. אבל אם היו נשחטים שאר בהמות לעכו"ם אפי' אחד מני אלף לא הוי אלא חד מיעוט ניחא הכא במים שיש להם סוף דר"מ חושש למיעוט שמא נשאר חי אע"פ שהוא מיעוט רחוק וא' מאלפי אלפים. אבל לפמ"ש הרא"ש יבמות פט"ז סי' א' דמיעוט שאינו שכיח הוי מעוטא דמעוטא ולא חיישי' אפי' לר"מ קשה למה חושש ר"מ למים שיש להם סוף וצ"ע לע"ע):

וכן הוא בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג דמקשה למה הוצרכו בבהמ"ק לשלחן שיש לקרר הנתחים ולחם הפנים והא אחד מן הנסים שהוציאו לחם הפנים חום ולא נתקלקל ותי' ריב"ל אין מזכירים מעשה נסים והיינו דאין סומכים אנס (ועיי"ש ברע"ב שתי' כן מדנפשיה) וכ"כ רש"י שבת (קכד ע"א) ד"ה משום אעפושי דלא סמכי' אניסא בלחם הפנים. וע"כ נ"ל דא"א לומר בפסחים (נח ע"א) בפלוגתא דרבי ישמעאל ור"ע או כסדרו בחול דעלמא סדרו בשבת ערב פסח או כסדרו בע"פ דעלמא ואמרי' דר' ישמעאל ס"ל חיישי' למכמר בשרא ור"ע ס"ל דל"ח למכמר בשרא דטעמו של ר"ע דמש"ה לא חששו לקלקול הבשר משום דסמכו אניסא ועיי"ש בצל"ח שרצה לפרש כן. דהרי מבואר לעיל דלכ"ע אין סומכים אנס. אלא נ"ל דס"ל כמ"ש בשבת (קכד ע"א) דמש"ה אין סידור הקנים ולא נטילתם דוחה שבת דטעמא מאי משום אעפושי ובהאי פורתא שהישנה מתעכבת בלא קנים מלילי שבת לשבת והחדשה משבת למ"ש לא מיעפש ומש"ה דוקא בדבר המצוי וקבוע בכל יום ויום חששו לקלקול ולכן היה שלחן של שיש כדי לקרר אבל בקרבן פסח בשבת ע"פ שאינו רק ליום א' לא חששו:

וכן מפורש בירושלמי יומא פ"א ה"ד דמקשה למה הוצרכו לשמור על כה"ג באכילה ושתיה והא א' מעשרה נסים שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים ומתרץ ר' אבין משום דכתיב לא תנסו והפי' דאין סומכים על הנס ועיי"ש דר' יוסי בר' בון מחלק בין מקדש ראשון שהי' בו נסים ובמקדש שני לא היו נסים. ואפשר לומר דגם ר' יוסי מודה דאין סומכים אנס אלא קושטא קאמר דבמקדש שני לא היה נס כלל. וכן דעת רבא פסחים (סד ע"ב) נכנסה כת ראשונה נועלים תנן ואניסא לא סמכינן. וכ"כ תוי"ט דמאי פ"א מ"א ד"ה והחומץ דאף שלא היה יינם מחמיץ כשהביאו נסכים מיהודה מ"מ בספ"ד דשקלים התנו במספק יין לנסכים דאם החמיץ יין החמיץ לו משום דאין סומכים על הנס וצ"ל דהא דהתירו בריש דמאי חומץ שביהודה משום דאין יינם מחמיץ והחומץ בא רק מן התמד אע"פ דאין סומכים אנס י"ל דבדמאי הקילו וקיל משאר איסור דרבנן וכמ"ש רבא בשבת (כג ע"א) רוב ע"ה מעשרים וקיל. או י"ל דזה היה מפורסם דרוב החומץ לא היה של יין דכן היה אז טבעו של יין שלא החמיץ.

(ב) ונגד כל הנ"ל דאין סומכים אנסים. מצינו בירושלמי יבמות פט"ז ה"ג נפל לבור אריות אין מעידים עליו נסים נעשו לו כדניאל וכן בכבשן האש נעשו לו נסים כחנניה מישאל ועזריה. וכן בבבלי יבמות (קטו ע"א) עישינו עלינו בית וכו' הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת דא"ל כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא לדידיה נמי אתרחיש ניסא וכן בירושלמי גיטין פ"ו ה"ג מהו שתהא מותרת לינשא (אם מת בתוך י"ב חודש דודאי לא יבא עוד מי אמרי' כבר קיים התנאי) ר' חגיי אמר מותרת ר' יוסי אמר אסורה לינשא אני אומר נעשו לו נסים יחי'. וכן ב"מ (קו ע"א) אמר שמואל במכת מדינה אי לא זרעה כלל יכול בעל השדה לומר אלו זרעתה הוה מקיים בי לא יבושו בעת רעה וכו' והיינו שי"ל שהיה קרה לו נם ומקשה שם מרועה שהניח עדרי ובא זאב יטרף וכו' אומדים אותו אי יכול להציל חייב ואם לאו פטור נימא לי' אלו הוית החם הוה מקיים בי גם את הארי גם הדוב הכה עבדך ומשני משום דא"ל וכו' אתרחיש לך ניסא כר"ח בן דוסא ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא חזינא לניסא זוטא חזינא הרי בכל אלה מבואר דחיישי' לנסים:

וראיתי במהרי"ט ח"א סי' קכ"ד שכתב בפורע חוב חברו שלא מדעתו דאמרי' בירושלמי מפייס היינא לי' ומחיל לי דאינה טענה עקרית אלא שזה עונשו של עושה שלא ברשות שתהא ידו על התחתונה דמי אמר לי שיפרע וכיוצא באותם שאמרו ב"מ (קו ע"א) אלי זרעתה הוי מקיים ב' לא יבושו בעת רעה וכן אילו זרעתה חטים וכו' לא שהם טענות בריאות כל הנך דמייתי התם אלא שמצאה הקפידא מקום לנוח ונחה עכ"ל. ובזה מיישב קו' תוס' שם ד"ה מתיב שהקשו אמאי לא פריך ממתני' דתנן הארי והדוב ה"ז אונס נימא אלו נלחם בהם הוי מקיים גם את הארי וכו' ועפי"ז ניחא דדוקא בהניח עדרו שלא כדין ופשע במה ששינה מדרך השומרים יכול המפקיד לטעון טענות אלה משא"כ התם דהשומר לא שינה לא מצאה קפידא מקום ומש"ה הוי אונס ועי' פסקי מהרי"א סי' ס"ח מובא בב"ש קט"ו סק"א שחוכך לומר בנודרת ואינה מקיימת ואין לה בנים דמצי בעלה לטעון אלו לא פשעת הוי מתרחש לי נס כמי שנעשה שרה אמנו:

ונראה לי דדבר היוצא מדרך הטבע כנס דינה שנהפכה לנקבה לא חיישינן כלל. אבל אם אפשר שיקרה כן ע"פ הטבע אע"פ שהוא מקרה רחוק מאד מ"מ כיין שס"ס אינו יוצא מגדר המציאות והאפשרות חיישי' לי' ומש"ה בב"מ במכת מדינה יכול לומר שהיה מקויים לא יבישו בעת רעה. שאף שהיא שנת שדפון מ"מ יוכל להיות שתבואת שדהו תצמח. דהא הצמיחה אינה יוצאת מגדר הטבע ומש"ה לנס כזה חוששים. וכן נם של דוד גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך ג"כ יקרה א' מאלפי אלפים גבור חיל כזה וכן ביבמות (קטו ע"א) עשינו עלינו בית אינו נס גמור היוצא מדרך הטבע דשפיר אפשר שברח מן האש כמו שקרה לה נס כזה וכן בירושלמי הנ"ל בכבשן האש י"ל שמא ברח. ומ"ש בירושלמי שנעשה לו נס כחנניה מישאל ועזריה הפי' כמי שנעשה להם נס אפי' בהיותם בתוך האש כן י"ל שנעשה לו נם יהיה יכיל לצאת מן האש. וכן מ"ש שם בגוב אריות י"ל הכוונה כמ"ש בבבלי (קכא ע"ב) דנפל לגוב אריות אין מעידים עליו משום דרחב הוא ואין עומד עליהם ופעמים שאינם רעבים ואינם אוכלים אותו. וי"ל זה הפי' בב"מ (קו ע"א) נהי דלניסא רבה לא חזינא היינו לנס גמור היוצא מדרך הטבע אין חוששים אבל לניסא זוטא היינו נס בלשון מושאל שהוא מקרה רחוק אבל אפשרי בדרך הטבע חזינא:

אלא שקשה מאד דברי ירושלמי גיטין הנ"ל דאף שמת אמרי' שמא יקרה לו נס ויחי' הא זה נס שלא כדרך הטבע וכן קשה דעת אביי בפסחים (סד ע"ב) ננעלו דלתות העירה תנן וסמכי' אניסא הא היא נגד כל מ"ש למעלה. וכן מצינו עוד לאביי בקידושין (כט ע"ב) דהוי האי מזיק בי רבנן א"ל לא ליתיב לר' אחא בר יעקב אינש אישפיזא אפשר דמתרחיש ניסא וכו' א"ל למחר אי לא אתרחיש ניסא סכינתין. ולכאורה חשבתי לומר דאביי לשיטתו בפסחים דסמכינן אניסא אך קשה הדבר לומר דמותר להכניס את חברו לסכנה על סמך דילמא יארע לו נס. ואף שמצאתי שכתב כן בס' תוס' יוה"כ יומא (פב ע"א) שתירץ מ"ש רש"י אבות פ"ה מ"ה גבי לא הפילה אשה מריח בשר הקודש שאם הריחה אסור ליתן לה וכ' תוס' יוה"כ בטעמי שהכהנים המכו אנס ולכן לא האכילוה. אבל צ"ע רב לומר כזאת בפקוח נפש והא בפסחים (ח ע"ב) אמרי' גבי שומר מצוה היכא דשכיח היזקא שאני ולא סמכי' אניסא. וגם קשה מברכות (כ ע"א) דא"ל ר"פ לאביי מ"ש ראשונים דאתרחיש להו ניסא ואחרונים דלא אתרחיש ניסא ואם כן אף על פי שבביהמ"ק ס"ל לאביי דסומכים אניסא וננעלו תנן מ"מ בזמנו של אביי כבר לא היי שכיחי נסים. ואף דעל מ"ש ננעלו תנן יש לומר כמ"ש צל"ח דכיון דדיעבד כשר בכת א' סומכים אנס אך עובדא דאביי בקידושין הנ"ל קשיא:

ודעת תוס' יבמות (קכא ע"ב) ד"ה אין בכוונת ירושלמי יבמות הנ"ל דחוששים למעשה נסים ממש. ואולי לדעתם כן הוא דעת ר' יוסי בירושלמי יומא פ"א ה"ד דמחלק בין מקדש ראשין למקדש שני דבמקדש שני אלו היה בו נסים לא היו שומרים את הכה"ג מאכילה ושתיה ור' יוסי אזיל לשיטתו בירושלמי גיטין הנ"ל דאמר שמא נס נעשה לו אך סוף סוף קשה למה בברכות (נד ע"א) יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא הא כיון דחיישי' שמא נס נעשה לו ה"ה שיש לומר שמא יארע לו להבא נם ויותר יש לחוש על להבא כמ"ש גיטין (כח ע"ב) שמא מת ל"ח שמא ימות חיישי' ונר' דס"ל לירו' דרק לחומרא חיישי' למעשה נסים ומש"ה נפל לכבשן האש לא תנשא וכן במעכשיו אם לא באתי עד שנה חוששים לחומרא:

ובב"מ הנ"ל דמקשה מרועה נימא ליה דילמא איקיים בך גם את הארי וכו' קשה לי וכי קיבל השומר על עצמו שמירה כזו להכניס את עצמי בסכנה. וגם קשה כיון דבגמרא שם נשאר בקושיא הך דרועה למה אומדין אותו אם אינו יכול להציל פטור מ"ש משדה דאם לא זרעה כלל אינו מנכה לו מחכורו משום די"ל שאם זרעה היתה מצמחת. אם כן הרמב"ם דפסק פרק ח' משכירות ה"ה אם לא זרעה אינו מנכה לו למה שם פרק ג' הלכה ח' פסק ברועה דאם א"י להציל דפטור וצ"ע:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה