אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א אות כ. סוגיא כט - כבוד ציבור

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

אות כ. סוגיא כט - כבוד ציבור

סוגיא כח - ישן מה דינו

ציונים ומראה מקומות

מתני' מגילה (כד ע"א). וגמ' (שם ע"ב). יומא (ע ע"א). גיטין (ס ע"א). סוטה (לט ע"ב. מ ע"א). חולין (כד ע"ב) ת"ר נתמלא זקנו ורמב"ם פ"ה מתפלה הי"א. ירושלמי יומא פ"ו ה"א. ירושלמי מגילה פ"ג ה"א בחומשין. שם ריש פ"ד. או"ח נ"ג ס"ו. קמ"ג ס"ב. קמ"ד ס"ג ומג"א סק"ז. סי' קמ"ח. תר"צ ס"א:

(א) בכל מקום דאמרי' בגמ' משום כבוד צבור אי הצבור יכולים למחול על כבודם עי' ש"ג בשם ריא"ז מגילה (כד ע"ב) דאם אין הצבור מקפידים על כבודם שרי וכ"כ ב"י או"ח נ"ג גבי ש"ץ שלא נתמלא זקנו דמהני מחילה וכ"כ ב"י שם קמ"ג בשם ר' ירוחם ומרדכי ס"פ הקומץ רבה וכ"כ פר"ח או"ח נ"ג סק"ד וכ"כ פמ"ג או"ח קכ"ח מ"ז ס"ק ל"ט גבי פוחח לא ישא את כפיו. אבל משו"ת רשב"א מובא ב"י או"ח קמ"ד גבי אין גוללים נראה דלא מהני מחילה בכבוד צבור וכ"כ ב"ח וט"ז או"ח נ"ג סק"ב דאל"כ כל הני תקנות שתקנו חכמים מפני כבוד צבור שלא לגלול ס"ת בצבור וכן אשה לא תקרא בצבור ופוחת וקטן לא ישאו את כפיהם אם אתה אומר דרשאים למחול לא הועילו חכמים בתקנתם כלום דכל צבור ימחלו ותו דנעשו ישראל אגודות אגודות צבור זה ימחול וצבור זה לא ימחול אלא ודאי שאין בידם למחול לעקור תקנת חכמים. ולכאורה קשה עליהם מסנהדרין (מז ע"א) דאמר גבי חזקי' מלך יהודה שגירר את עצמות אביו משום כפרת אביו ומקשה ומשום כפרת אביו משהו לי' ליקרא דישראל ומשני ישראל ניחא להו ומחלו יקרייהו הרי דיכולים הצבור למחול על כבודם. ונראה דדוקא היכא שחכמים תקנו איזה תקנה אע"פ שטעם התקנה היא משום כבוד צבור מ"מ אינם יכולים למחול כדי לעקור תקנת חכמים משא"כ התם דלא הי' שום ביטול תקנת חכמים נראה דיכולים למחול על כבודם:

(ב) דעת הג"ה מרדכי גיטין (ס ע"א) בשם הר"ש משאנץ הא דאמרי' אין קורים בחומשין או אין גוללים ס"ת משום כבוד צבור היינו רק היכא דאפשר לקרית בס"ת אחרת ולא תיעקר תקנת חכמים אבל אם אי אפשר לקרות בס"ת אחרת נדחה כבוד צבור משום תקנת חכמים שיקראו בתורה. וא"כ לדעתו אין שום איסור נדחה מפני כבוד צבור. והא דביומא (סח ע"ב) קורא כ"ג ובעשור שבחומש הפקודים בע"פ לפי שאין גוללים ס"ת בצבור אע"פ דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ כמ"ש תמורה (יד ע"ב) הרי דמתירים איסור מפני כבוד צבור י"ל כמ"ש תו' ישנים שם ד"ה ובעשור דאין איסור לומר בע"פ רק מצוה מן המובחר לאמרם בכתב ומשום כבוד צבור לא הטריחוהו או כמ"ש ריב"א שם דעבודת היום שרי לומר בע"פ והיא כעין מ"ש תר"י ברכות (ט ע"ב) ד"ה לא הפסיד דדבר שבחובה שרי לומר בע"פ. ומה שמקשה שם (ע ע"א) אמאי נגלול ונקרי לא שמקשה על האיסור לקרות בע"פ אלא למה שינה הסדר לקרות בע"פ. והא דקאמר הר"ש משאנץ דבזה"ז גוללין בצבור ואין קורים בע"פ. י"ל דלא משום איסור קריאה בע"פ רק סתמא לא שכיחי בקיאים בע"פ. ועי' מג"א קמ"ד סק"ז שכתב בטעם הר"ש משאנץ משום דהצבור בזה"ז מוחלים על כבודם משא"כ בזמן שהיו כל ישראל בבהמ"ק. ואיני יודע מנלי' חילוק זה בין צבור קטן לכל ישראל דכל תקנות חכמים משום כבוד צבור כמו אין קורים בחומשים או פוחח וקטן לא ישאו את כפיהם היו גם בצבור קטן. גם צ"ע דהג"ה מרדכי לא הזכיר כלל טעם מחילה אלא דדוחים כבוד צבור משום תקנת חכמים. וכן דעת מגדל עוז פ"ט מס"ת בשם ר' משולם ור"ת דהיכא דאין להם ס"ת קורים בחומשין ונדחה כבוד צבור:

אבל ב"י או"ח קמ"ד בשם שו"ת רשב"א כתב דהתקנה דאין גוללים ס"ת משום כבוד צבור היא אפי' דיעבד דדוחים בשבילה ביומא (ע ע"א) איסור דברים שבכתב לאומרם בעל פה ולכן היכא שאין להם שני ס"ת אין גוללים אלא קורים בחומשים. ולכאורה ק' מה הועיל בעצה זו דהא גם בחומשים אין קורים מפני כבוד צבור כמ"ש גיטין (ס ע"א) וא"כ ס"ס אתה דוחה את כבוד הצבור. אך י"ל דמה שהצבור יהיו בטלים וימתינו עד שתגלל הס"ת גרע יותר ומתנגד לכבוד צבור יותר מקריאת החומשים. או די"ל דרשב"א לשיטתו שכ' בגיטין דמה"ט אין כבוד צבור לקרות בחומשין משום שיאמרו שהצבור עניים ואין להם ס"ת ומש"ה כאן שכבר קראו בס"ת אין זה חסרון ובזיון אם אח"כ יקראו בחומשין דהא ראו שיש להם ס"ת. ובתי' זה יש ליישב מ"ש רשב"א שם בתשובה דכ"ש כאן שיקראו בכתב דיותר עדיף מלקרות בע"פ ולכאורה תמיה מאד מ"ש רשב"א דבחומשין עדיף מבע"פ והא בע"פ יהי' כבוד צבור על מכונו ובחומש אין כבוד צבור ולהנ"ל ניחא דכיון שקראו בס"ת לא מגר כבוד צבור:

(ג) עי' ירושלמי מגילה רפ"ד הקורא את המגילה עומד ויושב ומקשה מה לשעבר הא לכתחילה לא והתני מעשה בר"מ שקרא המגלה מיושב בבהכנ"ס של טבעין ונתנו לאחר וברך עלי' כיני מתני' מותר לקרותה עומד מותר לקרותה יושב ואפי' לכתחילה. והנה הרמב"ם פ"ב ממגילה ה"ז כתב דאין לקרות לכתחלה יושב מפני כבוד צבור ועי' ה"ה שמביא ירושלמי זה וכ' לח"מ דאף דמטור או"ח ר"ס תר"צ נראה דרמב"ם פליג על ירושלמי אבל י"ל דלא פליגי דירושלמי שכתב דמותר לכתחילה מיירי בקורא את המגילה ביחיד. ותמה אני דא"א לומר כן דהא הירושלמי מק' מר"מ שקראה מיושב בבהכנ"ס של טבעין הרי שאפי' בצבור קורים מיושב לכתחילה ועי' בתוספתא פ"ב שכ' והיו בני הכנסת יושבים הרי שהיו הקהל שם (ועי' מג"א ר"ס תר"ל דהברכה בעמידה דוקא וי"ל דוה הטעם שאיתא כאן בירושלמי ותוס' שנתנו לאחר לברך משום דר"מ ישב ובירך אחר בעמידה) וא"כ נראה שיטת ירושלמי דלית לי' כבוד צבור. ועי' עוד שם אח"כ שמסופק בירושלמי זה שהוא עומד בקריאת ס"ת אם מפני כבוד תורה או מפני כבוד הרבים והדר פשיט דמפני כבוד תורה היא. ומוכח ג"כ דל"ל כבוד צבור:

אך קשה מה מספקא לי' בס"ת אי שייך כבוד צבור ולמה א פשיט ממגילה דקורא יושב לכתחילה הרי דלית לי' כבוד צבור. וי"ל דבתר דפשיט מס"ת קאמר במגילה דקורא מיושב לכתחילה וכן בירושלמי יומא פ"ו ה"א כתב דהא דאין גוללים ס"ת בצבור לא משים כבוד צבור כגמ' דידן אלא כדי שישמעו התירה על הסדר וכשהם דולגים אין לב השומע פנוי כל כך לכוון הדברים. וכן בירושלמי מגילה פ"ג ה"א לא קאמר על חומשים שאין קורין בצבור מפני כבוד צבור כמ"ש גיטין (ס ע"א) אלא כדי שיהי' נפשם עגומה ויקנו ס"ת ועיי"ש ששאלו זה לר' יונה ור' יוסה ור' יוסה לשיטתו בירושלמי יומא הנ"ל דפליג על רשב"ל דאמר בגלילה משום כבוד צבור והוא לית לי' כבוד צבור וא"כ לא קשה על הרמב"ם הנ"ל במגילה דאוסר לכתחילה לקרותה מיושב משוה כבוד צבור אף דמפורש בירושלמי להפוך משום דסובר כגמ' דילן דחושש לכבוד צבור:

אך קשה איך יפרנס בירושלמי מתני' מגילה (כד ע"א) פוחח אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ועיי"ש בגמ' ע"ב ערום מ"ט לא משום כבוד צבור ה"נ משים כבוד צבור. וצ"ל דאף דירושלמי לא חייש לכבוד צבור כ"ז בדבר שאינו בזיון וגנאי להם אבל בפוחח דהוי בזיון צבור גם ירושלמי מודה דאסור. ובזה ניחא בסוטה (מ ע"א) דקאמר לעולם תהא אימת צבור עליך וכו' ומביא ראיות דחוששים לכבוד צבור למה לא מביא ראי' ממתני' דפותח לא יקרא הרי דחוששים לכבוד צבור. אך נראה לפי דמשם נלמד רק דחוששים למה שהוא בזיון גדול כפוחח אבל אין ראיה דצריכים לחוש למה שהוא רק העדר כבודם ומ"מ אינו בזיון וגנאי אבל קשה למה לא מביא ראיה מיומא (סח ע"ב) דקורא בע"פ משום כבוד צבור. ואולי י"ל דרוצה להביא ראיה דכבוד צבור אלים מקרא ומש"ה מביא מכהנים פניהם כלפי העם דנלמד מקרא דאמור להם (סוטה לח ע"א) וכן מביא קרא דדברי הימים שמעוני אחי ועמי וכן מביא ראי' דכבוד צבור גדול כל כך שריב"ז התקין בשביל כבוד ציבור תקנה מיוחדת שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדל. ור' אשי דדחי דהטעם משום שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו וכו' לא דפליג על כבוד צבור אלא קאמר דאפי' בגוונא דלא שייך משום כבוד צבור כגון בלובש ב' סנדלים זע"ז ופושט העליון דלית עליו טיט מ"מ אסור מטעם פסיקת רצועה:

ולשיטת ראשונים הנ"ל אות א' דבכל דוכתי משום כבוד צבור יכולים למחול על כבודם. י"ל דהירושלמי אינו מחולק עם הבבלי ואית ליה כבוד צבור והא דמתיר לקרות מגילה לכתחילה מיושב היינו אם הצבור מחלי על כבודם. וזה שמסופק שם בס"ת אי בשביל כבודה או בשביל כבוד רבים היינו דאי מצד כבודה לא מהני מחילה אבל מפני כבוד צבור מהני מחילה ופשיט דמשום כבודה ומחילה לא מהני וממילא ל"ק מה שהקשיתי מה מסופק הא יכול לפשוט ממגילה דקורא מיושב די"ל התם קאמר רק מצד עצם קריאת המגילה לא בעי עמידה ומיירי היכא שאין חשש משום כבוד צבור ובאופן שמחלו על כבודם. וכן מ"ש בירושלמי יומא טעם אחר על גלילת ס"ת וכן בירושלמי מגילה על קריאה בחומשים היינו שאפי' אם הצבור מוחלים על כבודם מ"מ אסור מטעם האחר:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה