חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
אות ז. סוגיא כג - זיעה
(א) בטהרות פ"ט מ"א זיתים מאימתי מקבלים טומאה משיזיעו זיעת המעטן הרי דזיעה הוי כגוף השמן ומכשיר לקבל טומאה. וכן במכשירים פ"ב מ"א זיעת בתים ואדם טהורה משים דאינה באה ממשקה. בא במים שאובים והזיע זיעתו טמאה. וכן מ"ב ומ"ג שם מרחץ זיעתו טמאה. ועוד שם פ"ה מ"י מי"א זיעה מצונן לחם טמא. ואם הזיעו ידי' טמאות. והנה ממ"י אי אפשר ללמוד דין זיעה דאף דניצוק לבדו אינו חיבור אבל י"ל דזיעה וניצוק תרווייהו בעינן לחיבור ועי' רמב"ם פ"ז מטו"א ה"ב דמצרף ניצוק וזיעה. אבל במי"א דהי' רק זיעה לבד מוכח דזיעה היי משקה:
ממשניות הנ"ל לענין טומאה למדו הפוסקים גם לאיסורים דזיעה כממש ואוסר. עי' מרדכי חולין פכ"ה סי' תשט"ו אסור לערות משמן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שמן אסור והובא ביו"ד ק"ה ס"ג בהג"ה. ועי' פסקי מהרא"י סי' ק"ג שלא נודע טעם מרדכי דא"א לומר משום דניצוק הוי חיבור דלא מצינו ניצוק באיסורים. ופשוט שטעמו משום זיעה כמ"ש ש"ך ק"ה סקי"א דהא מביא ראי' ממכשירין הנ"ל מצונן לחם טמא. והתם הטעם משום זיעה. והא דמסיים רמ"א שם דבדיעבד מותר עי' בהגר"א שכתב משום דמהרי"א חולק על מרדכי ודעתו דאין ניצוק באיסורים. ונפלאתי מאד על דבריו ז"ל דהא מהרי"א אינו חולק כלל על הדין של המרדכי אלא שכתב דאין לומר דטעם המרדכי משום ניצוק אלא מטעם אחר ופשיטא דהפי' כמ"ש ש"ך משים זיעה. והלא בכל דוכתי בזיעה קיי"ל דדיעבד אסור וע"כ דמש"ה הכא מותר בדיעבד כמ"ש בס' יד אברהם דלהב הנר הוי מקלי קלי אסורא וכמ"ש פר"ח ק"ח סקכ"ג דלהבעיר מראש השלהבת שהיא רחוקה מהפתילה דמקלי קלי אי' וליכא ממשא מותר מן הדין רק בעל נפש יחוש:
וכן בשי"ת רא"ש כלל כ' סי' כ"ד מובא ביו"ד צ"ב ס"ח במחבת של חלב שעולה זיעה תחת קדרת בשר אוסרת וכ"כ רמ"א שם סס"ז וכ"כ רמ"א צ"ג, וכ"כ סי' ק"ח בהג"ה א' אבל בזא"ז אין לחוש אא"כ הזיע המחבת משניהם וכ"כ טוא"ח תנ"א סי"ד וסט"ו דכסוי ברזל שעל הקדרה צריך הגעלה ושעל החררה צריך ליבון מפני שמזיע וכ"כ ריב"ש סי' רנ"ה מובא יו"ד קכ"ג סכ"ד דמשקה מזיעת יין נסך הוי כיין נסך דזיעה כממש. והא דקאמר ריב"ש שם דוקא ביי"נ אסיר דהוי כע"ז דאפרן אסור לא משום זיעה כתב כן אלא משום דשם הי' מקום להתיר מפני דהיין נשתנה למשקה אחר במראיתו וטעמו ע"ז קאמר דביי"נ גם נשתנה אסור אבל הזיעה פשיטא דאוסרת בכל איסורים כמשקה עצמו. ומביא ראי' מזיעת טומאה הנ"ל וגם מחולין (קח ע"ב) דכיסה את הקדרה היי כניער ומתפשט הטעם בכל החתיכות וע"כ משום דע"י הכיסה הזיעה עולה ומחבר את הכל. והנה ראייתו משם הוא דזיעה מהני אפי' להקל דע"י הזיעה שעולה הכל מצטרף לבטל. וצריך לומר דלא פליג ריב"ש לומר דאין זיעה כלל רק אם מכוסה. דודאי יש פעמים רבות זיעה גם אם הקדרה מגולה וכמ"ש ביו"ד צ"ב ס"ת ובכמה דוכתי. אלא שס"ל דמ"מ כל זמן שלא ראינו שעלתה זיעה אין יכולים לצרף הכל דשמא לא עלתה אבל אם כיסה מחזקי' דודאי עלתה אפי' לא ראינו זיעה כלל. ומ"מ ראי' ריב"ש תמוה דמפורש ברש"י שם ד"ה ניער דבכיסה הטעם מפני שמי השולים עולים עד הפה ויורדים ולא משום הבל כלל. ועי' בית יעקב סי' נ"ז שתמה ג"כ על ראיה זו דמשמע מיו"ד צ"ב להיפוך. ועי' באור הגר"א סי' צ"ב ח' שעל דין רא"ש הנ"ל במחבת של חלב שעולה זיעה מביא ראי' זו של ריב"ש מכיסה את הקדרה. ונפלאתי למה לו להביא ראי' לרא"ש מה שלא הביא בעצמו ולנטות מפי' רש"י. וגם איך מביא מכיסה ראי' שיש זיעה במחבת שהיא מגילה וצ"ל כמ"ש לעיל בפי' דברי הריב"ש:
ובצמח צדק סי' ע"ה כ' ג"כ דל"א דזיעה בעלמא היא אלא זיעה אוסרת דטעם כעיקר ועי' בס"ס אמונת חכמים תשובת אבי המחבר על יי"ש הנעשה מיין נסך הנ"ל בריב"ש. וכל הוכוח הי' רק מפני שנשתנה אבל על הזיעה פשיטא להו לאיסור וכ"כ בית יעקב סי' נ"ז ונחלת שבעה ל"ה דהמון אומרים די"ש לא מהני לקדוש דזיעה בעלמא היא והם דוחים דבריהם דזיעה כממש. ועי' שו"ת פני יהושע ח"ב בסוף הספר סי' ט' שחיכך בדין זיעה שהוי שלא כדרך הנאתי ואינו אסור אלא מדרבנן חוץ בזיתים וענבים דמשקה היוצא מהן כמותן כמ"ש חולין (קכ ע"ב) וחכ"צ סי' כ' חולק עליו. והא דאמרי' ברכות (לח ע"א) ופסחים (כד ע"ב) וחולין (צט ע"ב) זיעה בעלמא היא אינו ענין לנדון זה דשם לא מיירי בזיעה רק למשקה ממש היוצא מפרי קרי זיעה ועיי"ש בחכ"צ סי' כ' דהא דברכות זיעה בעלמא היינו לענין ברכה דלא מקרי פרי ולא לענין איסור דתלי בטעמא:
(ב) בריב"ש סי' רנ"ה מחלק דהא דזיעה כממש הוא רק בזיעה היוצאת ע"י חום אבל זיעה היוצאת בצונן אינה כממש וכתב דמש"ה בפ"ב דמכשירים מ"א זיעת בתים שיחין ומערות טהורה מפני שהוא צונן. והנה ראייתו תמוה דהא דזיעת בתים אינו מכשיר הוא מפני דצריך שהזיעה תצא ממשקה ואז היא כמשקה ולא זיעת בתים עיי"ש ומפורש להפוך בר"ש שם מ"ב מרחץ טהורה בכי יותן דמיירי במעין דהוא צונן ומ"מ חשיב זיעה משקה (ודוחק לאוקמי דמיירי בחמי טבריא). ועי' בית יעקב נ"ז שהקשה עליו כיון דבטומאה אפי' בצונן זיעה כממש ובאיסור ודאי דצונן אינו אוסר וא"כ אפי' בזיעה שע"י חום איך יליף איסור מטומאה. ולי נראה דבאמת הכל אחד וגם באיסורים זיעה צוננת חשובה משקה אלא שמפני שצוננת היא אין בה כח לאסור אחרים:
(ג) במכשירים פ"ה מ"י חם בחם טהור ועי' פי' רמב"ם דבעינן לענין טומאה פעולה ברורה וניכרת וכיון שגם בלא זה הי' העליון חם לא הוסיפה הזיעה דבר. ועי' בשו"ת הרא"ש כלל כ' סי' כ"ו דמסופק באיסור אי כלי רותח מקבל זיעה ואף שלא הזכיר שם את המשנה הזאת מ"מ נ"ל ברור דמתני' זו היא שגרמה לספיקו של הרא"ש אם רק בטומאה אמרי' כן משום דבעי' פעולה ברורה אבל באיסור אפי' חם בחם זיעה אוסרת. או אולי ילפי' לגמרי משם אפי' לאיסור דחם בחם אין זיעה אוסרת. ועי' הג"ה מהרלנ"ח יו"ד ס"ס צ"ב חולק על מהרי"א סי' ק"ג שכ' דבקדרה רותחת חמור יותר ומקשה עליו משו"ת הרא"ש זו. ומ"מ הרא"ש לא החליט להכריע כן להיתר ונראה דעתו דמספק אוסר. וכן דעת ריב"ש סי' רנ"ה דמביא ראי' לאיסור זיעה מחולין (קח ע"ב) בכיסה דהזיעה מצרף והתם הוי גם העליון חם הרי דאפי' חם בחם זיעה אוסרת. וכן מבואר באו"ח תנ"א סי"ד וסט"ו דאפי' חם בחם אוסר בזיעה. ואולי י"ל שם בכסוי שאני שאין לו מה לפלוט מגופו ואין לו זיעה מעצמו שתדחה את הזיעה העולה עלי'. ועי' כו"פ סי' ק"ה סק"ח שמסיק להלכה דחם בחם מותר בזיעה ותמוה מאד מכל מקומות האלה:
(ד) איתא טהרות פ"ט מ"א בזיתים דזיעתם מכשיר הרי דגם זיעת אוכל מכשיר וכן מפורש באו"ח תנ"א סט"ו בכסוי ברזל על החררה שזיעה היוצא מן החררה אוסר ועי' פמ"ג פתיחה לאו"ח אות ל"ז וחנ"א אשל ל' בשם משאת משה דרק זיעת משקה היא כמוהו ולא זיעת אוכל ומביא ראי' מרמב"ם פ"ז מטומאת אוכלין ה"ד עיי"ש ודבריו תמוהים ומרמב"ם אין שום ראי'. דדבריו הם ממתני' מכשירים פ"ה מ"ט ומ"י. במ"ט איתא דאפי' צונן בצונן מ"מ כל מה שיש לו ריר טמא ומ"י קאי על כל שאין לו ריר ויש לו זיעה בין אוכל ובין משקה. וז"ש רמב"ם שם דאי נימא כס"ד גמ' (נזיר נ ע"ב) דיש ניצוק לאוכלים משום דסמיכי ולפ"ז יהי' מאכל עדיף ממשקה ואפי' צונן יהי' חיבור קמ"ל דלא עדיף וכל האוכלים אין ניצוק חיבור ואפי' סמיכי אבל לומר שיהי' אוכל גרוע ממשקה וזעתו לא יועיל זה לא מצינו. והאיבעיא בנזיר אי יש ניצוק אפי' בצוננים שניהם או בחמים שניהם מספקא לי' ומסיק דבעי דוקא רירי וז"ש רמב"ם לפיכך כל האוכלים אין ניצוק חבור מיירי בשניהם צוננים או חמים ואח"כ קאמר דה"ה במשקים. והעיקר שרמב"ם מפרש שאין לאוכל מעלה יותר ממשקה:
ועי' רמב"ם פ"ד מטומאת מת ה"ו חלב שהתיכו טמא. וקשה לי לפי מה שפסק רמב"ם פ"ז מטו"א דאין ניצוק לאוכלים למה השמיט מסקנת סיגיא (דנזיר נ ע"ב) דמיירי דבהדי דמרתח לי' קרש דאיתי' כולה גבי הדדי ואין לומר דטמא משום דהזיעה עולה דא"כ קשה גם בגמ' שם מה ראי' דיש ניצוק דילמא משום זיעה וצ"ל כמ"ש בית שלמה ח"א יו"ד קס"ד דאין זיעה מועילה שם דחם בחם הוא וצ"ע:
(ה) במכשירים פ"ה מי"א היו ידיה טמאות ומגיסה בקדרה טהורה אם הזיעו ידיה הקדרה טמאה ור' יוסי מטהר אם הזיעו זולתי אם נטפו ידיה טמאה וכ' הר"ש דר' יוסי לא חשיב זיעה למשקה. ולולא דברי קדשו הייתי מפרש דר' יוסי מודה בזיעה אלא דס"ל שאין כח לזיעה טהורה שבא על יד טמאה לחזיר ולטמא הקדרה וקיי"ל כת"ק והא דהכא חוזרת הזיעה לירד ולמה במשנה י' שם מחם לצונן טהור ולא אמרי' דהזיעה חוזרת ועולה היינו דמצונן אין עוד זיעה לעלות דהא נצטנן. ועי' בית יעקב סי' נ"ז בדין המחבת שבסי' צ"ב ס"ח דפשיטא לי' דאין המחבת חוזרת ונאסרת מהזיעה שעל הקדרה ועי' דגול מרבבה שם דפשיטא לי' להפוך דגם המחבת חוזרת ונאסרת ולענ"ד דברי הדמ"ר מדויקים ממתני' הנ"ל דקיי"ל שהזיעה חוזרת ויורדת מהיד להקדרה: