חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
אות ג. סוגיא טז - גורל
ציונים ומראה מקומות
ב"ב (קו ע"ב). שבת (קמח ע"ב). סנהדרין (יז ע"א. לב ע"ב. מג ע"ב). מג"א קל"ב סק"ב. יו"ד סי' ט"ו בט"ז סק"ט:
(א) ב"ב (קו ע"ב) תניא ר' יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם. מ"ט אר"א כתחלת ארץ ישראל מה שם בגורל אף כאן בגורל אי מה להלן בקלפי ואו"ת וכו' א"ר אשי בההוא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי. והנה לכאורה י"ל דר' יוסי לשיטתו בב"מ (יב ע"א) בהשוכר את הפועל אפי' למחצה לשליש ולרביע ילקט בנו אחריו משום שעשו שאינו זוכה כזוכה וכמו ששייך התם דעניים גופייהו ניחא להו וכמ"ש תוס' שם ד"ה ואמר דמש"ה קיי"ל כוותי' כן שייך הכא דניחא להו משום בההוא הנאה דקא צייתי להדדי. והרמב"ם פוסק בכל דוכתי כר' יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה חוץ בגיטין (ל ע"א) במלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקם. ולא עת האסף פה בענין זה. ודעת רשב"ם שם ורמב"ם פ"ב משכנים הי"א ורוב ראשונים דגורל קונה. והיינו בקרקע שהיא שלהם אלא שאין מבורר חלקו של כאו"א אז הגורל עושה קנין וא"צ עוד קנין אחר אבל דעת שי"ת הרא"ש מובא בטוח"מ סי' קע"ג ורמ"א שם ס"ב דאין הגורל עושה קנין והוי רק כמברר חלקו ברוח פלוני ובעי' חזקה אח"כ:
והנה פשוט דין גורל ומשחק בקוביא אחד הוא כמ"ש שבת (קמט ע"ב) כדר' יהודה אמר שמואל מנה גדילה כנגד מנה קטנה אף בחול לאחרים אסור מ"ט משום קוביא ועיי"ש ברש"י ועי' ה"ה פ"ו מגזלה ה"י דמביא ראי' מכאן לדעת הרמב"ם דמשחק בקוביא הוי גזל דאסמכתא לא קניא. והדבר צריך ביאור דרא"ש דס"ל הכא דגורל אינו עושה קנין כמ"ש לעיל וא"כ נראה דה"ה דקוביא אינו קונה והוי גזל ומ"מ ס"ל להתיר בקוביא עי' תוס' ורא"ש ב"מ פ"ה סי' ע' וטוח"מ סי' ש"ע משמו וראשונים מובאים בטוח"מ ורמ"א סי' ר"ו סי"ג דמתירים לשחק בקוביא. וכן מ"ט הרמב"ם דס"ל גורל עושה קנין ומ"מ ס"ל בפ"ו מגילה דיש גזל בקוביא. ונ' דהא דגורל קונה לרמב"ם היינו אם החלקים שוים אלא שכ"א אינו יודע לברר לו חלקו וע"ז סומכים על הגורל לברר להם החלקים וכיון דבאמת אין הגורל מפסידם כלל מש"ה קונה משא"כ בקוביא כיון דיש לו הפסד ברור על ידה אסור וכמ"ש בשבת דמנה גדולה נגד מנה קטנה אסור כיון דמגיע לו הפסד אבל במנות שוים שרי. ולדעת רא"ש צ"ל דהא דמתיר בקוביא היינו דוקא אם המעות מוכנים על הדף אז ס"ל דלא הוי אסמכתא משא"כ הכא בגורל דאין שום דבר מושלש לא מהני הגורל להוציא ממון מחזקת בעלים:
ומש"ה תמה אני על מ"ש בס' שבות יעקב ח"א סי' קנ"א דשנים שנתחייבו שבועה יטילו גורל מי ישבע תחלה ואינו מביא ראי' לדינו. ועפ"י החלוק הנ"ל אין דינו מוסכם דלשי' הרא"ש לא מהני גורל כלל אלא לברר חלקו. וע"כ דהעלה כן רק לשי' הרמב"ם וכבר כתבתי דהרמב"ם מתיר רק אם אין מגיע לו הפסד ע"י הגורל דאל"כ הו"ל קוביא וא"כ הכא בשבועה כיון דיש לו הפסד ע"י הגורל דאולי אם חברו הי' נשבע תחלה הי' מודה לו ולא הי' נשבע הוי כמשחק בקוביא ולא מהני. גם יש לחלק דאפי' לשי' רמב"ם דגורל קונה מצינו רק גורל אם נתרצו שניהם לחלוק בגורל. אבל לא מצינו דב"ד יפסק להטיל גורל בלי רצין הצדדים. ומש"ה בסנהדרין (לב ע"ב) בשתי ספינות ושני גמלים ופגעו זה בזה טעונה ושאינה טעינה תידחה שאינה טעונה מפני טעונה וכו' היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות הטל פשרה ביניהן ומעלית שכר זו לזו ולא אמרו שם להטיל גורל. ובזה מיושב קו' נה"מ קנ"ד הק"ו על מ"ש שם אם באו השכנים לפתוח בבת א' פתח נגד פתח או חלון נגד חלון אם א' מהם אינו חסר וחברו נהנה כופים על מדת סדום ואם שניהם חסרים יעשו פשרה ביניהם והק' למה ל"א שיטילו גורל ביניהם כמ"ש בב"ב הנ"ל. ותי' דל"מ גורל רק לחלוק קרקע דנלמד מחלוקת הארץ ולא בכל דוכתי. והנה קשה על תירוצו מה"ה פ"ב משכנים הי"א בשם רש"י וכן ברשב"ם ב"ב (קו ע"ב) כתב דגורל מהני אפי' במטלטלין. אך ע"פ הדברים הנ"ל לק"מ דלרא"ש הא אין גורל קונה כלל ולרמב"ם כיון דהכא הם חסרים ויש להם פסידא היי גזל כמו במשחק בקוביא והן הן דברי ט"ז יו"ד סי' ט"ז סק"ט שכ' גבי אותו ואת בנו שלקחו ב' בנ"א משני מוכרים וכ"א רוצה לשחוט הבהמה היום דאין לב"ד להכניס עצמם בדבר ולהפיל גורל מי מהם ישחוט תחלה כי אין להם להפקיע זכות של כ"א שרוצה להיות זריז ונשכר. ועפ"ז ק' מ"ש ב"ח ותב"ש שם בחלקו על הט"ז וכתבו להטיל גורל דאף דבעניני מצות מצינו בש"ס שהטילו פייסות וגם כאן מצוה להשמר מעברה כמ"ש תב"ש מ"מ אין לנו להפקיע זכותו ע"י הגורל:
(ב) לחלק דבר בשבת ע"י גורל אסור אפי' ע"י עכו"ם כמ"ש רמ"א או"ח ס"ס שכ"ב ואפי' במקום שיש חשש מריבה כמ"ש שבת (קמ"ט ע"ב) דמטילים חלשים על הקדשים ביו"ט אבל לא על המנות של חול ביו"ט פשיטא מ"ד הואיל וכ' ועמך כמריבי כהן אפי' מנות דחול נמי קמ"ל ואפי' היכא דאיכא משום חבוב מצוה אסור כמ"ש מג"א שכ"ב סק"ט ומביא ראי' מלחם הפנים דלא הפיסו עליו רק ביו"ט התירו לפייס משום חבוב מצוה כמ"ש שבת (קמח ע"ב) ורמב"ם פ"ד מיו"ט ה"כ:
ולהטיל גורל על עניני מצוה כקדיש וכדומה שרי בשבת כמ"ש מג"א שכ"ב סק"ט ומביא ראי' מפייסות שהיו ביוה"כ. ועי' שבות יעקב ח"ג סי' כ"ד ונתיב חיים שהקשו עליו למה לא מביא ראי' מפייסות שהפיסו על העבודות בבהמ"ק בכל שבתות כמ"ש ביומא (כו ע"א) הכא בשבת עסקי' הואיל ומשמורות מתחדשות וכמ"ש רמב"ם פ"ד מתמידין ומוספים ה"ט:
(ג) מצינו בתנ"ך כמה עניני גורלות. בשעיר המשתלח הי' גזה"כ שיהי' ע"י גורל וחלוקת הארץ ע"י קלפי ואו"ת. ועכן שהומת ע"י גורל והודאת עצמו כמ"ש רמב"ם ספי"ח מסנהדרין דהוראת שעה היתה או מדין המלכות. וכן י"ל בשאול שחפץ להרוג את יונתן ע"י הגורל ג"כ הי' מחוק דין המלכות. ומצינו עוד גורלות במשמורה כהנים ולוים בדה"א כד כה כו וכן בקרבן העצים בנחמי'. ובישיבת ירושלים (שם יא) ועי' ב"י ושו"ע יו"ד קע"ט ס"א בשם ספרי דאסור לשאול בגורלות דכ' תמים תהי' ועי' בברכי יוסף שם דלהגריל ע"י סימן פסוקים שרי. ועי' דברי גאונים כלל כ' בשם שו"ת גאוני קדמאי סי' ס' שכ' דגם עכשיו הגורל משמים ואסור לעבור עליו וכ"כ בס' חסידים תרע"ט דגורל ג' פעמים מהני אפי' להטביע בים וכ"כ חוות יאיר סי' ס"א דהגורל ידבק בו השגחה עליונה וכל זה תמוה בעיני ומפורש להפוך ב"ב (ק"ו ע"ב) דקאמר אי מה להלן קלפי ואו"ת וכו' ומתרץ רק משום בהאי הנאה דצייתי אהדדי מהני אבל אי לא"ה אין ראי' מגורל דקרא על גורל בזה"ז ומ"ש בס' חסידים ראי' מיונה דהטילוהו לים ע"י גורל. איני מבין דמאן יימר שהנכרים עשו כדין. ועי' ספר חסידים תש"א דכ' להפוך דעכשיו אין הגורל משמים: