אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א אות ב. סוגיא יא - בל תשחית

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

אות ב. סוגיא יא - בל תשחית

סוגיא י - אין בלוע יוצא בלא רוטב ושתי קדירות שנגעו זו בזו

ציונים ומראה מקומות

מתני' שביעית (פ"ד מ"י) ופסחים (נב ע"ב) ותוס' ברכות (לו ע"ב) ד"ה אין. מתני' ב"ק (צ ע"ב צא ע"ב) ותוד"ה אלא וד"ה עובר. ב"ב (כו ע"א) מכות (כב ע"א) סנהדרין (ק ע"ב) פסחים (נ ע"ב) ופסקי תוס' ומהרש"א וסוכה (כט ע"א) ע"ז (יא ע"א) ותוד"ה עוקרין וד"ה עיקור. שם (ל ע"ב) וב"ק (קטו ע"ב) ותוד"ה לא. חולין (ז ע"ב) ורש"י דיה עקרנא וש"ג ע"ז (יג ע"א) קדושין (לב ע"א) ותוד"ה ר' יהודה. שבת (סז ע"ב. קה ע"ב. קכט ע"א. קמ ע"ב). מס' שמחות ספ"ט וריטב"א מ"ק (כד ע"א) ד"ה א"ר יוחנן. יומא (עב ע"א). זבחים (צה ע"א). מדרש שמות ל"ה. רש"י מנחות (פא ע"א) סד"ה ולימא. תוס' שבועות (מו ע"א) ד"ה עביד:

מתני' מדות פ"א (מ"ב). ברכות (לא ע"א) ותוד"ה אייתי. חולין (פח ע"ב). מדרש במדבר (כא ז) ורש"י מלכים ב' (ג יט). ורמב"ן דברים (כג ז). רמב"ם פ"ו ממלכים החט"י. פ"ו מיסודי התורה ה"ז ופ"א מבהב"ח הי"ו. פ"ה משמיטה הי"ז. פ"ט מכלי המקדש ה"ג. פ"ב מדעות ה"ג פי"ד מאבל הכ"ד מל"מ פ"ז מאי' מזבח ה"ג. ס' חסידים תרס"ז תרע"ו תת"נ תתע"ט. רשב"א חולין (ב ע"א) ד"ה מתני':

ט"ז או"ח קנא סק"ג ופמ"ג. ש"ע ק"ס סי"ב. מג"א ר"ס קע"א. ש"ע קפא ה"ט יו"ד נח הכ"א ט"ז קי"ו שא' ופר"ח סוף אות ט'. ט"ז קי"ז סק"ד ד"ה נשאלתי. טוי"ד שמ"ח וש"ך סק"א ב'. שמ"ט ס"ד. ש"ך יו"ד שנ סקל. טחו"מ שפ"ב. פרישה חו"מ ת"כ סכ"א:

חלוקי הענינים

א הקוצץ אילני מאכל אפי' שלא במצור לוקה (רמב"ם פ"ו ממלכים ה"ח) ויש בזה גם סכנה (ב"ק צא ע"ב) והמאורות לוקים ע"ז (סוכה כט ע"א) (ובארץ עמון ומואב מותר לקצץ אילנות אפילו במצור כמ"ש מדרש פנחס כ"א ו' מובא ברש"י מלכים ב' ג' י"ט ורמב"ן דברים כ"ג ז' ועי' הקדמת הרמב"ם לפי' המשניות ד"ה והחלק השני) ואילני סרק שרי לקצץ ומ"מ אינו רואה סי' ברכה (פסקי תוס' פסחים נ ע"ב וצ"ע):

ב הסותר אבן ממזבח או משאר העזרה לוקה (רמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ז ופ"א מהבהב"ח הי"ז):

ג השורף עצי הקדש לוקה ורמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ז):

ד הקורע מעיל וכל בגדי כהונה לוקה (רמב"ם פ"ט מכלי המקדש ה"ג):

ה אסור לקצץ אילן מאכל בשביעית משיתחיל לעשות פרי משום שנאמר לאכלה ולא להפסד (רמב"ם פ"ה משמיטה הי"ז):

ו ולשבר כלים ולהשחית כל דבר שאינו אילן אסור מדרבנן (רמב"ם פ"ו ממלכים ה"י) ואם משברם בחמתו הוא כאילו עבד ע"ז (שבת קה ע"ב ורמב"ם פ"ב מדעות ה"ג עיי"ש) וכל אלה אסור רק דרך השחתה אבל לצורך שרי (עי' טז או"ח קנא סק"ג בנותן דבר מבהכנ"ס וישאר שם גומא אף שהוא לו לצורך במקום אחר אסור ואלי' רבה קנב חולק ומתיר. ועי' פמ"ג שם מ"ש בכוונת הט"ז) חוץ מקציצת אילן מאכל כשביעית דאפילו לצורך אסור (עי' פי' הראשונים שביעית פ"ד מ"י):

(א) לא שייך בל תשחית אלא בעושה דרך השחתה והיזק ואין לו תועלת בדבר אבל לצורך אין בי משום אי' בל תשחית כמ"ש ב"ק (צא ע"ב) דקלא דטעון קבא אסור למקצצי' ואם הי' מעילה בדמים מותר ושם (צה ע"א) שמואל אייתי לי' אריסי' תמרי אכיל טעים בהו טעמא דחמרא א"ל ביני גופני קיימי אמר מכחשא בחמרא כולי האי למחר אייתי לי' מקוריי' וצוה לעוקרם. וכ"כ רא"ש שם ס"ס י"ד אם צריך למקומו מותר (ועי' פתחי תשובה יו"ד קט"ז סק"ו מביא דין זה בצריך למקומו בשם בשמים ראש סי' של"ד ומפורש ברא"ש במקומו. וכ"כ צמח צדק סי' מ"א) וכ"כ רמב"ם פ"ו ממלכים ה"ח לא אסרה תורה אלא דרך השחתה וכ"כ בשי"ת פאר הדור לרמב"ם סי' נ"ד וכ"כ רמב"ן בספר המצית בהוספות מ"ע ו'. וכן איתא במדות פ"א מ"ב ורשות הי' לו לשרוף את כסותו והיינו משום מגדר מלתא כדי שלא יתרשל בשמירת המקדש היי לצורך ול"ש בל תשחית וכמו דהותר שם אי' לא תגזול לאבד כסות חברו משום הפקר ב"ד וכן בחולין (פח ע"ב) הי' מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה וכו' שורף עליתו ומכסה וכ"כ פר"ח יו"ד כ"ח ל"ג ומביא ראי' מברכות (לא ע"א) חזינהו לרבנן דהוי קבדחו טובא תבר כסא דמוקרא ועי' תוס' שם ד"ה אייתי. וכ"כ תב"ש שם סקל"ו. וכן ב"ק (צא ע"ב) הקורע על המת יותר מדאי עובר משום בל תשחית והקשו שם תוס' ד"ה עובר ממ"ק (כד ע"א) שמואל קרע על רב תריסר מני ותו' צורבא מרבנן שאני דלא הוי יותר מדאי והיינו דכל מה שקורע בשביל כבוד ת"ח אינו השחתה דהוא לצורך וכ"כ תו' שם סד"ה אלא דקריעה הוי לצורך וכן שבת (קה ע"ב) דקעביד למרמא אימתא אאנשי ביתו וכ"כ תוס' קדושין (לב ע"א) ד"ה ר' יהודה אם זורק ארנקי לים למרמי אימתא אין בו משום בל תשחית וכן שבת (קכט ע"א) שמואל צלחו לי' תכתקא דשאגא וכו' והא קעבר מר משום ב"ת א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי וכן שם (קמ ע"ב) וכן בע"ז (יא ע"א) שורפים על המלכים עוקרים על המלכים וכ' קו' ד"ה עוקרין דלכבודו של מלך ליכא בל תשחית דהוי לצורך וכ"כ באשכול לראב"ד ח"ג ה' שחיטה ס"ס י' וכ"כ סמ"ג לאוין רכ"ט וכ"כ ס' חסידים תתע"ט דף שאינו יפה כל כך בס"ת יכול להסירו ולגנזו ואינו עובר משום בל תשחית וכ"כ מג"א ר"ס קע"א דלצורך לית בי' משום הפסד אוכלים ומביא ראי' מאו"ח סי' ק"ס סי"ב דנוטלים לידים בשכר או במי דבש אי ליכא מים. וכן בפמ"ג מ"ז סק"א מביא מאו"ח קפ"א ס"ט במים אחרונים דנוטלים לידים בכל המשקים. וכ"כ ט"ז יו"ד קט"ז ססק"י בשם רש"ל בהורג כלב רע ליכא בל תשחית:

ולא קשה מחולין (ז ע"ב) בכודנייתא חיורתא דאמר רבי קטילנא להו איכא בל תשחית. הא היה לצורך כדי שלא יזיקו את הבריות. די"ל כמ"ש תה"ד פסקים ק"ה דע"כ צ"ל דהיזק כודנייתא לא היה שכיח. דאל"כ ודאי רבי לא היה עובר על ולא תשים דמים בביתך. אלא ר' פנחס בן יאיר מצד מדת חסידות הוי קפיד ומש"ה י"ל כיון שאינם מזיקים דלא הוי ההריגה לצורך כ"כ. וכן מצאתי בחוות יאיר סי' קצה שכ' דמאחר דכ"ע ידעי דדרך פרידות להזיק כל העולם מתרחקים מהם והי"ל כבהמה דעלמא דאין להמיתה בחנם ומ"מ להפלגת חסידות ר' פנחס בן יאיר לא רצה לכנוס לבית שבו חיות מזיקות. או י"ל כמ"ש שבו"י ח"ג סי' ע"א דבלא"ה ק' למה לא צוה לסגור אותם בחדר סגור בענין שא"א להזיק אלא שרבי הבין מדברי ר' פנחס שלא רצה לסעוד אצלו משום שכבר עבר על לאו ולא תשים דמים בביתך וע"כ היה רוצה לעשות תשובת המשקל על מה שכבר עבר אף שהיה לו צורך בהם. ור' פנחס מאס בתשובה כזו כיון שיש בה עדיין צד איסור דבל תשחית וע"כ לא רצה לסעוד אצלו משום חסידותו וכ"כ נו"ב קמא יו"ד סי' פ"ג. וכ"כ טז יו"ד קיז סק"ד ד"ה נשאלתי דביש לו הנאה בעור ליכא בל תשחית וקדמו בס' חסידים תרס"ז שכ' מי שאין צריך לאכול בשר עובר על ב"ת אם שוחט אבל אם צריך לעור מותר שהרי בחולין (פה ע"ב) ר' חייא היה שוחט עוף בשביל שהיה צריך רק לדמו לצורך פשתנו שנפל לו תולעת בו עיי"ש. וכ"כ נו"ב תנינא יו"ד סי' י בנהנה בעור שרי וכ"כ עבודת הגרשוני סי' יג וכ"כ חו"י קצ"ה וכ"כ שבו"י ח"א סי' קנט וח"ג סי' ע"א דלצורך מותר:

והא דבקדושין (לב ע"א) גבי ר' הונא דקרע שיראי לפני רבה בנו כדי לנסותו אם יכעוס ומק' והא עבר אבל תשחית. וק' הא היה לצורך כדי להתודע אי רתח. אך נ' דפשיטא אי יכול לעשות הדבר הצריך לו בלי שום השחתה דאסור להשחית דשוב אינו לצורך ושם נמי יכול לעשות בהיתר כמו שמתרץ בגמ' דקרע במקום התפירה בשוליו שאינו נחסר מדמיו ומקשה למה השחית שלא לצורך. ומשני באמת דעביד הכי בפומבייני. ומש"ה באו"ח קעא ס"ד ממשיכים יין בצנורות לפני חתן וכלה והוא שיקבלנו בפי הצינור. היינו משום דאפשר לקבלו בצנורות אסור להפסיד היין שלא לצורך:

ועי' בבית אפרים יו"ד סי' ס"א דמק' על מל"מ פ"ט מכלי המקדש ה"ג דגם במעיל דכ' לא יקרע ג"כ רק דרך השחתה אסור. מזבחים (צה ע"א) מעיל שנטמא מכניסו בפחות מג' על ג' ומכבסו משום שנאמר לא יקרע למה אסיר לקרעו הא היי לצורך דצריך לכבסו במקום קדוש ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה וצריך לקרעו ויטהר מטומאתו ואז יוכל להכניסו. ואין לומר כיון דיש עצה להכניס פחות מגע"ג לכן אין הקריעה לצורך. דא"כ בכל הבגדים נמי שייך בל תשחית ולמה תנן במתני' (צד ע"ב) בגד שנטמא קורעו ומכבסו במקום קדוש הא יכול להכניסו פחות מג' על ג'. וי"ל לפמ"ש מרדכי שבועות ה' מקוואות סי' תש"נ דבכל אי' דרבנן אמרי' אין שבות במקדש. א"כ בבגדים דאי' בל תשחית דידהו מדרבנן לא גזרו במקדש ומש"ה קורעו ומכניסו. משא"כ במעיל דאיסורו מדאו' דכתיב בקרא לא יקרע אסור להשחית כיון דיש עצה להכניס פחות מג' על ג':

ומ"מ בקציצת אילני מאכל בשביעית דכ' לאכלה ולא להפסד כמ"ש בפסחים (נב ע"ב) אסור אפי' לצורך כמ"ש רמב"ם ור"ש שביעית פ"ד מ"י ורע"ב ותוי"ט והגר"א שם דסיפא דאילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו מיירי במעולה בדמים ואין בו אי' קציצת עצי מאכל וע"כ דרישא דאין קוצצין את האילן בשביעית משהוציאו הפירות וכו' מיירי אפי' במעולה בדמים ומ"מ אסור. וכ"כ תוס' ברכות (לו ע"ב) ד"ה אין ור' נסים גאון שם. ועי' תפארת ישראל שביעית שם אות נב שמביא זה בשם אביו ז"ל. והוא דבר מפורש בכל הראשונים שם:

(ב) ברמב"ם פ"ו ממלכים ה"י כתב דבל תשחית מה"ת הוא רק בקוצץ אילן מאכל ואפי' שלא במצור (ועי' ס' חיים שאל סי' כג ראי' דאפי' שלא במצור אי' ב"ת דאו' ממכות (כב ע"א) על המבשל גיד בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש מתקיף לה רבינא ולחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות ואזהרתי' מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות וכן מפורש בתו' ב"ק (צא ע"ב) ד"ה החובל דקוצץ נטיעותיו דפטור לאו היינו פטור ממלקות דהא חייב משום לא תכרות וכ"כ רשב"א שם) ובכל דבר חוץ אילנות הוא רק אי' דרבנן. וצ"ל דמ"ש בס' המצות ל"ת נ"ז דשורף בגד ושובר כלי דלוקה כוונתו למכות מרדות וכ"כ בס' החנוך תקכ"ט. ועי' שואל ומשי מהדורא ד ח"א סי' כ"ח שכתב ראיה לזה ממכות הנ"ל ולחשוב הקוצץ אילנות טובות מדפרט רק אילנות משמע דשאר דברים דרבנן:

ויש לדחות ראי' זו. כי נסתפקתי אי שייך אי' בל תשחית אפי' בפחות מש"פ או דבעי' דין ממון כמו בגזל וגניבה וכל עניני ממונות דפחות מש"פ לאו כלום הוא. ויש לדון ע"פ שי' הגאונים ורמב"ם פ"ג מטוען ה"ה דלענין שבועה אפי' הן עשר מחטין בפרוטה ותבעו שני מחטין והודה לו בא' חייב דכלי חשיב אפי' אין שוה פרוטה. ולדעתם כתב רשב"א שבועות (לט ע"א) ד"ה מה כלים די"ל גם בקדושין מהני אם קדשה בכלי שאינו ש"פ א"כ י"ל דה"ה לענין איסור בל תשחית ל"ב ש"פ. אך הרשב"א לא ברירא לי' זאת. ותוס' ורמב"ן ורא"ש חולקים ע"ז גם בשבועה וס"ל דבעי' ש"פ אפי' בכלי:

וזה נראה ברור דקוצץ אילן דמפורש בקרא ואותי לא תכרות (אם טעון קבא כמ"ש ב"ק צ"א ע"ב) וכן שורף עצי הקדש ונותץ אבן ממקדש דכ' לא תעשין כן וכן קורע בגדי כהונה דכ' במעיל לא יקרע א"צ שווי פרוטה דמה נפ"מ לנו כמה היה שוה הדבר סוף סוף הוא קצץ האילן ושרף את העצים ונתץ וקרע. וכן מפורש תוס' מכות (כ"ב ע"א) ד"ה אלא שהק' בבשלו בעצי הקדש ילקה משום הזיד במעילה ותי' דלא חשיב אלא לאוין דאיתנייהו גם בפחות מש"פ עכ"ל וכיון דבגמ' מק' שם מקוצץ אילנות טובות וע"כ דלאו זה הוא אפי' בפחות מש"פ. ולפ"ז אזלא הראי' הנ"ל דשאר דברים דרבנן מדפרט רק אילן. משום דמיירי רק בלאוין שהם גם בפחות מש"פ ולכך לא הביא אי' בל תשחית בכל הדברים די"ל דאינו עובר עד שישחית ש"פ ופחות מש"פ לא מקרי השחתה משא"כ קצץ אילן דכ' ואותו לא תכרות אפי' פחות מש"פ נמי. וב"ה יש ליישב מ"ש בספר חסידים תת"ג דבר הטעון ברכה עובר עליו משום בל תשחית דכ' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו. ולכאורה תימה מדוע נקט דוקא דבר הטעון ברכה הא בכל דבר יש בל תשחית ולהנ"ל יש לומר בכוונתו דבכל דבר בעי' שיהיה ש"פ אבל בדבר הטעון ברכה דקרא מפורש אל תשחיתהו אפי' פחות מש"פ נמי:

אבל דעת רש"י מנחות (פא ע"א) סד"ה ולימא דבכל דבר עובר על בל תשחית מדאו' דכ' לפרש שם מ"ש דקא ממעט באכילה היינו דשורף הנותר ועבר משים בל תשחית וכן כתב בס' חיים שאל סי' כג דכן מוכח מרש"י חולין (ז ע"ב) ד"ה עקרנא שכ' דליכא בל תשחית כיון דראויות לדישה עוד וה"ק ע"ז בס' תורת חיים מנ"ל דאם אינו משחית לגמרי דל"ש בל תשחית כמ"ש לקמן וכ' הוא לפרש דבשאלת עקרנא להו הק' לו מאי' צער בע"ח דהוא אי' דאו' ועדיף לי' למנקט אי' דאו' משא"כ בל תשחית דאינו אלא דרבנן בשאר דברים. ורש"י דלא ניחא ליה בהך תי' י"ל משום דס"ל דבכל דבר יש בל תשחית דאו' וכמ"ש ב"ק (נא ע"ב) הקורע על מתו יותר מדאי לוקה משום בל תשחית (ויש גי' עובר ולא לוקה) וכ"נ דעת תוס' ב"מ (לב ע"ב) ד"ה מדברי שהביאו ראי' לצב"ח דנדחה מפני כבוד מלך מאי' בל תשחית דנדחה דאונקלס שרף על ר"ג ע' מנה צורי. הרי דס"ל לתוס' דבל תשחית שוה לאי' צב"ח ושניהם דאו' וכן נ' מס' יראים רצי וסמ"ג לאוין רכ"ט. ואין ראיה מסנהדרין (ק ע"ב) בס' בן סירא אסור לקרות אילימא משום דכ' בי' לא תנטוש גילדנא מאודני' דלא ליזול משכי' לחבלא וכו' אי מפשטי' באורייתא נמי כ' לא תשחית את עצה הרי דלמד עור מלא תשחית את עצה. דיש לדחות דהכוונה רק דעיקרו דאו' והא מצינו דהחמירו חכמים דשייך בכל דבר בל תשחית וא"כ דברי בן סירא מסכימים להדין:

ובהגהות מהרא"י יעוונין ז"ל לס' המצות נ"ז כתב שגם דעת הרמב"ם דיש אי' תורה בהשחתת כל דבר אלא שאינו לוקה משום דהוי לאו שבכללות. ומיישב בזה דברי כ"מ פ"ו ממלכים ה"ח דהביא ראי' דאפי' שלא במצור לוקה אם השחית עץ מקדושין (לב ע"א) בר' הונא דקרע שיראי וכן משבת (קכ"ט ע"א) דהיו שורפים כסאות ומק' בגמ' הא עברו אבל תשחית והק' בהגהות מל"מ מאי ראי' משם הא התם אינו אלא אי' דרבנן דרק באילן אי' דאו' ולהנ"ל ניחא דבאמת יש בכל דבר אי' דאו' עכ"ד. והדברים מתמיהים דאף אי יהיבנא לי' כן אבל עכ"פ אין מלקות רק באילנות וא"כ מה ראי' דלוקה אפי' שלא במצור משם דהא על זה עיקר ראי' הכ"מ:

(ג) בנו"ב תנינא יו"ד סי' י' נסתפק אי שייך בל תשחית בדבר הפקר ונ' לי לפשוט דבר זה מפי' רמב"ם ור"ש פ"ד שביעית מ"י ותוס' ברכות (לו ע"ב) ד"ה אין שהקשו על הא דתנן אין קוצצים אילנות בשביעית דכ' לאכלה ולא להפסד הא אפי' בלי אי' שביעית אסור משום בל תשחית. הרי דפשיטא להו דשייך בל תשחית בשביעית אף דהיא הפקר לכל ועי' פי' רמב"ם שם שכ' בטעם האיסור לקצוץ מפני שהוא גו"ל בני אדם שהקב"ה נתן פירותיהם לכל אדם. וידוע מחלוקת מבי"ט ובנו מהרי"ט דס"ל דשביעית הפקר מעצמה מצד אפקעתא דמלכא וב"י ס"ל דבעי' שיפקירנה הבעלים עי' מהרי"ט ח"א מ"ב ומ"ג. ומה שכ' בתו' הרא"ש מדות פ"א מ"ב שהק' על הא דמצאו ישן רשות הי' לו לשרוף את כסותו למה מותר לשרוף והא עובר על בל תשחית ותי' דהפקר ב"ד הפקר לא משום דהפקר אין בו אי' ב"ת אלא הפי' כמו שהותר שם אי' גזל ואמרי' הפקר ב"ד משום שהיא מיגדר מלתא כן לא שייך אי' בל תשחית משים דהוי לצורך:

(ד) בשלטי גבורים ע"ז (יא ע"א) אות ב' מביא דעת רש"י חולין (ז ע"ב) ד"ה עקרנא שכ' מנשר פרסותיהם ועדיין הן יכולין לילך ובל תשחית ליכא דראויות עוד לדישה הרי אף דמשחיתן קצת מ"מ כיון דאינו מקלקלן לגמרי לא שייך אי' בל תשחית ועיי"ש שמק' ע"ז מתי' ע"ז (יא ע"א) ד"ה עוקרין שהק' שם על אי' בל תשחית בעקירת פרסות ותי' משום כבודו של מלך הרי דס"ל לתוס' אפי' משחית קצת עובר אב"ת ועיי"ש מה שתי' ולי נ' דהיא גמ' מפורשת דאפי' אינו משחית לגמרי יש בל תשחית. בע"ז (ל ע"ב) מים שנתגלו לא ישקה לבהמתו ולבהמת חברו ומק' והתניא אבל משקהו לבהמת עצמו כי תניא האי לשונרא וכו' דחברי' כחיש דידי' נמי כחוש וא"כ עובר על בל תשחית כמ"ש תוס' ב"ק (קט"ו ע"ב) ד"ה ולא דהפי' משום ב"ת הרי אפי' אינו משחיתה לגמרי אלא שמכחישה ג"כ יש ב"ת ודוחק לומר דאין להקשות מכאן על רש"י משום דרש"י מפרש בב"ק (קט"ו ע"ב) ד"ה ולא דהאי' משום סכנות נפשות שמא ישחטנה ולא משום ב"ת כפי' תוס'. דמ"מ שם בע"ז אין לפרש פי' אחר רק משום בל תשחית. ולולא פי' רש"י בחולין יש לפרש כמ"ש תורת חיים דבשאלת עקרנא להו הק' לו מאי' צעב"ח דהוא אי' דאו' ועדיף לי' למנקט אי' דאו' אבל אה"נ דשייך ב"ת נמי אף דראויות לדישה:

ועי' בחיים שאל ח"א סי' כ"ג שמביא ג"כ ראי' דשייך בל תשחית אף אם אינו משחית ומקלקל לגמרי מקדושין (לב ע"א) ר"ה קרע שיראי דמק' והא עבר אב"ת וכן מתו' ב"ק (צא ע"ב) ד"ה אלא דכ' דקורע על המת שייך ב"ת וכ"כ רשב"א שם. וכן מריטב"א מ"ק (כד ע"א) ד"ה א"ר יוחנן ופרישה חו"מ ת"כ סכ"א דאיכא בקריעת בגד משום ב"ת. ומסיק די"ל דגם רש"י מודה בדבר אלא דוקא שם בחולין דהוי צורך מצוה שלא יזיקו לבריות אז אם לא מכליא קרנא ליכא בל תשחית:

(ה) ב"ק (צא ע"ב) לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאנה בלא זמנה הרי דיש סכנה בקציצת אילן מאכל. וכן נ' מצוואת ר' יהודה חסיד אות מ"ה דמביא שם אילן עושה פירות אל יקצוץ אותו בין שאר עניני הצואה שהם משום סכנה. וכ"כ ט"ז יו"ד קט"ז סק"ו ופר"ח סוף אות ט' וכ"כ צ"צ מ"א דהוי איסורא וסכנתא וכ"כ חו"י ס"ס קצ"ה. וכ"ז היכא שאסור אבל אם מותר מן הדין כגון שהוא לצורך פשיטא דליכא סכנה:

אלא שמצאתי לפסקי תוס' פסחים (נ ע"ב) דמ"ש שם מגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות אינם רואים סימן ברכה קאי אפי' על אילני סרק דמותר לקוצצם ומ"מ אינו רואה סי' ברכה. ותמוה דבסוכה (כט ע"א) איתא דמאורות לוקים על מגדלי בהמה דקה ועל קוצצי אילנות טובות. וא"א לומר דהמאורות לוקים על קוצצי אילני סרק וע"כ דקאי על עצי מאכל וה"ה הכא בפסחים דמיירי ע"כ רק בעצי מאכל ועי' מהרש"א שם דכתב ג"כ דמיירי היכא שיש אי' בל תשחית גם ודאי לשון אילנות טובות משמע עצי מאכל וכמ"ש מכות (כב ע"א) ולחשוב הקוצץ אילנות טובות ואזהרתי' מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות וצ"ע. ובמל"מ פ"ז מאי' מזבח ה"ג חולק על באר שבע וכ' דבקצצת ענפים אין בו ב"ת דאו' דקציצת אילנות אבל פשיטא דיש בו דין בל תשחית דרבנן:

(ו) בט"ז יו"ד קט"ז סק"ו תמה שלא נזכר דין בל תשחית בטור. ועי' חי' הגרשוני שם שכתב שנזכר ברמב"ם פ"ו ממלכים וטוח"מ שפ"ב. וכ"כ שבות יעקב ח"א קנט ומציין גם לטוי"ד שמ"ח שמ"ט. ועי' עוד ש"ך יו"ד שמ"ח סק"א ב. ש"ע שמ"ט ס"ד. ש"ך יו"ד ש"ל סק"ב דמוזכר שם מבל תשחית:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה