אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א אות א. סוגיא א - אפשר לצמצם

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

אות א. סוגיא א - אפשר לצמצם

השמטות ותקונים

לא) דעת הרמב"ם דהא דאי אפשר לצמצם הפירוש שאי אפשר כלל בעולם שיהי' מצומצם בבת אחת ובודאי לא אירע שיהי' מצומצם כמ"ש פ"ה מבכורות ה"א רחל שלא בכרה וילדה ב' זכרים אי אפשר שלא קדם א' וכ"כ בפי' המשניות שם וכן משמע פשטות לשין רש"י בכורות (יז ע"א) ד"ה א"א שכ' א"א לצמצם שיצאו שני ראשיהן כאחד אלא האחד יצא תחלה וכן נראה מרש"י שם (דף ט ע"א) ד"ה בשלמא שכ' דמש"ה לא תני שיצאו ב' ראשיהן כאחד משום דלא אפשר. וקשה א"כ דאי אפשר שיהי' מצומצם בשוה למה פסק הרמב"ם פט"ז משבת הט"ז דפרוץ כעומד מותר הא א"א להיות שהעומד שוה כפרוץ ושמא הפרוץ מרובה על העומד. ונראה דרק בידי שמים כגון ברחל שילדה שני זכרים ס"ל שא"א שיהי' בבת אחת וע"כ יצא אחד מהם תחלה אבל בידי אדם כגון במדידת פרוץ כעומד שפיר אפשר שיהי' מצומצם אלא שאין אנו בקיאים ומש"ה אמרי' פרוץ כעומד כיון שיש שני צדדים להתיר שמא עומד מרובה ושמא שניהם שוים כמ"ש תוס' חילין (כח ע"ב) ד"ה לפי ובכמה דוכתי:

וקשה לדעת רמב"ם איך יפרנס מ"ש בגמ' חולין (לח ע"ב) כי יולד פרט ליוצא דופן תחת אמו פרט ליתום ה"ד אילימא דילדתו אמו והדר מתה לעולם תיחי ותיזול אלא דמתה והדר ילדתו מכי יולד נפקא אלא פשיטא זו פי' למיתה וזה פי' לחיים ועיי"ש תוד"ה אלא דאין ראי' מכאן דבידי שמים אפשר לצמצם די"ל קרא אתי אם יבא אלי' ויאמר שנעשה בצמצום ועכ"פ מפורש דאפשר שיהי' מצומצם הלידה והמיתה בבת אחת:

ולכאורה חשבתי לתרץ דבאמת מש"ה השמיט רמב"ם אוקימתא זו דנולד עם מיתת אמו וכ' בפ"ג מאסורי מזבח ה"ד פרט ליתום שנולד אחר שנשחטה אמו משים דלשיטתו אי אפשר כלל שנולד עם מיתת אמו בב"א יעיי"ש בהי"א שחשב י"ד אסורי מזבח והשמיט יתום ותמה ראב"ד ע"ז למה השמיטו ותי' כ"מ בשם מהר"י קורקוס ז"ל משום דקי"ל דא"א לצמצם לכן השמיטו. ונ"ל להוסיף ביאור דרבא שהיא בעל המימרא בחולין שם לשיטתו דס"ל אפשר לצמצם וכמ"ש תוס' יבמות (כח ע"א) ד"ה לא משא"כ רמב"ם דפוסק א"א לצמצם והיינו דאי אפשר כלל שיקרה שיהיה מצומצם לכן א"י להעמיד בנולד ביחד עם מיתת אמו:

והנה בפשיטות הי' אפשר ליישב דברייתא זו קאי אליבא דרבי יוסי הגלילי וכמ"ש בתו"כ אמור שם ריה"ג אומר מה ת"ל יהי' שבעת ימים תחת אמו וכו' יכול אפי' יצא ממנו כשהיא מתה ת"ל עם אמו וריה"ג לשיטתו דס"ל במתני' בכורות (יז ע"א) אפשר לצמצם אפי' בידי שמים ומה שאין כן לדידן:

או י"ל כיון דספק הוא אי ילדתי' והדר מתה או מתה והדר ילדתי' ורבא לשיטתו דס"ל ספיקא דאו' לחומרא כמ"ש השב שמעתתא ש"א פ"ד ועוד אחרונים לכן ממעט תחת אמו פרט ליתום משום ספק. משא"כ רמב"ם דס"ל סד"א מה"ת לקולא השמיט יתום. ואף דהוי ספק חסרין ידיעה מתי נולד מ"מ כיון דהוא ספק שאינו מבורר לכל העולם שפיר מקילים בספיקו. ויש לדחות:

אך שבתי וראה יהנה באמת הובאה אוקימתא דרבא זו ברמב"ם פ"ו מבכורות הי"ד וכן היתום שמתה אמו אי נשחטה עם לידרו אינו מתעשר ולפלא על תי' כ"מ בשם מהר"י קורקוס הנ"ל איך לא ראה באותה שעה דברי הרמב"ם אלו:

וע"כ נ"ל דאע"פ שאי אפשר שהלידה והמיתה יהיו מצומצמים בב"א מ"מ כיון דספק הוא שמא מתה מתחלה ואח"כ נולד מיעטו קרא. וזה פי' בסוגיא דחולין אלא דמתה והדר ילדתי' היינו כמ"ש רש"י שיצא דיפן ע"י שנקרעה אמו מכי יולד נפקא. אבל אם נולד כדרכו ולא נקרעה אמו אף שמתה בגמר לידה לא נפקא מכי יולד אלא מתחת אמו וזה מיקרי בגמ' זו פי' למיתה וזה פי' לחיים וזה פי' במתני' בכורות (נז ע"א) כל שמתה אמו אי שנשחטה ואח"כ ילדה והיינו נמי דמיירי בוי פי' למיתה וזה פי' לחיים ומש"ה מיעטו קרא דשמא מתה אמו תחלה:

וקשה לי על תי' תוס' חולין הנ"ל דדחקי דקרא אתא לכשיבא אלי' ויאמר שבצמצום נעשה. הא כיון דשיטתם דאפשר שיהי' מצומצם בב"א א"כ יש לתרץ דאף דא"א לצמצם מ"מ פסול למזבח משום ס"ס שמא מתה אמו ברישא ושמא הי' המיתה והלידה בב"א וכמ"ש בתוס' חולין (כת ע"ב) בשם רבי שמעון:

ודעת תוס' חולין (כח ע"ב) ד"ה לפי שאפי' בידי אדם א"א שיהי' מצמצום בב"א עיי"ש שכתבו בנמצא מכוון בין שתי עיירות דלפי' קמא אתי שפיר דלעולם א"א לצמצם שיהיו שוים אלא א' מהן קרובה יותר וכ"כ מהרש"א עירובין (ו ע"א) לשיטתם ועי' ריטב"א שם מ"ש. אבל שיטה זו תמוה מאד וכל הראשונים לא פירשו כך אלא דא"א לצמצם היינו שיכול להיות שקדם א' לחברו אבל לא לומר שא"א כלל שיהי' בב"א אפי' בידי שמים ומכ"ש בידי אדם עי' תוס' חולין (לח ע"ב) הנ"ל ובכ"ד:

וכ"כ רשב"א יבמות (לד ע"א) על מה דאמרי' שם שנעשו גדולים בב"א והוי איסור בבת אחת הק' רמב"ן הא אינם נעשים גדולים בשנים עד שיביאו שערות והרי א"א לצמצם שיביאו בב"א ותי' רשב"א עפמ"ש קידושין (עט ע"א) קדשה אבי' בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי הכא נמי כשבדקנום והביאו סימנים באותו יום דבכל חד אמרי' מדהשתא גדול בצפרא נמי גדול. והיינו דחזקה זו דמדהשתא גדול בצפרא נמי כיון דמהני על אחד לבדו מהני נמי על כולם ביחד, וע"כ דס"ל לרשב"א דלא אמרי' דאי אפשר כלל שיבאו בבת אחת. אבל לא זכיתי לע"ע להבין דברי קדשו דאף דיש חזקה דמצפרא הם גדולים מ"מ מנין לנו שנעשו כולם גדולים בבת אחת דלמא נולדו השערות בא' קודם ובהשני אח"כ ואף דאם נדון על א' לבדו. אי על כל רגע שבאותו יום נאמר שכבר נולדו הסימנים. אבל לצמצם שבאו כאחד בכולם י"ל דאי אפשר לצמצם:

(ב) קיי"ל כרבנן דאמרי דאי אפשר לצמצם בין בידי שמים דהיינו מה שבעינינו ראינו ברגע אחת שנעשו ב' דברים בבת אחת ואח"כ א"א לברר עוד את הדבר שכבר עבר הזמן כמ"ש בכורות (יז ע"א) רחל שילדה ב' זכרים ויצאו ב' ראשיהם כאחד אי כמ"ש רמב"ם פ"ג מה' שחיטה ה"ד כהה פחות מהכשר שחיטה דבר מועט שמשערים שכשיעור זה אחר יגבי' וירביץ וישחוט עיי"ש בכ"מ (ועי' פמ"ג יו"ד כ"ג ש"ד סק"ג שכ' די"ל דזה הוי בידי אדם וצ"ע דנראה ברור דהוי בידי שמים ואף דהלכה דא"א לצמצם מ"מ כ' כ"מ שהוא ספק דהא דקיי"ל דא"א לצמצם היא מסכק והוי ספק נבלה וכן צ"ע מ"ש תב"ש סי' ט"ז סק"ב שנים ששחטו או"ב בבת אחת הוי בידי אדם וק' דפשיטא דהוי בידי שמים דאי אפשר למדוד ולברר אח"כ וכל שאין יכולים לברר אחר המעשה חשיב בידי שמים) אמרי' אע"פ שנראה לנו שהי' בבת אחת מ"מ אין לסמוך על חוש הראי' שלנו דיוכל להיות שהחוש מטעה אותנו בדבר מיעט וא"א לצמצם היטב:

ובין בידי אדם דהיינו דבר התלוי במדידתנו שנוכל תמיד למדוד ולברר מ"מ אמרי' דא"א לצמצם דחוששים שמא לא דקדקנו יפה וטעינו במדה קטנה וכמ"ש בבכורות (יז ע"ב) בחוט הסיקרא דילמא אע"פ שלפי המדה היא באמצעו של המזבח מ"מ חוששים שמא טועים אנו וכן שם במדת כלים ומזבח. וכן עוד שם בנמצא הרוג בין ב' עיירות אף שיכולים למדוד אמרי' דא"א לצמצם וכן מק' תוס' שם ד"ה אפשר מפריץ כעומד ושחט חציין של הסימנים דאפשר במדידה ומ"מ א"א לצמצם (ומפורש בגמ' דחוש המישוש והמדידה עדיף מחוש הראי' וכמ"ש חכם צבי סי' ל"ט דבידי שמים הי' פשיטא דא"א לצמצם והיינו אף שראינו בשעת מעשה שהי' בבת אחת מ"מ חוש ראי' אינו בירור ובידי אד קבעי אי הוי בירור) ועי' רמב"ם פ"ה מבכורות ה"א ופ"ט מרוצח ה"ח שכ' דא"א לצמצם אפי' בידי אדם:

ותמוה משבת (כח ע"ב) דקאמר הכא בג' על ג' מצומצמות עסקינן דכיון דאדליק בי' פורתא הוי שבר כלי וק' כיון דא"א לצמצם אפי' בידי אדם א"כ שמא הי' יותר על ג' ולא יודלק כ"כ ויהי' עוד כלי שלם דעדיין יש בו ג' ומסיקין בכלים. או שמא הי' פחות מג' ואינו נולד כלל דלא הי' עליו שם כלי כלל ולמה אסור להדליק בה. והנה לדידן ל"ק דהא קיי"ל כר' עקיבא דמדליקין בה. והא דאמר טעם ר"ע משום דקיפול מועיל ואין תורת כלי עליו ולא אמר משום טעם הנ"ל דא"א לצמצם. י"ל משום דבלא"ה צריך לומר דר"ע ס"ל דקיפול מהני משום רישא דס"ל טהורה היא. משום דבטולי בטיל ע"י הקיפול. ועל ר' אליעזר ל"ק דהא בבכורות (יח ע"א) ס"ל גבי עגלה ערופה כר' יוסי הגלילי דאפשר לצמצם:

אך בלא זה נראה דלא קשה דהא דא"א לצמצם היינו דאזלי' לחומרא בספק ולכן היכא דהחומרא אי נימא אפשר לצמצם אמרי' להפוך שמא צמצמו יפה ולכן לחומרא אמרי' שמא יש ג' על ג' מצומצם ומש"ה אסור. ואי דיש ב' ספיקות הנ"ל י"ל משים דאיסור נולד הוי דשיל"מ לא מהני ב' ספיקות כמי דלא מהני רובא. או אולי י"ל כמ"ש בכורות (יז ע"ב) על מדת כלים דרחמנא אמר עביד בכל היכי דמצי למיעבד ה"נ מש"ה היי ג' על ג' כלי משום דדרך העולם להשתמש כן אע"פ שי"ל שחסר משהו. ובתי' זה מיושב ה שק' משבת (ת ע"א) עמוד תשעה ברה"ר ורבים מכתפים עליו הוי רה"ר ועי' רמב"ם פי"ד משבת ה"ח שכ' דבעי' ט' טפחים מצומצמים לא פחות ולא יותר וק' הא א"א לצמצם ואף דאזלי' לחומרא מ"מ מידי ספק לא נפק ולמה חייב חטאת ודאי שמא העמוד מחזיק פחות או יותר מט'. וביותר ק' לפמ"ש תוס' חילין (כח ע"ב) בשם הר"ש מיינבלא משים דיש שני ספיקות ה"נ יש ב' ספיקות דלמא פחות מט' ודלמא יותר מט' והוי כרמלית. ולהנ"ל מיושב דס"ס דרך העולם לכתף על עמוד כזה שע"פ מדידתנו הוא של ט' טפחים אף שבאמת חסר או יתר משהו:

ועיין פמ"ג יו"ד כ"ג ש"ד סקי"א שמק' על רמב"ם שהשמיט תי' סוגיא דבכורות (יז ע"ב) על קו' דחוט של סיקרא דמרווח בה פורתא. ולק"מ דאחר שתי' שם על קו' דמדות כלים ומדת מזבח דרחמנא אמר עביד בכל היכי דמצי למיעבד מיושב גם הקו' על חוט סיקרא וא"צ להעמיד דמרווח בה פורתא:

ובנגעים פ"ד מ"ד ובת"כ מובא בר"ש שם דשערות אינם ממעטים שיעור כגריס מפני שהם דבר קטן מאד. וק' בכל דוכתי דאמרי' דאי אפשר לצמצם בידי אדם וע"כ דחסר רק שיעור קטן ומה בכך הלא דבר קטן כזה אינו ממעט את השיעור כלל ומ"ש משערות. ואולי דהא דדבר קטן אינו מחסר את השיעור הוא רק בטומאה ואיסור מטומאה לא ילפי'. וראי' ממקוה דכ' תוס' ר"ה (יג ע"א) ד"ה חסר דלאו דוקא קורטב ממעט שיעור ארבעים סאה אלא אפי' משהו ממעט את השיעור. וכן עי' מג"א תס"ז סקי"ג ושו"ע הרב תמ"ז סט"ו דאין שיעור למשהו ואפי' חלק היותר קטן לא בטל וע"כ דטומאה שאני:

אך ק' מכל שיעורים שבעולם כאכילת כזית או כביצה או מדידת מקוה איך מצאנו ידינו ורגלינו הא אי אפשר לצמצם וא"כ צריך תמיד שיהי' יותר מהשיעור כדי שנדע בבירור שאין פחות משיעור. ולא מצינו בשום מקום כן זולתי בסימני שחיטה ביו"ד סי' כ"א ס"א דבעי' רוב גדול הנראה לעינים ולא סגי ברוב בעלמא ועי' כר"ח סק"ג ועי' כלים פי"ז מ"ו מ"ז מ"ח כביצה כגרוגרות כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני. ועי' מקוואות פ"ז מ"ו מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וכו' הרי דא"צ הוספה על שום שיעור וצ"ל כמ"ש בכורות (יז ע"ב) רחמנא אמר עביד בכל היכי דמצי למיעבד ה"נ כיון דהללמ"ס מסרה לנו שיעורים הי' הכוונה רק שיהי' מחזיק לפי ראות עינינו השיעורים האלה ואף שע"פ האמת הוא פחות או יותר לא איכפת לן ועי' פמ"ג פתיחה לתערובות ח"א פ"א ופ"ב חקר כיוצא בזה באיקבע איסורא למה חייב אשם תלוי הא א"א לצמצם דילמא ההיתר גדול ונ"ל דלק"מ כמ"ש תוס' חולין (כח ע"ב) בשם ר"ש דיש ב' צדדים וה"נ יש ב' צדדים לאיסור שמא האיסור גדול ושמא שניהם שוים ולהתיר יש רק צד א' שמא ההיתר גדול:

ובצל"ח פסחים (לג ע"ב) על מתני' טהרות המובא שם בטמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהורים. מקשה הא א"א לצמצם ושמא הי' יותר מכביצה ועיי"ש מה שתי'. ולי נראה ליישב דהא דא"א לצמצם היינו דמחסר רק משהו ושם כיון דיצא טיפה א' כבר חסר הרבה ואפי' יש יותר מכביצה לא ישאר עוד ביצה:

ועי' שבועות (לב ע"א) דמקשה למה כפרו שניהם בבת אחת חייבים הא א"א לצמצם וא"כ כפר א' תחלה והשני פטור. וק' לפמ"ש תוס' חולין הנ"ל דהיכא דיש ב' צדדים מהני והתם נמי יש ב' ספיקות לחיוב על כאי"א שמא כפר הוא לפני חבירו ושמא כפרו שניהם בב"א. ולפטור הוי רק ספק א' שמא כפר הוא אחר חבירו ואולי י"ל דמ"מ אי אפשר לחייב שניהם דהספיקות סתרי אהדדי דגם חבירו חייב משום ב' ספיקות אלו והוי תרתי דסתרי ולכן שניהם פטורים וכמו שכ' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' א' דלא מהני ס"ס בסתרי אהדדי. או י"ל כמ"ש תוס' בכורות (ט ע"א) ד"ה מאן דלא שכיח שיהי' בבת אחת והכי נמי לא שכיח שיעידו שניהם בב"א ומש"ה לא מהני ספק זה שמא כפרו שניהם בבת אחת. ותוס' כתבו רק ב' ספיקות בפרוץ כעומד ומחצה על מחצה בשחיטה דשכיח במדידה להיות שניהם שוים:

ובזה ניחא מ"ש מתני' יבמות (סז ע"ב) נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מת ראשון צרתה חולצת ולא מתיבמת וקשה תתיבם מס"ס ספק שמא מתה בתו תחלה וספק שמא מתי שניהם כאחד ובשעת נפילתה ליבום לא היתה עוד צרת ערוה ורק ספק א' הוא לחומרא שמא מת אחיו תחלה ולהנ"ל ניחא דלא שכיח שיתרמי שימותו בבת אחת:

וכבוד חתני האברך החריף מ' אברהם נ"י השיב דל"ק לפמ"ש הרא"ש בבכורות פ"א סי' י' דלא מהני ס"ם אם יכול לברורי ה"נ לא מהני ס"ס ליבם משום דיכול לקיים המצוה בחליצה וכמ"ש ביבמות (ו ע"א) מה להנך שכן הכשר מצוה וכ' רש"י דיבום איני הכשר מצוה דיכול לחלוץ וכמ"ש שם (כ ע"ב) דיכול לקיים שניהם בחליצה ואין לומר דהכא שאני שהוא חפץ דוקא לייבם מותר לו משים ס"ס ולא דמי להתם דבא בתורת דחי' עשה להכי אמרי' דיש עצה לקיים המ"ע בחליצה זה אינו דהא לאבא שאול אסור לכונסה לשם אישית רק לשם מצוה ואין תלוי כלל ברצונו והמצוה יכול לקיים בחליצה וכבר כתבו התוס' (לט ע"ב) ד"ה אמר בשם ר"ת דהלכה כאבא שאול וסתם מתני' כוותיה:

(ג) ברמב"ם פט"ז מכלים ה"ב כ' תנור שחלקו לב' טמא וטבלא שנחלקה לב' טהור. והנה הרישא ניחא משים דא"א לצמצם. ואף דהא דא"א לצמצם הוא רק מספק מ"מ טמא הכא ודאי. כמ"ש תוס' ריש נדה דס"ט ברה"י ספק טמא והוי כודאי. אך סיפא בטבלא היא מחלוקת ר"ג וחכמים בכלים פי"ב מ"ו וע' תייו"ט ותוס' רעק"א שם ופמ"ג יו"ד כ"ג ש"ד י"א שהניחו בצ"ע דין זה למה טהור הא קיי"ל א"א לצמצם ומ"ש מתנור. יעי' ראב"ד עדיות פ"ג מ"ט דמפרש דמיירי בטבלא של עץ וטומאתה דרבנן דאין לה בית קבול ור"ג מטמא דא"א לצמצם ורבנן ס"ל כיון דטומאתה דרבנן אזלי' לקולא ואמרי' דאפשר לצמצם. והא דלא סגי לראב"ד לומר דאף א"א לצמצם מ"מ סד"ר לקולא. י"ל כמ"ש בתוס' רעק"א הנ"ל משים דס"ט ברה"י טמא. לכן הוצרך לומר דרבנן ס"ל דבדרבנן אפשר לצמצם ושניהם שוים. ועי' צל"ח פסחים (לג ע"ב) ד"ה ענבים:

(ד) במהרש"א פסחים (צח ע"ב) ד"ה ושלהן כתב דמפורש במשנה דא"א לצמצם אפי' לקולא ומש"ה בחבורה שאבד פסחה יאמרו לא' צא יבקש ושחוט עלינו והלך ישחט והם לקחו ושחטו אם שחטו שניהם כאחד פטורים מלעשות פסח שני דממ"נ בראשון נמנו והיינו דאמרי' אי אפשר לצמצם ואחד נשחט ראשון. ולכאורה קשה כיון דהא דאמרי' א"א לצמצם היינו מספק מחמירים כמפורש בכמה דוכתי. א"כ הכא ניחוש להיפוך שמא נשחטו שניהם כאחד בצמצום ויתחייבו לעשות פסח שני וצ"ל משום דיש שני ספיקות דלמא שלו קדם ודלמא שלהן קדם. וכנגד זה יש רק ספק אחד שמא נשחטו שניהם בבת אחת. ומ"מ מוכח דס"ל אי אפשר לצמצם דאי נימא דבודאי יכולין לצמצם. לא מהני ב' הספיקות דהא ודאי צמצמו יפה:

(ה) הא דא"א לצמצם אפילו בידי אדם היינו רק בחליה"י קטן ומועט אבל אם תלוי בחלוק גדיל ודאי דבקיאים אנו כמ"ש בע"ז (מ ע"א) מעשה בנכרי א' שהביא גרב של חתיכות ונמצא סי' באחת מהן והתיר רשב"ג את הגרב כולו תרגמא ר' פפא כשהחתיכות שוות מ"ד ניחוש דילמא אתרמי קמ"ל וקיי"ל כן יו"ד פ"ג ס"ד ועיי"ש בט"ז דגם בזה"ז סומכים על הכרה זו וזה ראי' הג"ה מיי' ותה"ד קע"ט המובא ביו"ד ס"ם ק"א שסומכים על דימוי שומן הקורקבן לשומן התרנגולת וכן על הקפת ראש הכבש לצואר של א' הכבשים. ועיי"ש בס"ס ק"א שהאחרונים מפקפקים על היתר זה בזה"ז דאין אנו בקיאים. וצ"ע מ"ש מסי' פ"ג בדגים דסומכים אבקיאות אפי' בזה"ז וכן בסי' ס"ג ס"א דסומכים אטב"ע. ועי' חכ"צ סי' ל"ט דמסוגיא ע"ז זו משמע דבמדידה בקיאים ונראה כן גם מב"ב (קכח ע"א) דפסל עדות סומא רק משום דבעי' תחלתו וסופו בכשרות אבל אמרי' דיכול לכוון מצרי הקרקע ומדת גלימא ומשקל הנסכא. ועי' קצה"ח סי' מ"ו סק"ח. ועי' ט"ז יו"ד ל"ט סק"כ דאם הטבח אמר שמצא טריפות י"ל שמצא איזה נקב בחצר הכבד מה שלא מצא השני ואפי' השני אומר חפשתי ולא מצאתי איני ראי' דאפשר שהראשון ראה מה שלא ראה זה איזה נקב קטן וכעין זה בנו"ב קמא אה"ע צ"ג, לענין גומות שאם אנו רואים בעינינו לא שייך לומר שאין אנו בקיאים:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה