אור ברסלב

חבל יוסף (חוקי העזרה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קמט

סימן קמח

ס"א המגרש את האשה וחזר ובעלה כו' אין אדם עושה בעילתו ב"ז וה"ז מקודשת בפ"ת בשם המל"מ שכ' בשם הרדב"ז דאם הי' נדה לא אמרינן אין אדם עושה כיון דחשיד על איסור נדה כו' ובאמת כבר מבואר זה בב"י כאן בשם הריב"ש ע"ש וצריך לומר דאע"ג דמבואר בריש חולין גבי מומר לתאבון דחמצן של עובר עבירה מותר מפני שהן מחליפין. דאף ע"ג דבהחלפה הוא גם כן איסור מכל מקים טרח להקל האיסור. ולכאו' כ"ש כאן דיכול להמנע מאיסור ב"ז לגמרי. וצ"ל דהכא הרי לא סגי להתיר משום הטעם שאינו חשוד על איסור לחוד דהא בבעל אשה בעלמא ל"א הכי כמבואר בס"ה וראי' ברורה נראה לי מהא דס"ל לר"ל בקידושין מ"ג דלר"מ יכולה ג"כ נערה לקבל קידושי' בעצמה וא"כ מהור ימהרנה לו לאשה דכתיב גבי מפתה המ"ל דהא ר"מ ס"ל דקטנה אין לה קנס וגם אין קנס אלא בעדים וא"כ הרי היא כבר אשתו כיון שבעל בעדים וע"כ דבכל הנשים לא אמרינן זה וע' קידושין מ"ו. וכיון דאינו בשביל האיסור אלא בשביל שהיא כבר אשתו. א"כ בזה שעשו שניהם איסור נדה אין כאן חזקה שיחזירנה בשביל זה וצ"ע. אבל זה נראה ברור דעד כאן אין להסתפק אלא בנדה שתפסיק נדותה ותהי' מותרת לו אבל בגירשה משום זנות דאסורה עליו לעולם ודאי אין חזקה שמקדש לשם קידושין דהא כבר מבואר דזה ל"א אלא בהי' כבר אשתו והיינו דאמרינן דכוונתו שיחזיקנה שוב לאשה לעולם וא"כ ודאי לא שייך לומר דמשום שאין אדם עושה בעילתו ב"ז פ"א יחשוב לעשות איסור כל ימיו. ואף שהביא בפ"ת בשם א"מ דמקשה מתשו' הרשב"א בב"י סוסי"ז דכ' שם אף בנאסרה עליו משום טומאה לבועל מחזיקינן אותה משום היחוד לקידושין ע"ש. פשוט דהתם קאי בבועל שהוא טוען שאינה אסורה עליו וע"ש ומשו"ה ודאי מכוין לקידושין אבל בכה"ג ודאי אין לנו להחזיקו שמכוין להחזיקה באיסור משום דאין אדם עושה אלא שצ"ע קצת לשון הב"ש סק"ד דכ' דבגירשה משום זנות ל"ח שמא בא עלי' והרי אפי בא עלי' אין לנו לחוש לקידושין וכ"כ בעצמו בסקמ"ח סק"ד כמשכ"ש:

ס"ב נתייחד עמה כו' היא ספק מקודשת כ' הגר"א דהא אפי' בראוה שנבעלה אינו אלא ספק כמש"א שם בדע"ג חוששין לקידו'. ולכאו' ד"ק תמוהין דהא מבואר בס"א דהוא קידושי ודאי וכמש"כ הב"ש שם דאין קידושי שני תופסין בה. אבל הרי צריך ליישב באמת מנלי' להרמב"ם לעשות לקדושי ודאי דהא בדע"ג אמרינן בהדיא חוששין. ואי דס"ל דלשון הש"ס אין אדם עושה משמע דהוא ודאי. הרי ביחוד ג"כ אמרינן הן עידי יחוד. ומיהו י"ל דהתם ע"כ אינו ודאי דהא בעינן בעריות לענין עונשין כדרך המנאפין מיהות. ואין אוסרין על היחוד. כ"ש שאין להחזיק קדושי ודאי (מיהו התם יחוד של איסור. והכא יחוד של היתר) אבל עכ"פ הרי לשון הש"ס לאו דווקא ודאי. וצ"ל דסברת הרמב"ם כך היא דדווקא להך תנא בדע"ג דס"ל דביחוד לחוד לא חיישינן כלל י"ל דאפי' ראוה שנבעלה אינו אלא ספק. אבל לפ"מ דקיי"ל כתנא דמתני' דאפי' ביחוד לחוד אסורה. בראוה שנבעלה הוה ודאי קידושין דאיל"ה ביחוד הו"ל למישרי דהא הוה ספק ספיקא שמא לא בעל ושמא שלא לשם קידושין. וא"כ יפה דקדק הגר"א דעכ"פ ביחוד לחוד אינו אלא ספק. דהא לתנא דדע"ג גם בראוה אינו אלא ספק. וא"כ עכ"פ לדידן ביחוד לבד ודאי אינו אלא ספק. דלא עדיף מראה לתנא דשם:

ס"ז אמר לכתוב גט לאשתו ונתייחד עמה לא יכתוב. הרמב"ם כ' דאם כ' ה"ז גט בטל ק"ו מנתייחד אחר שנתן לה והקשה הה"מ דהא שם כ' בעצמו דה"ז ספק מגורשת ולמה כ' כאן שהוא בטל ולולי שאינו כדאי נראה לי דפשוט דהכא כיון דיש ספק על הכתיבה קודם שכתבו הרי נתבטל שליחות הכתיבה ואפי' לפ"מ שהוכחתי בסקכ"ג דהרמב"ם ס"ל דאי"צ שליחות להכתיבה מ"מ הא כבר כ' התו' דכל שלא שמע מפי הבעל נא הוה לשמה. וא"כ כיון דהיחוד עושה ספק ביטל הרי הוה כלא שמעו. והוה ודאי גט בטל דלא נכתב לשמה::

תוכן העניינים

חבל יוסף (חוקי העזרה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה