חבל יוסף (חוקי העזרה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קמח
ס"א נתייחד עמה לא יגרשנה באותו גט. בב"ש הקשה דלמ"ל טעמא דגיטה קודם לבנה ת"ל שמא בטלו כמו בסי' קמ"ד ובתו"ג חולק דהתם משום דהתנה ע"ז ע"ש ובאמת הוזכר שם סברא זו גם בב"ש שם. אבל קושי' דהכא הוה מילתא אחריתי דמשום היחיד הו"ל למיחוש לביטול כמו בפ"ט דכ"ה ומש"כ התו"ג לחלק דהתם קודם כתיבה שאני וכ"כ הרשב"א. אבל הרמב"ם הרי ע"כ לא ס"ל סברא זו כמבואר בהדיא בפ"ח ד"ה והוא דברי המחבר בס"ב וע"ש מש"כ אבל כבר יישב זה הה"מ פ"ט דכ"ה דהכא שאני שהבעל בעצמו נותן לה. והוא כאין לומר שכ' הב"ש. וכן צריכין אנו לומר ע"כ וכאשר יתבאר בס"ב בס"ד. דאין הספק אלא דבטל הנתינה אבל הגט שבידו למה לנו לחוש שבטלו ומש"כ הב"ש דא"כ היינו הי"א אין זה ענין לזה כלל דטעם הי"א דבנתן לשליח חיישינן יותר דטעמא דגיטה קודם לבנה וסברא זו היא משום חשש ביטול ויש למצוא כמה נ"מ בין הטעמים וכגון שאמר בפירוש שאינו מבטל הגט ועוד בכ"ג:
ב"ש סק"ב דהוא הדין הלך הבעל למה"י המפרשים נתקשו בסבריו. אבל הוא פשוט דהולך לשי' בסק"א דשי' הראשוני' ס"ל דאפי' נתגרשה ע"י שליח תנשא וזהו שכ' דה"ה לא נתגרשה אלא שהלך הבעל למה"י דהוא שעת הדחק נותנין לה הגט ומותרת להנשא. וכמש"כ הג"מ בשם העיטור ואע"ג דהד"מ בסי' קמ"ט שם חולק עליו אינו אלא לענין מש"כ שם כן אפי' ביחד עמה אחר הגירושין לגמרי אבל במש"כ זה לענין חשש ג"י דבשעת הדפק הוה כדיעבד זה קיי"ל הכי בכ"ד. ומיהו לענין דינא בודאי קיי"ל כהי"א וכשהי' ביד שליח ל"מ:
שם סק"ד כ' ליישב קושי' התו' אדב"ש ס"ל אפי' בראו שנבעלה אחר גירושין ל"ח לקידושין דס"ל אדם עושה בעילתו ב"ז וביבמות ס"ל דאין אדם עושה עפ"י דברי הירו' דכ' על הך דג"י דב"ש לטעמייהו דס"ל לא יגרש אדם את אשתו אלא. א"כ מצא בה ערות דבר ע"ש והנה הירו' שם ודאי קאי אמתני' דהתם דלא איירי שם כלל בבא עלי' בודאי. דא"כ לא הוה נקטו ב"ה אוסרין לכתחי' דבבא עלי' בודאי אסורה בדיעבד וכמש"כ התו' בגיטין וביבמות הביאם הב"ש בס"ק מ"ט ס"א ורמז ע"ז בסי"ז סק"ג וע' לעיל בסקל"ב דיש פו' דאפי' נשאת תצא ע"ש. אבל הכא דאיירי בבא עלי' בודאי א"כ לכאו' לא שייך לחלק בזה אבל נראה דכוונתו למש"כ בסקמ"ט דהיכי דיש בל"ה איסור לא אמרינן אין אדם עושה כיון דודאי בל"ה עושה איסור ע"ש. וא"כ ה"נ לב"ש כיון דאסורה עליו משום איסור סוטה לא אמרינן בזה אין אדם עושה. ואפי' להחולקין לדינא שם. מ"מ י"ל דב"ש ס"ל לחלק בזה: ס"ב כל המגרש ע"ת סו' נתייחד עמה בפני שני עדים כאחד וראו אותם הוא והיא ה"ז ספק מגורשת שמא בא עלי' ובטל הגט. הנה בגמרא מייתי הש"ס אמתני' דלא תתייחד עמו סוגי' דחשש קידושין. והתו' שם כ' דזה קאי לרבי יוסי דמגורשת למפרע. אבל רבי יודא (דסבר ה"ה כא"א עד שימות הוא חשש ג"י ונראה כוונתם דכיון דהיא אשתו עד שעת מיתה למה ניחוש לקידושין כיון דבל"ה אין כאן ב"ז וכ"כ הטור ע"ש. אבל הרמב"ם בפי' המשנה כ' בפירוש דנתן גט לאשתו בין ע"ת ובין לזמן ונתייחד עמה בפני עדים בטל הגט. והיינו דס"ל דודאי קאי הסוגי' אפי' לרבי יודא כיון דלא פירש הש"ס. וקידושין ל"ד אלא ביטל הגט. והיינו כמו דחיישינן בכ"ד וליחוש שמא פייס. והיינו דבטל הגט כמבואר בסקמ"ד. וזהו לחששא בעלמא כ"ז שלא נתייחד בפני שני עדים. אבל כשנתייחד בפני שני עדים חזקה שמבטל הגט והוה ספק מגורשת ואם נשאת תצא. והסוגי' מדמה ביטול הגט כשיש בידם לבטלו לחשש קידושין במגורשת גמורה ע"ש. ומשמע דהוה חזקה גמורה ול"מ נאמנות ע"ז. דנאמנות ל"מ אלא בחשש לעז כמש"כ התו' די"ח ע"ש. אבל כאן הרי גם עלי' יש חוקה זו דנתרצית בביטול הגט. ואינה יכולה לומר נגד חזקה. ומש"כ שני עדים כאחד משמע דלא ס"ל כמש"כ הרב לעיל ס"י דבעידי כיעור מצטרפין לאוסרה אפי' לא ראו כאחד. אלא דעידי איסור הוה כמו ד"נ דלא מצטרפין עד שיראו שניהם כאחד והנה המחבר שהוסיף בלשונו והוא שיראו הוא והיא את העדים משמע דהיינו משום חשש קידושין. וכ"ז שאין הם רואין עדים לא שייך לחוש לשם קידושין דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו. ע"כ צ"ל כמש"כ הב"ש דהיינו במעכשיו ובתנאי שאין בידם דאין יכולין לבטל הגט תו חיישינן לחשש קידושין ובעי שיראו שניה' את העדים. ומש"כ עוד בב"ש לפרש בנתן לה נאמנות. כ"כ דל"נ דודאי לא שייך בזה נאמנות כל שהעידו שני עדים על היחוד ודאי לא מהימנה שלא בטל. כיון דחזקה שנתרצו לבטל ולא הוה בעי שהם יראו העדים דלביטול הגט אי"צ עדים כ"ז שאנו יודעים בבירור שנתייחדו. (ואפשר דאפי' אין עדים לא מיהימינה לומר נתייחדנו ולא ביטל דהוה כמגו במקום חזקה. אלא דצריך עדים דבע"א או כשלא ראו שניהם כאחד נאמנין להכחיש העדים על היחוד. אבל כשמודים ביחוד הוה מגו במקום חזקה וצ"ע בזה) אבל שיראו הם את העדים ודאי אי"צ בחשש ביטול. וע"כ בגוונא דא"י לבטל כנ"ל:
ב"ש סק"ז הקשה על הטור דכ' בנתן לה גט בתנאי אם דאם נתגרשה מותרת דהא הביא מקודם דברי הרמ"ה דבנתן לידה תחיל' חיישינן אפי' בדיעבד ולענ"ד יש להוסיף יותר דהא בבא עלי' בודאי. כבר מבואר ברסקל"ב דאפי' מגרשה בעצמה הוה גט פסול. וא"כ לכאו' כיון דמבואר בשני סימנים אלו דקיי"ל בעידי יחוד הוה עידי ביאה א"כ בנתייחד להוי גט פסול ג"כ לגמרי אפי' מגרשה בעצמה. וצ"ל כיון דחייש גם הוא לפגמא דברי' סמכינן עליו כשנותן לה דודאי לא בא עלי' וא"כ פשוט דכ"ז כשנותן בעצמו אבל כשלא נתן בעצמו ודאי דה"נ הו"ל הדין דעידי יחוד הן עידי ביאה ופסיל לגמרי כבא עלי' וצע"ג: