חבל יוסף (חוקי העזרה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קמז
ס"א. לא יאמר כתבו ותנו גט לאשתי על תנאי כו' בב"ש סק"א בשם מהריב"ל דאם אינו יכול להמתין יאמר לשליח בפני עדים אחרי' שיתן לה ע"ת זה. והפ"ת היבא דברי מהרי"ט שפקפק בזה דמאי מהני עדים אחרים כיון דדעתו של הבעל ע"ת. וכ' הוא או"א דיעשה השליחות ע"ת והגט ימסור להאשה בלא תנאי אלא שיגלה לה בפני ב"ד שאינו שליח אלא ע"ת זה. ובאמת כ"כ הרמב"ן הוביאו בחידושי הרשב"א אהא דכתבו בתוך יב"ח ותנו לאחר יב"ח דאינו תנאי בגט אלא בשליחות ע"ש. אבל זה א"ש בתנאי שקודם הנתינה את הגט אבל בתנאי שתעשה האשה לאחר קבלת הגט כדמוכח מדברי המהרי"ט שכ' דיגלה לה שאינו שליח אלא בתנאי זה. א"כ הרי כל החשש שלנו בתנאי שבכתיבת הגט מטעם ברירה בגט כמש"כ הה"מ בפירוש דברי הרמב"ם. והרי גם בזה עדיין יש חשש ברירה בהשליחת דהא זה הוה כמו התקדשי לי ע"מ שירצה אבא וה"נ תולה השליחות בתנאי שתרצה האשה. וצריכין אנו לברירה, ומיהו אפשר דבזה קיי"ל לדידן ג"כ דיש ברירה כמש"כ בסקמ"ה ע"ש. אבל יש לפקפק בזה דכמו דאמרינן דאע"ג דיכול לתן הגט על תנאי ולא חשיבה נתינה זו שהוא בספק ברירה. מ"מ בכתיבות הגט חשיב לה לספק ברירה. וע"כ משום דזה מילתא אחריתא לברורי אדמעיקרא. ה"נ י"ל דעל השליחות ג"כ חשיב תנאי האשה לספק ברירה דה"נ הוה גלוי על השליחות דמעיקרא, אבל לכאו' דברי הרמב"ן מוקשין דהרי לכאו' דברי הרא"ש בטור ברורין דשהיית הזמן לא שייך לתנאי. וא"כ בההיא דכתבו בתוך יב"ח ותנו לאחר יב"ח בל"ה לא שייך כלל לתנאי, אלא נראה דבאמת חד בדחברי' מישך שייכי וחדא מילתא הוא דכמו דעל שהיית הזמן לא שייך שהוא תנאי בגט. ה"נ מסירת השליח לא שייך שהוא תנאי בגט. ולפי"ז נראה דהא שאינו יכול לומר כ' על תנאי זה דווקא שהסופר לא יכוין בהכתיבה בתנאי. אבל כשצוה להסופר לכתוב גט סתם והסופר אינו מיכוין בהכתיבה כלל לתנאי. אלא דהבעל חושב תנאי בנתינה לא איכפת לן מידי ודברי הריב"ל נכונין וישרים:
ס"ב כתב בתוך הגט קודם תורף אפי' תנאי ע"מ ה"ז ספק גט. שהרי נשאר לו זכות בהגט. וכן הוא לשון הרי"ף בתשו' הוביאו הטור. והב"מ כ' דלא הוביא הרי"ף זה בהלכות ובאמת יש להבין מניין לו זה. אבל לכאורה ה"ז פירש הרי"ף בהלכות רפ"ק גבי הא דר"א אנן משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה. ופירש שם הרי"ף לפי שכתיב שגט זכות של האדון ובעינן בשיחרור כריתות כגט אשה. והרי דכ"ש דפסול בפה"ג בגט מיהו התו' והרא"ש וש"פ לא פירשו שם כן. וגם לשון המחבר והרמב"ם צ"ע כיון דמסיק דאפי' בע"פ אסור והיינו משום ברירה למה צריך תחילה לטעם דנשאר לו זכות בגט ת"ל משום ברירה:
ב"ש סק"ג לפי"ז אפי' לא מחקו אם בטלו לתנאי דחוץ כשר מדאו' התו"ג תמה עליו מדברי התו' גבי גט מאוחר דאינו מתגרש קודם הזמן מדאו' אף שהבעל רוצה לגרשה מעכשיו וזה לא קשה לענ"ד דהרי הב"ש כ' זה בפירוש דקאי אחוץ שלאחר התורף דכבר נכתב הגט בהכשר אבל בקודם התורף הרי מסיק דאפי' מחקו בטל מן התורה. וא"כ התם הזמן קודם התורף וכיון דלא נתכוונו לתת בו תורת כריתות אלא מאותו הזמן אין יכולין להקדים ולק"מ. אבל מ"מ הוא ודאי תמוה מאוד דכל שבגופו של גט אינו כתוב כריתות כשורה. אינו גט דהא בדיבורא לא מיגרשא. וכן מוכח בש"ס דקיי"ל כרבנן דבעינן ודין דיהי' מוכחא דבהגט מגרש, וא"כ כל שכתוב בגט כריתות פסולה לא גיטא הוא. וגדולה מזו הובאתי לעיל סקכ"ה בשם הרשב"א דגט קרוע בקרע ב"ד אינו גט כיון שהשטר נראה עליו שהוא קרוע משום פסול אין בו כריתות ע"ש. כ"ש בכה"ג שכתיבתו הוא בפסול ממש ודאי הוה פסול מדאו' וצע"ג:
וגם מש"כ עוד בשי' הרמב"ם דאפי' כתב חוץ לפני התורף דחזר ומחקו אינו בטל מדאו' אלא ספק מגורשת, ונראה שדימה זה לחוץ לאחר התורף דס"ל דבלא מחקו פסול להרמב"ם מדאו' ואפ"ה במחקו כ' ספק פסול. ה"נ בקודם התורף במחקו אח"כ אינו אלא ספק. ול"י כלל מה ראה לעשות מחלוקת בזה דודאי לאחר התורף כשנמחק אח"כ כיון דבשעת כתיבה הי' בהכשר משו"ה כל שנמחק אח"כ שפיר י"ל דהוא כשר מדאו'. אבל בלפני התורף שנכתב התורף בפסול מאי מהני מחיקה אח"כ הרי אין לך שלא לשמה גדול מזה ואין לו תקנה:
גם מש"כ דלרבנן פסול דחוץ לאחר התורף אינו מגזירה אלא מדינא דהוה כנותן בתנאי חוץ אינו מובן כלל דהא מחקו תנן. ולמה להוי כנותן בתנאי חוץ דהא מבואר בסי' קכ"ה סי"ט דאפי' פסול גמור יכול לתקן וע"כ דהכא משום גזירה: