אור ברסלב

חבל יוסף (חוקי העזרה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קמד

סימן קמג

ס"א ע"מ שלא אבוא בתוך ל"י כו' ועכבו נהר בב"י הוביא דברי המרדכי דדווקא בפסקא מברא. אבל נעשה נהר הוה אונס בידי שמים ולא הוה גט. ואנן לא קיי"ל כשי' זו כמבואר בב"ש. אבל לכאו' יש להסתפק גם לדידן דשמא זה חשוב אונס דלא שכיח כלל דלא הוה גט. ונראה לדקדק מהא דקיי"ל ביו"ד סרל"ב גבי נדרי אונסין דהדירו שיאכל אצלו וחלה או עכבו נהר ה"ז אונס והוא משנה בנדרים כ"ז וע"ש בש"ך באריכות בשם הרא"ש דדווקא נעשה נהר גדול מהפשרת שלגים. אבל פסקי' מברא הו"ל לאתנוי ע"ש. וא"כ יש להוכיח ממשנה זו מדאיצטרך לאשמעי' במשנה דתני כבר דחלה מותר מ"מ הוצרך לאשמועינן דגם עכבו נהר מהפשרת שלגים כמש"כ הרא"ש מותר. ואי ס"ד דזה הוה יותר ל"ש מחלה. א"כ הוא פשיטא. וע"כ דאפי' עכבו נהר מהפשרת שלגים אינו ל"ש יותר מחלה. א"כ כיון דקיי"ל דבחלה הוה גט ודאי. דה"ה בעכבו נהר מהפשרת שלגים. ומיהו אין דברי הרא"ש מוכרחים שם. ובחידושי שם הארכתי להקשות עליו וצ"ע:

ב"ש סק"ד בב"י סי' קמ"ה בשם העיטור שכ' מיומא דנן הוי כמעכשיו ותימא על הפו' שלא הוביאו חילוק זה הנה בב"י שם מוביא דהרא"ש כ' דהפו' חולקים ע"ז. וכ' שהאריך בטעם ונראה דס"ל דאע"ג דאמר בש"ס בפירוש מיומא דנן לאפוקי מר"י. זה אינו אלא בסתם גט דעלמא ואנו מפרשין בזה בפירוש דאין שיור בגט ולר"י לא הוה צריך לזה דהא אפי' בתנאי ס"ל דזמנו של שטר מוכיח. דהוא מהיום. אבל בגט שיש בו תנאי צריך לדידן שיאמר דווקא גם בשעת התנאי גופא. ול"מ לשון השטר כלל. וכן יש לדקדק מדברי הר"ן בסוגי' דלכשתצא חמה מנרתיקה במש"כ בהא דמיומא דנן ע"ש: ס"ד לכשתצא חמה הוה ספק. בטור כ' דאינו גט והב"י כ' דהתו' והפו' חולקין דלדידן דזש"ש מוכיח הוה ספיקא הוה כמהיום ולאח"מ דהוא ספק. ולולי שאיני כדאי, נראה לי דכוונת הטור דאפי' הוה אמר מפורש מהיום לכשתצא חמה אינו גט כלל. דהא כ' הר"ן הובא בב"ש סק"ו דאע"ג דבעלמא אמר מהיום ומת בו ביום הוה ספק בכאן לכשתצא לא מסתפקין כלל דילמא בסוף היום קאמר כיון דפירש בהדיא לכשתצא ע"ש. וא"כ ודאי דה"נ יש לומר בזה להיפוך דהא דמסתפקינן אי בתנאי או בחורה זה דווקא בתנאי דעלמא שהוא לאחר אותו היום דיש סתירה בלשון. אבל בכאן באותו היום גופי' דאין שום סתירה כלל. ודאי אמרינן דכוונתו באותו היום לכשתצא החמה. ומקודם בודאי לא הוה גיטא. ובזה יתיישב שפיר הא דפירש אביי שם פלוגתיי' דזש"ש בהך גוונא דלבכשתצא. ולא נקט לי' ביב"ח כדתניא בבריי' משום דבעי לפרושי' כולהו גוונא דודאי גט. ובודאי אינו גט. ופלוגתא דר"י ורבנן. נקט בכה"ג דלכשתצא חמה דבזה לא שייך פלוגתא דזש"ש מוכיח עליו דאפי' מהיום ל"מ:

שם וי"א בע"מ נקטינן לחומרא אלא א"כ אמר מעכשיו בהדיא בב"ש ובהגר"א תמהו דלא נמצא דיעה זו. וע' חו"מ סקצ"ה הביא הב"י דברי התו' בקידו' אליבא דר"י דמעכשיו שיורא הוה דבע"מ מעכשיו מודא ולכך צ"ל ע"מ מעכשיו. וכ' הב"י דאע"ג דבע"מ לחוד קיי"ל דהוה כמעכשיו כ' ע"מ מעכשיו לשופרא דמילתא ע"ש. ואפשר דמשום חומרא דא"א חשש הב"י דדווקא כ' ע"מ מעכשיו וס"ל דע"מ לחודא ל"מ ואע"ג דהש"ס מסיק דלכו"ע ע"מ מעכשיו ומייתי והתניא מהיום ולאח"מ כו' הא שני שם ר"י דהוה"ד ע"מ. והר"ן בסוגי' דוליחוש לשמא פייס כ' דבריי' דע"מ שתשמשי אבא שתי שנים וחזר ואמר ע"מ שתתני מאתים זוז ס"ל דעל מנת לאו כאומר מעכשיו ע"ש. ומש"כ הגר"א דבהדיא פסקינן כר"א בקידושין אינו מוכרח דהא התם לא אמר גם ע"מ אלא מאומדנא וי"ל גם דהאומדינא גם כפי' בהדי' מעכשיו והא דאמר אביי בסו"פ מש"א הכ"מ בע"מ ג"כ אין הכרח דאינו אלא לפרושי פלוגתיי' וכמש"כ בסמוך:

ב"ש סקי"ד ונגד עד אחד תלוי אי סתם נאמנות מהני נגד ע"א כמבואר בחו"מ והשיג עליו התו"ג דע"א בעריות לאו כלום היא ואינו מוכרח דאי"צ כאן לנאמנות העד. דהא א"י לאו הנאמנות במקום שנתן לה הוה לן למיחוש מעצמינו לשמא פייס. אלא דבשביל שנתן לה נאמנות ל"ח. וכיון דל"מ נאמנות במקום שע"א מכחיש תו חיישינן מעצמינו לשמא פייס:

שם סקט"ו ולפ"ז י"ל דהרא"ש לא פליג הרמ"ה דס"ל דאפי' בריצוי שניהם א"י לבטל הגט כו' ואין מוכרח מש"כ הטור דהרא"ש חולק כו' ומיהו קשה מש"כ הרא"ש בתשובה דיכול להוסיף על תנאי או לגרוע כו' דבריו תמוהין מאוד דרמי דיקלא וזקפי'. ולכאו' פשוט דהיינו שכ' הטור דהרא"ש חולק על הרמ"ה דהוא משום שכ' בתשובה זו בריצוי שניהם יכול לגרוע דהיינו דמבטל הקידושין הרי דבריצוי שניהם ודאי מהני. ובאמת משמע דכמו דכ' דבגט דתלי הכול בדעתו. יכול לבטל התנאי ול"א דכבר נתגרשה בתנאי. (אלא דלבטל הגט א"י דכבר זכתה בהגט) א"כ ה"נ דבדעת שניהם שפיר יכולין לבטלו אפילו לגמרי בגט וגם בקידושין וכן משמע לענ"ד בר"ן בסוגי' דפייס דהני תרתי שוו אהדדי ודברי הטור נכונין:

ס"ז ואם תלי בעדים שיעידו עדים שבא ואין עדים אי"צ להאמינה זהו סברת הרא"ש בתשו' וע"ש שסמוך על שי' ר"י דאינו אלא חשש לעז בעלמא ואפי' היכי שיכול הבעל לבטל הגט לבדו כגון בכ"ז שאעבור מכנגד פניך מ"מ אין זה אלא חשש לעז בעלמא וכשנתן לה נאמנות ל"ח לזה ששוב אינו עשוי להוציא לעז וכמבואר כ"ז בתו' די"ח ד"ה שמא פייס ע"ש היטב וס"ל להרא"ש מסברת עצמו דכ"ש כשהתנה בעדים ואין לו עדים ע"ש. ובתו"ג ומקשה בזה בחנם. ומש"כ שם הרא"ש דבמעכשיו א"י לבטל דזהו גרם להתו"ג להתקשות. פשוט דכ' שם הכול לשי' הר"י שם והוא רק לרווחא דמילתא לשי' ר"י והיקר דבזה אין לחוש כלל ללעז. ומיהו בסה"ג סצ"ט גם בעדים להצריך נאמנות ונראה שלא רוצה לסמוך בזה על סברת הרא"ש להקל בסברת בעלמא דגם בעדים אין חשש לעז ודו"ק:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חוקי העזרה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה