אור ברסלב

חבל יוסף (חוקי העזרה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קמג

סימן קמב

ס"א המגרש ע"ת כו' לא נתקיים התנאי א"מ והיא מותרת לו אפי' הוא כהן. ונראה דכ"ש כשמגרש לאח"ז וחזר בו דמותרת לכהן. וק"ו מהא דקיי"ל בר"פ ג' דקידושין דקידשה לאחר ל"י חוזרת בה והיא פנוי גמורה וכ"ש דאין בו ריח הגט. ובהכי א"ש הא דתניא בדכ"ח ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה ולכאו' קשה למה תני לה בדידה דאסורה בתרומה ולמה לא תני דאסורה לבעלה כהן. ובזה הוא א"ש דהא מבואר בסקמ"ט דהמגרש אשתו ובא עלי' בפני עדים ה"ז מקודשת גמורה דודאי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובועל לשם קידושין וכ"ש כאן לענין הכהן דאיכא עליו איסור גרושה בלאו. ויכול לחזור מן הגט. וה"ה אשתו גמורה בלא איסור בודאי כשבא עלי' ויש לחוש שמא בשעת ביאה תהי' זו השעה הסמוכה למתתו מבטל הגט מקודם ביאה ואין כאן ספק איסור כלל והרי ודאי הוא יכול לבטל מן הדין אפי' בלא עדים כדמוכח בסקמ"א וא"כ לא שייך למיתני עליו איסור כלל:

ס"ב אבד הגט בתנאי דאם א"מ ואם נשאת תצא ופירוש שהוא כשי' הרמב"ם דאם לא אבד לא תצא ובתו"ג האריך ליישב שי' זו דאע"ג דאינו נגמר קודם קיום התנאי מ"מ מתחילין הגירושין משעת מסירת הגט אלא שאין נגמר עד לבסוף ושפיר י"ל דלא תצא והא רפ"ג דקדושין דאמרינן גיטא דמשייר בי' לאו כלום הוא היינו דווקא במשייר לאחר מיתה אבל לאו"י שפיר יכול לשייר אף בגט ע"ש באריכות ולכאו' מוכח בהדיא לשי' הרמב"ם גופא דאפי' לזמן אינו יכול כלל לשייר בגט דהא לשי' ע"כ כל סוגי' דר"פ המגרש דע"מ שלא תנשא לפלוני היינו ע"כ דווקא במשייר לזמן דאי לעולם בל"ה איני מגורשת משום דאגידא בי' כל ימי חיי' וככמש"כ הב"י בסי' קל"ז וכ"כ הב"ש בס"ג סקכ"ח ע"ש הרי חזינן דלהנהו דסברי שם דל"מ גם בע"מ. ע"כ דאינו יכול לשייר בגט אפי' על זמן. ודוחק לחלק דשאני התם דילפינן לי' מקרא שיתירה לכל איש דודאי דכ"ש כשאינו מתיר כלל לשום אדם דשייך לומר דא"א שיתחיל הגירושין מתחילה כיון דבאותו התחלה אינה מתרת דאי שייך שיתחיל ואינו נגמר אלא לבסוף. התם במשייר חוץ מפלוני לזמן נמי למה נימא דאינו גט כלל. נימא נמי דמתחיל הגירושין של כל העולם:

ג"כ מתחילה ואינו נגמר אלא לבסוף. ולבסוף הרי הותר אף לפלוני ואין כאן שיור ודוחק לחלק דהוא משום דשם לאותו פלוני אינו גם מתחיל גירושין מהתחלת הנתינה. דזה דוחק דמה לנו להתחילה כיון דע"כ אינה מותרת אז לשים אדם. אלא ע"כ דגירושין ע"כ צריכין לגמור בפ"א בלא שום שיור כלל. שוב מצאתי שכבר דבר בזה הרשב"א בחידושיו בקידושין שם. ונדחק לחלק בזה ולענ"ד צע"ג:

ב"ש סק"ד כ' ליישב שי' הרמב"ם דאפי בתנאי דקום ועשה מותרת להנשא לכתחילה קודם קיום התנאי. מבריי' דע"מ שתתן ר' זוז דלא תנשא דהתם חיישינן שמא תפסיד כל אשר לה. והוא דוחק דודאי בכל דבר שצריכה לעשות ג"כ יש לחוש בכה"ג שמא לא תוכל לקיים. ועוד קשה לענ"ד דהא קיי"ל בר"פ ד"א דחיישינן דילמא אדמייבם חד מיית אידך ומבטל מצות יבמין וכ"ש דיש לחוש הכא דילמא תמית קודם קיום התנאי וה"ה באיסור א"א וצע"ג:

ס"ג ע"מ שתתני לי מאתים ומת בטלו הגירושין כ' הב"ש דלשי' הפו' בס"ח כרשב"ג דכל שאין העכבה ממנה ה"ז גט. ה"נ מהני. והנה שי' האגודה באו"ח סק"ח דכל שלא הי' אונס בתחילתו אף שנאנס בסופו לא חשוב אונס. א"כ ה"נ ודאי לא חשיב זה אונס כיון שהי' יכולה ליתן תחילה. ואפי' החולקין שם נראה בדרשב"ג דהכא דבעי דווקא שאין העכבה ממנה אבל אונס בעלמא ודאי ל"מ לה דודאי לא תזכה היא ממנו בשביל שהיא אונסה. אלא דווקא היכי שהוא אי"צ לזה. בזה ס"ל דלא קפיד. וא"כ כל שתחי' הי' צריך והיתה יכולה ליתן תחילה ודאי ל"מ. וע"כ דאיירי הב"ש דווקא בלא הי' רשאה ליתן אלא ביום הל' בדווקא ולא מקודם. והוא מת קודם בזה בודאי דלרשב"ג הוה גט. ובטלו כל מה שערערו האחרונים בדבריו ע"ש. וגם מש"כ הב"ש בסקי"ז דבנתנה קצת מהנה לכו"ע אליבא דרשב"ג. פשוט דה"נ כוונתו בשהי' התנאי שתתן דינר בכל יום. והתחילה ליתן כתנאי ומת דזה ודאי מיקרי קיום התנאי לרשב"ג אפי' במפרש כיון שמת אבל נתנה סתם מקצת ודאי לא שייך דקיום מקצת הוי כקיום לגמרי וז"ב:

ס"ה אם אמר לה להוי גיטך בלא תנאי ה"ז מגורשת. הנה בסט"ו כ' הרב בהגה גבי תנאי דתנשא לפלוני דל"מ להתיר לאחר אלא בגט אחר. ומקור הדברים מהרמ"ה ובאמת הרמ"ה לשי' דס"ל בהדיא דאינו יכול למחול על תנאי כמבואר בסקמ"ד. אבל הרב שסתם כאן כהמחבר צ"ע לכאו' שהוביא שם שי' הרמ"ה החולק. והנה לפ"מ שכ' כאן התו"ג דבעי שיהי' הגט בחצירה בשעת מחילת התנאי. ושתהי' עומדת שם דהגירושין מתחילין משעת המחילה. א"כ י"ל דזה קרי הרב גט אחר. אבל אין הלשון משמע כן. גם דברי התו"ג אין מוכרחין כלל דהרי דעת הרמב"ם בסל"ח גבי קידושין דמחילת התנאי מהנה אפי' בלא עדים. וע"כ הקידושין מתחילין משעת הנתינה דאי הקידושין מתחילין משעת המחילה הוה זה כמקדש בלא עדים וכ"ה דברי הר"ן בסוגי' דר"פ המדיר גבי קדשה ע"ת וכנסה סתם ע"ש. ע"כ נלענ"ד ברור דדווקא נקט הכא בתנאי שתתן בתוך ל"י דנתבטל התנאי בפועל והגירושין הראשונים נתבטלו בפועל ואיגלאי מילתא דמעיקרא הוה גיטא אדעתא דהשתא. אבל בסט"ו דהתנה סתם שתנשא לפלוני דמבואר בס"ג דקיי"ל כשי' הרמב"ם דלא מיקרי נתבטל הגט בפועל. ואסורה ליבם ופשי' דאסורה לכהונה. וא"כ זה ודאי דצריך לטלו ממנה כדין חוץ מפלוני דכבר קנאתו לפסול מכהונה. וא"כ י"ל דזה כוונת הרב במש"כ גט אחר היינו נתינה אחרת. אבל באמת נראה סברת הרב דבזה דאין ביטול גמור על הגט. א"כ ל"מ תו כלל לגרש בגט זה דהוה כגט שגירש בו כבר. דודאי אינו יכול לחזור ולגרש בו פעם אחר. כשטר שנמחל שעבודו דאינו חוזר ולוה בו ומשו"ה צריך גט אחר דווקא:

וע' תו"ג מש"כ דבתנאי דלצעורה ל"מ מחילה. כמש"כ הרא"ש בתשו' דמשו"ה לא תני בגט ע"מ שאתן כמו בקידושין. דשאתן בגט יכול לחזור בו דבידי לומר דלהוי בלא תנאי וא"כ בשתתן ע"כ דאינו יכול לומר דלהוי בלא תנאי ע"ש ולענ"ד אין זה ראי' דאין כוונתו אלא דלא תני כיון שאין על המחויב ליתן חיוב ויכול אח"כ לעשות כרצונו אבל בשתתן. על האשה הרי יש עלי' חיוב ע"כ. אבל במחילתו שפיר י"ל דמהני דזה הוה כנתינה: ועב"ש סק"ט שכ' דא"י מי הוא החולק כוונתו המחלק בין אבד או לא. אבל החולק דל"מ מחילת התנאי בתנאי דהכא דהוה לצעורה הרי הוביא בסקי"ט דברי הר"ן שכ"כ בהדיא בסוגי' דפייס. ובסקל"א כ' זה בדעת הרא"ש ע"ש. דלא כהתו"ג שלא הבין כן:

ס"ו ויש מש"א שאם מתרצה בקבלת הדמים הוה גט הקשה בב"ש דא"כ פלוגתי' דרשב"ג ורבנן בנתינה ע"כ. וא"כ מוכח מדרבנן דדווקא משום דסברי איצטלת דווקא. הא ל"ה הוה נתינה אפי' ע"כ (פי' כגון דהתנה על מעות ונתנה לו בע"כ. דבאיצטלית גופא ודאי לא שייך שע"כ לא יהי' נתינה. כיון שהיא שלו ואינה צריכה רק להוציאו מידה) ולולי ד"ק לק"מ דא"כ יש להקשות על הש"ס גופא דר"י ס"ד התם דמחולים לגמרי ג"כ מהנה אפי' לרבנן. וא"כ ע"כ הפלוגתא ע"כ. וש"מ דס"ל דהוה נתינה ע"כ. אבל כבר מבואר שם בתו' דהב"ד ודאי יכופו אותו עד שיאמר רוצה אני. וזה ודאי כשב"ד כופין אותו להתרצות ומקבלו בדעתו. בודאי ה"ז מהני בכל התורה. ובזה פלוגתא דרבנן ורשב"ג אם הוא חשוב קיום התנאי וא"כ ב"ד כופין אותו. ולא שייך כלל לנתינה ע"כ. ובזה מיושב שם גם קושי' בדרבה שם דהכול אם הוא קיום התנאי לפי הדין ופשי' דלא שייך בדרבה נתינה ע"כ כלל דהתנאי מתקיים ממילא:

ס"ט ויש מש"א דיום אחד דווקא כלילי שבת ויומו בב"ש כ' דהרמ"ה לא כ' כן אלא במפרש. אבל בסתם ודאי ל"ד כמש"כ התו' והר"ן והרשב"א ע"ש ולולי ד"ק ל"נ כן דכולם לא כ' אלא אליבא דרבא דבסתם הוה כל הצורך וכל שהתחילה להניק מהני וסגי בהתחלה בעלמא. ואין חילוק בין יום א' שלם. או שעה אחת. וכן רש"י ע"כ ס"ל בדר"א ג"כ דאפי' מפרש סגי בשעה אחת. אבל הרמב"ם דפסק כר"א דסתם הוה כמפרש ובמפרש ס"ל להרמ"ה דדווקא יום שלם. וה"נ בסתם ג"כ כיון דהוה כמפרש ודאי נמי דווקא יום שלם: ס"י ואין א' מהראשונים וא' מן האחרונים מצטרפין בב"מ הוקשה לו למה אין מצטרפין ובתו"ג בחידושי' בש"ס פירוש משום דהם תנאים נפרדים ואין עדות האחד מקיים את השני. ויפה כ'. אבל מ"מ צריך להבין למה לא הוה צרוף לענין זה דאינה מתגרשת עכ"פ בלא שום תנאי. וכל שלא עשתה שום תנאי ה"ה א"א. ונראה דהנה הב"י בסוף סקמ"ה הביא תשובת הרשב"א דכ' דבתנאי על הנתינה מהני עדים ולא הוה הכחשה מעדי הגט ע"ש ועכ"פ מבואר דדווקא עדים אחרים אבל הם גופיי' אין יכולין לומר תנאי. ובב"י הקשה שם דלמה העדי הגט גופי' לא יוכלו לומר שהוא ע"ת. וע' חו"מ סמ"ו סל"ז ובר"ן כתובות פ"ב בסוגי' דתנאי הי' דברינו דהוביא מחלוקת הגאונים בזה. וכ"כ שם הר"י דעדים אחרים יכולים להעד. והקיצור דודאי השטר שלא נכתב בו תנאי מעיד דאין כאן שום תנאי. והם עצמם אם יאמר תנאי הוה חוזרים ומגידים וא"נ. אבל עדים אחרים לא אלים כ"כ האי סברא לומר דודאי אין תנאי, להכחיש את עדים כשירים ודו"ק. וא"כ נראה ברור דודאי דווקא כשיש עדות מצורפת כדין והם שני עדים גמורים שחשובים כשנים שהאחד מסייע את חבירו אבל כשהם עדות מיוחדת שאין האחד מסייע את חבירו לא עדיפי מהם עצמם דאין יכולין לומר תנאי. וה"נ הני דאין אחד מסייע חבירו לא אלימי להכחיש השטר וצ"ע:

סט"ו ע"מ שתנשא לפלוני כו' נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו לפלוני תצא כו' והולד ממנו ממזר כ' הה"מ דשי' הרמב"ם דאין לו תקנה אפי' תנשא לאותו פלוני אח"כ. דהתנאי הי' שתנשא לו תחילה דווקא. ובתו"ג הקשה עליו דהא מפורש בש"ס בס"ד דאי הוה בידה לאיגרושי ולאינסובי לפלוני הוה מהני ע"ש. ולענ"ד לק"מ דבאמת אי הוה בידה הו"א דאין קפידא. אבל כיון דמסיק דאינה בידה. ודאי קפיד הבעל דתנסוב לו תחילה דווקא. וכן בההכרח שכ' הה"מ מדאמר תצא. ולא תני תקנתא דאח"כ תנשא לאותו פלוני כדי שלא יהי' הולד ממזר ע"ש. וא"כ בס"ד דהוה גריס בבריי' לא תצא ודאי אין הכרח לזה. אבל מוכח להיפך דתנשא לאותו פלוני ותקיים התנאי. אבל לפי המסקנא ע"כ מוכח דל"מ מה שתנשא לו והטעם דכיון דאינו בידה ודאי קפיד בזה הבעל:

סט"ז ע"מ שלא תנשא לפלוני' כו' ואין תקנה להתירה לו אלא א"כ יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם בב"ש הקשה דהרי שי' הרא"ש דיכול למחול על התנאי ע"ש. וזה נלענ"ד ליישב בפשי' דזה ל"ד לשאר תנאי דלא שייך לעצם הגירושין כגון ע"מ שתתן מאתים זוז או שלא אבא בתוך יב"ח אבל כאן שלא תנשא לפלוני אע"ג דבלשון ע"מ. ע"כ לא מיקרי שיור בגט. דאי ל"ה לא הוה כריתות וע"כ שהגט כורת גם לו. אלא שהאיסור בדרך תנאי. אבל הרי איכא תנאי דסברי דגם בע"מ הוה שיור. דמ"מ הרי אסרה עליו אלא אנן קיי"ל דמ"מ לא מיקרי זה שיור בהגרושין. אבל מ"מ כיון דבדעת המגרש הי' בשעת הגירושין שלא תותר לאיש זה. לא שייך שימחול בדיבורא בעלמא ותתגרש לו מכח הנתינה הראשונה שלא הי' דעתו עליו אז דבדיבורא לא מתגרשא וזה נכון מאוד. אלא דמש"כ דאפי' בגט אחר א"י לגרשה דכבר אינה אשתו וא"י לגרש. לכאו' צ"ע דהא כיון דאנו רוצין להתירה לזה שישאנה וכיון שישאנה ותעבור על התנאי שהתנה בשעת הגירושין שמקודם א"כ הרי בטלו אותו הגירושין והוה אשתו לגמרי ושפיר איגלאי מילתא דהגט הזה הוה מבעל גמור. וכן מבואר לכאו' בסעיף הקודם בע"מ שתנשא לפלוני וקידשה אחר דאע"ג דאין הקידושין חלין כיון שעברה על התנאי. דמ"מ צריכה גט מהמקדש וכ' הטעם. דאם ישאנה האחר ויתקיים התנאי והגט. איגלאי מילתא למפרע דקידושין דידי' שפיר הוה קידושין ע"ש. וה"נ כיון דנתבטל הגט הראשון הרי איגלאי מילתא דבעל הוא ושפיר מגרש. ונראה דגט שאני כיון דקיי"ל דבעי כתיבה לשמה ואין לשמה אלא כשהבעל מצוה כל שלא הי' עליו שם בעל בשעת הכתיבה לא הוה לשמה ולא שייך ע"ז איגלי מילתא ולא עדיף מכתוב לאיזה שתצא בפתח דלא אמרינן איגלי מילתא דהוה לשמה, וה"נ אין ביטול התנאי שלה מגלה על הכתיבה דהוה לשמה ונכון. ומ"מ הרי הרמ"ה כ' בהדיא שם גבי ע"מ שתנשא לפלוני דמהני גט אחר והוביאו הרב בהגה סעיף הקודם ואין נראה לחלק משם דהתם לא שרי אלא לאיש זה וצע"ג ועמש"כ בס"ה:

שם ואם נשאת למי שהתנה שלא תנשא לו בטל הגט בב"ש הביא מחלוקת התו' והפו' בזה. דלשי' התו' דווקא כשנשאת לו לאחר מתתו של המגרש דבל"ה אין הנשואין חלין כלל ואין כאן ביטל התנאי. והפו' ס"ל דמ"מ כיון דבלא התנאי הוה שרי להנשא לו א"כ זה היה ביטול התנאי. והנה הרשב"ם בב"ב קל"ג גבי מעשה באחד שכתב נכסיו ליב"ע ונתן שליש לבניו דסבר שם שמאי דהוה כמתנה שלא יתן לבניו וכ' שם הרשב"ם דהמתנה בטילה. וממילא מה שנתן לבניו ג"כ בטל. ואפ"ה גם המתנה של יב"ע בטל דעבר על התנאי וכן במעשה דב"ח שנתן ע"מ שלא יקדיש כ' דההקדש בטל והמתנה בטילה ע"ש אלא דלגבי יב"ע כ' דהוה כמו שהפקיר לך נכסיו ויחזור ויזכה ע"ש דלא שייך הכא:

והנה הבה"ג הביא דעת רבנן קדמאי דסברי להיפוך דכשבטל התנאי לאחר מיתת המגרש אינו מבטל כלל את הגט. והביאו הר"ן גבי ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי. והקשה עליו ע"ש. ולענ"ד לשי' הרשב"א שכ' הטור דבע"מ שתבעל לפלוני שריא לי' אע"ג דבתחילה היא עליו א"א מ"מ כיון דכשתבעל ניתרת לו שרי דכן משמע בש"ס דלא כהירו'. יש לדקדק הוכחה לשי' הני רבנן. מדר"ע בדפ"ג דהושיב לר"א הרי שהי' זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כ"א. וק"ו ומה גרושה שהוא קלה אסורה מצד גירושין שבה. א"א חמורה לא כ"ש ע"ש. ואי ס"ד דלאחר מיתת המגרש נמי שייך ביטול התנאי א"כ הא קיי"ל במגרש ע"ת ובטל התנאי מותרת לחזור לבעלה כהן וה"נ כיון שנשאת לו ובטל התנאי נפקעו הגירושין. והויא אלמנה ושפיר שריא לו לזה הכהן שנאסרה לו. ואף דמקודם הוה גרושה מ"מ בשעת הנשואין פקע הגירושין. ואפי' לפי הירו' שהביא המחבר בסי"ח מ"מ זה דווקא בבעילה אבל בנשואין אין איסור. ואף דבגרושה לכהן אסור גם הקידושין מ"מ בכה"ג ודאי לא שייך זה. וע"כ דלא שייך ביטול התנאי לאח"מ המגרש. ומיהו יש לדחות דר"ע הושיב לר"א לשי' דהוא שמותי וב"ש ס"ל בדפ"א דאפי' כתב לגרש אשתו ונמלך פסלה מן הכהונה ע"ש. ונראה דאפי' לשי' זו דווקא בתנאי דלצעורה דשייך לומר דלא איכפת לי' לאחר מתה. אבל בתנאי אחרינא ודאי מודו דאף לאח"מ הוה ביטול דהרי בהדיא תנן בקידושין ס"ג גבי ע"מ שירצה אבא ומפרש בגמרא דלא ימחה אבא ותנן דמת הבן מלמדין את האב לומר שאינו רוצה. הרי דמהני ביטול התנאי אפי' לאח"מ. וע"כ צריך לחלק בדבר דלצעורא שאני וצע"ג:

סי"ט ע"מ שלא תבעלי לפלוני לא תנשא עד שימות דחיישינן שמא תבעל באונס לכאו' צ"ע בסעיף הסמוך ע"מ שלא תאכלי בשר ולא תשתי יין עד זמן חמישים שנה דמשמע דמותרת להנשא וכן בסכ"א שלא תלכי לבית אביך עד זמן דאינו ראוי לכתחילה לעשות תנאי זה משמע בהדיא דבדיעבד שרי ולמה לא חיישינן שמא יאנסו אותה לאכול ולשתות ולילך. ואפשר לענ"ד דבאמת מה שתאכל או תשתה או תילך באונס לא הוה ביטול התנאי כלל דאין התנאי אלא ברצונה. ואונס כמאן דלא עביד כלל. אבל בע"מ שלא תבעל לפלוני. אמרינן דכוונתו הי' העיקר שפלוני לא יבעלה והרי חיישינן שפלוני הוא יבעול אותה ברצונו ואע"ג שהיא אונסה ל"מ אונסה כיון שמ"מ נתבטל התנאי. אבל כל תנאי שהקפיד עליה י"ל כל שהיא אנוסה אין קפידא בזה. וכן בלא תלכי לבית אביך כיון שתלה בה אמרינן ג"כ דלדידה כיון לצערה וצ"ע. ס"כ צריך שלא יתנה עלי' תנאי שעומדת בו כל ימי חי' במל"מ נסתפק בהתנה עלי' שני תנאים שאמר לה ע"מ שתתני מאתים זוז. או שלא תשתי יין כל ימי חייך וכ' עליו הי"מ הוביאו בפ"ת לא ידעתי מקום ספק בזה דפשי' דנותנת מאתים זוז והגט כשר. ופשוט דזה לא נסתפק להרב אלא דכוונתו דאפי' לא נתנה כיון דבתנאי דכל ימי חיי פלוני מהני אפי' היא מתה בחיי פלוני כיון דהי' יכול להיות שהוא ימות בחי' לא מיקרי אגידא בי' כל ימי חי'. וה"נ כיון דהי' יכולה לתן מאתים זוז ולא תהי אגידא אע"ג דלבסוף לא נתנה מ"מ כיון שקיימה התנאי בזה שלא שתתה שפיר הוה גט ואגידא בי' לא מיקרי כיון שהי' יכולה לתן וזה ספק גדול. אמנם נראה לי לפשוט ספק זה מדברי התו' ביומא י"ג גבי אוקימתא דה"ז גיטך ע"מ שתמות אחת מכם דפריך מדרבא דכל ימי חייכי אין זה כריתות וכ' שם דאע"ג דהגט מתקיים גם במתת חבירתה מ"מ כיון שתלה גם במתתה ל"מ ואין זה כריתות ע"ש הרי שבארו היטב דדווקא בכל ימי חיי פלוני שאין קיום התנאי תלוי במתה. שאפי' מתה בחייו קיום התנאי היא במתת הפלוני. אבל בשתמות אחת מהם הרי כשלא תמות חבירתה ותמות היא. קיום התנאי במתתה ול"מ וא"כ ה"נ אף שהי' יכולה לתן מאתים זוז מ"מ כשלא נתנה הרי קיום התנאי במחתה שלא שתתה כל ימי חייו וז"ב ומיהו כשנתנה המאתים זוז נראה דהוה גיטא ואע"ג דמדברי התו' משמע דבכה"ג לא הוה גיטא אפי' במתת חבירתה וע"ש היטב. נראה דזה דווקא התם דהי' התנאי שניהם ביחד ובחד לישנא ומבטל לגבי דידה בטל לגבי חבירתה. אבל הכא שני תנאים נפרדים הם ומה לי' לתנאי דשלא תשתי כל ימי חייך שיקלקל תנאי דתיתני ר' זוז וז"ב. ועוי"ל בכוונת התו' דלאו קאי אלא במייתא היא דבזה אינו גט וקושי' הש"ס ועוד כו' היינו במייתא היא ע"ש:

סכ"א ואם המגרש הוא מאותן שכופין להוציא כופין אותו לגרש בלא תנאי זה שלא תלכי לבית אביך שעשוי לעבור עליו לשון זה העתיק המחבר מספ"ת שהוביא בב"י והוא משמע לכאו' דווקא תנאי כזה אמנם בבה"ב הביא בשם תשו' הרשב"א דין זה בתנאי שלא תנשא לפלוני ע"ש. וכ"כ המל"מ בתשו' הרשב"א שבבה"ב נראה שכיון למש"כ (והוא לפנינו בח"ד סרנ"ו ע"ש) ומבואר שם דהוה"ד בכל תנאי שמעגנה אינו רשאי להתנות ולולי שאינו כדאי הי' נראה דאין זה יכול להתנות שום תנאי דהא איכא טובא בפרק המדיר דכופין להוציא ולתן כתיבה ואי איתא יתנה ע"מ שתמחול לו כתובתה אלא ע"כ דאינו יכול להתנות וצ"ע:

סכ"ג ע"מ שלא תעלי באילן זה לעולם ונקצץ האילן אין זה כריתות ובתוספתא תניא דה"ז כריתות והגר"א הקשה דא"כ דזה הוה כלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני א"כ אפי' לא נקצץ נמי והנה התו"י בעירובין ט"ו כ' לתרץ קושי' התו' שם גבי שלא תלכי לבית אביך לעולם דלמה אין זה כריתות דהא מת אבי' מותרת ותי' בתו"י דכיון דבשעת גרו' אינו ידוע שימות אבי' קודם ולכאו' הוא תמוה דהא בכל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות כיון שאפשר שתמות בחייו חשיב לא אגידא בי'. ומצאתי שתמה בזה בשעה"מ ונלענ"ד בשי' התו"י דקשה לי' קושי' הגר"א בתוספתא למ"ל דווקא נקצץ ע"כ ס"ל כשי' הרמב"ם דדברי רבא דווקא במקום שתותר לה דבר האסור לה אבל בבית אביך שאם מת לא תותר לה את האסור ל"מ וכן בתוספתא באילן זה דאם נקצץ אינו ניתר לה אלא שאינו בעולם. אלא דכ"ז לא שייך אלא היכי דבאמת לא מת ולא נקצץ דהיא אגידא בי' כל ימי חיי' אלא שאנו רוצים לומר דיכול להיות שיקצץ או שימות ולא יהי' מיקרי אגידא בי' בזה אמרינן כיון דאינה ניתרת במה שנאסרה לא שייך להקל בשביל זה. אבל היכי דנקצץ באמת כיון דתו לא שייך אגידא בי' תו שפיר הוה גיטא. והיינו דנקט בתו' דווקא נקצץ וזה גם כוונת התו"י דכ"ז שלא מת האב לא הוה כריתות. ולכאו' הי' נכון כן לדינא וכפשטות דברי התו' ובריי' דלא תלכי לבית אביך:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חוקי העזרה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה