חבל יוסף (חוקי העזרה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קלה
ס"א. ואם קראוהו לאחר נתינה מגורשת בב"י הוביא דהמרדכי בשם מהר"מ חולק ע"ז דבעינן דווקא שיהי' העדים יודעין בשעת נתינה. וה"ר מהא דבפני נכתב כו' דבעינן בשעת נתינה או לאח"כ בתוכ"ד ע"ש ולכאו' נראה דזה נסתר בהדיא מהא דשני גיטין שנתערבו שנותן לה שניהם ומסיק בהדיא בש"ס שם דנתינה לשמה לא בעינן ומפורש שם דאי הוה בענין לא הוה מהני אפי' נותן לה שניהם כיון דלא ידע בהי מגרשה ע"ש. וכ"ש דלא הוה מהני אפי' תוכ"ד כלל דלא עדיף מהא שיודע שם דבאחד מהם ודאי מיגרשה שפיר. אלא דס"ל דלא בעינן כלל שידעו העדים בשעת מעשה שזה גיטה והא דבפני נכתב כבר כ' התו' בדפ"ד ד"ה אמר דהתם דמדינא אין נאמנות להשליח אלא דרבנן אקילה בה משום עגונא ולא נתנו לו נאמנות אלא בשעת מעשה גופה ע"ש וכעין זה בסוף חגיגה גבי נאמנות ע"ה על טהרות כ"ח. דלא האמינוהו אלא הוא הקדר והן הקדירות ע"ש אבל משום ידיעת הכשר הגט ל"ח כלל: ס"ב נתנו לתוך ידו צריך לקרותו שנית עב"י בשם תשו' הר"י בן הרא"ש דסגי בזה לכתחילה גם בקריאת העד"א והטעם כיון דבדיעבד כשר אפי' בלא קריאה כלל נאמן אפי' ע"א גם לכתחי'. ובב"י תמה ע"ז בחנם:
ס"ג לא קראו הגט כלל כו' אפי' נשאת תצא והטור פוסק דלא תצא והתו"ג הקשה ע"ז דא"כ ליחשבה גבי שלשה גיטין פסולים ואם נשאת ל"ת. ולכאו' הי' נראה בפשי' דלא חשיב התם אלא אותן שהפסול בגוף כתיבת הגט אבל הכא אין הספק אלא אם נתן לה גט וכשנשאת אנו תולין דהי' גט כשר ככל הגיטין ולא שייך למיחשבי'. אבל התו' בריש מכילתין גבי בפני נכתב דף ד' ד"ה בשניסת דחו זה וכ' דמדאיצטריך מנינא למעוטי הא דלא אמר בפני נכתב ש"מ דהא ל"ה הו"ל למחשבי', וש"מ דחשבינן אפי' בכה"ג. ומ"מ אני אומר דדווקא הא הוה צריך למיחשבי' דהתם נמי הוה פסול בגט דכל שלא אמר אנו תולין שלא הי' בשעת כתיבת הגט וחכמים הצריכו שהי' שם השליח בשעת כתיבה והוה פסול בגט אבל הכא דאנו תולין דהי' גט כשר לא שייך למחשבי'. וראי' דהא הוה מצי למיחשב שנים אומרים נתגרשה ושנים לא נתגרשה וניסת לאחד מעדי' דלכתחי' לא תנשא ואם נשאת לא תצא דבסקנ"ב. וכן ע"מ שתנשא לפלוני דלא תנשא לו ואם נשאת לא תצא. בסקמ"ג. וע"כ דלא איירי בהני גוונא אלא בפסול בגוף הגט:
שם בהגה וי"ח עי' ביאורי הגר"א דפי' דהכוונה דחולקין דאפי' יש בידה גט כשר כל שלא קראוהו בשעת נתינה תיכף באופן שאין לחוש לאיחלופי אם נשאת תצא. והיינו כדעת הב"י דלא כהד"מ וכן משמע בדברי הרשב"א וכ"נ לענ"ד מלשון התו' שם דכ' דאם קראוהו לאחר נתינה פשי' דכשר ע"ש ופשוט דכוונתם שקראו באופן שאין לחוש לאחלופי דאי ל"ה הרי אינו פשי' כלל דודאי י"ל דהוא אחר אלא דכוונתם בכה"ג. ובל"ה גם לדידהו פסול וכ"ה בהדיא בב"ש סק"א דלשי' התו' בעי' דווקא שיקראוהו והיינו תומ"י דאם לאח"כ הרי זה צריך ע"כ גם להרי"ף דבל"ה במאי תינסבא אלא שצ"ע דלשי' הב"ש עצמו בפי' הי"ח הרי לא הוזכר דיעה זו כלל בשו"ע ואפשר דמ"מ כ' כן בפי' דברי המחבר שם כיון שס"ל כן בב"י:
ס"ד נתן לה נייר חלק וא"ל ה"ז גיטך כ' רש"י דווקא נייר אבל קלף מעופץ ל"ח לפי שאין מי מילין ע"ג מ"מ. ולכאו' משמע הכי בהדיא בסוגי' דשקל ס"ת ויהיב לדיביתהו דמסיק דל"ח דאין מ"מ כו' אבל צ"ע דא"כ מאי מקשה מבריי' דנטלתו וזרקתו לאור כו' טעמא דאיכא כתב כו' לשני דהתם בעפיץ דה"נ משני התם דרבי אבהו דאמר שעדים שאין יודעים לחתום רושמין לפניהם במ"מ דהיינו בעפיץ. וכ"ש ברייתא דאי"צ כ"כ לפרש דבריו. ע"כ הי' נראה לומר דדווקא לענין מ"מ ל"ח בעפיץ והיינו שפרש"י דנקט נייר לפי דמסיק במ"מ משו"ה נקט נייר דחששא דמ"מ ליכא אלא בנייר. אבל כמו דחיישינן למ"מ. ה"נ חיישינן למידי אחרינא כיו"ב דמהני גם בקלף ויש לנו לחוש בכה"ג. לדבר הנבלע. וסוגי' דס"ת התם הי' ידוע להם דלא הי' שם שום דבר ונקט מי מילין לדוגמא בעלמא אבל לדינא "ל דל"ד נייר אלא הוה"ד כל דבר ומ"מ לפ"מ שהסכים הב"ש דקיי"ל כהרמ"ה דלא חיישינן אלא כ"ז שהוא לפנינו ואפשר לבדוק. חבל באבד לא חיישינן. וא"כ שוב לא נ"מ גם לדידן דכיון דאין אנו יודעין א"כ הוה כאבד ול"ח. וכעין זה קיי"ל ביו"ד סק"צ לענין כתמים ע"ש:
ס"ה אם קראוהו שהי' גט וחזר הבעל ולקחו בידו וזרקו לבין החביות אפי' נמצא מזוזה אחת ה"ז ספק מגורשת. ודעת הב"ח דאם נמצא שתים ה"ז ודאי מגורשת כמו בזרקתו לאור. והב"ש כ' דמלשון המחבר לא משמע כן וכוונתו מדלא נקט המחבר הך רבותא דבשתים הוה ודאי מגורשת. והטעם נראה לכאו' דכיון דאין דרך עכברים לגרור כ"כ. הוה ריעותא ול"ד לזרקתו לאור דליכא ריעותא כלל. ובריש פסחים נמי משמע בהדיא לל"ק דלא הוה אלא ספק ואינו מוציא ודאי. וה"נ יש לחוש לחומרא. ומ"מ נראה דאין כאן הכרח בדברי המחבר דהרי ודאי נראה בזה דאם נשאת תחילה קודם שנבדק בין החביות. דודאי דזה לא גרע מנמצא גט ביד האיש ושובר ביד אשה, דלאחר שנשאת קיי"ל דלא תצא (ואע"ג דהתם הוא משום קנוניא מ"מ ודאי לא עדיף זה מסברא דגררהו עכברים. דהרי עכ"פ גם שם יש לפנינו גט ביד אחר ואפ"ה כשנשאת לא תצא). וא"כ עכ"פ הו"ל להמחבר לאשמועינן עכ"פ האי דינא דבזה אם נשאת ל"ת. דבספק מגורשת ה"ז ודאי תצא. וע"כ דקיצר בזה. וא"כ אפשר ג"כ כדברי הב"ח דה"ה מגורשת אפי' לכתחי'. ועכ"פ בדיעבד ודאי נראה דל"ת. ועוד דהא לאיבע"א בפסחים שם הוה גררוהו ודאי והוה כזרקתו לאור. ואפשר דכאן יש ריעותא דהרי השתים נמצא ולא נגרר וצ"ע: