אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן רצט

סימן רצח

ס"א צמר רחלים וצ"ג שטרפן כו' אם הרוב מהגמלים מותר לערב עם פשתן שצורתו צורת צ"ג ואין חוששין לנימות צמר המעורב בהן מפני שאינן חוטין לפיכך עורות כבשים כו' מותר לתפור בחוט פשתן ואין חוששין לנימות צמר שיכרכו בחוט התפירה שבטלו הראב"ד השיג ע"ז דהו"ל למימר שאינו שוע טווי ונוז ואי משום דמדרבנן אסור בלא ביטול א"כ הרי אין צמר בטל בפשתן אלא דלא חששו לספק דרבנן. והנה לענ"ד יש מקום לומר בסברת הרמב"ם דהנימות המחובר בעור גופי' הוה כשוע טווי ונוז אבל גם בל"ה נראה דס"ל להרמב"ם דאין זה ספק אלא ודאי וכן משמעות לשונו. ומה שהקשה דצמר. אינו בטל בפשתן הנה דבריו הקדושים ברור מללו דהוכיח מדינא דמתני' דצמר רחלים וצ"ג שטרפן דהרי יש נימות המעורב וניכר שהם צמר. ובזה ודאי לא שייך ביטול ברוב (וביותר נראה דגם עיקר הביטול שבמתני' שם לא שייך כשאר ביטול איסורין דהכא ודאי ניכר התערובות. אלא דגוף הדבר וצורתו משתנה לצורת הרוב ואינו צורת צמר רחלים כלל וכ"ש לפ"מ שבארנו בסי' הקודם דנשתנה מותר. וכן מורה ע"ז לשונו הקדוש) אלא דלנימות בעלמא ל"ח והם בטילים. ואין הפירוש בזה כדין ביטול איסורין אלא כמו כילה וכסכסיה דבטילין כסכסים לגבי כילה בשבת קל"ט וכן בצק שבסידקי עריבה בטל במיעוטו בר"פ א"ע ובכ"ד דהכוונה דהטפל בטל לגבי עיקר. וה"נ הנימות אין חשובין כלל ובטילין ואינן חשובין כלל כצמר. וע' לקמן סי' הסמוך ש"ך סקי"א לענין עורות התפורין עם חוט פשתן לחברן עם צמר שהביא דברי הר"ש שכתב דהחוט בטל לגבי העור והגר"א כ' ע"ז שאינו מובן והולך לשי' בסי' זה שמסכים עם הראב"ד. אבל פשוט כמש"כ. ואע"ג דהכא אמרו דחוטין אינן בטילין הוא פשוט ג"כ דהכא בנארג בבגד הלא כל הבגד הוא מחוטין וכל חוט. הוא מכלל חשיבות הבגד וזה אסרה תורה. אבל התם שהחוט אינו אלא לחבר העורות פשוט שהוא בטל לגבי העור וכ"ז ברור:

שם אבל חוטין אפי' חוט כ"ש של צמר בבגד גדול של פשתן כו'. בהגר"א סק"ה הקשה גם כאן דצמר בפשתן ל"ב כלל. והוא קושי' הדרישה בטור ותי' שם דכוונתו אפי' עם מין אחר וה"נ פשוט דגם כאן הכוונה בבגד גדול שיש בו פשתן דחוטין ניכרים בפ"ע אין להם ביטול והוא הצעה לס"ב דבסמוך: ועט"ז סק"א עוד הקשה בדרי' כו' ואני אומר כו' ותמיהני שאחרי כל אריכות פלפולו העלה בטור כדברי הדרי' וכל פלפולו וראיותיו אינו אלא לסייע להדרי' דצמר בפשתן ל"ב. גם על קושי' הראשונה של הדרי' למה מותר לבטל לכתחילה שכ' בסוף לתרץ (ואינו שייך כלל עם הקושי' השני' ופלפולו שם ולא ידעתי מה זה העירוב הזה) גם זה הוא בדרי' שם בקיצור דכ"ז שלא ניטוו אין כאן איסור. ועיקר הדבר מפורש באו"ח סתמ"ז בט"ז עצמו וכל האחרונים שם מדברי המרדכי גבי סכך פסול דכ"ז שאין אסור יכול לבטל לכתחי' ומשום זה מותר לבטל חמץ קודם פסח ע"ש:

ש"ך סק"א בהשגתו על העט"ז וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דהא בשר בחלב בטל אפי' יבש ביבש כו' כל דברי הש"ך מעורבין ומגומגמין ומתיבת והלכך עד סוה"ד נראה ששייך כאן. ומ"מ אין הבנה לדבריו מש"כ דבבשר בחלב אינו בטל אפי' יבש ביבש מה שייך בשר בחלב ביבש ביבש ואם חתיכת בשר שנאסרה מבליעת חלב בין חתיכות. זהו אינו בב"ח דזהו איסור בהיתר ככל האיסורין וכיו"ב כ' בעצמו לעיל סצ"ד סקכ"ב. והעט"ז לא כ' חילוק זה אלא בהיתר, בהיתר. אמנם מה שהשיג מדברי התו' והרא"ש דהטעם דבב"ח. משום דאין כאן טעם. זהו ודאי ברור אבל אפשר דגם דברי העט"ז מכוונין לזה אלא דהוא הוספת ביאור לדבריהם ודו"ק. ובתשו' הגרע"א סר"ז הקשה על טעם זה מסוגי' דחולין ק"ח דאמר אביי דש"מ דנותן טעם ברוב דאוריי' דאי ס"ד לאו דאוריי' מבב"ח מ"ט ל"ג דחידוש הוא. א"ה אפי' ליכא נו"ט נמי ולימא דהיכי דליכא נו"ט שאני דכמאן דליתא דמי וע"ש שתי' בדרך רחוק די"ל דלאביי לא הוצרכו הפו' לחדש כלל הך סברא דהיתר בהיתר ל"ב. והא דבגד שאבד בו כלאים אסור י"ל לאביי לשי' דס"ל דצובעו ומותר דאפשר להכיר. וא"כ כיון דאפשר להכיר ודאי אין כאן ביטול. אלא רבא אמר עלה שם מנ"ל הא ופליג לדידי' הוצרכו לחדש הך סברא יעו"ש. ובאמת אינו מוכרח דפליג לדינא. וגם לאביי לא יספיק כלל תי' שהוא משום שיכול להכיר. דהנה מבואר בצו"פ שנתערבו מביא מ"א ומבטל אחד מהן. ומשמע בהדיא דאם הי' כדומה הרבה פשתן ומעט צמר יכול להביא קנבוס מרובה מהצמר ומבטל הצמר והוא מותר וכ"כ הגרע"א בעצמו כאן בחידושיו בשם התשב"ץ ע"ש. ובודאי גם בזה יכול להכיר הצמר בצביעה דודאי קנבוס ג"כ טבע הפשתן בצביעה. והצמר ניכר. ואפ"ה בטל. והיכי יתבטל הא אפשר להכיר. וע"כ צריך לחלק דאינו ניכר אלא חוט טוי בפ"ע אבל כ"ז שלא נטווה מתערבין יחד ואינו ניכר בצביעה וכן ברור בסברא. ולפ"ז תקשה מתני' דצמר רחלים וצמר גמלים שטרפן דבטל ברוב. ומבואר דהא צו"פ ל"ב ברוב. והכא כיון דאינו ניכר בצביעה כנ"ל. למה לא בטל. וע"כ דגם לאביי היתר בהיתר ל"ב. והדרא קושי' לדוכתא מבב"ח דבטל היכי דאינו בנו"ט. וצ"ל גם לדידי' דהטעם דכמאן דליתא' דמי כנ"ל וא"כ מאי פריך אביי א"ה אפי' ליכא נו"ט נמי. ולענ"ד נראה פשוט דבאמת לא שייך הך חילוק דהיכי דליכא נו"ט בטל גם בהיתר בהיתר. אלא לפ"מ דקיי"ל דטכ"ע דאוריי' וא"כ נו"ט כמאן דאיתא. ובליכא נו"ט הוא כמאן דליתא. אבל אי טכ"ע לאו דאו' ובאיסור הוא בטל וע"כ דחשוב כמאן דליתא ואפ"ה בהיתר בהיתר ל"ב. א"כ אפי' ליכא נו"ט אין לחלק בזה והו"ל למימר דל"ב ושפיר מוכיח אביי ודוק:

והפ"ת הביא דברי הח"ס מהא דהמעביר עציץ נקוב בכרם. דבעי דווקא הוסיף מאתים הא ל"ה בטל. ולענ"ד דבריו תמוהין דאין עניינו לכאן כלל. דהתם גזה"כ דזרוע ובא אין העיקר נאסר. ואינו נאסר אלא הגדל אח"כ באיסור. וכ"ז שהוא גדל הוא גדל באיסור. אלא דכ"ז שלא הוסיף מאתים הוא בטל בהגדל קודם שהוא היתר והוא ביטול איסור בהיתר ככל איסורין המתבטלין וז"ב:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה