אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן רצה

סימן רצד

ס"א וכן המרכיב ירק באילן כו' ע' ביאו' הגר"א דהשמיט ירק בירק משום דזה הוה בעיא דר"א בחולין. ובמתני' תני לי' לאיסורא בעלמא. ור"א מיבעיא לי' למלקות. והרמב"ם דנקט לוקה השמיט ירק. ובאמת אע"ג דמשמע. כן לכאורה בחולין דנקט מי מחייב משמע דל"מ לי' אלא למלקות. מ"מ ודאי הוא דחוק בשי' הרמב"ם. דאין דרכו לשנות לשון המשנה והש"ס. ועוד דהא השמיט גם עיקר איסור דהרכבת דשאים. ובאמת לענין מה שהשמיט בבא דמתני' שם י"ל בפשי' משום דבסיפא שם מפרש זרע דלעת בחלמית שהוא ירק בירק. ופשוט לענ"ד דזרע אינה הרכבה כלל וכ"מ בלשון התו' סופ"ה דב"ק ע"ש. וכ"ש לפמש"כ המחבר בס"ה דדוקא במבריך גוף האילן בארץ איכא הרכבה כשנכנסו הירקות לתוך האילן שבארץ. אבל. בשרשי האילן לא שייך הרכבה כלל ע"ש. וכ"ש דבירק בירק בשרשים שתחת הקרקע לא שייך הרכבה. אלא דבירק לא מיירי מתני' בהרכבה אלא בכלאי זרעים. וכל דיני זרעים הרי סדר הרמב"ם לקמן. וא"כ לק"מ מה שהשמיט כאן דאיירי בהרכבה דין ירק בירק במתני' הנ"ל דלא איירי בהרכבה כנ"ל. אלא דצריך ישוב מה שהשמיט לגמרי בעיא דר"א דהוה סדא"ו לחומרא וע"ז לא: תי' הגר"א כלום ולומר דס"ל להרמב"ם להיתר משום דלא נקט המשנה הא דהרכבת ירק בירק ודאי דא"א לומר כן דהא לא פשיט מינה בש"ס וע"כ צ"ל משום דמתני' לא איירי אלא בהני דאורחי' בהכי כדמפרש בסיפא ובזה לאו אורחא ואולי י"ל עפ"י מש"כ. התו' בסופ"ה דב"ק הא דאיצטריך הש"ס שם למילף בהמתך בהמתך בהרבעה משבת לענין חי' ועוף ות"ל מלמינהו כדאמרינן שם לענין דגים. ותי' דאי לאו ג"ש דבהמתך לא הוה מפקינן קרא מפשטי' משום למינהו אלא דהשתא דילפינן ג"ש תו ילפינן ממינהו גם גבי דגים ע"ש. וא"כ לפי הא סוגי' ודאי דה"נ כאן דפשטי' דקרא דלא תזרע כלאים ודאי איירי בזרעים וכמש"כ שם התו' וא"כ אי שייך הרכבה גם גבי זרעים ודאי דלא הו"ל למידרשי' לאילנות כלל משום למינהו. ולא הו"ל לאסור הרכבה באילנות כלל והרי קיי"ל בפ"ק דכלאים ובסופ"ק דקידושין ובסנהדרין דהרכבת אילן ודאי אסור וע"כ צ"ל לפי האי סוגי' דהרכבה לא שייך בדשאים דהיינו צמח בצמח כמש"כ הרמב"ם דדשאים הוא הצמח] וכיון דדרשינן מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה. והיינו מין גמור במין גמור וזה לא שייך בדשאים. או כיון דלא כתיב בהו למינהו בציוי (כבעיא דר"א) ס"ל דלא שייך לאסור בזרעים אלא הזריעה ולא הרכבה. וכיון דדרשינן מהקישא דבהמתך דאיירי בהרכבה. ע"כ מוקמינן לי' באילנות כיון דא"א בזרעים. ולפי האי סוגיא ע"כ דאין איסור כלל בהרכבת דשאים ור"א דמיבעיא לי' בהרכבת דשאים ע"כ דלא ס"ל האי סברא דלא מפקינן לקרא מפשטי' וכיון דאיכא הקישא דאתי קרא להרכבה גם הרכבת אילן בכלל אע"ג דפשטי' איירי בזרעים. ס"ל דשפיר י"ל דאסור גם בהרכבת אילן משום למינהו ול"ק לי' הא דאסור הרכבת אילן. אבל לדידן אית לן למפסק כסתמא דסוגי' דסופ"ה דב"ק דס"ל דלא מפקינן לי' לקרא מפשטי' וע"כ דליכא איסורא בזרעים ומשו"ה מוקמינן לאילנות וכנ"ל ודוק:

ס"ד או בתוך סילון של חרס מפני שנשרש בה. לפ"מ דמבואר בירו' שהביאו בסוהס"י הקודם דחרס שאינו נקוב עומד בפני שרשי זרעים ולא בפני שרשי אילן. צ"ל דהאי מפני שנשרש בה היינו דהגפן נשרש בחרס ויוצא ממנה. ומשו"ה נכנסים בתוכו שרשי הזרע אבל שרשי הזרע ודאי אין בוקעין בתוך החרס וצ"ע:

ס"ה אבל מותר לזרוע סמוך לאילן אע"פ ששרשי הזרע נכנסין לתוך שרשי האילן עש"ך סק"ה דהר"ן חולק בזה ודחה ראיית הרא"ש אבל לענ"ד ראי' נכונה להרא"ש מרסצ"ו סכ"ג שתי גינות זה ע"ג זה הי' העליונה עשוי' כרם ה"ז זורע התחתונה עד שיגיע לשלשה טפחים סמוך לעיקרי הגפנים ומשמע בהדיא דכל שהוא רחוק ג"ט לא איכפת לן כלל אם יש שרשי הגפנים שם וע"כ דזה לא הוה הרכבה:

ס"ז השיזפין עם הרימון פירשו דשיזפין הוא המורכב מזתים עם רימון והוא מפירוש הרא"ש. וצ"ל דאע"ג דגם צד רימון בו. מ"מ כיון דיש בו צד זית שפיר הוה כלאים. וכדאמרינן בר"פ אוא"ב הכל מודים בפרי עם האם שאסור. בשביל צד האב. והרכבת אילן יליף מהרבעת בהמה. וכן יש ללמוד מהירו' שהביאו הר"ש בפ"ק משנה ב'. דלר"י אבטיח עם מלפפון כלאים. לפי דמלפפון הוה מכלאים דאבטיח ותפוח. ורבנן לא פליגי אלא לפי דס"ל דמלפפון הוא מפיטמא של אבטיח אבל הא אי הוה אתי מכלאים לא פליגי ע"ש:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה