אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן רפב

סימן רפא

ס"ה בהגה ואסור להפוך אותם כו' הגר"א הראה לסרע"ז אבל המנהג להקפיד אפי' שלא יהי' מונח על צד ימין אבל המקור מהא דמ"ס הובא בתו' ב"ב סופ"ק כל הספרים לתחילתן נגללין ע"ש ובאו"ח סל"ב גבי פרשיות של תפילין: ס"י ס"ת שבלה נותנין אותו בכ"ח וקוברין אותו אצל ת"ח ע' מל"י ח"ב שכ' דאע"ג דלשון הש"ס בקבר ת"ח ל"ד דהוה"ד אצל וה"ר מסנהדרין מ"ז דיליף שאין קוברין רשע אצל צדיק מקרא דאלישע אע"ג דבקרא כתיב בקבר וש"י. ונראה להוסיף בזה קצת ע"ד חידוד דזה כוונת רש"י שם דזה האיש הוא הנביא שקר שבבית אל וערש"א דלבסוף קברוהו אצל עידו הנביא אלא דהי' כשכבר הי' עצמות כדכתב קרא אצל עצמותיו הניחו עצמותי דבזה אין קפידא כמבואר בסוגי' ואצל אלישע השליכוהו בתחילה ע"ש. וצריך להבין דלמה כ' זה רש"י כלל וי"ל דבאמת הי' קשה לו דקדוק זה הנ"ל דאיך נלמוד אצל מבקבר. ופירש דזהו הנביא שבבית אל שבסוף נקבר אצל עידו. אלא דהתם אמר עצמותי. והנה גבי עצמותי כתיב אצל וש"מ דהא בתחילה. אצל נמי לא ודוק:

סי"ב והונח בו דהזמנה לאו מילתא ועט"ז שכ' דיש ללמוד מכאן דהאומר כסף זה לתשמיש ס"ת אין בו משום אמירה לגבוה דהא יכול למוכרה ודוקא גבי צדקה אמרינן הכי ולענ"ד הוא תמוה מאוד דבהדיא מבואר בסרי"ג דהוה"ד בכל ד"מ הוה נדר באמירה ע"ש ומש"כ דהא יכול למוכרה ונראה כוונתו משום דהזמנה לאו מילתא ולא נתפס הקדושה ועדיין הוא חולין אבל הרי האריך בעצמו בסי' קנ"ג באו"ח דאע"ג דלאו מילתא היא לתפוס גוף דבר זה לקדושה מ"מ יש עליו נדר לקיים המצוה ע"ש והוא ברור ואפי' לשי' הסוברים דיחיד המוכר ס"ת שלו יכול להוציא הדמים לחולין התם הס"ת נשארת בקדושתה. וכן בכל תשמישים וכבר נתקיים הנדר וצ"ע: סוהס"י אסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפים והוא משום כבוד התורה. לשון זה משמעותו דהוא חומרא בעלמא משום כבוד התורה ותמוה לי מאוד דהא מפורש בשבת דק"נ דהוא איסור דאורייתא ממש דהכא דכתיב והי' מחניך קדוש הרהור כדיבור דמי והוה כקורא כנגד צואה דאפי' ספיקו לחומרא כמבואר בסו"פ מש"מ ע"ש וצע"ג ומיהו בתענית ד"כ ובסוף מגילה אמר ר"א דהאריך ימים דלא הרהר במבואות המטונפים וכבר הרגיש שם הרש"א בח"א דהא איסורא דאו' הוא ע"ש. ובחי' הרשב"א שם משמע דמפרש אפי' כשהוא מהלך וס"ל כר"י בברכות דמהלך שרי ע"ש:

ט"ז סוהס"י בשם האגודה דאין לעשות תשמיש ס"ת מבגד שנשתמש בו הדיוט וכבר הוא מפורש בשו"ע או"ח סקנ"ג ע"ש. ומ"מ נראה לי דבנשתנו מותר דהא ודאי ל"ג מאתנן זונה דקיי"ל דחיטין ועשאן סולת מותר דהם ולא שנויהם. ומ"מ העליתי בספרי על חו"מ סשנ"ד דבאתנן ל"מ שינוי בעלמא כמו בגזילה כגון טלה ונעשה איל. ובעי דוקא שנשתנה גוף הדבר כמו חיטין ועשאן סולת ומ"מ אפשר דלדידן אין להחמיר כ"כ וצ"ע:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה