אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן רעח

סימן רעו

ס"ב בהגה ובשעת הדחק אם נתפר במשי סביב העמודים קורין בו בנה"ך כ' דבתה"ד שם מבואר דאפי' בין היריעות. ולענ"ד לא רצה הרב לסמוך עליו בבין היריעות כיון ששם התפירה בגידין הלל"מ ולא היקל אלא סביב העמודים דאינו מעכב ועסר"פ וי"ל דגם התם אין התפירה לעיכוב ודוק: ס"ג נקרע בין היריעות ועדיין מחוברות בחמש או שש תפירות כו' עט"ז דזה סברת התה"ד דכל שנשאר חיבור דמיקרי חיבור לענין שבת ושעטנז ש"ד והקשה ע"ז דא"כ בשני תפירות נמי כדין דשם. ועוד דקיי"ל לענין טומאה דטלית שנקרע רובה מטהרתה ובאמת יש להקשות ג"כ דבמנחות ל"ה אמרינן דלא מהני גרדומין בתשמישי קדושה:

גם מנין לו להרב שיעור חמש תפירות. והנה"ך כ' דיהי' ניכר. וגם זה לא נודע מנין לנו היכר בזה. אבל לענ"ד דיסוד הרב אהא דמגילה י"ט גבי מגילה דנקראת. ספר דבחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת דהטיל בה ג' חוטי גידין כשירה. ומסיק שם דיהי' משולשין ונחלקו בפירוש זה הרי"ף ורש"י ופסקינן דבעי חמשה ע' או"ח סתרצ"א. ועכ"פ דספר ודאי לא הוה מפחות מג' משולשין. ולדידן מספק צריך ה'. כנ"ל. ובודאי דבזה רובו קיים. וכשר בזה גם לכתחי' בשעת הדחק. ובמגילה הקלנו יותר שאפי' יש בו שאר חוטין של פשתן דיש מקום לומר דמבטל את הגידין ודוק. ואין זה מדין גרדומין וממילא מיושב קושי' הט"ז ואין בידי ספר תה"ד אבל כ"נ לדינא: ס"ד אם יריעה אחת אינה תפורה אפי' מונחת עמה אין קורין בו כן הוציא הרא"ש מהא דגיטין ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו דפשי' דאפי' חסר אות אחת וע"כ דהכוונה שישנה היריעה אלא שאינה תפורה וע' ר"ן רפ"ב דמגילה דהרמב"ן תי' ע"ז דבסופה אינו פוסל פחות מיריעה דבסופה קל יותר ולכאורה הי' נראה דלא ס"ל כתי' זה דהרא"ש. לדינא ומיהו. יותר נראה דס"ל דזה נמי פשי' כיון דאינה מחוברת עמה הוה כליתא ומ"מ עדיין נ"מ כיון דהרמב"ן היקל בחסר פחות מיריעה והנה אין לומר דמשערין ביריעה הפחותה יותר דא"כ הא קיי"ל לעיל סו"ס רע"ב דבסופה כשר לעשות יריעה מעמוד אחד דכל שיטה תיבה אחת וא"כ אין כאן אפי' חסרון פסוק וע"כ צ"ל דנקטינן שיעור היותר גדול שהוא ח' עמודים ומיהו רובה ודאי הוא ככולה. אבל חסרון ג' עמודים ודאי לא קרי חסרון יריעה וא"כ לכאו' לשי' כשאינה חסירה אלא ג' עמודים (ועכ"פ כשישנה אלא שאינה תפורה עמה) אפשר דכשר לקרות בו להרמב"ן. ומיהו לשי' הרא"ש דמפרש שלא נתפרה נראה פשוט דל"ד נקט יריעה אלא אורחא דמילתא נקט ואפי' בפחות. אבל להרמב"ן דהוא לשיעור משמע דהא בפחות לא. ואפשר לסמוך על הרמב"ן בזה כיון דיש מתירין לקרות אפי' בספר שיש בו טעות וצ"ע. מיהו כ"ז לקרות בהספר אבל ביריעה זו ודאי לא דהיא בודאי לא מיקרי ס"ת לקרות בה כיון דאינה מחוברת להספר ודוק סימן רעט ס"ד גומר קריאתו בספר הכשר עש"ך דכ' ליישב הך דיומא גבי כה"ג דאמר דאי נייתי ס"ת אחריתא יהי'. צריך ברכה אחרת דהתם הוה פרשה אחרת ובאמת גוף הסברא ודאי נכונה דנראה דאפי' לפ"מ דפסקו באו"ת סתרל"ט דנכנס לסוכה אחרת צריך ברכה שני' התם המצוה היא הישיבה בסוכה גופא. וכיון דהיא סוכה אחרת הוה מצוה אחריתי. אבל הכא אין הס"ת גופא המצוה אלא הקריאה של הפרשה ומה לי ס"ת זו או אחרת ובתקיעת שופר לא שמענו מעולם שאם מחליף בשופר אחר שיהי' צריך ברכה אחרת. אבל הא דיומא עדיין אינו מתיישב דאפי' היא פרשה אחרת מאי הוה כיון דיודע תחילה שצריך לקוראה ודעתו עלויה וכאשר האריך בזה הט"ז ובאמת כל מה שנדחק ליישב מ"מ לא יתיישב הא דמילת שני תינוקות לעיל סרס"ה ס"ה דקיי"ל לדינא דמברך ברכה אחת ותמיהני שלא נתעורר משם כלל. וכן בתפילין ש"י וש"ר דלעיקר דינא קיי"ל דברכה אחת על שתיהן. ולולי שאיני כדאי נראה לי בהא דיומא דבאמת לפי דין המשנה במגילה רפ"ג לא היו מברכין אלא הפוחת לפניו והחותם לאחריו ומשמע בהדיא דכל הקוראין אפי' לא היו כלל בשעת הברכה היו יכולין לקרות וש"מ דלא הי' החיוב כלל על הקריאה אלא על הספר בשעת פתיחתו ובשעת חתימתו לכבוד. הס"ת וא"כ ודאי כשמוציא שני' ודאי הי' צריך ברכה אחרת אבל השתא דתקינו רבנן בתראי לברך כל קורא והחיוב על הקריאה תו ודאי אין לחלק בין ס"ת זו לאחרת כיון דחד קריאה הוא ולכאורה זה נכון מאוד גם מה שהאריך הט"ז דהא מסקינן התם גבי כה"ג כיון דלא אפשר קורא ע"פ ה"נ משום טורח. ציבור נקרא הטעות בע"פ והוליד מזה דבמפטיר דלא יהי' צריך לקרות עוד אחר יקרא הטעות ע"פ ויסיים עמו הפרשה ולא יוציא אחרת ובמג"א סקמ"ג כ' דגם בשביעי יהי' הוא המפטיר וכן בכל קריאת האחרון ע"ש, ולולי שאיני כדאי לא נראה כ"ז דאע"ג דגבי כה"ג שהי' קבוע בכל שנה עשו תקנה משום טורח ציבור לקרות בע"פ. זהו דוקא בדבר קבוע פ"א בשנה בכל שנה. אבל משום איקראי בעלמא בטעות דל"ש לא התירו וכהא דאמרינן בשבת דמ"ב הצלה מצוי' התירו הצלה שאינה מצוי' לא התירו ע"ש. וא"כ נכון לדינא כפסק המחבר להוציא אחרת באמצע קריאה ולא יברך עד שיגמור קריאתו בשני' הכשירה אלא דהרמ"א באו"ח סקמ"ג כ' דאם כבר קרא ג"פ בראשונה ואפשר להפסיק שם שאינו ב' פסוקים סמוך לפרשה יפסוק ויברך ברכה אחרונה ואח"כ יוציאו אחרת. אבל כל שא"א להפסיק וכן ביום שאין מוסיפין וע"כ צריך זה לגמור הקריאה יוציאו אחרת באמצע קריאתו וכן יש לנהוג וכן הסכים בעהמ"ח סמ"ב באו"ח שם וכן נכון:

ס"ד בהגה וכשגורד ירחיב קצת האות שלפניו ושל אחריו. לולי שאין לי להרהר אחר דברי הקדמונים הי' מסתבר דבמקום שצריך לשלוח ידו באותיות הכתובים בזה הוה כחסר וא"י לתקן יותר מג' דאל"כ גם בחסר יהי' יכול לגרוד עובי האותיות שלפניו ולאחריו ולכתוב בשניהם החסר ולא יהי' צריך כלל תלוי' וע"כ דכל שמשנה את האותיות ג"כ הוה כמנומר ופסול וצע"ג:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה