חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן רמט
ס"א בהגה ואל יבזבז יותר מחומש בפי' המשניות ריש פיאה מבואר דאפי' לפדיון שבוים אינו חייב ליתן יותר ומשמע אפי' אין שם אחר שיתן. ולכאורה יש להקשות דהא מבואר בסקנ"ה בלעבור על ל"ת מחויב ליתן כל ממונו והרי בפ"ש יש ל"ת דלא תעמוד על דם רעך כמבואר בסרנ"ב ס"ד. ולדברי הפמ"ג באו"ח סתרנ"ו דל"ת שאין בה מעשה אינו מחויב א"ש. אבל יותר נראה דעיקר המצוה שיתן ממונו עבור חבירו אינה ביותר מחומש. ובדברי הרמב"ם שם משמע דאין גירסתו כגי' שלנו אלא דעד חומש הוה חיובא. וביותר ממדת חסידות. ואולי דכוונתו דווקא לפ"ש וצ"ע: סי"ג בהגה ואם מתפאר לא די שאינו מקבל שכר אלא מענישין אותו עליו. צ"ע דהא בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור. ובפסחים פריך מהא. אשמא תאבד לו מחט. וא"כ ה"נ למה גרע להתפאר משאר שלא לשמה. צ"ל דהכא איירי בלקנטר דאסור בכל המצות. או היכי שיתבייש העני בזה. וכהא דריש חגיגה מוטב דלא יהבית לי' ולא לכסוף:
סט"ז מצות בהכ"נ עדיף ממצות צדקה כבר כ' הגר"א דאינו מוכרח ובאמת צ"ע דהא הוכיח הש"ך לקמן בסרנ"ב דהציבור מוכרין אפי' ס"ת שלהם להשיא יתום. וכ"ש שמוכרין בהכ"נ. ואף לפמש"כ שם דלהפקיע קדושת בה"כ לא. מ"מ מלבנות בתחילה ודאי דלהשיא עדיף. ולכאורה כ"ש שאר צדקה דלהאכיל רעיבים ולהלביש ערומים שהם קודמים. ומש"כ בסט"ו דגבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה ישיאו יתומות. פשוט דהיינו שנותר בידם מצורך עניים. וכן משמעות הלשון בהדיא. דזה קודם מלהשיא וכיון דלהשיא קודם מביהכ"נ כ"ש צדקה. וכן משמע לשון המחבר ר"ס רנ"ב דקנו עצים ואבנים והקצום לצורך ביהכ"נ אסור למוכרם לצורך מצוה אחרת. אבל המעות לחוד משמע דשרי לצורך מצוה אחרת ומשמע דזה עדיף מביהכ"נ וצ"ע: