חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן רלז
ס"א שבועה אפי' לא הזכיר לא שם ולא כינוי וכבר האריכו הראשונים מסוגי' דסו"פ שה"ע דמשמע דלא פליגי אלא אי בעי שם אבל כינוי משמע דצריך לכו"ע והמחוור בזה שי' הראב"ד בהשגות פ"ב והביאו הרא"ש בשבועות (שם פ"ד סכ"ד) וגם הרשב"א שם בחידושיו דכל הני קראי דיליף התם שם הכל בשבועה דלעבר כגון עדות וסוטה ומקלל וכן בקרא דלא תשבעו בשמי לשקר קיי"ל כר"א דשקר הוא בלעבר. אבל בשבועה דלהבא כתיב שבועה סתם ולא כתיב שם בכ"ד. ואפי' לר"ד דס"ל דאוכל ולא אוכל שקר מ"מ בבל יחל דאיכא גם בקונמות בזה ודאי לא מצינו בזה שם. וה"נ בל יחל דשבועה ודאי דהוה גם בלא שם דמודה ר"ד בב"י בשבועה [כמש"כ שם התו']. וכ"כ רש"י בגיטין דל"ו ובכ"ד דשבועה דב"ד הוה בשם. וכל זה לא מצינו אלא בלעבר ודוק:
ס"ו מי שנשבע בשמים וארץ ע' פ"ת בשם החכ"א דדווקא דלא אמר לשון אני נשבע אלא אמר השמים לחוד. אבל אמר אדי נשבע ודאי כבר הוה שבועה. ומש"א בשמים ל"ג ולכאו' זה תלוי במחלוקת האחרונים בסר"ה גבי נודר בדבר האסור דהרלב"ח ס"ל דאם אמר יאסור עלי כבשר חזיר כבר הוה נדר משום לשון יאסור ונחלקו עליו בזה. ועי' לשון הר"ן בריש נדרים גבי מש"כ דלא בעי שם לשבועות ונדרים וכ' דהא דתנן גבי שבועת העדות ובכל הכינוין היינו דלא נימא דהוה כשמים וארץ ומדלא כ' בפשי' דהתם הוה הזכרת הכינוי של שם עצמו כשבועה כמו מרא כולא כו' משמע בהדיא דבעי למימר דקאי התם באמר אני נשבע בכינוי ואפ"ה ס"ל דבשמים וארץ ל"מ וז"ב: