אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן רכד

סימן רכג

ס"א ואסורין בדבר שהוא בשותפות לבני אותה העיר כגון בית הכנסת כבר הקשו על הרמב"ם בזה כיון דאר"י דביה"כ הוה כאין בו דין חלוקה וקיי"ל דבאין בו ד"ח שרי ולמה אסר בביה"כ והב"ח תי' דלא קיי"ל כר"י בהא דלר"י קשיא ס"מ אדראב"י ופסקינן הלכה כראב"י. ומשו"ה ס"ל דביה"כ חשוב יש בו דין חלוקה כיון דאפשר לכתוב חלקו לנשיא והט"ז הרבה להקשות עליו. חדא דבכ"ד שייך לכתוב חלקו. עוד הקשה דא"כ הו"ל לאוקי פלוגתיי' ביש בו ד"ח כיון דקושי' דר"י ליתא והו"ל למפסק כראב"י אפי' ביבד"ח. עוד הקשה מי חולק אר"י ואי משום ס"מ הרי גם ר"י ידע ס"מ. והנה יש ליישב דברי הב"ח דמש"כ דגם בכל דבר יש תקנה לכתוב חלקו יש מקום לחלוק בדבר דביהכ"נ של כרכים כיון דאינו נמכר כלל א"כ נראה דאין להם בזה אלא קנין פירות והגוף אינו שלהם כלל. ואפילו דכפרים כיון דלא שכיח למוכרו לא מיחזי כהערמה. ומש"כ ראי' מסרכ"א דנותן לאחר לשם מתנה ליתסר להנות ממנו פשוט דאינו מוכרח כלל דהתם בדבר שהוא לשעה ול"ש כלל לא שייך למגזר ושני הקושי' האחרונות י"ל בפשי' דכך כוונתו דכיון דקיי"ל הלכה כס"מ א"כ מאן דפוסק הלכה כראב"י. מסתמא לא ס"ל כר"י דביה"כ כאין בו ד"ח אלא כיש בו ד"ח. ולא קשי' מתני', ור"י דס"ל כאיבד"ח ס"ל דאין הלכה כראב"י. וכן רבה דמוקי פולגתיי' ביבד"ח ודאי ס"ל בהא דיש בו ד"ח כרבנן וכס"מ. ולדידן דקיי"ל באבד"ח כראב"י. ע"כ ס"ל דביה"כ כיבד"ח. ומ"מ הוא דקדוק קל וצ"ע לדחות בזה דברי ר"י. וגם מש"כ הט"ז דביה"כ, הוה מילתא מציעא וכדמוקי ביבד"ח הוה ביה"כ אין בו וכדמוקי באין בו חשוב ביה"כ י"ב לבד דהסברא דחוקה לחדש חילוק שלישי. עוד קשה דא"כ למה הדר בי' ר"י הול"ל דבביה"כ פליגי וס"מ כרבנן וא"ב ד"ח הכל מודים דמותר כרבה. ואף דיש ליישב זה ג"כ ע"פ דברינו הנ"ל ג"ז דחוק ולענ"ד נראה דפשוט דלפ"מ דקיי"ל כרבינא בב"ק דפלוגתיי' ביש ברירה. לכאורה נראה פשוט דבדבר ששניהם משתמשים כאחד ודאי לא שייך להתיר משום ברירה דה"ז ע"כ א"א לומר בשעה אחד שהוא של שניהם וראי' מב"ב קל"ו גבי מכר הבן בחיי האב ומת בחיי האב ואח"כ מת האב ר"י אמר ל"ק לוקח קסבר קנין פירות כקה"ג ש"מ דס"ל להש"ס דכיון דלהאב חשוב כקה"ג תו ע"כ לי"ל דגם הבן י"ל קה"ג וכן בדנ"א שם גבי פלוגתיי' דיום או יומים דר"י סבר שניהם ישנן בדין יום אי"ו מפרש דמספקא לי' אי כקה"ג וס"ל להקל ולא אמר דס"ל דלשניהם יש קה"ג וע"כ דזה א"א וא"כ בשלמא בחצר י"ל דמקום זה לזה והשני להשני. אבל בבית אחד. דע"כ צריך כ"א להנות מכל הבית ביחד וע"כ צ"ל דכל הבית קנוי לו לגמרי. א"כ השני א"א להשתמש בשעה זו דע"כ אי דהאי לאו דהאי כנ"ל וא"כ בודאי ביה"כ דדרך להשתמש ביחד הוא אסור לכו"ע ולק"מ. וע"כ צ"ל דר"י ס"ל כסוגיא דנדרים שם מקודם דבעי אי בנדרו פליגי או בהדירו וע"ש בר"ן ולפי"ז נראה דאי בהדירו אינו אלא משום קנסא וס"ל דמן הדין א"י לאסור כלל באבד"ח דחשוב כאוסר של חבירו עליו (ע"ש בר"ן וזה במקצת שלא כדבריו ולכאורה הוא מוכרח) אבל לדידן דקיי"ל כרבינא דב"ק ע"כ יש לאסור בביה"כ כנ"ל ודברי הרמב"ם ברורים:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה